מדינת ישראל נ. ח'אלד אמארה

פסק-דין בתיק ע"פ 4100/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4100/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: ח'אלד אמארה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.3.08 בת.פ. 1089/07 שניתן על ידי כבוד השופט ה' חטיב בשם המערערת: עו"ד איתמר גלבפיש בשם המשיב: עו"ד גיל שפירא פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ה. חטיב) מיום 24.3.08 בו נגזרו על המשיב עשרים וששה חודשי מאסר בפועל מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. 2. המשיב הואשם בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, והתפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות. 3. לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיב בעבירות בהן הואשם. בהכרעת דינו קבע את הקביעות הבאות: בבעלותו של אחד, עומר עומארה (להלן : עומר) בית עסק בכפר כנא. הוא העסיק את המשיב ואחד מוחמד שלבי (להלן – מוחמד). בבעלות עלי מוגרבי (להלן – עלי) עסק דומה בכפר ריינה. בין עלי לעומר היו קשרים עיסקיים, ובמסגרתם עלי היה חייב לעומר סך של 16,000 ₪. ביום 30.6.07, בשעות לפני הצהריים, הגיעו המשיב ומוחמד לביתו של עלי בכפר ריינה. אותה שעה, נכח בבית בנו של עלי, מוחמד מוגרבי (להלן: המתלונן) שהיה אז כבן 18. המשיב ומוחמד שברו את שער הברזל בכניסה, ופרצו לבית במטרה לגנוב רכוש. כשהבחינו במתלונן, תפסו אותו בידיו, ודחפו אותו לחדר האורחים. המשיב ריסס את פניו בחומר אשר גרם למתלונן לכאבים ולצריבה בעיניו ובפניו. השניים השכיבו אותו, ומוחמד קשר את ידיו מאחורי גבו באמצעות אזיקון מפלסטיק, ושם על פיו סרט דביק. המשיב התיז עליו שוב חומר על פניו, שגרם לו לכאבים ולצריבה בעיניו ובפניו. המשיב חתך את כבלי הטלפון בבית. לאחר מכן, קשר מוחמד את רגלי המתלונן, וכן קשר את גופו לכסא עליו הושב, וכיסה את עיניו באמצעות מפת שולחן. במהלך הארוע העברייני, איים מוחמד על המתלונן כי אם ינסה לעשות דבר מה יירו בו אנשים חמושים הנמצאים מחוץ לבית. לאחר מכן עלו השותפים לעבירה לקומה השניה של הבית וגנבו תכשיטים, כסף מזומן, ומכשירי טלפון נייד. כתוצאה ממעשי העבירה, נגרמו למתלונן חבלות בעיניו ופגיעות בחלקים שונים בגופו. מוחמד לא הועמד לדין שכן לא אותר. 4. בית המשפט קמא בגזר דינו התייחס לחומרת העבירות בהן הורשע המשיב. הוא עמד על חומרתה של עבירת השוד, המתאפיינת בשימוש באלימות, הפוגעת לא רק ברכושו של אדם אלא גם בגופו ובנפשו. ככזו, מחייבת עבירת השוד ענישה מחמירה. מנגד, התחשב בית המשפט בנסיבות האינדיבידואליות למשיב – גילו הצעיר, עברו הנקי, וחלקו המישני בביצוע העבירות. הוא עמד גם על הצורך לתת משקל לצרכי השיקום של המשיב. בית המשפט בחן גם את שאלת המשקל שיש לתת להסדר הסולחה שהושג בעקבות הארוע העברייני, ומצא כי במקרה זה אין לייחס לו משקל משמעותי בשיקולי הענישה. הסולחה נערכה בין שני הכפרים בהם מתגוררים הצדדים הניצים, ולא בין הגורמים היריבים עצמם, והסכום ששולם על ידי אנשי כפר כנא נועד לשמש פיצוי על הסגת גבול הכפר בנסיבות פליליות, כלשון בית המשפט. לסולחה לא התלוותה חרטה כלשהי מצד המשיב, וגם לאחר שנערכה, הוא המשיך לדבוק בגרסתו המתכחשת ביחס להשתתפותו בבצוע העבירות, והמשיך לטעון טענת אליבי. על רקע חומרת העבירות מצד אחד, אל מול הנסיבות האישיות, ובהן חלקו הלא דומיננטי של המשיב בארוע, עברו הנקי, וגילו הצעיר, גזר בית המשפט את עונשו של המשיב כמפורט לעיל. 5. המדינה מערערת בפנינו על קולת העונש שנגזר על המשיב. לטענתה, עונש זה אינו עומד ביחס מתאים לחומרת מעשיו. לטענתה, לא ניתן משקל מספיק לנסיבות שונות הפועלות לחומרה, ובהן, כי המשיב ביצע את עבירת השוד בחבורה, תוך נחישות ותעוזה; קרבן השוד הוא בחור צעיר שנחבל במהלך השוד, וסבל פגיעה פיסית ונפשית קשה; רכוש רב נגנב במהלך השוד, ולא הוחזר. והמשיב לא הביע חרטה והמשיך לכפור באשמה גם לאחר שנערכה סולחה בין הכפרים. לדברי התביעה, העונש שנגזר אינו כולל מסר של הרתעה מפני עבירות דומות המלוות בשימוש באלימות, וכורכות רמיסת כבודם, פרטיותם ובטחונם האישי של קרבנות העבירה. לעומת זאת, ניתן משקל-יתר לנסיבות האישיות של המשיב. המדינה מבקשת להתערב בעונש הן לענין עונש המאסר בפועל שנגזר, והן לענין סכום הפיצוי שהוטל באופן שיהלום את מטרות הענישה. 6. הסניגור ביקש להותיר את העונש בעינו ולא להחמירו. הוא טוען, בין היתר, כי יש לתת משקל לעובדה כי אין מדובר בתכנון מראש של העבירות, אלא מטרת השותפים היתה להגיע לבית המתלונן כדי לגבות חוב שהגיע למעסיקם. כמו כן, המעורב הדומיננטי בעבירות לא נתפס, ולא נתן את הדין כלל. כן יש, לטענתו, לתת משקל רב לגילו הצעיר של המשיב, ולכך שאין לו עבר פלילי. יש גם לייחס חשיבות לכך שהיחסים בין שני הכפרים נרגעו, והשקט נשמר מאז הארוע והסולחה. 7. בטרם הכרעה בערעור המדינה, הורינו, בהסכמת בעלי הדין, על הגשת תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. תסקיר המבחן מיום 23.10.08 נמנע ממתן המלצה. מהתסקיר עולה, בין היתר, כי המשיב ניסה לטשטש את חלקו בארוע, ונוצר פער משמעותי בין תיאורו את עצמו כאדם נורמטיבי לבין האישומים החמורים המיוחסים לו. אין לקיחת אחריות על ידו. לאור התייחסותו לאחריותו לעבירות, לא ראה שירות המבחן לנכון לבוא בהמלצה כלשהי בעניינו של המשיב. 8. לאחר ששקלנו את מכלול היבטי הענין, על רקע טיעוני הצדדים ותסקיר המבחן, באנו לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהתערב בעונש בדרך של החמרתו. טעמים לחומרה כבדי משקל פועלים בענין זה. המשיב, ביחד עם אחר, פרצו לבית המתלונן, ושדדו רכוש של המשפחה בשווי ניכר, תוך פגיעה אלימה במתלונן, הן פיסית והן נפשית. כפיתתו של המשיב וסתימת פיו, קשירת עיניו, והתזת חומר חריף על פניו, הסבו לו נזק פיסי משמעותי, וטראומה נפשית קשה. נסיבות אלה של שוד אלים בחבורה, המלווה בפגיעה באדם, מחייבות גישה עונשית מחמירה על שום השילוב הקיים בהן בין עבירות אלימות כלפי אדם לבין עבירות כלפי הרכוש. העובדה כי העבירות בוצעו בחבורה, כלפי אדם שאינו יכול להתגונן, מוסיפות מישנה חומרה לדבר. הצורך בהרתעת היחיד והציבור מפני עבירות מסוג זה אינו צריך הדגשה. מסר הענישה חייב לשקף את חומרתם הקשה של המעשים, ולהלום את כובד משקלן של העבירות שנעברו. מנגד, יש לייחס משקל מתאים גם לנסיבות לקולא ובהן – גילו הצעיר של המשיב, יליד 1985, והעדר עבר פלילי בעניינו. לעובדה כי נערכה סולחה בין הכפרים ניתן לייחס משקל יחסי מועט, נוכח העובדה כי לא היה מיתאם ענייני כלשהו בינה לבין הכחשתו העיקבית של המשיב ביחס למעורבותו בארועי העבירה גם לאחר שהסולחה נעשתה. על משקלן של הנסיבות האישיות מקרין גם תסקיר שירות המבחן, אשר מיאן להמליץ המלצה שיקומית בעניינו של המשיב, וציין כי המשיב מתמיד באי לקיחת אחריות למעשים, ואינו מביע חרטה. במכלול נסיבות אלה, נראה לנו כי בית המשפט הקל מדי בעונשו של המשיב וכי נכון להחמיר עמו מעבר לעונש שנגזר תוך שמירה על העקרון כי ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם. הצורך בהחמרה נוגע הן לאורך תקופת המאסר בפועל, והן לשיעור הפיצוי למתלונן, האמור לשקף, ולו באופן חלקי, את שיעור הנזק הכבד שנגרם לו ממעשי העבירות. 9. בנסיבות הענין אנו מקבלים, אפוא, את ערעור המדינה, וגוזרים על המשיב את העונש הבא במקום העונש שנגזר עליו בבית המשפט קמא: מאסר בפועל של 40 חודשים. מאסר על תנאי של שנתיים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור בתוך תקופת התנאי עבירה מסוג פשע; קנס בסך 5,000 ₪; פיצוי למתלונן בסך 15,000 ₪; הפיצוי ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים החל ביום 1.12.08, ובכל ראשון לחודש שלאחריו. ניתן היום, א' בחשון תשס"ט (30.10.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08041000_R05.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il