יניב חדד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4099/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4099/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: יניב חדד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 26.4.07, בתיק פל. 1057/05, שניתן על ידי כבוד השופט א' פרקש תאריך הישיבה: כ"ד באב התשס"ז (08.08.07) בשם המערער: עו"ד לויתן עמיקם בשם המשיבה: עו"ד אריאלה סגל פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות של הריגה, נהיגה בקלות ראש, נהיגה במהירות בלתי סבירה, עקיפה אסורה ותאונה הגורמת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, 62(2) ו-38 לפקודת התעבורה, וכן תקנות 51 ו-47(ד)(ה)(5) לתקנות התעבורה. בעקבות כך נדון המערער ל-20 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי, ורישיון הנהיגה שלו נפסל למשך 20 שנים. להלן העובדות בגינן הועמד המערער לדין. באחד מימיו של חודש דצמבר 2004, הוא נהג ברכב מסוג רנו בכביש המוביל מצור הדסה לצומת עציונה, ועמו היו ארבעה נוסעים. במהלך הנסיעה עקף המערער משאית תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, ובהמשך הגיע לקטע כביש כאשר חמישה כלי רכב נוסעים לפניו. בשלב כלשהו החליט המערער לעקוף את חמשת הרכבים שלפניו, והוא עשה זאת בנתיב הנגדי, ומבלי יכולת לראות את מצב התנועה הבאה ממול. בטרם השלים את העקיפה, פגע רכבו של המערער בעוצמה רבה ברכב פיאט שהגיע מהכיוון הנגדי, וכתוצאה מכך נהרג אחד הנוסעים שהיה עמו, בעוד שהוא ושלושת האחרים נפצעו, שניים מהם באורח קשה. נהג הרכב האחר ונוסע שישב לידו, נפצעו קל. בית המשפט המחוזי עסק בהרחבה בראיות הצדדים וטיעוניהם לעניין העונש, וגם מצבו הגופני של המערער לא נעלם מעיניו, כפי שלא נעלם מעיניו מצבו הנפשי הקשה. מנגד, ביקר בית המשפט, ובדין נהג כך, את התנהגותו הבריונית והמופקרת של המערער, כאשר ביום גשום, שעה ששדה ראייתו לפנים היה מוגבל, החליט לעקוף מספר רכבים מתוך תקווה שבדרך כלשהי יוכל לסיים אותה ללא פגע. במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים, התברר כי ההימור אותו נטל הנהג-העבריין על עצמו לא צלח, אלא שלמרבה הדאבה אין מדובר בהימור בו כרוך הפסד ממון בלבד, אלא כזה שמראש ניתן היה לצפות, ובסבירות גבוהה, כי הוא עלול להסתיים באסון, וכך קרה. אכן, מצבו של המערער, גופנית ונפשית, אינו פשוט כלל ועיקר, אולם בית המשפט לא ימלא חובתו כלפי הציבור, אם לא יבהיר בדרך הענישה כי גם בנסיבות מסוג זה עלול הנהג לשלם על חטאיו בדרך של אובדן חירותו, ואולי בכך נרים תרומה צנועה לצמצום הקטל בדרכים. נוכח האמור, סבורים אנו כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מאוזן, ועל כן לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערב בו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד באב התשס"ז (08.08.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07040990_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il