פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4096/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4096/05 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 506/04 שניתן ביום 16.3.05 מפי כבוד השופטת ב' בר-זיו תאריך הישיבה: ל' בסיון תשס"ה (07.07.05) בשם המערער: עו"ד רונן חליווה בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדאד בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין המישנה לנשיא מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה, על-פי הודאתו, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט והחזקת סכין שלא כדין. משהורשע כך בדינו גזר עליו בית-המשפט ארבעים ושמונה חודשי מאסר, מהם עשרים וארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. הערעור שלפנינו ערעור הוא על חומרת העונש. נסיבות העניין המתוארות בכתב-האישום (המתוקן) היו אלו, שיום אחד בחודש אוגוסט 2004 פרצה קטטה בה היו מעורבים, בין היתר, המערער, חברו של המערער - אשר נאשם עימו בצוותא-חדא באותו כתב אישום - והמתלונן. בעקבות אותו אירוע גמרו ביניהם המערער וחברו לפגוע במתלונן, ומאז האירוע החזיק המערער על גופו סכין מטבח שעה שהיה מחוץ לביתו. יומיים לאחר הקטטה, בשעות הערב, יצאו המערער וחברו אל הרחוב בעוד המערער נושא על גופו את הסכין. בהיותם ברחוב פגשו השניים במתלונן והמערער קרא לעברו. המתלונן התעלם מן הקריאה והמשיך בדרכו. או-אז התקרב המערער אל המתלונן, שלף את הסכין אשר היתה מוטמנת על גופו ונעצה בבטנו של המתלונן. המתלונן נמלט מן המקום ואולם המערער לא אמר די והמשיך לרדוף אחריו כשהוא אוחז את הסכין בידו. חברו של המערער החל אף הוא לרוץ אחרי המתלונן, ואולם המתלונן, למזלו ולמזלם של המערער וחברו, עלה בידו להימלט מן הרודפים אחריו. זמן קצר לאחר מעשה מסרו השניים את סכין העבירה לחבר שלישי וביקשוהו להחביאה למשך ימים מספר. לאחר מכן עלו המערער וחברו לביתו של המערער, החליפו את בגדיהם והחביאו אותם בארון הבגדים של המערער ובחדרו של אחיו. כוונתם של המערער וחברו היתה להעלים את הסכין ואת הבגדים כראיות להליכים שאפשר יבואו. המתלונן נפגע בבטנו, אושפז בבית חולים, ובניתוח בגופו נאלצו הרופאים לכרות חלק מקיבתו. בא-כוח המערער עשה כל אשר ניתן לעשות לטובת מרשו, בהעלותו לפנינו כל טיעון שראוי להעלותו ובהניחו לפנינו אסמכתאות לרוב, בעיקרן טבלאות ענישה בעבירות אלימות שביצעו בגירים ובעבירות אלימות שביצעו קטינים. תקדימים בנושא עונשים שהוטלו בעבר עשויים ללמדנו זעיר-שם זעיר-שם, ואולם מן המפורסמות הוא שמקרה-מקרה ועניינו שלו, מעשה-מעשה ועונשו שבצידו. בענייננו שלנו עשה המערער מעשה קשה, ניתן אף לכנותו מעשה קשה-מכל-קשה. כפי שהודיענו עו"ד חליווה, בא-כוח המערער, באותה קטטה שהיתה בין המערער לבין המתלונן נשברו מיקצת משיניו של המערער ועקב כך נזקק הוא לטיפול. ואולם הגמול שתכנן המערער לגמול למתלונן חרג מכל מידתיות שניתן להעלות על הדעת. לא זו בלבד שהמערער אסור היה לו לעשות דין לעצמו ולפגוע במתלונן, אלא שחזקה עליו כי ידע מה רעה היא פגיעתה של סכין הננעצת בגופו של הזולת. ואולם המערער לא היסס, ולאחר אותה קטטה החל נושא על גופו דרך קבע סכין בכוונת-מכוון לפגוע במתלונן אם אך ייקרה על דרכו. המערער לא פעל בלהט הרגע ובאיבוד עשתונות. נהפוך הוא: המערער פעל בתכנון ובקור-רוח, ובהיקרות המתלונן על דרכו קפץ עליו ונעץ את הסכין בגופו. נתמזל מזלו של המתלונן, נתמזל מזלו של המערער, שהסכין ננעצה בגופו של המתלונן במקום שננעצה. לו ננעצה הסכין במקום גבוה מעט, כי אז עלול היה המערער לעמוד לדין בעבירת רצח או הריגה ועורך-דין חליווה לא יכול היה להשמיענו טענות שהשמיע היום. אכן, המערער לא היה בעת מעשה אלא כבן חמש-עשרה, ואולם אם הגענו כדי כך שנער בן חמש-עשרה נועץ סכין בגופו של חברו בכוונת-מכוון ובקור-רוח כמעשהו של המערער, אבוי לנו שכך נוהגים נערים במקומנו. מכל מקום, משעושה נער בן חמש-עשרה כמעשה המערער, לא נוכל לשמוע לו בטוענו כי צעיר היה לימים בעת מעשה וכי מטעם זה יש להקל עימו בדין. אכן, מצב משפחתו של המערער מצב לא קל הוא, ואולם קשה מצב המשפחה ככל שיהיה אין בו כדי להצדיק את מעשהו של המערער אף לא להקל עימו. שמענו את המערער אישית עד כי נשבר קולו והוא פרץ בבכי. דברו של המערער דבר דבור על אופניו הוא. בעיקרם של דברים ביקש המערער לשכנענו כי התחרט על מעשהו, כי לא עוד יעשה מעשה כמעשה שעשה, כי למד את הלקח, כי מבקש הוא על נפשו. המערער דיבר יפה, אולם כל דברים שאמר - כך הם כל טיעוניו של עו"ד חליווה - אין בכל אלה כדי להפחית מחומרת מעשהו של המערער ומהנזק הגופני והרוחני הקשה שנגרם למתלונן. שירות המבחן ביקש ומבקש לזכות את המערער בטיפול ובעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. לא נוכל להיעתר לבקשה. נלאינו מחזור ומהתריע, שוב ושוב, על תת-תרבות הסכין שפשתה במחננו, וגם בראותנו את הנער שעמד לפנינו, הלא הוא המערער, מחובתנו להקשיח את ליבנו ולו להצלתם של מי שעלולים להיות קורבנות מחר-מחרתיים. שיננו ומשננים אנו לעצמנו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. אנו, בשיבתנו לגזור את הדין לא נמוד למערער במידת האכזריות אך גם לא ניתן לרחמים להציף את ליבנו. נעשה כמצווה עלינו בדין. לאחר ששקלנו, וחזרנו ושקלנו, בעניינו של המערער, וכדי להושיט לו יד לימים יבואו, אנו מחליטים להמיר את עשרים וארבעה חודשי המאסר בפועל שנגזרו עליו בבית-משפט קמא בשמונה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בחיפה ביום 17.7.05 עד השעה 11:00. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף עד להתייצבותו של המערער לריצוי עונשו כאמור. היום, ל' בסיון תשס"ה (7.7.2005). המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05040960_G01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il