פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4093/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4093/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בתפ"ח 4962-03-09 מיום 18.4.2010 שניתן ע"י כב' השופטים א' טל, ר' לורך וצ' דותן תאריך הישיבה: י"ג באדר א' התשע"א (17.2.11) בשם המערער: עו"ד מירון רוזנטל בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מאיה חדד גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום נגד המערער. לאחר הגשתו של כתב האישום הושג הסדר טיעון. על פי ההסדר תוקן כתב האישום. המערער הודה בעובדות ובעקבות זאת הוא הורשע בעבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; מעשה מגונה, לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(1) לחוק (שתי עבירות); ניסיון למעשה מגונה, לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(1) ביחד עם סעיף 25 לחוק. בגדרו של ההסדר אף הוסכם כי המשיבה לא תעתור לעונש מאסר שיעלה על 5 שנים לריצוי בפועל. בית המשפט המחוזי השית על המערער ארבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל (בניכוי תקופת המעצר) ושני מאסרים מותנים וכן חייבו לפצות את המתלוננת בסכום של 60,000 ש"ח. בערעור שבפנינו טוען המערער כי בית משפט קמא השית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל החמור מן הראוי. 2. המערער הינו יליד שנת 1963. כתב האישום מתאר מספר מעשים מיניים שבוצעו על ידי המערער בקטינה שהינה קרובת משפחתו, אשר נולדה בשנת 1992. המערער היה נשוי בעת האירועים המתוארים בכתב האישום לאחות אמה של המתלוננת. כתב האישום כולל שני אישומים. האישום הראשון עוסק באירועים שהתרחשו בחודש ספטמבר 2008 ואילו האישום השני מדבר על אירועים מחודש פברואר 2009. לפי האישום הראשון, הסיע המערער את המתלוננת ברכבו וזאת על מנת לבקר את בתו של המערער ששרתה אותה עת שירות צבאי. במהלך הנסיעה לבסיס הצבאי נגע המערער ברגליה ובירכיה של המתלוננת וליטף את איבר מינה מעל לבגדים. המתלוננת שאלה את המערער לפשר מעשיו, אך הוא לא הגיב. בהמשך הנסיעה עצר המערער את הרכב, הוא פתח בכוח את פיה של המתלוננת והחדיר את לשונו לפיה. בה בעת הוא הכניס את ידו מתחת לחזיה שלה ונגע בחזהּ. המתלוננת ניסתה להדוף את המערער וביקשה שיסעו מן המקום. המערער הפסיק את המעשים והשניים המשיכו בנסיעה לכיוון הבסיס. בדרכם חזרה מן הבסיס עצר המערער את המכונית. הוא משך את המתלוננת לכיסא האחורי, הוריד את מכנסיה ואת תחתוניה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. לאחר מכן הוא ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, אך בשל התנגדותה הדבר לא עלה בידו. המערער חיכך את איבר מינו בפי הטבעת של המתלוננת והגיע לסיפוקו. האירועים נשוא האישום השני התרחשו כחמישה חודשים לאחר מכן. באותו יום חגגה המשפחה את עלייתו לתורה של אחיה של המתלוננת. המערער נמצא אף הוא בבית הכנסת בו נערך האירוע. משנסתיים האירוע הציע המערער להסיע את המתלוננת לביתה. תחילה היא סירבה אך בהמשך היא הסכימה, לאחר שנתברר כי אף בנו של המערער יצטרף לנסיעה. המערער הוריד את בנו בביתו והמשיך בנסיעה עם המתלוננת. המערער עלה לבית משפחתה של המתלוננת. המערער הלך בעקבותיה של המתלוננת לאחד החדרים ושם, שעה שהמתלוננת ישבה, הוא הכניס את ידו מתחת לחזייתה ומישש את חזהּ. משניסתה המתלוננת לקום אחז בה המערער בכוח והכניס את ידו לתחתוניה. כאמור, המערער הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן. 3. פרקליטו של המערער טען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה. לפי הנטען, ראוי היה להתחשב בכך שהמערער הודה בעובדות כך שלא היה צריך להעיד את המתלוננת והוא אף שילם את הפיצוי בסך 60,000 ש"ח בו חוייב על ידי בית משפט קמא. עוד טען הסניגור כי למערער אין עבר פלילי, כי הוא היה עצור במשך כחמישה חודשים בבית מעצר ועוד כשנה הוא שהה במעצר בית. הסניגור אף הצביע על כך שבעקבות האירועים הנזכרים אשתו של המערער התגרשה ממנו וכיום קיימים קשיים בקשר של המערער עם ילדיו. באת כוחה של המשיבה גרסה כי אין מקום להקלה בעונש שהושת. 4. דעתנו היא כי דינו של הערעור להידחות. כפי שראינו, במקרה דנא הושג הסדר טיעון בו הגבילה עצמה המשיבה בכל הנוגע לתקופת המאסר לריצוי בפועל שתבקש להשית על המערער. מדובר על תקופה של חמש שנים. בית משפט קמא לא חרג מן הרף שעליו הוסכם בהסדר הטיעון אלא הטיל עונש קל במידת מה מן הרף – ארבע וחצי שנות מאסר. ברור, שבמקרה כזה יש צורך בטעמים חזקים על מנת להצדיק התערבות של ערכאת הערעור. המערער לא השכיל להצביע על טעמים כאלה. בית המשפט המחוזי נתן דעתו הן לשיקולים לחומרה והן לשיקולים לקולה. נזכור, כי המערער ביצע מספר עבירות מין בבת משפחה, שעה שקיים פער גילים משמעותי בין שניהם. מיותר לומר שלעבירות כאלה עשויה להיות השלכה קשה לגבי הנפגעת ובפועל כך אכן היה. כל טענותיו של הסניגור קיבלו משקל במסגרת השיקלול שעשה בית המשפט המחוזי שעה שגזר את העונש. יצוין עוד, כי בסיכומה של הערכת המסוכנות נאמר, כי רמת המסוכנות מצידו של המערער ככל שמדובר בנושא המין הינה נמוכה. בתסקיר שהגיש שירות המבחן נאמר כי יתכן שהמערער יוכל להפיק תועלת מקשר טיפולי. אף לכל אלה נתן בית המשפט המחוזי את דעתו וכן התחשב בכך שלמערער אין עבר פלילי. משאנו נותנים דעתנו לשיקולים השונים, איננו סבורים שהעונש חמור במיוחד, ובוודאי אין הוא חמור במידה כזו שתצדיק התערבות של ערכאת הערעור. 5. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט באדר א' התשע"א (23.2.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10040930_S01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il