מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 4093/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4093/08 ע"פ 5145/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. משה קופלמן, משיב פורמלי ערעורים על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית משפט השלום ברמלה, ביום 4.5.2008 וביום 3.6.2008, בת.פ. 3358/02 על ידי כבוד השופטת ז' בוסתן תאריך הישיבה בע"פ 4093/08: כ"ג באייר התשס"ח (28.5.2008) בשם המערערת: עו"ד ארז חטר-ישי בשם המשיבה 1: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי שני ערעורים על החלטותיו של בית משפט השלום ברמלה (השופטת ז' בוסתן) האחת מיום 4.5.2008 והשנייה מיום 3.6.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 3358/02. בערעור על ההחלטה מיום 4.5.2008 הושמעו בפניי טענות בעל פה בדיון שהתקיים ביום 28.5.2008, ועוד בטרם ניתן פסק הדין, הוגש ביום 10.6.2008 ערעור שני על החלטה נוספת של בית משפט השלום שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. נגד המערערת הוגש לבית משפט השלום ברמלה כתב אישום, המייחס לה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושבועת שקר. על פי הנטען בכתב האישום, קיבלה המערערת במרמה כספים מהמדינה על יסוד מסמכים ותצהירים כוזבים לכאורה המתייחסים לעבודות בנייה בתחום שיפוטה של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לודים. כתב האישום הוגש בשנת 2002, וביום 4.1.2004 הוא תוקן, כך שהמערערת הוספה בו כנאשמת. במסגרת ההליך שהתקיים בפני בית המשפט קמא הגישה המערערת ארבע בקשות לפסילתו של בית המשפט. כל הבקשות נדחו. הערעור בע"פ 4093/08 מתייחס להחלטתו של בית המשפט לדחות את בקשת הפסלות השלישית, והערעור בע"פ 5145/08 מתייחס להחלטתו לדחות את בקשת הפסלות הרביעית. בקשת הפסלות השלישית, עליה הוגש ע"פ 4093/08, הוגשה בשלב מתקדם של שמיעת ההוכחות בפני בית המשפט קמא, לאחר שמרביתם של עדי התביעה – שמספרם ארבעים ושניים – כבר נשמעו. בא-כוח המערערת העלה שלושה נימוקים בבקשתו לפסילתו של בית המשפט קמא. ראשית, טען, כי לשופטת בוסתן היכרות מוקדמת עם גורמים שונים בעיריית לוד, שכן שימשה בעברה כיועצת משפטית בעירייה. לטענתו, ההיכרות האמורה, שהתבטאה, בין היתר, בכך שבמהלך אחת הישיבות ידעה השופטת לתקן טעות בהגיית שמו של מהנדס בנייה בעירייה, שעשוי להיות עד בהליך (להלן: המהנדס), ובכך שהשופטת העידה על עצמה כי היא מכירה עדים אחרים, מקימה עילה לפסילתה של השופטת. שנית, טען בא-כוח המערערת, כי השופטת גילתה עוינות כלפי המערערת, באופן המעורר חשש ממשי למשוא פנים. לטענתו, במהלך אחת החקירות הנגדיות עסקה השופטת בנושא אחר, וכאשר הפסיק בא-כוח המערערת את חקירתו, הורתה לו השופטת להמשיך, אף על פי שתשומת לבה הופנתה לעניין אחר. לטענת בא-כוח המערערת, ההתנהלות האמורה מקימה חשש ממשי למשוא פנים, ומקימה עילה לפסילתה של השופטת מלדון בעניינה של המערערת. עוד טען בא-כוח המערערת, כי השופטת קצבה את משך החקירה של אחד העדים, שעה שנחקר בחקירה נגדית על ידי בא-כוח המערערת. כן טען בא-כוח המערערת, כי השופטת מנעה ממנו לשאול שאלות שנגעו לפרויקט של עיריית לוד, שנבנה בעת כהונתה כיועצת המשפטית של העירייה. לטענתו, בניהול המשפט באופן הנטען היה כדי לפגוע בהגנת המערערת, ובפגיעה זו היה כדי להצביע על עוינות ועל משוא פנים כלפי המערערת. שלישית, טען בא-כוח המערערת, כי השופטת ידעה שבכוונתו להעלות טענה של "אין להשיב לאשמה" בתום פרשת התביעה. לטענתו, אף על פי שידעה זאת, קבעה השופטת מועדים להמשך ההוכחות – לסיום פרשת התביעה ולפרשת ההגנה. להשקפתו, קביעת המועדים לפרשת ההגנה הצביעה על כך שהשופטת החליטה לדחות את טענת המערערת לפיה "אין להשיב לאשמה" טרם נטענה וטרם נומקה. לשיטת בא-כוח המערערת, קביעת המועדים הצביעה על נעילת דעתה של השופטת, ולפיכך הקימה עילה לפסילתה. זאת ועוד, לטענת בא כוח המערערת, ביום שבו התקיימה ישיבת ההוכחות הממושכת שבמהלכה הודיעה השופטת על קביעת המועדים האמורים, נפגשה השופטת במהלך ההפסקה עם פרקליטת המחוז, וכששבה מההפסקה, קבעה את המועדים לשמיעת המשך ההוכחות. לשיטת בא-כוח המערערת, קיים טעם לפגם בעצם קיומה של הפגישה בין השופטת לבין פרקליטת המחוז, והחשש למשוא פנים, שקם מעצם התקיימותה של פגישה, מתחזק נוכח סמיכות הזמנים שבין קיום הפגישה בהפסקה לבין קביעת מועדים לפרשת ההגנה לאחר ההפסקה. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה והתייחס בהחלטתו מיום 4.5.2008 לשלושת הנימוקים שהועלו בבקשות לפסילתו. ראשית, ביחס לטענה לפיה עיסוקה הקודם של השופטת הביא להיכרות מוקדמת ופסולה בינה לבין העדים בהליך, ציינה השופטת, כי תפקידה כיועצת המשפטית של עיריית לוד נסתיים לפני כשלוש‑עשרה שנים. השופטת הדגישה, כי היכרותה עם המהנדס, שאת הגיית שמו תיקנה, הייתה על רקע מקצועי בלבד. עוד הוסיפה, כי יחסיה עם המהנדס, כמו גם יחסיה עם שאר העדים המוכרים לה, היו יחסי עבודה גרידא, וכי הם הסתיימו עם סיום עבודתה בעיריית לוד. שנית, ביחס לטענה לפיה גילתה השופטת עוינות כלפי המערערת, התייחסה השופטת לשני ראשיה של הטענה. אשר לטענה שתשומת לבה לא הופנתה במלואה לחקירה הנגדית, הבהירה השופטת, כי במהלך הדיון הובאה לאולם בית המשפט בקשה דחופה שדרשה את התייחסותה המיידית. השופטת הבהירה, כי העיסוק בבקשה היה קצר ופשוט, וכי לא היה בו כדי להסיט את תשומת לבה מהדיון. אשר לקציבת הזמן לחקירה הנגדית של אחד העדים, הסבירה השופטת את הטעמים להחלטתה לנהל את המשפט בדרך זו. שלישית, ביחס לפגישתה עם פרקליטת המחוז, הבהירה השופטת, כי הפגישה, שבה נכחו גורמים נוספים, נועדה לצורך גיבוש נוהלי עבודה, שאינם שייכים לתיק הנדון. עוד הבהירה השופטת, כי בתום שמיעת העדויות שנקבעו לאותו היום, ביקשה לשריין מועדים נוספים לשמיעת ראיות, אולם לא היה בכך כדי לחוות דעה באשר לסיכוייה של טענת "אין להשיב לאשמה". נוכח כל אלה, נדחתה בקשת הפסלות השלישית. על החלטה זו הוגש ע"פ 4093/08 שלפניי. בבקשת הפסלות הרביעית מיום 3.6.2008, עליה הוגש ע"פ 5145/08, העלה בא-כוח המערערת טענה זהה לטענה הראשונה שהעלה בבקשת הפסלות השלישית. בבקשה הרביעית טען, כי השופטת פסלה שאלות רלוונטיות שהפנה לעדים בחקירותיו, כשהשאלות התייחסו לפרויקט בנייה בתחום העיר לוד. לטענתו, הסיבה לפסילתן של השאלות הייתה רצונה של השופטת להרחיק את הדיון מסוגיות שלגביהן יש לה ידיעה מוקדמת מתקופת כהונתה כיועצת המשפטית של עיריית לוד. לטענתו, מצב הדברים הנטען פוגע בהגנתה של המערערת, ומקים עילה לפסילתה של השופטת. בית המשפט דחה אף את בקשת הפסילה הרביעית. בהחלטתה מיום 3.6.2008, הבהירה השופטת, כי השאלות שפסלה במהלך החקירה שערך בא-כוח המערערת, נפסלו בגין היותן בלתי רלוונטיות, וללא שום קשר לעיסוקה בעבר כיועצת המשפטית של עיריית לוד. השופטת הדגישה בהחלטה אחרת שלה מאותו מועד, כי כתב האישום מתייחס לבנייה שנעשתה בתחומי הוועדה המקומית לודים, ולא בתחומי הוועדה המקומית לוד, ולפיכך הורתה לבא-כוח המערערת למקד את שאלותיו בעניין נשוא כתב האישום. על החלטה זו הוגש ע"פ 5145/08 שלפניי. 2. בערעורים חזר בא-כוח המערערת על טענותיו בבקשות הפסלות, הן בטיעוניו בכתב והן בדיון שהתקיים בפניי. ביחס לפגישתה של השופטת עם פרקליטת המחוז, הדגיש בא-כוח המערערת, כי הגם שהפגישה האמורה אינה מספיקה כשלעצמה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, הרי שהחלטתה של השופטת לקבוע מועדים לשמיעת פרשת ההגנה זמן קצר לאחר הפגישה, מחזקת את הרושם כי ננעלה דעתה וכי שיפוטה מוטה. מנגד, טען בא‑כוח המשיבה, בדיון שהתקיים לפניי, כי טענותיו של בא‑כוח המערערת אינן מגלות עילת פסלות כלשהי. אשר לטענה, לפיה נפגעה הגנתה של המערערת משום שבית המשפט קמא הגביל את משך החקירה של אחד מעדיה ולא איפשר לבא-כוחה לשאול את העדים שאלות, טען בא-כוח המשיבה, כי אין מקומה של טענה מעין זו בהליך פסלות, והעלאתה במסגרתו של הליך כזה הופכת אותו להליך של ערעור ביניים במשפט פלילי, במקום הליך פסלות. עוד טען בא-כוח המשיבה, כי חזקה על השופטת כי לא היה קשר כלשהו בין פגישתה עם פרקליטת המחוז לבין התיק שהתברר בפניה. 3. דין הערעורים להידחות. באשר לטענתו של בא כוח המערערת, לפיה קמה עילה לפסילתה של השופטת בוסתן נוכח היכרותה המוקדמת עם חלק מהעדים, בעקבות עבודתה כיועצת המשפטית של עיריית לוד טרם מינויה לשופטת, כבר נפסק כי היכרות מעין זו אינה מקימה עילת פסלות. סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע, כי שופט לא יישב בדין ביודעו כי "צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת". הנה כי כן, אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של שופט לבעל דין או לעדים מטעמו כדי להביא לפסילתו, אלא נדרשת קרבה ממשית. כבר פסקנו, כי קרבה ממשית כאמור משמעותה קרבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"א 7098/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 3.10.2006) והאסמכתאות המובאות שם). כלל הוא כי יש לבחון בכל מקרה לגופו את נסיבות ההיכרות המוקדמת והקרבה, במסגרת בחינת החשש הממשי למשוא פנים. אין לפסול אוטומטית את השופט. יש לבחון את כלל נסיבות המקרה, ובין היתר, את טיב ההיכרות ומסגרתה, את משך הזמן שעבר מאז נוצרה ההיכרות, וכן את השאלה האם עדיין מתקיימים קשרים בין השופט לבין הצד שנטען כי הוא או עדיו מקורבים לשופט. במקרה שלפנינו, עברו כשלוש-עשרה שנים מאז סיימה השופטת את עבודתה כיועצת המשפטית של עיריית לוד. ההיכרות שנוצרה בינה לבין חלק מהעדים באותה תקופה הייתה היכרות מקצועית גרידא. במסגרתה של ההיכרות האמורה לא נידונו סוגיות הנוגעות לתיק שהובא בפניה בשבתה בדין כשופטת. כמו כן, מאז סיום עבודתה של השופטת בעיריית לוד, לא נתקיימו קשרים בינה לבין איש מהעדים במשפט. לפיכך, ובנסיבות בעניין, היכרותה המוקדמת של השופטת עם חלק מהעדים בעקבות עבודתה בעיריית לוד אינה עולה כדי "קרבה ממשית" המקימה חשש למשוא פנים. אשר לטענה הנוספת שהעלה בא כוח המערערת, לפיה יש פסול בפגישתה של השופטת בוסתן עם פרקליטת המחוז ביום שבו נידון עניינה של המערערת בבית המשפט, אף טענה זו אינה מקימה עילת פסלות. כבר פסקנו, שעצם קיומה של פגישה בין אחד מבעלי הדין לבין בית המשפט אינה מעוררת, כשלעצמה, עילת פסלות. אכן, ככלל, יש להימנע ממגע במעמד צד אחד בין אחד מבעלי הדין לבין בית המשפט. עם זאת, אין בפגישה כאמור, כשלעצמה, כדי להוביל לפסילתו של בית המשפט, שכן גם במצבים אלה, כמו במצבים אחרים, יש לבחון האם נסיבות העניין הקונקרטי מקימות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו: ע"א 8244/06 המועצה המקומית גבעת שמואל נ' ל.מ.ד. בניין פיתוח והשקעות (1998) בע"מ (לא פורסם, 6.2.2007); ע"פ 13/05 אבו רמילה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.2005); ע"א 5257/03 משעל נ' קר ויז'ן ישראל בע"מ (לא פורסם, 15.7.2003)). במקרה שלפניי, ברור, ומקובל על שני הצדדים, כי פגישתה של השופטת בוסתן עם פרקליטת המחוז נקבעה מראש. באורח מקרי נקבעה הפגישה לאותו מועד שבו התקיימו הדיונים בעניינה של המערערת. חזקה על השופטת, שכפי שהעידה על עצמה, קיימה את הפגישה לצורך גיבוש נוהלי עבודה, וכי לא הייתה בפגישה זו שום התייחסות לתיקים ספציפיים, ואף לא לעניינה של המערערת. בנסיבות אלה, לא עלה בידי המערערת להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. ביחס לטענת בא כוח המערערת באשר להגבלת משך החקירה וכן ביחס לטענתו באשר לקביעת מועדים לפרשת ההגנה טרם הכרעה בטענת "אין להשיב לאשמה", החלטותיו של בית המשפט בעניינים אלה הינן החלטות דיוניות. הלכה היא כי אופן ניהול המשפט מסור לבית המשפט. בית המשפט רשאי להגביל את משך החקירה, אם מצא צורך בכך. בית המשפט רשאי לקבוע מועדים להמשך הדיונים בתיק, אף אם ייתכן שמועדים אלה ישתנו או יתייתרו. אין בכך כדי להביע דעה לגופו של התיק, ואין בכך כדי להקים חשש למשוא פנים. נוכח קביעותיי ביחס לפגישתה של השופטת עם פרקליטת המחוז, מובן שאין בעיתוי שבו נקבעו המועדים הנוספים, היינו ביום הפגישה הנזכרת, כדי להקים חשש למשוא פנים. אף בהפניית תשומת לבה של השופטת לזמן קצר לבקשה הדחופה שהובהלה לאולם בית המשפט אין כדי להקים חשש כאמור. השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון ועל החלטותיו הדיוניות מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין. אין מקומן במסגרתם של בקשת פסלות וערעור פסלות (ראו, למשל, ע"א 4752/07 נציגות הבית המשותף של מגדל א' בניין לב הגליל נ' לביא (לא פורסם, 31.7.2007)). משדחיתי ביחס לערעור הראשון את הטענה לפיה קמה עילת פסלות נוכח היכרותה המוקדמת של השופטת עם חלק מהעדים, ממילא יש לדחות את הטענה האמורה אף ביחס לערעור השני, שכן גם בו נטענה, כאמור, טענה לפיה ההיכרות האמורה השפיעה על ניהול המשפט, והביאה את השופטת לפסול שאלות רלוונטיות. משדחה בית המשפט קמא את שלוש בקשות הפסלות הראשונות, ומשהתייחס במסגרת החלטתו מיום 4.5.20008, בין היתר, גם לטענה האמורה, לא היה עוד מקום להגשת בקשת הפסלות הרביעית. אין בהעלאת טענת פסלות זהה שוב ושוב כדי לשפר את סיכוייה להתקבל. אין לסרבל את ההליך בתקווה להתשת השופט, ואין להגיש בקשות חוזרות ונשנות שיסודן בטענה שכבר נדחתה. מטעם זה אף לא מצאתי לקיים דיון גם בערעור השני. מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעורים נדחים. ניתן היום, ג' בתמוז התשס"ח (6.7.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08040930_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il