פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 4092/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4092/14
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
העותר:
איתן מוליאן
נ ג ד
המשיבים:
1. כבוד המשנה לנשיא בית משפט העליון השופטת
מ' נאור
2. כבוד השופט בבית משפט העליון י' דנציגר
3. כבוד השופט בבית משפט העליון א' שוהם
4. כבוד השופט בבית משפט העליון ע' פוגלמן
5. ועדה מקומית לתכנון ובנייה - עיריית אשקלון
6. ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום
7. אפרידר חברה לשיכון ופיתוח
עתירה למתן צו על-תנאי ולמתן צו ביניים
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת א' חיות:
זוהי עתירה לביטול פסקי דינו של בית משפט זה בעע"ם 3389/13 מוליאן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בעיריית אשקלון (9.3.2014) (כבוד השופטים י' דנציגר, ע' פוגלמן וא' שהם) ובדנ"מ 2103/14 מוליאן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בעיריית אשקלון (13.4.2014) (כבוד המשנה לנשיא מ' נאור).
1. לטענת העותר נבנה מול ביתו בעיר אשקלון מרכז קניות בן שתי קומות אשר מסתיר את הנוף שנשקף בעבר מביתו, גורם לו למטרדים רבים ופוגע באיכות חייו. העותר סבר כי היתר הבניה שניתן למרכז הקניות חורג מתוכנית המתאר החלה על המקרקעין, המתירה לשיטתו הקמה של מבני מסחר בעלי קומה אחת בלבד, ובשל כך הגיש ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה אשקלון להעניקו. ביום 4.11.2012 דחתה ועדת הערר המחוזית למחוז דרום את עררו של העותר, ועתירה מנהלית שהגיש כנגד החלטת ועדת הערר נדחתה אף היא (עת"מ (ב"ש) 32941-12-12 מוליאן נ' מדינת ישראל – ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (11.4.2013)). בתמצית ייאמר כי ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים פסקו כי תוכנית המתאר העדכנית משנת 1974 אינה משנה מקביעותיה של תוכנית מתאר קודמת משנת 1956 אשר התירה הקמת מרכז מסחרי בן שתי קומות. על פסק דין זה הגיש העותר ערעור לבית משפט זה, ומשערעורו נדחה הגיש בקשה לדיון נוסף אשר נדחתה אף היא. פסקי דינו של בית משפט זה בהליכים הללו הם אלה שביטולם מתבקש בעתירה.
2. העותר טוען כי מרבית טענותיו כלל לא נשמעו ולא נבדקו בהליכים השונים, והוא חוזר בהרחבה על עמדתו לפיה המסקנה הנובעת מבחינת הוראותיהן של תוכניות המתאר החלות על המקרקעין היא שהגובה המותר למרכז הקניות הוא בן קומה אחת בלבד. עוד טוען העותר כי במסגרת ערעורו לבית משפט זה ביקש להציג ראיות נוספות המוכיחות כי הועדה המקומית פעלה בחוסר תום לב ומסרה מידע כוזב, אך בקשתו נדחתה ללא הצדקה. לבסוף סבור העותר כי בית המשפט הגבוה לצדק מוסמך להתערב בפסקי הדין ולשיטתו יש הצדקה לכך נוכח עיוות הדין שנגרם לו.
3. דין העתירה להידחות על הסף.
הטענות שמעלה העותר בעתירתו הן טענות ערעוריות במובהק והלכה היא כי בית משפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על פסקי דין שנתן בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים (בג"ץ 6496/99 עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, פ"ד נה(1) 193 (5.12.1999); בג"ץ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת פרוקצ'יה (15.6.2005); בג"ץ 10378/04 ארגון הקבלנים והבונים חולון נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, פס' 7 (10.1.2005)). העתירה אינה מגלה, אפוא, כל עילה לשוב ולדון בעניינו של העותר לאחר שזה נדון בהרחבה בוועדת הערר המחוזית, בבית המשפט לעניינים מנהליים ובבית משפט זה בערעור ובבקשה לדיון נוסף. למעלה מן הצורך ראיתי לציין כי בניגוד לטרונייה שהעלה העותר כאילו מרבית טענותיו לא נשמעו, מלמד פרוטוקול הדיון בערעורו כי הוא השמיע שם את טענותיו בהרחבה.
אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד בסיון התשע"ד (12.6.2014).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14040920_V01.doc גק
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il