פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 4092/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4092/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה מיום 28/03/2007 בתיק תפ"ח 309/06 (ניתן על ידי כב' השופטים: ש' שטמר, י' וילנר, ד' סלע) תאריך הישיבה: כ"ז בתשרי התשס"ח (09.10.07) בשם המערער: עו"ד גיל קרזבום בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק דין השופט ח' מלצר: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים: ש' שטמר, י' וילנר וד' סלע). 2. המערער שבכאן הודה במסגרת עסקת טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן. על-פי המתואר בכתב האישום האמור, באוגוסט 2005 ירדו המערער ושלושה ילדים נוספים, בני כ-11, ממגרש משחקים – למקלט. בין שלושת הילדים הצעירים היה המתלונן. במקלט מצצו שני הילדים הנוספים זה לזה את איבר המין, ובאותו הזמן מצץ המערער את איבר מינו של המתלונן והתחכך בו. בהזדמנות אחרת, הלכו המערער והמתלונן לאותו מקלט. המערער הנחה את המתלונן להפשיל את מכנסיו, ואחר-כך הצמידו לקיר וביצע בו מעשה סדום, תוך שהוא גורם לו כאב עז ובכי. 3. בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה קבע, על דעת כל שופטיו, כי המערער ביצע עבירות של מעשה מגונה ומעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14. אשר להרשעתו של המערער נחלקו בדעתן השופטות הנכבדות בבית המשפט הנכבד קמא. השופטת שטמר סברה, בדעת מיעוט, כי יש להעדיף במקרה זה את האינטרס השיקומי – ובדרך יישומו ראוי לקבל את עמדת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו של המערער. לעומתה, קבעו השופטות וילנר וסלע – בדעת רוב – כי האיזון בין האינטרסים הנוגדים במקרה זה מחייב את הרשעת המערער. נוכח עמדת הרוב – בית המשפט הנכבד קמא גזר על המערער מאסר על תנאי בן 30 חודשים; צו מבחן למשך שנתיים, במסגרתו ימלא אחר תוכנית טיפולית שיכין שירות המבחן; השתתפות בקבוצה טיפולית לנערים שעברו עבירות מין; 150 שעות שירות לתועלת הציבור; התחייבות בסך 20,000 ₪ להימנע משך 3 שנים מביצוע כל עבירת מין ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪. 4. שתיים הן טענותיו של המערער בערעור: ראשית, הוא משיג כנגד ההחלטה להרשיעו. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לשיקולים נגד ההרשעה, ובכלל זה: גילו של המערער, נסיבות האירוע שלא כלל אלימות (וחלקו היה, לשיטתו, בהסכמה), האווירה שהיתה בשעת האירוע – משחקים מיניים בין צעירים, בהם השתתפו גם ילדים אחרים, התסקיר החיובי ביותר, ונסיבותיו האישיות. כן הדגיש המערער במסגרת זו את האלמנט של היעדר מסוכנות נוכח ביצוע העבירה על רקע נסיבות קשות, שחלפו והשתנו, היעדר דפוסי התנהגות עבריינית אצלו, סיכויי השיקום הגבוהים, חרטתו, שיתוף הפעולה המלא שלו עם הגורמים הטיפוליים, הודאתו בתחילת משפטו, הפגיעה שכבר נגרמה לו בעקבות הפרשה ביישוב הקטן שבו הוא מתגורר והעיכוב בהגשת כתב האישום מאז סיום החקירה. יתרה מכך, המערער טוען כי על-פי גישת הרוב בבית המשפט הנכבד קמא, לא ניתן כביכול להימנע מהרשעה בכל עבירת מין בה נגרם נזק לקורבן, אף אם מתקיימים כל התנאים הנדרשים לצורך אי הרשעה. גישה גורפת שכזו מנוגדת, על פי תפיסתו, לתכלית חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, התשל"א-1971 (להלן: "חוק הנוער")), להלכה הפסוקה ולעיקרון האינדיבידואליות בענישה. שנית, טוען המערער כי צו המבחן שהוטל עליו ניתן בחוסר סמכות, שכן סעיף 26(2) לחוק הנוער אינו חל במקרה בו מורשע הקטין. 5. המדינה סומכת ידיה על נימוקי בית המשפט הנכבד קמא, ומדגישה את מצבו הקשה של המתלונן. אשר לצו המבחן, טוענת המדינה כי זה ניתן בסמכות. 6. טענת ב"כ המערער בדבר היעדר סמכות להטיל על המערער צו מבחן נוכח הרשעתו – בכל הכבוד איננה מבוססת. סעיף 26 לחוק הנוער עוסק אמנם, לכאורה, בדרכי הטיפול האפשריות במקרה בו לא הורשע הקטין, והמבחן הוא אחד מהאמצעים המופיעים בסעיף זה. אולם כבר הובהר בעבר כי היותו של המבחן אמצעי טיפולי אפשרי במקרה של היעדר הרשעה, אינה שוללת את כוחו של בית המשפט להעמיד קטין במבחן במסגרת גזר דין גם לאחר הרשעה. דרך זו עודנה פתוחה בפני בית משפט, בין השאר מכוח סעיף 1(1) לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (ראו ע"פ 2611/90 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 120 (1990)). 7. אשר להרשעתו של המערער, אין אנו רואים מקום לסטות כאן מעמדת הרוב בהכרעתו של בית המשפט הנכבד קמא בעניין זה. דרך כלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, ירשיעו בית המשפט ויגזור את עונשו. רק נסיבות חריגות ויוצאות דופן יצדיקו הימנעות מהרשעה. עם זאת, חריג זה מוחל ביתר קלות כשמדובר בקטינים. אם בבגירים גובר כמעט תמיד השיקול הציבורי בדבר מיצוי ההליך הפלילי בדרך של הרשעה, הרי שבקטינים ניתן משקל-יתר לנסיבות האינדיווידואליות של הנאשם, גילו, סיכויי שיקומו, נסיבות העבירה והאינטרס לאפשר לו להתקדם בחייו לקראת הבגרות ללא כתם פלילי בעברו (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 691-689 (2000); ע"פ 9040/06 פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פיסקה 11 (2007)). מקום בו הנאשם הינו קטין, יבחן בית המשפט בראש ובראשונה את נסיבותיו ואת האפשרות לשקמו, אולם יינתן משקל הולם גם לחומרת העבירה, לפגיעה בקורבן, לשיקולי הרתעה ולהרגשה הקולקטיבית של סלידת החברה כלפי מעשים מסוימים. לשיקולים אלו נודעת חשיבות אף במקרים שבהם אין נשקפת עוד סכנה מן הנאשם כלפי הציבור (ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 594, 603-602 (2001); ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם), פיסקה 8 לפסק-דינו של השופט גרוניס ופיסקאות 8-7 לפסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה (2006)). 8. אשר לשיקול בדבר חומרת העבירה, ענייננו כאן בעבירת מין שנעשתה בקטין. הדין הישראלי מייחס לעבירות מסוג זה חומרה מיוחדת. עמדה על כך השופטת (כתוארה אז) ביניש בע"פ 4890/01 הנ"ל. בפסק-דינה סקרה הנשיאה את השינויים שהוכנסו בשנים האחרונות בחקיקה ובפסיקה בכל הנוגע לעבירות המין. היא באה לידי מסקנה כי גישת הדין הישראלי היא "להתייחס לעבירות מין כאל קטגוריה מיוחדת של עבירות חמורות" (שם, 605). מסקנה זו משליכה על נטייתו של בית המשפט להרשיע קטינים בעבירות מין בכלל, ובעבירות מין בקטינים בפרט. אומרת על כך השופטת ביניש: "לצערנו עדים אנו בשנים האחרונות להתגברות מעשי האלימות בכלל, ומעשי התעללות מינית ועבירות מין בפרט. לא פחות מדאיגה העובדה כי גילם של העבריינים אף הוא הולך ופוחת, כעולה מהערעורים הבאים לפנינו בשנים האחרונות. חשוב עד מאוד כי ידעו כל נער ונערה בישראל כי אין לפגוע בכבודו של אדם וכי גופם של כל ילד או ילדה אינו הפקר. ידעו הכל, כי עבריין גם אם קטין הוא, הפוגע בגופו ובכבודו של ילד או ילדה ומנצל את כוחו לרעה כלפיהם, צפוי לשאת בתוצאות העונשיות של מעשהו" (שם, 606). 9. בנסיבות פרשה זו, נראה לנו כי האיזון הראוי בין השיקולים השונים אכן צריך לבוא על דרך הרשעת המערער. המערער ביצע עבירות מין חמורות במתלונן הצעיר חרף כאבו ובכיו. למתלונן נגרם נזק נפשי, שקשה לדעת אימתי יתאושש ממנו. מתסקירי המבחן אמנם למדנו כי המערער עבר כברת דרך משמעותית מאז ביצוע העבירה. הוא משתף פעולה עם המסגרות השיקומיות באופן מלא, התנהגותו חיובית וחסרת דופי, הממונים עליו מרוצים ממנו, הוא מציב לעצמו גבולות וחרטתו כנה. על כך ראוי המערער אמנם לשבח והדבר מצדיק – בדיעבד – את ההתחשבות שגילה כלפיו בית המשפט הנכבד קמא בעיצומים, המתונים יחסית, שהשית עליו. ברם אין בכל אלה כדי לגבור על חומרת העבירה, הפגיעה במתלונן והאינטרס הציבורי שבעצם הרשעתו. עוד יש להתייחס לחשש שהעלה המערער בדבר אי-גיוסו לצה"ל בעקבות הרשעתו. בעניין זה ראוי להזכיר את דברי הנשיא שמגר בפרשת פלוני הנ"ל: "ביטול הרשעה רק כדי לאפשר גיוס לצה"ל הוא משום מעשה מלאכותי, לפיו נדרשת מערכת השיפוט להתאים את עצמה לנוקשות ביורוקרטית מדומה. אינני סבור, שצה"ל לא ידון בבעיה שלפניו לפי שיקולים ענייניים ויתעלם מתסקיר שירות המבחן, ואם שירות המבחן ימליץ על גיוסו, חזקה על רשויות הגיוס שייתנו דעתן לכך וישקלו את ההמלצה בחיוב, יהיה אופי ההרשעה, בשעתה, אשר יהיה" (ע"פ 2611/90 הנ"ל, 123. ראו גם ע"פ 10709/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פיסקה 9 (2007); ע"פ 9040/06 הנ"ל, פיסקה 15). דברים אלה יפים אף לענייננו. 10. סיכומו של דבר, הכרעתו ונימוקיו של בית המשפט המחוזי, בדעת הרוב שם, מקובלים עלינו. הערעור נדחה, איפוא. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מצטרף אני לפסק דינו של חברי השופט מלצר. אבקש להוסיף, כי שיקול הגיוס לצה"ל הוא מאלה שעל בתי המשפט, במיוחד היושבים כבתי משפט לנוער, ליתן עליהם את הדעת במקרים כגון דא. ככלל, תוך בחינת כל מקרה לגופו. לדידו של רוב החברה הישראלית – יש לקוות – השירות בצה"ל עודנו "כרטיס כניסה" חשוב ומשמעותי לחיי הבגרות. משום כך יש לעודד צעירים, גם מי שכשלו בעבירות, לשרת בצה"ל, ויש לחפש את הדרכים לכך תדיר , ובמקרים מסוימים ישליך הדבר גם על השאלה אם להרשיע. לעניין זה נדרשנו – אמנם בהקשר של עבירות מסוג שונה מאוד – בע"פ 5025/06 מדינת ישראל נ' פלונים, והכרעתנו (לעבר הרשעה) ניתנה לאחר בירור עם רשויות צה"ל באשר לגיוס המשיבים דשם. במקרה דנא, על פי נסיבותיו, דומה שיש מקום להותיר את ההרשעה על כנה, וחזקה כי רשויות צה"ל יבדקו את הדברים מתוך תשומת לב למכלול ולתסקירי שירות המבחן באשר למערער. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, ה' בחשוון התשס"ח (17.10.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07040920_K01.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il