ניסני ואח' נ' משטרת ישראל מחוז ירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4090/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. תום ניסני 2. עקיבא יואל אריאל נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל מחוז ירושלים עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד אריה ארבוס, עו"ד יהודה לוזון פסק-דין השופט נ' סולברג: בעתירה שלפנינו התבקשנו להורות למשיבה, בצו על תנאי, לבוא וליתן טעם מדוע לא תיתן לעותרים זכות שימוע, כדת וכדין, טרם קבלת החלטה לגבי כניסתם של העותרים למתחם הר הבית. עוד התבקשנו, ליתן צו ביניים המורה למשיבה שלא לקבל החלטה בעניינם של העותרים, עד להכרעה בעתירה זו. על פי הנטען בעתירה, ביום 6.6.2022 ביקרו העותרים בהר הבית, יחד עם קבוצה רבת משתתפים. לפי הנטען, הביקור נקטע על-ידי המשטרה באיבו, בטענה כי המשתתפים שרו בקול רם ומחאו כף, בניגוד להנחיות המשטרה. בסיום הביקור, כך נטען, בצאת המבקרים ממתחם ההר, התבקשו העותרים, והם בלבד, על-ידי קצין המשטרה שנכח במקום, לתאם "שיחה", כלשונם, עם מפקד יחידת המקומות הקדושים (ימ"ק), ככל שברצונם לשוב ולעלות להר הבית. בתגובה לכך, ביום 7.6.2022, פנו העותרים, באמצעות באי-כוחם, למפקד מרחב דוד במשטרת ישראל, וטענו כי טיבה של אותה 'שיחה' אינו ברור להם, וכי ככל שמדובר בשיחת שימוע, הרי שזומנו אליה באופן בלתי-תקין, שכן לא נעשתה אליהם פניה מוקדמת בכתב, כנדרש. עוד טענו, כי הפניה "הנקודתית" לעותרים בלבד, שנבררו מבין עשרות משתתפים, מעלה חשד לאכיפה בררנית ול'סימון' העותרים על-ידי המשטרה. מפקד מרחב דוד התבקש אפוא, לפרט על אודות הטענות המופנות כלפי העותרים, ולהעביר לידיהם את מלוא החומרים המצויים בידי המשטרה, בכל הנוגע לעניינם. עוד ביקשו העותרים, כי מעתה ואילך, פניות נוספות בעניין זה, ישלחו לבאי-כוחם, ולא אליהם במישרין. ביום 14.6.2022 באו העותרים פעם נוספת בשערי הר הבית, במטרה לבקר במקום. או אז, כך נטען, עוכבו העותרים על-ידי השוטרים שנכחו בשערי הכניסה להר הבית, ולהפתעתם כי רבה, הגדילו השוטרים עשות, והבהילום לתחנת המשטרה הסמוכה, כדי "לקיים להם שימוע בזק מבלי שיהיה בידי העותרים להיות מיוצגים במסגרת השימוע ומבלי לפרט בפני העותרים את הטענות המועלות כנגדם". ואכן, לאחר עיכוב למשך זמן-מה בתחנת המשטרה, נערך לעותרים "שימוע להרחקה מהר הבית", שבו נמסר להם כי על-פי החומר המצוי בידי המשטרה, "קיים חשש ממשי כי נוכחותם בהר הבית תעורר הפרות סדר חמורות". לפיכך, הובהר להם כי מפקד המחוז שוקל למנוע את גישתם להר הבית, למשך 6 חודשים. במסגרת זו גם נמסר לעותרים, כי מרגע שנערך השימוע, הם מורחקים מהר הבית, שעריו ומבואותיו, למשך 7 ימים, עד אשר תתקבל החלטה סופית על-ידי מפקד המחוז בעניינם. לבסוף, הובהר לעותרים כי עליהם להתייצב בתחנת המשטרה במרחב דוד, ביום 20.6.2022 בשעה 12:00, על מנת לקבל את החלטת מפקד המחוז האמורה, וכי אי-התייצבות כאמור – לא תפגום בתוקף ההחלטה שתתקבל. לפי הנטען בעתירה, "שימוע הבזק" שנערך לעותרים, בעודם מעוכבים בתחנת המשטרה, ללא יצוג, חרף בקשתם המפורשת כי פניות נוספות בעניינם יועברו לבאי-כוחם בלבד – לאו שמיה שימוע. לטענתם, 'שימוע' זה, אינו אלא "מחטף" של המשטרה, שהחליטה לעכבם באופן בלתי-לגיטימי, ללא כל הצדקה ובניגוד לדין, מבלי שאף טרחה להשיב למכתבם מיום 7.6.2022, שבו ביקשו לקבל את החומרים הקיימים בעניינם, ולאפשר להם יצוג במסגרת הליכי השימוע. חלף זאת, כך נטען, בחרה המשטרה לרמוס את זכויותיהם הבסיסיות, מנעה מהם להתכונן כראוי להליכי השימוע, ואף מנעה מהם יצוג בהליכים הללו. לפיכך, נטען כי לא ניתן לראות ב'שיחת הבזק' שנערכה לעותרים כשימוע שנערך "בלב פתוח ונפש חפצה", בניגוד מוחלט לכללי המשפט המינהלי. עוד נטען, בשים לב לזכויות החוקתיות העומדות על הפרק – חופש העיסוק של העותרים, חופש התנועה וחופש הפולחן – כי במקרה שכזה מתעצמת החובה להקפיד על מתן זכות שימוע וזכות טיעון ככל משפטם וחוקתם, טרם קבלת החלטה הפוגעת בזכויות אלה. דא עקא, לטענת העותרים, בחובה זו כשלה המשטרה לעמוד. העותרים מבקשים אפוא, כי נורה למשטרה לקיים הליך שימוע "תקין וראוי", שיכלול זימון סדור בכתב, שבו יפורטו הטענות המופנות כלפי העותרים, בד בבד עם מסירת החומרים שבידי המשטרה לידיהם, טרם קיום השימוע. כמו כן, התבקש כי יתאפשר לעותרים להיות מיוצגים בהליך זה, על-ידי באי כוחם. לאחר שבחנתי את טענות העותרים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת, וזאת אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים. כלל מושרש וידוע הוא כי "בית משפט זה אינו נדרש לעתירות הנוגעות להליכי שימוע בטרם קיבלה הרשות המוסמכת החלטה לגופו של עניין" (בג"ץ 2394/22 ארגון מגדלי הדגים בישראל, אגודה שיתופית ארצית בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 6 (9.6.2022); בג"ץ 5596/19 שניב תעשיות נייר בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל, פסקה 8 (22.9.2019); בג"ץ 2451/19 מי אביבים 2010 בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 4 (22.5.2019)). כלל זה נובע "מן הטעם שלא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית על ההחלטה, ואף ייתכן שלאחר שתינתן החלטתה הסופית של הרשות המוסמכת, הדיון בסוגיה יתייתר, ולמצער יביא הדבר לחידוד המחלוקת בין הצדדים וכפועל יוצא לקיום דיון בצורה יעילה יותר" (בג"ץ 1420/22 פלונית נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, פסקה 17 (1.6.2022)). הדברים נכונים גם כאשר נטען לפגיעה בזכות הטיעון, ולליקויים שנפלו בהליך השימוע גופו (בג"ץ 7503/21 קרויז תקשורת בע"מ נ' מנכ"ל משרד התקשורת, פסקה 11 (29.12.2021)). במקרה שלפנינו, בשלב זה טרם התקבלה החלטה סופית בעניינם של העותרים. לפיכך, גם אם אניח שיש בטענות העותרים ממש – ואינני מביע דעה בסוגיה זו לכאן או לכאן – הרי שכל עוד לא התקבלה החלטה סופית בעניינם, אין מקום להקדים את המאוחר. לאחר שתתקבל החלטה סופית, ואם יראו העותרים לנכון להשיג על החלטה זו, יהא באפשרותם להעלות בה את כלל טענותיהם, לרבות טענות הנוגעות להליך השימוע, שנטען כי נפלו בו פגמים חמורים, כמפורט לעיל. ודוק: על-פי הנטען בעתירה, החלטה סופית בעניינם של העותרים צפויה להתקבל מחר בצהרי היום. משכך, נראה כי הפגיעה בזכותם של העותרים לעלות להר הבית, ככל שמדובר בהחלטה הזמנית שניתנה בינתיים, שכוחה יפה עד למתן החלטה סופית, מדודה ומתוחמת בזמן, כך שגם בהתייחס להחלטה הזמנית בלבד, לא קמה הצדקה להפעיל ביקורת שיפוטית בשלב זה, טרם קבלת החלטה סופית על-ידי המשטרה. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת על הסף, בהיותה מוקדמת, תוך שמירת זכותם של העותרים לטעון את טענותיהם לאחר שתינתן החלטה סופית בעניינם. ממילא, בקשת העותרים למתן צו ביניים – נדחית אף היא. משלא נתבקשה תגובה, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' בסיון התשפ"ב (‏19.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22040900_O01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il