שוימר נ' הפנים ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 40899-12-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותרת: אנה שוימר נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל רשות האוכלוסין וההגירה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד קילא ליכטר; עו"ד מרדכי קנבסקי פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: העתירה דנן נסבה על בקשת העותרת כי תינתן לה "אזרחות ישראלית ע"פ פסק-דין והחלטה של כבוד בית המשפט בבר"מ 180/24 מיום 28.8.2024" (פתח דבר לעתירה). עניינו של ההליך בבר"מ 180/24, בבקשת רשות ערעור שהגישה רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות), על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 14.8.2023 בעמ"ן 50187-09-20, בו חויבה הרשות להעניק לעותרת מעמד בישראל כנינה של יהודי. בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, ד' ברק-ארז ו-י' וילנר. להלן: ערכאת הערעור) מיום 28.8.2024, נקבע בהסכמת הצדדים כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מבוטל, וזאת "בכפוף להשארת תוצאתו האופרטיבית על כנה במקרה דנן. בהתאם לכך – תוענק ל[עותרת] אזרחות ישראלית". עוד הובהר בהחלטה נוספת מאותו יום, לבקשת העותרת, כי "השארת התוצאה האופרטיבית על כנה משמעה כי תינתן ל[עותרת] אזרחות בתוך שבועיים מהיום, קרי לא יאוחר מיום 11.9.2024". ביום 12.9.2024 הגישה העותרת לערכאת הערעור, במסגרת בר"מ 180/24, "בקשה למתן החלטה האוסרת על [הרשות] לסכל ביצוע של פסק דין והחלטה מיום 28.8.2024". ביסוד הבקשה עמדה דרישת הרשות, בהודעה שנשלחה לעותרת ביום 11.9.2024, כי העותרת תמציא אישור בדבר ויתור על אזרחותה הרוסית לצורך קבלת אזרחות ישראלית. בבקשתה טענה העותרת כי דרישה זו מהווה, למעשה, ניסיון לסכל את ביצוע פסק הדין. הרשות טענה מנגד, כי הדרישה לוויתור על אזרחות קודמת אינה אלא דרישת החוק, בסעיף 5(א)(6) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), המתנה קבלת אזרחות ישראלית מכוח התאזרחות בוויתור המתאזרח "על אזרחותו הקודמת" או בהוכחה "שיחדל מהיות אזרח חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי". נטען כי על פי הנוהל הקיים, נדרש המתאזרח לעמוד בדרישה האמורה בתום ההליך ולאחר שנבדקה עמידתו בכל יתר התנאים הנדרשים להתאזרחותו, וכי אין בה כדי לסתור את הסכמת הרשות למתן פסק הדין. על תגובה זו השיבה העותרת כי אין באפשרותה לקבל מסמך ויתור על אזרחותה הרוסית במועד קרוב, ולמעשה לא ניתן לקבלו כלל. ביום 28.10.2024 נתנה ערכאת הערעור את החלטתה בבקשת העותרת, כמצוטט להלן: "הטיפול בתיק זה הסתיים עם מתן פסק דיננו ביום 28.8.2024 [...]. איננו סבורים כי פסק הדין מצריך הבהרה נוספת, בכל הנוגע לשאלות שעמדו במוקד הדיון. למותר לציין, וזאת מבלי לנקוט כל עמדה לגוף הטענות שהועלו בפנינו, כי ממילא מתן אזרחות כפוף להוראות כל דין, ובכלל זה הנהלים הרלוונטיים לעניין זה. יוער עוד כי במסגרת ההליך שהתקיים בפנינו הצדדים כלל לא טענו ביחס לוויתור על אזרחותה הנוספת של המשיבה. בכך מסתיים הטיפול בהליך. דרכה של המשיבה פתוחה לנקוט בהליך מתאים להעלאת טענותיה ככל שתראה בכך צורך". על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו, בה שבה העותרת על עיקר הטענות שהעלתה בבקשה ובתשובה שהגישה לערכאת הערעור לאחר מתן פסק הדין. העותרת טוענת כי הדרישה להמציא אישור בדבר ויתור על אזרחותה הרוסית היא "הפרה של פסק הדין והחלטה של כבוד בית המשפט ע"י המשיבה מבחינת הזמן", שכן לא ניתן להמציא אישור כזה תוך פרק זמן קצר; כי לא ניתן היה לקבל אישור כזה עובר למתן פסק הדין, ולמעשה אין אפשרות לקבלו בכלל; וכי בנסיבות העניין מוצדק לפטור את העותרת מדרישת הוויתור על אזרחות קודמת, בהתאם לחריג הקבוע בסעיף 6(ד) לחוק האזרחות. לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף. למעשה, העותרת חוזרת בעתירתה על כל הטענות שהעלתה לפני ערכאת הערעור. ואולם, עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק, אינה האכסניה המתאימה להעלאת טענות אלה – הן טענותיה להפרת פסק הדין, שניתן להן מענה בהחלטת ערכאת הערעור; והן טענותיה המשיגות על החלטת הרשות מיום 11.9.2024. בהקשר אחרון זה, מכוונת העותרת את חיציה נגד דרישת הרשות להמצאת אישור בדבר ויתור על אזרחות קודמת, בהתאם לסעיף 5(א)(6) לחוק האזרחות. מדובר בהחלטה של רשות לפי חוק האזרחות – החלטה אשר הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לענינים מינהליים (סעיף 5(1) ופרט 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). משקיים אפוא לעותרת סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים – אין מקום להידרש לעתירתה בבית משפט זה (ראו מבין רבים: בג"ץ 7234/12 מסארווה נ' שר הפנים, פסקה 2 (10.10.2012); בג"ץ 429/15 אנג'ור נ' שר הפנים, פסקה 4 (10.2.2015); בג"ץ 4462/22 גמבריאן נ' משרד הפנים, פסקה 4 (26.10.2022)). אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ה (22 דצמבר 2024). דוד מינץ שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט