אברהם מרקוס נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4086/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופט י' כשר המערער: אברהם מרקוס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 45090-06-23 מיום 2.4.2024 שניתן על ידי כבוד השופט אלעזר נחלון תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשפ"ד (10.7.2024) בשם המערער: עו"ד פוליטי רועי בשם המשיבה: עו"ד נגה בן סידי מתורגמן לשפה האנגלית: מר אוריאל אביב פסק-דין ביום 20.12.2023 הורשע המערער, לפי הודאתו, בעבירות של סיוע להצתה לפי סעיפים 448(א) רישא ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק והפרת הוראת חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק. כתב האישום, שבפרטיו הודה המערער, כלל שני אישומים. לפי האישום הראשון, בלילה שבין 4.6.2023 ו-5.6.2023 שהה המערער בהפגנה המונית סמוך לאתר בו בוצעו עבודות להקמת הרכבת הקלה בירושלים. במהלך אירוע זה השליך המערער קרטונים לבור הנמצא בתוך אתר העבודות, שבו היו כלי עבודה יקרי ערך, וזאת לאחר שאחרים הציתו בבור זה אש. כתוצאה מהדליקה וממעשי המתפרעים באזור נגרמו נזקים שונים ובכלל זאת: השחתת יציקות בטון, הצתת גדרות ופגיעה בציוד בנייה. לאחר שכוח משטרה הגיע למקום ועצר את הנאשם, הלה הזדהה בשם בדוי ומסר פרטי זיהוי שגויים. במהלך חקירתו, ועד שהובא לבית המשפט, סירב המערער להזדהות. ביום 19.6.2023 הוגש כתב אישום נגד המערער בגין האירוע המתואר, ולאחר שהוחזק מספר ימים במעצר, הוא שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. עניינו של האישום השני בהתפרעות המונית ביום 26.6.2023, שנעשתה גם היא במחאה על עבודות הרכבת הקלה, ואשר כללה חסימת צירים, הצתת פחים ואשפה וכן יידוי אבנים וחפצים. המערער השתתף בהתפרעות זו, תוך הפרה של הוראות בית המשפט. ביום 2.4.2024, לאחר שנשמעו טיעונים לעונש, ניתן גזר הדין בעניינו של המערער. בית המשפט קמא סבר כי יש לקבוע מתחם ענישה אחד ביחס לשני האישומים, ולאחר שבחן פסיקה במקרים מקבילים, העמיד את מתחם העונש ההולם על הטווח שבין 8 חודשי מאסר בפועל ל-28 חודשי מאסר בפועל. בעת גזירת עונשו של המערער במסגרת מתחם הענישה התחשב בית המשפט קמא, בין היתר, בחיסכון בזמן שיפוטי בעקבות ההודאה ובעובדה שהמערער – אזרח ארצות הברית – נותר בישראל לזמן ממושך, כשהוא מנותק ממשפחתו הקרובה. מנגד, בית המשפט קמא ציין כי לא ניתן לייחס למערער תהליך של הפנמה ביחס להתנהלותו העבריינית, בשים לב לעובדה שבא-כוחו וכן דוד המערער שהעיד מטעמו, לא מסרו כי המערער מתחרט על מעשיו. בית המשפט קמא סבר כי העונש ההולם למערער מצוי בקרבה לתחתית המתחם, ולפיכך, גזר עליו תשעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודת שירות, קנס בסכום של 10,000 ש"ח וכן מאסר מותנה לתקופה של שישה חודשים. על גזר הדין הוגש הערעור דנן. בעיקרו של דבר טוען המערער כי מעורבותו בהתפרעויות הייתה מוגבלת ביותר, וכי הוא לא אחראי להצתת האש באתר העבודות עצמה אלא רק תרם "תרומה מזערית" לליבויה. בנוסף, נטען כי בית המשפט קמא לא ייחס חשיבות מספקת להיותו של המערער אזרח זר, אשר שליחתו למאסר, הגם שמדובר במאסר המרוצה בעבודות שירות, כרוכה בקשיים מיוחדים עבורו. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לא מצאנו כי יש מקום להתערב בעונש שהטיל בית המשפט קמא על המערער. עונש זה התחשב, כדבעי, הן בטיב המעשים של המערער והן בנסיבותיו האישיות. בפרט יודגש כי בניגוד לטענות המערער, מכתב האישום, שבו הודה, לא עולה כי חלקו בהצתה היה שולי. המערער השתתף בליבוי דליקה מסוכנת, שגרמה נזקים בעלות גבוהה לרכוש פרטי וציבורי, וזאת כחלק מהמון שפעל כפי שפעל במטרה לעצור את פיתוח עבודות הרכבת הקלה באזור. לא למותר לציין כי, בהמשך, ואך כשבוע לאחר שחרורו ממעצר, הפר המערער את תנאי שחרורו, והשתתף שוב באירוע דומה, כשהפעם לא סייע אומנם להצתת רכוש הזולת, ואולם עדיין היה די במעשיו כדי להביא להרשעתו בעבירה של התפרעות. בהתחשב בכך נראה כי עונש עבודות השירות שהטיל בית המשפט קמא התחשב, כיאות, במכלול הנסיבות האישיות של המערער – מחמירות ומקלות כאחד. בוודאי שאין זהו מקרה בו העונש שהושת על המערער חורג מהראוי במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור. סוף דבר: הערעור נדחה בזאת. ניתן היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ד (‏10.7.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24040860_Y02.docx דמ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il