יצחק לוי ו320 אח' נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4085/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4085/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. יצחק לוי ו-320 אח' 2. ארגון גמלאי בזק נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. קרן מקפת מרכז לפנסיה ולתגמולים, אגודה שיתופית בע"מ 3. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ 4. מדינת ישראל - משרד האוצר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד כץ יוסף פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בשנת 1989 ניתנה לעותרים אפשרות בחירה בין שני מסלולים לפרישה לפנסיה: פנסיה המחושבת לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: מסלול א); או שיטת הממוצעים הנהוגה בתקנון קרן הפנסיה מקפת בתנאים משופרים (מסלול ב). העותרים בחרו במסלול ב, בהניחם כי משרד האוצר וההסתדרות יסכימו, במועד מאוחר יותר, על תוספת לגמלאים שהפנסיה שלהם מחושבת לפי שיטת הממוצעים. ואולם, בסופו של דבר הסכמה שהושגה בעניין זה לא הוחלה על העותרים. לאחר שהתבדתה ההנחה דרשו העותרים מהמשיבות 2 ו-3 (להלן בהתאמה: קרן הפנסיה וחברת בזק) לקבל אפשרות לבחירה מחודשת בין המסלולים. קרן הפנסיה נעתרה לבקשתם ובשנת 2001 נחתם הסכם בין העותרת 2 לבין קרן הפנסיה וחברת בזק לפיו רשאים העותרים להמיר את בחירתם המקורית (להלן: הסכם 2001). בהסכם ניתנה לעותרים האפשרות לחזור למסלול א, שבחכמה שבדיעבד, היטיב עמם, לשיטתם, בהשוואה למסלול בו בחרו, מסלול ב. ואולם, הסכם 2001 לא קיבל את אישור הממנה על שוק ההון במשרד האוצר שהורה לקרן הפנסיה להימנע מיישום ההסכם. 2. העותרים הגישו לבית הדין האזורי לעבודה תביעה לסעד הצהרתי, לפיו הם זכאים להמיר את מסלול פרישתם לפנסיה ולבחור במסלול א המיטיב עמם. בית הדין האזורי דחה את התביעה. בית הדין קבע כי עלות הברירה של העותרים כפי שניתנה להם בשנת 1989, תומחרה על ידי מעסיקיהם – בזק והמדינה, אשר שילמו בגינה כספים עודפים לקרן הפנסיה. לעומת זאת, עלות הברירה בין המסלולים לפי הסכם 2001 לא תומחרה. בית הדין קבע כי בנסיבות אלה משמעות הסכם 2001 היא כי "לקבוצה אחת מבין העמיתים [ניתנות] זכויות טובות יותר לעומת הכלל" (שכן ניתנה להם בהסכם זכות בחירה שלא הייתה קיימת לפורשים האחרים) וזאת "על חשבון כלל עמיתי [קרן הפנסיה]". לפיכך הסכם 2001 "אינו מוצדק" בהיותו פוגע בעקרון השוויון בין חברי קרן הפנסיה. בית הדין הוסיף כי הסכם 2001 היה טעון מלכתחילה, כתנאי לקיומו, אישור הממונה על שוק ההון ומשלא ניתן האישור "לא התקיים התנאי לתקפות ההסכם" כך שאין מקום ליתן מכוחו את הסעד ההצהרתי המבוקש. בית הדין הוסיף וקבע כי העותרים פרשו שנים מספר לפני חתימת הסכם 2001, כך שהם לא שינו מצבם לרעה תוך הסתמכות על יישום ההסכם. בית הדין הדגיש כי עובר לבחירתם במסלול הפרישה בשנת 1989 קיבלו ייעוץ מקצועי מחברה חיצונית, כך שככל שטעו בבחירתם, מדובר בסיכון שנטלו על עצמם, סיכון שהתממש, אך "לא ניתן היום להעתר לתביעתם ולהרשות להם להמיר את הבחירה, רק משום שכיום התברר להם שהדרך בה בחרו אינה מספקת אותם מבחינה כספית". 3. העותרים ערערו על פסק הדין לבית הדין הארצי, אשר דחה את הערעור וקבע כי ראוי לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. בית הדין הארצי הוסיף וקבע כי הסכם 2001 הינו הסכם לבר-תקנוני מיטיב שאין ליתן לו תוקף משום פגיעתו בשוויון בין עמיתי הקרן. 4. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי. לטענתם טענו בפני בית הדין האזורי טענות שלא נדונו בפניו והן: כלפי חברת בזק – העותרים טענו כי פרשו מהחברה במסלול ב רק לאחר שזו הבטיחה להם או "נתנה להם להבין" כי יוכלו לשנות את בחירתם מחדש (להלן: טענת ההטעייה); וכלפי קרן הפנסיה – כי "סכומי העתק ששילמה בזק נותרו בקופתה של [קרן הפנסיה], מבלי שהעותרים ייהנו מהאפשרות לממש את זכותם הראשונית לפנסיה לפי מסלול א" (להלן: טענת ההתעשרות). 5. דין העתירה להידחות על הסף. העותרים חוזרים על טענותיהם שעלו ונדונו בערכאות בית הדין לעבודה ואין עילה להתערבותנו בפסיקתן. בית המשפט הגבוה לצדק אינו דן כערכאת ערעור על פסיקת בתי הדין לעבודה (ראו, למשל, בג"ץ 1557/03 שולמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 3 (לא פורסם, 19.3.2003)). טענות ההטעייה וההתעשרות היו לפני בית הדין האזורי ופורטו בפסק דינו (ראו פסקה 21 לפסק הדין האזורי). בית המשפט דן בטענות אלה ודחה אותן. באשר לטענת ההטעיה נפסק כי "אם עסקינן בטעות, הרי שבטעות בכדאיות העסקה עסקינן, טעות שאינה מזכה בסעדים... [העותרים] הם אלה שהניחו הנחות בעניין זה, אך לא מדובר בהטעייה". באשר לטענת ההתעשרות נפסק כי זכות הבחירה של עמיתי הקרן (לרבות העותרים) בין שני מסלולי הפנסיה, בגינה שולמו ההפרשות הפנסיוניות, תומחרה במסגרת החישוב האקטוארי של קרן הפנסיה כ"זכות לבחירה סופית וחד פעמית". הזכות העודפת לה טענו העותרים, לבחירה מחודשת, לא תומחרה במסגרת החישוב האקטוארי של הקרן. בית הדין הארצי ציין במפורש בפסק דינו כי נתן דעתו לקביעת בית הדין האזורי בעניין זה ולפיה "אפשרות המרת מסלול הפנסיה לא תומחרה ועלותה תושת על כלל עמיתי הקרן". הנה כי כן, העותרים לא הוכיחו כי קמה להם זכות משפטית המצדיקה מתן סעד הצהרתי לבחירה מחודשת במסלול פרישה אטרקטיבי יותר שנים לאחר בחירתם הראשונה. איננו סבורים כי נפלה טעות משפטית מהותית בפסיקת בית הדין לעבודה או שהצדק מחייב את התערבותנו. 6. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד בסיון התש"ע (6.6.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10040850_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il