אוליינה שימנוביץ נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 4082/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4082/04 בג"ץ 9011/07 בג"ץ 9857/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת בבג"ץ 4082/04: אוליינה שימנוביץ נ ג ד המשיבים בבג"ץ 4082/04: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים העותר בבג"ץ 9011/07: קלימנטי שימנוביץ נ ג ד המשיבים בבג"ץ 9011/07: 1. צבא ההגנה לישראל 2. משרד הפנים העותרים בבג"ץ 9857/07: 1. אנטולי שימנוביץ 2. ולנטינה שימנוביץ נ ג ד המשיב בבג"ץ 9857/07: 1. משרד הפנים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ב באלול התשס"ט (01.09.09) בשם העותרים: עו"ד איתן אנג'ל בשם המשיבים: עו"ד רועי-אביחי שויקה פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו שלוש עתירות, שהדיון בהן אוחד, ואשר עניינן בהסדרת מעמדם בישראל של העותרים, בני משפחה אשר עלו לארץ מאוזבקיסטן. רקע עובדתי 2. העותרים בבג"ץ 9857/07, אנטולי וולנטינה שימנוביץ (להלן - אנטולי וולנטינה), פנו ביום 20.3.01 לשגרירות ישראל בטשקנט בבקשה כי תינתן להם אשרת עלייה לישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן - חוק השבות). את בקשת העלייה תמכו העותרים במסמכים אשר מעידים, לטענתם, כי אנטולי הינו בנו של יהודי. המדובר במסמכים הבאים: מסמך פורמה 1 של אביו של אנטולי, ולנטין, בו נרשם בסעיף הלאום כי ולנטין יהודי; העתק טופס אישי משירותו הצבאי של ולנטין, בו צוין שהוא יהודי; כרטיס אישי ממקום העבודה של ולנטין, בו צוין שהוא אוקראיני; ועותק מתעודת הלידה של אנטולי, בה נרשם הוא כאוקראיני. נוכח העובדה שרק בחלק מהמסמכים האמורים נרשם ולנטין כיהודי, קבעו אנשי שגרירות ישראל בטשקנט כי לא הוכח במידה הנדרשת שאנטולי הוא בן של יהודי. לצד זאת, הוחלט להעניק לאנטולי מעמד של יהודי ואזרחות ישראלית מכוח היותו נכד של יהודי. ולנטינה זכתה לאזרחות ישראלית בשל היותה בת זוג של נכד ליהודי. בשנת 2002 עלו השניים לארץ יחד עם בנם, קלימנטי שימנוביץ, העותר בבג"ץ 9011/07 (להלן - קלימנטי), אשר היה קטין באותו מועד. קלימנטי קיבל מעמד קבע בישראל מטעמים הומניטאריים, וזאת בשל היותו נין של יהודי. בתם הבכורה של העותרים, אוליינה שימנוביץ, העותרת בבג"ץ 4082/04 (להלן - אוליינה), נכנסה לישראל ביום 21.11.02 באשרת תייר, אשר הוארכה מעת לעת. 3. ביום 25.11.02 פנתה אוליינה אל המשיב 2, משרד הפנים, בבקשה לקבלת אזרחות מכוח חוק השבות. זאת, לטענתה, מכוח היותה נכדתו של יהודי. בקשתה סורבה מן הטעם שלא הצליחה להוכיח בצורה מספקת שסבה, אבי אביה, היה יהודי. על החלטה זו הוגשה העתירה בבג"ץ 4082/04. כבר כעת יוער, כי בינתיים נישאה אוליינה לאזרח ישראלי והחלה בהליך של קבלת אזרחות ישראלית לפי ההליך המדורג לאיחוד משפחות ובהליכי גיור. בהמשך, בעקבות בדיקת המסמכים שסופקו על-ידי העותרים, כמו גם מסמכים נוספים, נתגלה חשש כי מדובר במסמכים מזויפים. משכך, פתח משרד הפנים בהליכים לבחינה מחדש של מעמד העותרים בישראל. עקב הליכים אלו, עוכב גיוסו של קלימנטי לצה"ל. על רקע זה, הגיש הוא את העתירה בבג"ץ 9011/07. במסגרת הדיון בעתירה הודיע משרד הפנים, כי בכוונתו לערוך לאנטולי ולולנטינה שימוע לבחינת מעמדם בישראל. שימוע כאמור נערך ביום 4.2.08 ובעקבותיו המליצה ועדת ענבר, שהינה הוועדה המייעצת לשר הפנים לעניין ביטול אזרחות, לבטל את מעמדם של העותרים בישראל. המשיב 1, שר הפנים, אימץ את ההמלצה ביום 16.6.08. על החלטה זו משיגים העותרים בבג"ץ 9857/07. יצוין, כי ביום 11.11.08 הגישו העותרים בבג"ץ 9011/07 ו-9857/07 עתירה מתוקנת בהתאם להחלטת בית משפט זה. ביום 16.11.08 ניתן בבית המשפט צו על תנאי בו נצטוו המשיבים לנמק מדוע לא ישיבו לאנטולי וולנטינה את מעמדם ואזרחותם בישראל שנשללו מהם; מדוע לא יתנו לקלימנטי אזרחות ישראלית על-פי חוק השבות במקום תושבות קבע; ומדוע לא ייעתרו לבקשת אוליינה לקבלת מעמד בישראל מכוח חוק השבות. דנים אנו, אם כן, בתשובה לצו על תנאי. במהלך הדיון בעתירות אף נאסר על המשיבים להרחיק את העותרים מהארץ עד לסיום ההליכים בעניינם. המסמכים העומדים ביסוד העתירות וטענות הצדדים 4. במוקד העתירות שלפנינו עומדת טענת העותרים לפיה אביו של אנטולי, ולנטין, היה יהודי ולפיכך זכאים בני המשפחה כולם למעמד בישראל מכוח חוק השבות. העותרים תומכים טענה זו במספר מסמכים. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר למהימנות מסמכים אלו ובאשר למשמעות שיש לייחס לכל אחד מהם. המשיבים טוענים, כי קיים חשש ממשי לכך שמדובר במסמכים מזויפים. העותרים, מצידם, טוענים כי המסמכים שהומצאו על ידם הינם מסמכים רשמיים, אשר אומתו כדין. זאת, בעוד שהנתונים שסיפקו המשיבים מבוססים על תצהירים של גורמים שזהותם ומהימנותם אינה ידועה. למען הבהירות, יוצגו להלן כל אחד מהמסמכים והטענות שהעלו לגביו העותרים מזה והמשיבים מזה. יצוין, כי טענות המשיבים מבוססות על תצהיר התשובה לצו על תנאי שהוגש ביום 21.1.09 ונערך על-ידי חנן אחיטוב, ממונה קונסולארי ב"נתיב", אשר אחראי לבדיקת התיעוד של מבקשי מעמד בישראל מכוח חוק השבות. 5. המסמך הראשון הינו טופס פורמה 1 שמילא ולנטין, אביו של אנטולי. בסעיף הלאום בטופס נכתב, כי ולנטין הוא יהודי. לטענת העותרים, יש לייחס משקל רב לרישומו של ולנטין כיהודי בטופס זה. זאת, שכן מדובר בטופס אותו ממלא תושב המבקש לקבל דרכון פנים, המקביל לתעודת זהות. לעומת זאת, לטענת המשיבים, מדובר בטופס פנימי בלבד ולכן אין לייחס לאמור בו משמעות רבה. המשיבים אף מציינים, כי העותרים לא הציגו את דרכון הפנים שהונפק לולנטין בהתבסס על הטופס האמור. עוד נטען, כי בדיקות שנערכו באמצעות נציגות ישראל באוזבקיסטן לא הובילו אף הן למסקנה חד-משמעית לפיה אכן הונפק לולנטין דרכון פנים בהתאם לטופס האמור. העותרים מצידם טוענים, כי הציגו אישור לפיו לולנטין הונפק דרכון פנים ובו רשום ולנטין כיהודי. המשיבים מצידם מוסיפים, כי נציג מטעמם שעיין בטופס המקורי ציין, כי המילה "יהודי" מופיעה מעל מחיקה של כיתוב קודם, באופן המעלה חשד למהימנות המסמך. 6. מסמך שני, לו מייחסים שני הצדדים חשיבות, הינו תעודת הלידה של אנטולי. כאשר הגישו העותרים את בקשת העלייה לישראל, צירפו אליה העתק של תעודת הלידה משנת 1959, בה נרשם בסעיף הלאום כי אנטולי הוא אוקראיני. לעומת זאת, לעתירתה של אוליינה צורף עותק אחר של תעודת הלידה, שהוצא על-ידי העותרים בשנת 2002, ובו נכתב כי אנטולי הוא יהודי. לטענת המשיבים, הדבר מעלה חשד ממשי כי התעודה המאוחרת היא מזויפת, וכי השינוי בוצע על-ידי העותרים לתמיכה בהליכים המשפטיים המתנהלים. המשיבים אף מדגישים, כי עותק תעודת הלידה שצורף על-ידי העותרים לבקשת העלייה הינו הטופס הרשמי היחיד שהוצג על-ידי העותרים ושתאריכו קודם למועד בו החלו העותרים בתהליך העלייה. לפיכך, טוענים המשיבים שיש לייחס משקל רב לתעודה שצורפה לבקשת העלייה, בה רשום אנטולי, כאמור, כאוקראיני. העותרים מצידם טוענים, כי שינוי תעודת הלידה בוצע כדין, על מנת להפוך את הרישום למדויק. מסמך נוסף שצורף לבקשת העלייה שהגישו העותרים הינו כרטיס אישי ממקום עבודתו של ולנטין, בו מצוין כי הוא אוקראיני. לשיטת המשיבים, גם בכך יש לתמוך במסקנה לפיה לא הוכח במידה מספקת שולנטין הוא יהודי. המסמך האחרון שצורף לבקשת העלייה הוא העתק טופס אישי משירותו הצבאי של ולנטין בו צוין שהוא יהודי. לטענת המשיבים, מדובר בטופס פנימי, שאין בו כדי להעיד באופן רשמי על כך שולנטין הוא יהודי. העותרים טוענים, מצידם, כי מדובר בטופס רשמי לכל דבר ועל כן יש לייחס לו משקל משמעותי. 7. נוסף על המסמכים שפורטו לעיל, הציגו העותרים מסמכים נוספים לתמיכה בעתירות שהגישו. כך, הציגו העותרים תעודת פטירה של ולנטין, בה מצוין כי הוא יהודי. לטענת המשיבים, בדיקה של תעודת הפטירה העלתה, כי הרישום "יהודי" נעשה כתיקון על גבי רישום קודם. לעניין זה השיבו העותרים, כי השינוי נעשה מיד לאחר מותו של ולנטין ואושר כשינוי נאמן למקור. ואולם, לטענת המשיבים, בארכיון העירוני, שם נשמרים העתקים של מסמכים מסוג זה, נמצא העתק נוסף של התעודה ללא התיקון האמור. המשיבים מדגישים, כי אילו היה מדובר בתיקון רשמי, הרי שגם העותק בארכיון היה צריך לכלול אותו. מסמך נוסף שהוצג על-ידי העותרים הוא מכתב ממשרד החינוך באוזבקיסטן המציין כי ולנטין, שהינו יליד אוקראינה, הוא יהודי. המשיבים, אשר לא היה באפשרותם לבדוק במשרד החינוך, פנו לרשויות האוקראיניות. בדיקה זו העלתה כי בתעודת רישום הלידה של ולנטין מצוין שאביו הוא אוקראיני ואמו בלורוסית. בתגובה, טוענים העותרים כי ולנטין לא נרשם בתעודת הלידה כיהודי נוכח החשש מאנטישימיות. מסמך נוסף, אשר עלה במסגרת בירור עניינם של העותרים, הוא רישום של תעודת נישואין של הוריו של אנטולי. תעודת הנישואין תוקנה בחודש מרץ 2006 כך שאביו של אנטולי נרשם כיהודי. לטענת המשיבים, התיקון בוצע במועד בו שהה אנטולי באוזבקיסטן. העותרים טוענים, לעומת זאת, כי שינוי זה נעשה ללא ידיעת אנטולי וזאת על רקע בקשתו להנפקת תעודת לידה חדשה 8. מעבר לאמור טוענים העותרים, כי נפלו פגמים פרוצדוראליים שונים בהליך שלילת אזרחותם, ובכלל זה בשימוע שנערך לאנטולי ולונטינה. כך למשל, טוענים הם כי השימוע התנהל באופן חד-צדדי ללא שניתנה להם הזדמנות לשטוח את טענותיהם. עוד נטען, כי השימוע נערך בשפה הרוסית, כך שבא-כוחם של העותרים לא יכול היה לקחת בו חלק. העותרים מוסיפים, כי אנטולי וולנטינה ויתרו על אזרחותם באוזבקיסטן עם עלייתם לארץ. כלומר, החלטת המשיבים תהפוך אותם למעשה לחסרי אזרחות. אשר לקלימנטי, מדגישים העותרים כי מאחר שהיה קטין במועד עליית המשפחה לישראל, הרי שמעולם לא הייתה לו אזרחות אחרת. בהקשר זה מוסיפים הם, כי קלימנטי חי בארץ שנים רבות, השתלב במערכת החינוך ואף היה תלמיד מצטיין בפנימייה צבאית. לטענתם, אף אם יימצא כי המסמכים מכוחם ניתן לעותרים מעמד בישראל הם מזויפים, אין "להעניש" את קלימנטי שהיה קטין באותה עת. המשיבים, מצידם, טוענים כי השימוע שנערך לעותרים היה הוגן. בהקשר זה מציינים הם, כי בא-כוחם של העותרים אף לקח חלק בשימוע, דבר העומד בסתירה לטענה לפיה לא הבין את הדברים שנאמרו. אשר לטענה בדבר ויתור העותרים על אזרחותם הזרה, מציינים המשיבים כי העותרים ויתרו על האזרחות הזרה רק בשנת 2006, לאחר שהחלו ההליכים בעניינם. דיון 9. במוקד העתירה שלפנינו עומדת החלטת המשיב לבטל את אזרחותם של אנטולי וולנטינה בשל חשד כי נרכשה על יסוד פרטים כוזבים. החלטה זו משליכה אף על מעמדם של ילדיהם, אוליינה וקלימנטי, בישראל. יצוין, כי מעמד בישראל מכוח חוק השבות ניתן למי שהוא יהודי, בנו של יהודי או נכדו של יהודי, וכן לבן זוג של אחד מאלה (סעיף 4א לחוק השבות). הסמכות להורות על ביטול אזרחות שנרכשה על יסוד פרטים כוזבים קבועה בסעיף 11 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן - חוק האזרחות). בפתח הדברים יש להבהיר, כי ההחלטה בעניינם של העותרים התקבלה בחודש יוני 2008. לפי נוסחו באותה עת של סעיף 11 לחוק האזרחות היה רשאי שר הפנים להורות על ביטול אזרחות של אדם "אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים". בחודש אוגוסט 2008 תוקן סעיף 11 לחוק, כך שסמכות השר לביטול אזרחות שהושגה על יסוד פרטים כוזבים הוגבלה למקרים בהם טרם חלפו שלוש שנים מיום רכישת האזרחות. הסמכות לביטול אזרחות במקרים בהם חלפו יותר משלוש שנים מאז נרכשה, ניתנה לבית המשפט לעניינים מינהליים (חוק האזרחות (תיקון מס' 9), התשס"ח-2008, ס"ח 2176, 810 (6.8.2008)). מכל מקום, כפי שהובהר, בענייננו פעל שר הפנים בהתאם לסמכות שהייתה נתונה לו לפי סעיף 11 לחוק האזרחות בנוסחו הקודם. 10. הסמכות הנתונה לשר הפנים להורות על ביטול אזרחות שנרכשה על יסוד פרטים כוזבים, ככל סמכות מינהלית אחרת, צריכה להיות מופעלת בזהירות ובסבירות. הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב באופי ההחלטה בה עסקינן - שלילת אזרחות של אדם - ובהשפעותיה מרחיקות הלכת. הזכות לאזרחות הינה אחת מזכויות היסוד של הפרט. על כן, יש לנהוג זהירות בהחלטות הפוגעות בה או שוללות אותה, ולעשות כן לתכלית ראויה ובמידה ראויה בלבד. לצד זאת, ככל זכות אחרת, לא מדובר בזכות מוחלטת. הזכות לאזרחות מוגבלת בסייגים מסוימים לכתחילה וכן ניתן לבטלה בדיעבד (ראו, סעיף 2(ב) לחוק השבות; בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 701-696 (1998) (להלן - עניין מלבסקי); בג"ץ 7348/08 גריגוריאן נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 5.1.2010)). כפי שנקבע בחוק האזרחות, אחד מהמקרים בהם ניתן לבטל את הזכות, הינו מקרה בו הוכח לדעתו של שר הפנים כי האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים. נוכח ההשפעה המהותית של החלטה בדבר שלילת אזרחותו של אדם, קבע בית משפט זה, כי יש לנקוט משנה זהירות טרם קבלתה ולבסס את ההחלטה על תשתית עובדתית מבוססת ומוצקה. על תשתית זו, כך נקבע, לעמוד ב"כלל הראייה המינהלית". היינו, כי הראיות שעליהן התבססה ההחלטה הן מסוג הראיות שכל אדם סביר היה רואה בהן ערך הוכחתי (ראו, עניין מלבסקי, בעמ' 716; בג"ץ 1712/00 אורבנביץ' נ' משרד הפנים, פ"ד נח(2) 951, 957-956 (2004); בג"ץ 10925/05 יבלונובסקי נ' משרד הפנים (לא פורסם, 23.7.2007)). 11. עלינו לבחון, אם כך, האם החלטת המשיבים בעניינם של העותרים במקרה דנא מבוססת על תשתית עובדתית מספיקה. כפי שפורט לעיל בהרחבה, המשיבים הציגו נתונים מהם עולה, לשיטתם, כי המסמכים שהוצגו על-ידי העותרים הם מזויפים. לא מצאנו עילה המצדיקה התערבות בקביעה זו. המשיבים, באמצעות אנשי נציגויות ישראל באוקראינה ואוזבקיסטאן, ערכו בדיקות מקיפות לבחינת כל אחד ואחד מהמסמכים שהוצגו להם על-ידי העותרים. מבדיקות אלה אכן עולה חשד ממשי באשר למהימנותם של המסמכים בהם נרשמו אנטולי או ולנטין כיהודים. בפרט אמורים הדברים ביחס למסמכים הרשמיים שהוצגו על-ידי העותרים: תעודת הלידה של אנטולי, העתק תעודת הפטירה של ולנטין והעתק תעודת הנישואין של הוריו של אנטולי. מסמכים רשמיים מסוג זה הינם בעלי משקל רב לעניין הקביעה האם יש להעניק לאדם מעמד כיהודי מכוח חוק השבות. כפי שצוין, במסמכים אלו שונה רישום הלאום ל"יהודי" לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בעניינם של העותרים. העיתוי בו בוצע שינוי הנתונים בתעודות אלה פוגע במהימנות שיש לייחס להן (השוו, בג"ץ 2828/00 קובלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נז(2) 21, 27-26 (2003)). בנוסף, לא התרשמנו כי ההסברים שסופקו על-ידי העותרים ביחס לאופן בו בוצעו השינויים במסמכים הם מספקים. כך למשל, העובדה כי בהעתק תעודת הפטירה של ולנטין שנמצא בארכיון העירוני לא הופיע הכיתוב "יהודי" מעלה חשד ממשי לכך ששינוי התעודה בוצע שלא כדין. בנוסף, לא מצאנו מקום להתערב במשקל שיוחס על-ידי המשיבים ליתר המסמכים, לרבות טופס הפורמה 1, אשר לא נתמכו בתעודות רשמיות כלשהן. נתונים אלה, בשילוב העובדה כי חלק מהמסמכים כלל לא תומכים בטענה כי אביו של אנטולי הוא יהודי, מובילה למסקנה כי המשיבים ביססו החלטתם על תשתית עובדתית מספקת. כמו כן, לא מצאנו כי נפל פגם כלשהו בהליך קבלת ההחלטה בעניינם של העותרים המצדיק את התערבותנו. במהלך ניהול ההליכים ניתנו לעותרים הזדמנויות רבות לשטוח בפני המשיבים את מלוא טענותיהם, אשר נבדקו ביסודיות על-ידי המשיבים. לא מצאנו מקום אף לקבל את טענות העותרים ביחס לשימוע שנערך להם. כפי שעולה מפרוטוקול השימוע שהוצג לנו, העותרים לקחו חלק פעיל בשימוע, בו השתתף גם בא-כוחם. במצב דברים זה, אין לומר כי בהחלטת המשיבים בעניינם של העותרים נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 12. סיכומם של דברים הוא שלא נמצאה עילה להתערב בהחלטת המשיבים בעניינם של העותרים. לצד זאת, יש להוסיף מספר הערות המתחייבות בנסיבות העניין. ראשית, יובהר כי אין אנו מקלים ראש בהשלכות שיש להחלטת המשיבים בדבר ביטול אזרחותם של אנטולי וולנטינה לגבי העותרים כולם. זאת, גם בהתחשב בעובדה כי העותרים עלו לארץ לפני כשמונה שנים וביססו את חייהם כאן. בפרט אמורים הדברים ביחס לקלימנטי, אשר עלה לארץ בהיותו קטין, סיים בהצטיינות לימודים בפנימיה צבאית ומבקש לשרת בצה"ל. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי יש לאפשר לעותרים לפנות לוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים, על מנת שתיבחן אפשרות להעניק להם מעמד בישראל. זאת, גם נוכח העובדה כי אנטולי וולנטינה ויתרו על אזרחותם הנוספת. שנית, כפי שצוין, במהלך ניהול ההליכים בענייננו, נישאה אוליינה לאזרח ישראלי והחלה בהליך של קבלת אזרחות מכוח ההליך המדורג של איחוד משפחות. כן החלה היא בהליך גיור. לפי העדכון האחרון שהתקבל בעניין זה, הופנה עניינה של אוליינה לוועדת חריגים בענייני גיור. זאת, לצורך קביעת משך הזמן הדרוש להמשך לימודיה לקראת גיורה. לפיכך, נראה כי חרף העובדה שיש לדחות את עתירת אוליינה בכל הנוגע לזכאותה למעמד בישראל מכוח חוק השבות, הרי שפתוחה בפניה הדרך להשיג מעמד בישראל מכוח נישואיה לישראלי. 13. העתירות נדחות אפוא בלא צו להוצאות. הצו על תנאי שניתן ביום 16.11.08 מבוטל. עם זאת, בהמשך לאמור בפיסקה ‎12 לעיל, לעותרים תינתן שהות של 6 חודשים במהלכם לא יינקטו כל צעדים להרחקתם מישראל, וזאת על מנת לאפשר להם לפנות לוועדה הבין-משרדית לעניינים הומינטאריים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, י"ז בסיון התש"ע (30.5.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04040820_S39.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il