פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4080/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4080/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר הדינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 614/05 מיום 11.4.06 (השופט מ' רביד) תאריך הישיבה: כ' בטבת תשס"ז (10.1.07) בשם המערער: עו"ד נמיר אדלבי בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. (1) המערער, יליד 13.11.90, הורשע ביום 11.4.06 על פי הודאתו בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סעיף 332(3) לחוק העונשין תשל"ז-1977), ונדון למאסר על תנאי בן חודשיים ולביצוע 80 שעות עבודה התנדבותית לפי סעיף 26(6) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל"א-1971, וכן נקבע כי הוא ואביו יחתמו על התחייבות למשך שנה שלא יעבור בה עבירות. הערעור מופנה כלפי עצם ההרשעה, קרי, נטען כי לא היה מקום להרשיע את המערער כפי שעשה בית המשפט קמא, אלא להסתפק בקביעה כי ביצע את העבירה. על העונש עצמו אין ערעור. (2) המערער היה אחד מארבעה קטינים שנדונו על כך שביום 19.3.05, בסמוך לכניסה למחנה הפליטים שועפאת, יידו אבנים לעבר משאיות נוסעות שהובילו טנקים. המערער זוכה בהסכמה מאישום נוסף. (3) בטרם הרשיע בית המשפט קמא את המערער וגזר את דינו (לאחר שקבע, בעת ההודאה ביום 25.1.06, כי ביצע את העבירה), עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן לנוער. בתסקיר נמסר כי המדובר במשפחה נורמטיבית, החיה בתנאי מצוקה; המערער עצמו מתחרט על עבירתו שהוא רואה כמעשה שטות, ואביו מסר כי הוא מתנגד לעבירה ומשקיע מאמצים לשמור על ילדיו ממעורבות מעיין זו. הומלץ להימנע מהרשעה, להטיל צו בדבר שמונים שעות עבודה התנדבותית, והתחייבות באשר להתנהגות בעתיד. (4) בית המשפט קמא שקל את השיקולים השונים, לרבות נושא ההרשעה, וסבר בעניין זה כי משלא הוצבע "על שיקולים מיוחדים שמעבר לשיקולים הכלליים שהם תוצאה של הרשעת נאשם", יש מקום להרשיע. מעבר לכך נתקבלה המלצתו של שירות המבחן, והדין נגזר כמפורט מעלה. ג. (1) בערעור נטען, כי שיקולי השיקום והנסיבות האישיות מצדיקים הימנעות מהרשעה, חרף חומרת המעשים, וזאת גם נוכח המלצת שירות המבחן. נטען כי ייגרם למערער נזק בלימודים ובתעסוקה כתוצאה מההרשעה. בפנינו הוסיף וטען בא כוחו המלומד של המערער, כי לגבי קטין אחר שנדון באותו תיק נמנע בית המשפט מהרשעה (אף כי המדובר היה בסעיפי עבירה שונים וראו להלן). עוד הטעים עו"ד אדלבי את הצורך המיוחד להתחשבות בקטינותו של המערער. (2) תסקיר עדכני של שירות המבחן לנוער, שהוגש לנו, תיאר ירידה בלימודי המערער אך מאמץ לייצוב; כיום הוא לומד בבית ספר מקצועי במגמת סַפָּרות; את עבודות ההתנדבות בקהילה מילא לשביעות רצון, והוריו פועלים לשקמו. השירות המליץ על ביטול הרשעתו. (3) מנגד טען בא כוחה של המדינה, כי במקרה דנא יש מקום להרשעה בשל סוג העבירה, ועל פי הפסיקה. ד. (1) בע"פ 2206/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) סקר חברי השופט ד' חשין את אמות המידה שבגדרן יימנע בית משפט מהרשעה, אף שנקודת המוצא היא כי מי שעבר עבירה יורשע ככלל: מזה האינטרס הציבורי (לרבות הרתעה ואכיפה שויונית), ומזה נסיבותיו האישיות של הנאשם. כן הפנה לע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 690-689 מפי השופטת פרוקצ'יה; ועוד תיאר את השיקולים המיוחדים הכרוכים בהכרעה בנושאו של קטין (סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971); זאת אף שכדברי הנשיא ברק בע"פ 8164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 577, 584-583) "קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי". אטעים, כי עבירה זו של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה תגרור אחריה ככלל הרשעה; ראו ע"פ 4947/05 פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט גרוניס), שם נאמר "... כאשר עסקינן בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וכאשר מבחינת העובדות מדובר בהשלכת אבנים לעבר מכוניות נוסעות, הגישה הראויה אמורה להוביל להרשעה". ייתכנו אמנם מקרים – כפי שאירע בע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם) – שבהם בשל נסיבות מיוחדות, כגון תכנית שיקומית שהצליחה באותו מקרה, תהא הימנעות מהרשעה; עם זאת, סברה השופטת פרוקצ'יה בדעת מיעוט שם, כי יש להרשיע. (2) אוסיף ואומר, כי שמה של העבירה - "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה" – מעיד עליה; הרי משליך האבן אינו יודע מה תהא תוצאת מעשהו, האם תפגע האבן בפח הרכב ותטיל אימה בלא נזק פיסי לאדם, למצער, או האם תיפול על הכביש ולא תגרום נזק, או שמא תחדור בעד השמשה ותקפח חיים או תפגע קשות. לכן אין מנוס לשוב ולהטעים, כי הכלל הוא הרשעה והחריגים יהיו מעטים ונדירים. אכן, כשהמדובר בקטין, ועל פי משאלת המחוקק בחוק ששמו מעיד עליו – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) – נועד לשיקולים הטיפוליים מקום בולט; אבל העבירה בה עסקינן מלווה אותנו כחלק ממסכת הטרור בתמונתה הרחבה, ומזה קרוב לשני עשורים נשנים המעשים. (3) בנסיבות אלה סברנו, כי לא היה מנוס מהרשעה גם בתיק דנא; וצדק בית המשפט קמא. אציין כאן, כי אכן אחד הנאשמים בתיק לא הורשע, הגם שהודה – אך הוא עבר עבירה קלה יותר, קרי, קשירת קשר לידות אבנים (וכן בהתקהלות אסורה). השוני בינו לבין המערער הוא איפוא שהמערער השליך אבנים בפועל, והדברים מדברים בעדם. השיקולים השיקומיים ונושא הקטינות לגבי המערער בוטאו בכך שלא הוטל עליו מאסר בפועל. (3) ובכל זאת מה תקנתו של קטין שהורשע וריצה את שהוטל עליו, וחושש פן ההרשעה תהא לו לרועץ? על כך כתב השופט גרוניס בע"פ 4947/05 "בהחלט קיים חשש שמא ההרשעה תשפיע לרעה על עתידם של הקטינים, בהנחה כי ימשיכו בדרך הישר ... חשש זה גובר. כמובן שיש לעודד אותם להמשיך במסלול נורמטיבי. נציין כי הדין כולל הסדר להביא למחיקה של הרשעות, אף מחוץ לגדרו של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981. לכן בבוא היום ובהנחה כי המערערים לא יחזרו לבצע עבירות, יוכלו לפנות כמובן, על מנת שיוסר הכתם שהביאו הם על עצמם". כן אף בענייננו. כל עתידו של המערער לפניו. בהנחה כי בסיוע משפחתו יתמיד בדרך בה הוא מנסה ללכת, לא תהא לו העבירה לרועץ לאורך ימים ושנים, והוא יוכל לפנות כמקובל בכגון דא. אנו מאחלים לו ולציבור כי לא ישוב לעבור עבירות. ה. איננו נעתרים איפוא לערעור. ‏ ניתן היום, כ' בטבת תשס"ז (10.1.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06040800_T01.doc לח + מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il