מדינת ישראל נ. אסף רביבו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4077/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי המערערת: מדינת ישראל נגד המשיבים: 1. אסף רביבו 2. יוני אברג'יל תאריך הישיבה: כ"ז בסיון תשס"א (18.6.01) בשם המערערת: עו"ד תמר פרוש בשם המשיב 1: עו"ד ראובן המבורגר בשם המשיב 2: עו"ד אמיר דהאן בשם שרות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.4.01 בת.פ. 1076/00 שניתן על-ידי כב' השופט ע' חבש פסק-דין המשיבים הורשעו בבית-המשפט המחוזי בירושלים, על-פי הודאותיהם, בעבירה של שוד מזוין בחבורה, עבירה כהגדרתה בסעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה כהגדרתה בסעיף 334 בצירוף לסעיף 335 לחוק העונשין. המשיב מס' 2 (יוני אברג'יל) הורשע אף בשיבוש מהלכי משפט, עבירה כהגדרתה בסעיף 244 לחוק העונשין. משהורשעו כך בדין גזר בית-המשפט על כל אחד מן המשיבים עונשים אלה: עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים (בניכוי תקופת המעצר) ועונש מאסר על-תנאי בן שלוש שנים. כן ניתן לגבי כל אחד מן המשיבים צו מבחן למשך שנה, לאחר סיום עונש המאסר. הערעור הוא ערעור המדינה, ובקשתה היא כי נחמיר בעונש שהוטל על המשיבים. ואלה הם המעשים המתוארים בכתב האישום ואשר בהם הורשעו המשיבים: היה זה באחד מימי פברואר שלשנת 2000, בין השעות 2 ו3- בלילה, שהמשיבים (ועימהם שלישי) הגיעו לתחנת דלק שברחוב המוסכים בתלפיות. המשיבים נשאו עימהם קרשים, וברשותו של המשיב מס' 1 (אסף רביבו) הייתה סכין. בתחנת הדלק היה אותה שעה המתדלק, מר שלמה אליהו. המשיבים רצו לכיוונו של שלמה אליהו, והמשיב מס' 2 (אברג'יל) היכה אותו בראשו בקרשים עד שנפל ארצה. משנפל אליהו ארצה המשיך אברג'יל להכותו, בעט בו בכל חלקי גופו והיכה אותו בכיסא שהיה במקום בגורמו לו פצעים ודימום בפנים. אליהו ניסה להתרומם מן הקרקע ולגונן על עצמו, אלא שאז תקפו משיב מס' 1 (רביבו) ודקרו בגבו בסכין שהייתה ברשותו. כתוצאה מן הדקירה נגרם לאליהו חתך בגבו. עתה דרש המשיב מס' 2 מאליהו שיתן לו ולחברו את הכסף שנמצא על גופו. אליהו הוציא מכיסו כשלושת אלפים ש"ח והמשיבים נטלו את הכסף עימהם וברחו מן המקום. המשיב מס' 2 הורשע בעבירה נוספת של שיבוש מהלכי משפט, בכך שבעת חקירה שהייתה במשטרה, ובשעה שהשוטר החוקר יצא מחדר החקירות, הוציא מעטפה מתיק החקירה וניסה להעלימה. כך נולדה העבירה של שיבוש מהלכי משפט שהמשיב מס' 2 הודה בה. המעשה שעשו המשיבים מעשה קשה ואכזרי הוא. מתדלק בתחנת דלק איש בודד הוא וקשה לו להגן על עצמו מפני בריונים כמשיבים. המתדלק לא עמד לו כל סיכוי להימלט מידם הרעה של המשיבים, ואלה ניצלו עד תום את מצבם העדיף. יתר על כן: תחילת המעשה היה בכך שהמשיבים התנפלו על המתדלק בלא אומר ודברים, ורק לאחר שהמתדלק הוכה באורח אכזרי, הוכה ונדקר בגבו, רק אז הסבירו לו השניים את מטרת בואם למקום ואת תקיפתו. ראוי עוד להוסיף כי העונש הקבוע בצידה של העבירה של שוד מזוין בחבורה הוא 20 שנות מאסר, וכי העונש הקבוע בצידה של העבירה של פציעה בנסיבות מחמירות הוא שש שנות מאסר. בתיתנו דעתנו לחומרה ולאכזריות של מעשי המשיבים, ובנוסף לאלה לעונשים הקבועים בצד העבירות שביצעו, אין ספק כי העונש אשר הטיל בית-משפט קמא על השניים רחוק הוא - רחוק במאוד - מן העונש שראוי היה להטיל עליהם. אכן, המשיב מס' 1 נטל אחריות על עצמו ואף הביע תחושות חרטה, וכמותו המשיב מס' 2. ואולם מי שעושה מעשים כמעשי המשיבים, אין די כי יביע רגשות חרטה. עליו לשאת בעונש ראוי על מעשיו. הגורמים שבית משפט קמא הצביע עליהם כגורמים הראויים להקל בעונשם של המשיבים, אינם אוצרים כוח להביא להקלה כה-מופלגת בעונש שראויים הם כי יוטל עליהם. נושא אחד הביא אותנו להתלבטות והוא באשר לסיום עונשם של המשיבים. מסתבר כי המשיב מס' 2 (אברג'יל) שוחרר ממאסרו לפני כששה שבועות (ביום 6 במאי) ואילו המשיב מס' 1 (רביבו), שחרורו לאחר שני שלישים בהפחתה מינהלית אמור להיות ביום 24 ביוני. השאלה שהתלבטנו בה הייתה אם ראוי לקבל את ערעור המדינה באשר לאברג'יל ולהחזירו לבית האסורים, ואם ראוי לקבל את ערעור המדינה באשר לרביבו ולסכל את ציפייתו כי אפשר ישוחרר מבית האסורים בעוד מספר ימים. שאלה זו לא הקלה עימנו. מן הצד האחד, ידענו כי לא לעתים מזומנות יחזיר בית-משפט לבית האסורים אסיר ששוחרר (אברג'יל), ובוודאי לא יהיה זה ראוי כי עניינו של המשיב האחר (רביבו) יהיה שונה מעניינו של אברג'יל. מן הצד האחר, העבירות שהמשיבים הורשעו בהן הן כה חמורות וכה אכזריות, עד שהעונש שהטיל עליהם בית-משפט קמא חורג באורח ניכר מן העונש שראוי היה להטיל עליהם. יתר על כן: דינם של המשיבים נגזר ביום 17 באפריל; המדינה הגישה את ערעורה ביום 23 במאי; והיום הוא יום 18 ביוני. ערעורה של המדינה נשמע אפוא בסמוך ככל הניתן לאחר שנגזר דינם של המשיבים, ומצד זה לא תישמע טענה מפיהם. לאחר ששקלנו בעניין עונשם של המשיבים החלטנו כי יש להיעתר לערעור המדינה ולהחמיר בעונשם. לולא שוחרר אברג'יל מכילאו ולולא עמד רביבו לפני שחרורו, היינו גוזרים על שניהם עונש חמור בהרבה משגזר בית-משפט קמא. ואולם בשים לב לנסיבותיהם המיוחדות של המשיבים, כמוסבר לעיל, לא נמצה את הדין עימהם, ואנו מחליטים לגזור עליהם, תחת עונש המאסר שגזר בית-משפט קמא, עונש מאסר בפועל בן שלוש שנים. שאר חלקי גזר הדין (לרבות צווי המבחן) יישארו בעינם. המשיב מס' 2 (יוני אברג'יל) יתייצב לריצוי יתרת עונשו ביום 2 ביולי 2001, עד השעה 10 בבוקר, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בירושלים. עד ליום 20 ביוני 2001, בשעה 12, יתייצב המשיב מס' 2 בפני רשם בית-המשפט המחוזי בירושלים לקביעת ערבויות להתייצבותו לריצוי עונשו. היום, כ"ז בסיון תשס"א (18.6.01) ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01040770.G03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444