רחל גוליר נ. בית חולים "מאיר"

החלטה בתיק ע"א 4064/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4064/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: רחל גוליר נ ג ד המשיבים: 1. בית חולים "מאיר" 2. שירותי בריאות כללית 3. חברת השמירה בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופט א' שוורץ) מיום 30.4.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 2626/03 בשם המערערת: עו"ד אהרון רף פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' שוורץ) מיום 30.4.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 2626/03. 1. בין הצדדים מתנהלת תביעת נזקי גוף שהגישה המערערת. ביום 30.4.2007 התקיים דיון בתביעה בפני בית המשפט קמא. בתחילת הישיבה התברר כי עדי התביעה, לא התייצבו לדיון. בקשת בא-כוח המערערת לדחות את הדיון נדחתה על ידי בית המשפט. ההחלטה נומקה בכך שהעיכוב בהזמנת העדים נבע מהעובדה שבא-כוח המערערת הפקיד את הפיקדונות להבטחת התייצבות העדים פחות משבוע לפני הדיון. עוד נומקה ההחלטה בכך שניסיונות לקבוע מועד חלופי לא צלחו, שכן עדי המשיבים לא יוכלו להתייצב באותם מועדים, ובעובדה שמדובר בתביעה "ישנה". בא-כוח המערערת ניסה להסביר כי העיכוב בהפקדת הכסף מקורו בתקלה שאינה תלויה במערערת, ואולם בית המשפט סבר כי אין בכך כדי להצדיק שינוי ההחלטה. לאחר שהסתיימה חקירתו של עד אחד מעדי התביעה שהגיע לדיון באיחור, והגיע שלב חקירת עדי הצד שכנגד, טען בא-כוח המערערת כי לא קיבל תצהירי עדות ראשית של עדי המשיבים. בית המשפט החליט לערוך הפסקה של 20 דקות, על מנת שבא-כוח המערער יוכל להיערך לחקירה נגדית. בא-כוח המערערת, שסבר כי לא ניתן להיערך לחקירה נגדית בפרק זמן כה קצר, ביקש לאפשר לו להתפטר מהייצוג. משדחה בית המשפט את הבקשה, ביקש ממנו בא-כוח המערערת לפסול את עצמו. המבקש טען כי למרות שהיה מקום לתקן את הפגמים שקרו באמצעות קביעת מועד דיון חלופי ופסיקת הוצאות, החליט בית המשפט החלטות מהותיות, המקפחות את המערערת, ועלולות להכריע את גורלו של התיק. בנסיבות אלה איבדה המערערת את האמון בבית המשפט. המשיבים וצד ג' התנגדו לבקשה. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 30.4.2007, דחה את בקשת הפסלות, בקובעו כי אין בטענות שהעלה בא-כוח המערערת כדי להקים עילת פסלות. צוין כי החלטות בית המשפט בדיון נתונות לערעור או לבקשת רשות ערעור, לפי העניין, וכי בקשת פסלות אינה הדרך הנכונה לתקוף את אותן החלטות. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות, ומוסיפה כי לאורך הדיון הפגין בית המשפט נימה עוינת מאוד כלפי המערערת ובא-כוחה וכל טענותיו של האחרון נדחו עוד בטרם ניתן היה להשמיען כהלכה. לטענת המערערת, השתלשלות האירועים, שלא באה לידי ביטוי מלא בפרוטוקול, יצרה את הרושם כי גמלה בליבו של בית המשפט ההחלטה לקפח את זכותה הבסיסית של המערערת בתיק ולהביאה למצב שעשוי להכשיל את תביעתה. "ההתעקשות" לפסוק באופן עקבי נגד המערערת בכל בקשה שהגישה ודחייתה עוד בטרם מוצתה, הביאה לניהול המשפט באופן בלתי תקין ולא צודק, ומצביעה על חשש ממשי למשוא פנים או אפשרות של משוא פנים כלפי המערערת בניהול המשפט. עוד טוענת המערערת כי החלטות בית המשפט פוגעות באינטרס של עשיית הצדק, לרבות מראית פני הצדק ואמון הציבור. נטען עוד כי המערערת מודעת לכך שגם בערעור ובבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט תקבל סעד, ואולם היא סבורה כי אין בכך תועלת, שכן כל האמון שהיה לה במותב התערער לחלוטין. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בקשת הפסילה נובעת, רובה ככולה, מחוסר שביעות רצון המערערת מאופן ניהול הדיון ביום 30.4.2007 ומהחלטות שניתנו במסגרתו. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' בוקשפן משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); מרזל, בעמ' 175). המערערת ניסתה להסביר מדוע בקשת פסלות היא הדרך להשיג על החלטות בית המשפט בדיון, ואולם לא מצאתי יסוד לטענתה, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, כפי שזה משתקף בפרוטוקול הדיון, מקימים עילת פסלות, ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת. בהקשר זה יוער, כי ההנחה היא כי פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במציאות ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. לכן, ככל שהמערערת מבססת את תחושתה על דברים שאינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול, היה עליה להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. טענות המתבססות אך על טענות המערערת ובא-כוחה, אין בהן די כדי להקים עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם)). 4. לבסוף, יש לדחות את טענת המערערת בדבר פסילה מכוח מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם); ע"א 4518/99 אורלוב נ' בנק הפועלים בע"מ (סניף הקריה) (לא פורסם)). אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי אופן ניהול הדיון והחלטות בית המשפט מצביעים על קיום משוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בתמוז התשס"ז (8.7.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07040640_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il