פלוני נ. בית הדין הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 406/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הגדול 2. בית הדין האזורי פתח-תקוה 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד אלדד אופק פסק-דין השופט י' עמית: 1. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה, וביחד: הצדדים) נישאו זה לזו ויש להם חמישה ילדים. ביום 30.9.2014 הגיש העותר לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (להלן: בית הדין האזורי) תביעת גירושין וכרך בה, בין היתר, את נושא הרכוש. ביום 24.8.2015 נתן בית הדין האזורי תוקף של פסק דין ל"הסכם ממון ושלום בית ולחילופין גירושין" שנחתם בין הצדדים (להלן: ההסכם). ביום 13.2.2017 הגיש העותר לבית הדין האזורי תביעה נוספת לגירושין (להלן: תביעת הגירושין השנייה). ביום 20.3.2017 הגישה המשיבה כתב הגנה וכתב תביעה, שבו עתרה לביטול ההסכם מעיקרו וביקשה כי בית הדין לא יפעל לסידור הגט בטרם יאוזן כדבעי רכוש הצדדים. 2. ביום 5.7.2018 דחה בית הדין האזורי את תביעת המשיבה וקבע כי ההסכם תקף. ביום 8.8.2018 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול). ביום 20.1.2019 מינה בית הדין הגדול אקטואר, לצורך שומת שווי העסק המשותף של הצדדים (גן ילדים) ושווי זכויותיהם הפנסיוניות. ביום 11.10.2020 קבע בית הדין הגדול כי ההסכם בטל, וכי לפיכך "יש לערוך איזון משאבים שוויוני בין הצדדים". בית הדין הורה לאקטואר להשלים את חוות דעתו "ולקבוע אופן חלוקת כל הנכסים בין הצדדים". צוין כי לאחר שתתקבל חוות הדעת המשלימה, ולאחר שהצדדים יעירו הערותיהם ביחס אליה, בית הדין הגדול יקבע את חלוקת הרכוש הסופית בין הצדדים. ביום 26.4.2021 הוגשה חוות דעתו המשלימה של האקטואר. 3. בדיון שהתקיים ביום 18.11.2021 טען העותר כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בסוגיית הרכוש. ביום 1.12.2021 ניתן פסק דינו של בית הדין הגדול בסוגיה זו. בין היתר, נקבע כי לבית הדין מסורה הסמכות לדון בנושא הרכוש, וכי מכל מקום, "הבקשה לשלילת סמכות בית הדין לדון בתביעה המונחת בפניו הוגשה בשיהוי רב, לאחר שנערכו דיונים לגופם של דברים, דיונים שבהם לא הועלתה הטענה על חוסר סמכותו של בית הדין לדון בתביעה זו. לפיכך יש לקבוע שבקשה זו, הוגשה לבית דין דנן בחוסר תום לב". 4. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה התבקש לבטל את החלטת בית הדין הגדול מיום 11.10.2020 ואת פסק דינו מיום 1.12.2021. לצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים שיעכב את ביצוע פסק הדין הנ"ל. העותר גרס כי בית הדין הגדול חסר סמכות לדון בסוגיית הרכוש. בין היתר, נטען כי סוגיה זו לא נכרכה בתביעת הגירושין השנייה; כי גם המשיבה לא ביקשה בכתב הגנתה כי סוגיה זו תידון על ידי בית הדין; וכי לא מתקיימים בענייננו התנאים לקיומה של "סמכות נמשכת" בנושא הרכוש. 5. דין העתירה להידחות על הסף בלא צורך בתגובה. כידוע, התערבות בית משפט זה בפסיקת בתי הדין הדתיים שמורה, ככלל, למקרים של חריגה מסמכות. ברם, בית משפט זה לא יידרש לטענת חוסר סמכות כאמור, אם העותר "לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו" (סעיף 15(ד)(4) לחוק-יסוד: השפיטה; ראו גם, מני רבים, בג"ץ 4487/17 בן דוד נ' ביה"ד הרבני הגדול – ירושלים (18.7.2017) (להלן: עניין בן דוד)). בענייננו, כמפורט לעיל, כבר ביום 11.10.2020 קבע בית הדין הגדול מפורשות כי בכוונתו לפסוק בסוגיית הרכוש. למרות זאת, רק ביום 18.11.2021 – בחלוף למעלה משנה – העותר טען לחוסר סמכות בית הדין לדון בסוגיה הנ"ל (והשוו לעניין בן דוד, שם נדחתה העתירה על הסף לאחר שהעותר דשם העלה את טענת חוסר הסמכות בסוף הדיון בבית הדין, ולא בתחילתו). בנסיבות אלו, אין להידרש לטענות העותר לגופן, ועתירתו נדחית על הסף כאמור. ממילא, נדחית גם הבקשה לצו הביניים. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באדר א התשפ"ב (‏10.2.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22004060_E02.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il