פלוני נ. כבוד השופטת ג'ויה סקפה שפירא

1 3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4057/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. כבוד השופטת ג'ויה סקפה שפירא 2. הרשות השופטת מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מיכאל עירוני פסק-דין השופטת ר' רונן: לפנינו עתירה המופנית נגד גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ג' סקפה שפירא) בת"פ 32578-07-18 מיום 29.5.2023, בו הושתו על העותר 18 חודשי מאסר בפועל, במצטבר לכל עונש אחר שנגזר עליו. הרקע הצריך לעניין פורט בהחלטתו של השופט י' אלרון ברע"פ 72/24 מיום 16.4.2024. בתמצית, הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; גניבת כרטיס חיוב לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב; הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. בית משפט השלום הרשיע את העותר בכל העבירות המיוחסות לו על יסוד הודאתו. לבקשת המבקש, להליך זה צורפו שני הליכים פליליים נוספים שהוגשו נגד העותר, בהם הוא הורשע, על פי הודאתו, בעבירות נוספות. בשל הימצאותו של המבקש בהליכי שיקום, החליט בית המשפט בגזר הדין שניתן ביום 7.3.2021 לחרוג לקולה ממתחמי הענישה הנהוגים וגזר על העותר עונש של 7 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. זאת, לצד הפעלת מאסרים מותנים אשר ירוצו בחופף לעונש שנגזר; צו מבחן למשך 18 חודשים (להלן: צו המבחן); ועונשים נלווים. כ-7 חודשים לאחר שניתן גזר הדין, הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין; ניסיון התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע לפי סעיפים 406(ב) ו-25 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. משהוגש כתב האישום, הוחלט לעצור את העותר בתנאים של פיקוח אלקטרוני. משכך, הופסקו עבודות השירות שהוטלו עליו ונקבע כי הוא ימשיך לרצות את יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח. בנוסף, בוטל צו המבחן. לנוכח ביטול צו המבחן, התקיים דיון טיעונים לעונש, וביום 29.5.2023 נגזר דינו של העותר מחדש. בגזר דינו, ציין בית משפט השלום כי לבית המשפט שביטל צו מבחן נתונה סמכות לגזור עונש נוסף במקום צו המבחן, וזאת אף אם בגזר הדין שבו הוטל צו המבחן נגזרו על הנאשם עונשים נוספים. בית המשפט הוסיף כי אומנם ככלל יימנע בית המשפט מלהחזיר נאשם שסיים לרצות עונש מאסר שנגזר עליו לריצוי עונש מאסר נוסף בגין אותו התיק. ואולם, הלכה זו מתייחסת להחזרתו של נאשם אל מאחורי סורג ובריח לאחר שכבר שוחרר ויצא לחופשי, בעוד שבענייננו העותר עדיין שוהה מאחורי סורג ובריח בשל עונש מאסר שהוטל עליו בתיק החדש. לפיכך, אין מניעה מלגזור על העותר עונש מאסר נוסף חלף צו המבחן שבוטל. בהמשך, ציין בית המשפט כי הנסיבות שהצדיקו בזמנו חריגה לקולה ממתחמי הענישה אינן מתקיימות עוד, שכן העותר ניתק קשר עם שירות המבחן וחזר לנהל אורח חיים שולי. יתרה מכך, הוא ניצל את האמון שניתן בו וביצע עבירות חמורות נוספות. אשר על כן, קבע בית המשפט כי לאחר שהתברר שהעותר לא באמת השתקם, וכי שהותו מחוץ לכותלי בית הכלא מובילה לביצוע עבירות חמורות נוספות – יש לחזור ולהעניק משקל בכורה ליתר שיקולי הענישה, ובראשם הגנה על הציבור, הרתעה וגמול. לאחר שדן בית המשפט במכלול הנסיבות הרלוונטיות – ובהם עברו הפלילי המכביד של העותר והתנהלותו העבריינית לאורך שנים – הוא סבר כי ראוי היה לגזור על הנאשם 36 חודשי מאסר בפועל. עם זאת, הואיל והמאשימה ביקשה לגזור עונש נמוך מזה (25 חודשי מאסר בניכוי 7 חודשים שריצה העותר חלף עבודות השירות), קבע בית המשפט כי אין להחמיר עם העותר מעבר לעמדת המאשימה. לצד זאת, קבע בית המשפט כי אין לנכות מהעונש את ימי המעצר שריצה העותר. אשר על כן, גזר בית המשפט על העותר 18 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו במצטבר לכל עונש אחר שנגזר עליו. ערעור שהגיש העותר על גזר הדין נדחה ברובו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 11.12.2023 (עפ"ג 30668-06-23; כב' השופטים ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ ות' בר-אשר). בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי בית משפט השלום היה רשאי לגזור על המבקש עונש מאסר בפועל בגין ביטול צו המבחן, וזאת על אף שהוא סיים לרצות את עונש המאסר בפועל חלף עבודות השירות. כן צוין כי אומנם בנסיבות שבהן נאשם סיים לשאת את עונש המאסר בפועל שהושת עליו, בדרך כלל יימנע בית המשפט מהשתת עונש מאסר בפועל שישיב אותו אל בין כותלי הכלא. ואולם, בענייננו אין מדובר במי שהיה משוחרר בעת מתן גזר הדין, אלא שבשל הליכים אחרים שהה בין כותלי בית הסוהר באותה עת. ממילא, ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר בנוהג שניתן לחרוג ממנו. לצד זאת, הוחלט להקל מעט מעונשו של העותר, וזאת לנוכח העונש המצטבר שהושת עליו (גם בהליכים פליליים אחרים), ואי-ניכויים של ימי המעצר שריצה. בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי השופט י' אלרון ביום 16.4.2024 (רע"פ 72/24). בהחלטה נקבע כי בהינתן שרשרת המעשים שבה המבקש הורשע ועברו הפלילי המכביד, העונש שנגזר עליו הולם את נסיבות העניין, כך שהבקשה רחוקה מלעמוד ברף המחמיר להתערבות. עוד נקבע כי בית המשפט המחוזי אכן התחשב בימי המעצר שריצה העותר, ואף ראה להקל בעונש המאסר שנגזר עליו מטעם זה. לעניין זה, צוין כי לנאשם אין זכות קנויה לניכוי ימי מעצרו, ומדובר בסוגיה הנתונה לשיקול דעת בית המשפט. בנוסף, התייחס השופט אלרון לטענת העותר לעניין ניכוי ימי המאסר שריצה חלף עבודות השירות, וציין כי אלה הובאו בחשבון בגזר דינו של בית משפט השלום. כך, ציין בית משפט השלום בגזר הדין כי על אף שלגישתו ראוי היה לגזור על העותר 36 חודשי מאסר בפועל, המאשימה ביקשה לגזור עונש של 25 חודשים בניכוי 7 חודשים שריצה העותר חלף עבודות שירות. בהתאם, גזר בית משפט השלום על העותר עונש של 18 חודשי מאסר בלבד. משכך, קבע השופט אלרון כי לא נגרם לעותר עיוות דין. על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו. טענתו העיקרית של העותר היא כי הערכאות שדנו בעניינו לא התייחסו לטענתו לפיה על בית משפט השלום לנכות מעונשו את ימי המאסר שהוא ריצה חלף עבודות שירות. כן נטען כי שגה בית משפט השלום בכך שלא ניכה את ימי המעצר שריצה העותר; ובכך שקבע שבעת מתן גזר הדין היה העותר מצוי במאסר, שכן בזמן זה היה העותר עציר ולא אסיר. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנקבע פעמים רבות, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו ידי ערכאות שיפוטיות אחרות, ובפרט כאשר מדובר על החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בכובעיו האחרים. זאת, למעט במקרים יוצאי דופן שבהם מתעוררת שאלה שבסמכות היורדת לשורש העניין או כאשר מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום מנהלי טהור (ראו: בג"ץ 8904/23 אייזן נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניניים אזרחיים, פסקה 5 וההפניות שם (19.12.2023); בג"ץ 3974/20 ארבל נ' בית המשפט העליון, פסקה 7 (12.7.2020)). במקרה דנן לא מעלה העותר כל טענה לחריגה מסמכות או לשרירות קיצונית שיש בה כדי להצדיק התערבות. טענתו העיקרית של העותר היא כי הערכאות שדנו בעניינו התעלמו מטענתו כי יש לנכות מעונש המאסר שנגזר עליו את ימי המאסר שריצה חלף עבודות השירות. אלא שעיון בהחלטתו של השופט אלרון מיום 16.4.2024 מלמד כי טענה זו אכן קיבלה התייחסות. השופט אלרון הבהיר, כפי שעולה גם מקריאת גזר הדין, כי בית משפט השלום אכן הביא עניין זה בחשבון, ועונש המאסר שגזר על העותר הועמד על 18 חודשים לאחר ניכוי ימי המאסר שריצה. כזכור, בית משפט השלום סבר כי יש לגזור עונש חמור יותר, אך לבסוף קיבל את עמדת המאשימה לפיה יש לגזור 25 חודשי מאסר בניכוי 7 חודשי מאסר שרוצו חלף עבודות שירות. משכך, הרי שטענת העותר נעדרת בסיס של ממש. גם יתר הטענות שמעלה העותר בעתירה דנן נידונו על ידי הערכאות הקודמות והובאו בחשבון במתן ההחלטות בעניינו של העותר. אשר על כן, לא מצאנו כל הצדקה להתערבות. העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשו תגובות – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א באייר התשפ"ד (‏19.5.2024). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 24040570_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1