משה רוגוזניצקי נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 40569-11-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית המערער: משה רוגוזניצקי נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מוריס אבוהי 3. בית מרקחת נצח ישראל בע"מ 4. בית מרקחת רפואה וטבע בע"מ 5. הומאוטריט לאב בע"מ 6. בוטניק לאב (השקעות) בע"מ 7. אי.אם.אס. אדג'וונט מדיקל סולושנס בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"כ 12811-04-21 מיום 11.11.2024 שניתנה על ידי כב' השופטת מיכל רוזן עוזר בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' רוזן עוזר) מיום 11.11.2024 בתפ"כ 12811-04-21 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך בכתב אישום שהוגש נגד המערער, בין היתר, בגין עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977; פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981; וחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. ההליך הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ובהמשך הועבר למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. מאז הגשתו, כתב האישום תוקן מספר פעמים, ובין היתר, הוספו חמישה אישומים וחמישה נאשמים והוסף עד תביעה. בהסכמת הצדדים, הוחלט כי ההכרעה בבקשה הרביעית לתיקון כתב האישום תינתן לאחר סיום שמיעת טענותיהם המקדמיות. יצוין כי בשל הבקשה לפסילת המותב והשהיית ההליך עד להחלטה בערעור, הבקשה לתיקון כתב אישום טרם הוכרעה. ביום 21.4.2024 החליט בית המשפט בטענות המקדמיות של הצדדים. ברקע להחלטה צוין כי "עניינו של כתב האישום נושא הליך זה הוא בטענות לייצור, מכירה ושיווק תכשירים תרופתיים שלא כדין, ייצואם שלא כדין אגב הצגת מצגים כוזבים, והלבנת הון. במרכז כתב האישום נאשם 1 [...] רוקח שנטען כי רישיונו כ'רוקח אחראי' נשלל, ונאשם 2 [...] שנטען כי הציג עצמו כמפתח תרופות בעל שם עולמי, מחברם של עשרות מאמרים רפואיים ובעליהם של אתרי אינטרנט למכירת תרופות". ביום 1.10.2024 החליט בית המשפט בבקשת המערער להורות על מימון הוצאות הגנה. בהחלטה נכתב כי "בכתב האישום בנוסחו הנוכחי, מיוחסות [למערער – י"ע] עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מעשי פזיזות ורשלנות, עבירות לפי פקודת המכס, עבירות על פקודת הרוקחים ועבירות של הלבנת הון" (הדגשה הוספה – י"ע). 2. על רקע זה, ביום 15.10.2024 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בפתח בקשתו, המערער הלין על התנהלות המשיבה 1 (להלן: המשיבה) והערכאות השונות אשר טיפלו בעניינו. אשר לבקשה לפסילת המותב, בעיקרם של דברים, נטען כי בהחלטתו מיום 21.4.2024, המותב ייחס למערער טענת התחזות למרות שהמשיבה חזרה בה מטענה זו כמעט שנה קודם לכן; וכי בהחלטתו מיום 1.10.2024 המותב קבע "עובדת שווא" נוספת הפוגעת במערער, לפיה כתב האישום מייחס למערער גם עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בעוד שבכתב האישום על כל גרסאותיו אין לעבירה זו כל זכר. לטענת המערער, האשמות השווא שיוחסו לו פוגעות בשמו הטוב ובחזקת החפות שלו, ובכך המותב תרם "להיווצרות של מסת טעויות שהכמות כבר יוצרת ומקבעת איכות" (הדגשה במקור – י"ע). עוד צוין כי בדיון שהתקיים ביום 12.6.2023 המותב אמר למבקש "אדוני אדם מאמין. אולי יהיו כאן ניסים", אולם בהמשך המבקש הבהיר כי הוא אינו רואה בדברים אלו עילה לפסילת המותב. נוכח התנהלות המותב המתוארת, לעמדת המערער "קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, לצד פגיעה בלתי הפיכה במראית פני הצדק". 3. ביום 11.11.2024, לאחר שהוגשו התנגדות המשיבה ותשובת המערער, וכן התקיים דיון בעל-פה בבקשה, דחה המותב את הבקשה לפסילתו. אשר להחלטה מיום 21.4.2024, נקבע כי באותה עת המותב התבסס על נוסח כתב האישום "מתוקן בשלישית" שכלל את הטענה העובדתית של התחזות, ולצד זאת צוין כי קיימת בקשה רביעית לתיקון כתב האישום שטרם הוכרעה – משכך, ההחלטה משקפת את מצב הדברים באותה העת, ואין בה כדי להוות "האשמת שווא". אשר להחלטה מיום 1.10.2024, נקבע כי אכן נפלה שגגה בייחוס עבירה שלא מופיעה בכתב האישום, אולם לא הייתה לכך השלכה כלשהי על ההחלטה לגופה; תיאור האישומים אינו בבחינת "קביעת עובדה" ואין בכך הבעת עמדה או גילוי משוא פנים; וטענת המערער כי כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים אין בה כדי ללמד על חשש ממשי למשוא פנים. 4. מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען כי האופן שבו המותב תיאר את השתלשלות העניינים ביחס להחלטה מיום 21.4.2024 חוטא לאמת שכן המערער ציין מפורשות כי הוא מסכים לתיקון שביקשה המשיבה, בגינה ימחקו הטענות המייחסות לו התחזות עוד קודם למתן ההחלטה, ומשכך, בית המשפט נעדר סמכות להשאיר את הסעיף הרלוונטי בכתב האישום. ביחס להחלטה מיום 1.10.2024 המערער טוען כי אין לקבל את עמדת המותב לפיה בית המשפט אינו קובע אילו אישומים מיוחסים לנאשם, שכן כל אדם שיקרא את החלטות בית המשפט יחשוב שהן משקפות את המצב העובדתי המדויק; וכי החלטה זו פוגעת בזכויות יסוד של המערער. עוד נטען כי בשלב הדיוני שבו נמצא התיק, לא ייגרם כל נזק בהעברתו למותב אחר. 5. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת מותב מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים. טענות המערער מופנות לתוכנן של החלטות המותב, וכפי שנפסק זה מכבר, החלטות שיפוטיות לא מקימות כשלעצמן חשש ממשי למשוא פנים, גם לא כאשר מדובר ברצף החלטות שאינן לרוחו של בעל הדין (עפ"ס 76981-09-24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (3.11.2024)). לאחר שעיינתי בחומר ובהחלטת המותב בבקשה לפסילתו, איני סבור כי עלה בידי המערער לעמוד ברף הגבוה לפסילת מותב מלשבת בדין. אשר להחלטה מיום 21.4.2024, המותב הבהיר כי בעת מתן ההחלטה הייתה תלויה ועומדת בקשה לתיקון כתב האישום מכוח סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 שטרם הוכרעה, ולכן הרקע העובדתי להחלטה נכתב בהתאם לגרסת כתב האישום שהייתה תקפה לאותה עת. אשר להחלטה מיום 1.10.2024, הבהיר המותב כי "אכן במסגרת תיאור המיוחס [למערער – י"ע] בכתב האישום נכללה בשגגה גם עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות", וכי "מובן, כי יש להצטער על טעויות באשר הן", אולם "ממילא שגגה שנפלה בתיאור זה אינה בבחינת ייחוס אשמת שווא, הבעת עמדה, גילוי משוא פנים, או הכנת תשתית להרשעה". כך גם, כפי שציין המותב בהחלטתו, הנזקים הנטענים על ידי המערער לא מלמדים על נסיבות המקימות עילה לפסילת המותב. נוכח האמור, לא מצאתי כי מדובר בנסיבות המקימות חשש ממשי למשוא פנים. לא למותר לציין כי ככל שלעמדת המערער נפלו טעויות בהחלטות המותב, הרי שהדרך להשיג עליהן אינה במסגרת בקשת פסלות אלא בהתאם להליכי ההשגה הקבועים בדין למשל, באמצעות הגשת בקשה לתיקון ההחלטה (ראו והשוו: ע"פ 8641/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (14.11.2016)). 6. סיכומם של דברים, איני סבור כי נסיבות המקרה מקימות עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ה (01 דצמבר 2024). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא