המרכז הלאומי לספורט חורף בישראל - מרכז קנדה מטולה נ. מדינת

פסק-דין בתיק בג"ץ 405/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 405/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם העותר: המרכז הלאומי לספורט חורף בישראל- מרכז קנדה מטולה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד התרבות והספורט, מינהל הספורט 2. ועדת התמיכות של משרד התרבות והספורט עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ח בתשרי התשע"ג (14.10.2012) בשם העותר: עו"ד יאיר עשהאל; עו"ד דרוד גדרון בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינו של ההליך שלפנינו הוא בבקשת העותר, המרכז הלאומי לספורט חורף בישראל – מרכז קנדה, מטולה בע"מ (להלן: מרכז קנדה או המרכז) כי תבוטל החלטת ועדת התמיכות של משרד התרבות והספורט מיום 15.12.2011, במסגרתה נדחתה בקשתו כי יוכר כמתקן אימון אולימפי לצורך תמיכה. רקע והליכים קודמים 2. תקנה תקציבית מספר 20370536 (ילקוט פרסומים 5507, 19.3.2006, להלן: התקנה) מסדירה את התמיכה המועברת למרכזי אימון אולימפיים. במסגרת זאת, סעיף 16 לתקנה קובע כי הזכאים לתמיכה הם "מרכז לאימון אולימפי להכשרת ספורטאים ומרכז מצוינות אולימפי לספורט, שיוכרו בידי מינהל הספורט בהתייעצות עם היחידה לספורט הישגי". במסגרת זאת, קבע מינהל הספורט כי תנאי להכרה במתקן כמרכז אימון אולימפי, לצד קריטריונים שונים ביחס למתקן עצמו, יהיה כי הספורטאים האולימפיים הבכירים בישראל יתאמנו במתקן. המחלוקת בין הצדדים עניינה בדרישה זו, כפי שיפורט בהמשך. 3. אין מחלוקת כי החל משנת 2002 ועד לשנת 2010 עמד מרכז קנדה בתנאים להכרה כמרכז אימון אולימפי. בראשית שנת 2010 החל משרד מבקר המדינה בבחינה האם יש להכיר במרכז קנדה כמרכז אימון אולימפי, נוכח מידע שעל פיו אין המתאמנים האולימפיים בתחום ההחלקה על הקרח מתאמנים במתקן. לאחר בירור שנמשך זמן מה, התברר כי הספורטאים האולימפיים בתחום ההחלקה על הקרח העתיקו את אימוניהם באותה השנה לחו"ל, נוכח סכסוך עם מרכז קנדה. על כן, הוקפאה ההחלטה בעניין התמיכה במרכז. משלא נתקבלה כל החלטה בעניינו, הגיש המרכז עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 9569/10 המרכז הלאומי לספורט חורף בישראל – מרכז קנדה במטולה בע"מ נ' משרד התרבות והספורט (31.3.2011)). ביום 24.1.2011 הוחלט שלא להכיר במרכז קנדה כמרכז אימון אולימפי לשנת 2010. משכך, נמחקה העתירה, תוך מתן אפשרות למרכז להגיש עתירה מתוקנת. ביום 19.5.2011 הגישה המרכז עתירה שנייה (בג"ץ 3848/11 המרכז הלאומי לספורט חורף בישראל – מרכז קנדה במטולה בע"מ נ' משרד התרבות והספורט (21.9.2011)). נוכח הסכמת הצדדים, נקבע בפסק הדין כי יוענקו למרכז תשלומי התמיכה בגין החודשים ינואר-אוקטובר 2010, כי יתקיים שימוע למרכז וכי ההחלטה בעניין התמיכה לחודשים נובמבר-דצמבר 2010 ושנת 2011 תובא לידיעתו לא יאוחר מיום 15.12.2011. 4. ביום 15.12.2011 ניתנה החלטתה של ועדת התמיכות (נספחים 23-24 לעתירה) לאחר שנערך למרכז שימוע בכתב. בהחלטתה נדחתה בקשת המרכז לתמיכה מאחר שלא מתאמנים בו ספורטאים אולימפיים. עוד ציינה הועדה בהחלטה כי משמעות פרשנותו של המרכז את התקנה היא כי לצד המתקנים הבודדים המתוקצבים היום, תינתן תמיכה לעוד מאות מתקנים שיכולים לשמש כמתקנים אולימפיים. 5. מכאן העתירה הנוכחית. במסגרתה, מבקש המרכז כי נקבע שהשיקול אותו שקלה הועדה, הוא השיקול האם מתאמנים אולימפיים מתאמנים במתקן בפועל, בטל. משכך, מבקש המרכז שנורה למשיבים להעביר להם את כספי התמיכות לחודשים נובמבר-דצמבר 2010 ולשנת 2011, וכן כי נורה להם שלא לשקול במסגרת החלטות עתידיות על תמיכות את שאלת השימוש בפועל במתקן על ידי מתאמנים אולימפיים. 6. במסגרת זאת, שני מישורים לעתירה – המישור המהותי, שעניינו חוקיות הקריטריון של שימוש בפועל של מתאמנים אולימפיים במתקן, והמישור הפרוצדוראלי, שעניינו באופן הפעלת שיקול הדעת בעניינו הקונקרטי של המרכז. 7. במישור המהותי, טוען המרכז ראשית, כי השיקול האמור נוגד את תכלית התמיכה במרכזי אימון אולימפיים, שהיא תמיכה אף במתאמנים אחרים המשתמשים במתקן. במסגרת זאת, טוען המרכז כי השיקולים של ועדת התמיכות אינם סבירים, שכן העיון בתקנה מעלה מפורשות שייעודם של התקציבים הוא לנצל את הגודל והאיכות של מתקנים ברמה אולימפית כדי לקדם את ענף הספורט, ובתחום ההחלקה על הקרח המרכז הוא היחיד העומד ברמה הנדרשת. בנוסף, טוען המרכז כי היה על המשיבים לפרסם את הקריטריונים לתמיכה במלואם, ואסור היה להם להתחשב בקריטריון של השתתפות מתאמנים אולימפיים מקום בו לא מעוגן קריטריון זה בתקנה. 8. שנית, טוען המרכז כי תיעדוף מדיניות התמיכה על פי הישגיות עולה כדי הפליה אסורה, ועלול לפגוע במוסדות ספורטיביים מתחילים. בהקשר זה טוען המרכז כי אף שמשתתפי אולימפיאדת 2010 בתחום ההחלקה על הקרח לא התאמנו במסגרתו, הרי שאין הם עתידים להשתתף באולימפיאדה הבאה, ומשכך, אין כלל ספורטאים אולימפיים בתחום ההחלקה על הקרח. בהקשר זה מציין המרכז כי לא הוצגה כל הגדרה מחייבת למאפייניו של "ספורטאי אולימפי". על כן, לגישתו, יש לראות בספורטאים הבכירים בישראל בתחום כעומדים בדרישה של ספורטאים אולימפיים לצורך התמיכה. בהקשר זה פירט המרכז את הישגיהם המכובדים של ספורטאים המתאמנים במתקן. 9. במישור הפרוצדוראלי, טוען המרכז כי ועדת התמיכות שקלה שיקולים זרים בהחלטתה, ובראשם רצונה לתמוך בהתאחדות להחלקה על הקרח, עימה הוא מסוכסך. 10. במענה, טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה. בפתח הדברים מציינים המשיבים כי תקנה תקציבית זאת היא רק אחת ממכלול הסדרים שעניינם סיוע לענפי ספורט שונים. לגישתם, תכלית התקנה היא לתמוך במרכזי אימונים המשמשים לאימוניהם של מתאמנים אולימפיים בפועל. בתוך כך, המשיבים אינם מכחישים כי מרגע שהוכר מתקן כמרכז אימון אולימפי, ניתנת תמיכה לא רק למתאמנים האולימפיים אלא גם לקבוצות נוספות המשתמשות במתקן. 11. בהמשך לכך, טוענים המשיבים כי אין לגוף זכות קנויה לתמיכה, וכי התמיכה בענפי ספורט שונים על ידי המדינה נעשית בהתאם למדיניות הרשויות. במסגרת זאת, טוענים המשיבים כי לא נפל כל פגם בהגדרתם "מרכז אימון אולימפי" כמרכז בו מתאמנים ספורטאים אולימפיים הלכה למעשה. לגישתם, תכליתה של התקנה האמורה היא לקיים מתקנים ברמה ראויה שישמשו מתאמנים אולימפיים ישראלים, וזאת, אף אם מהתמיכה נהנים גם מתאמנים נוספים. בהמשך לכך, לגישתם, פרשנות שעל פיה כל מתקן העומד בסטנדרטים אולימפיים יזכה בתמיכה על פי התקנה תעקר את התקנה מתוכן ותוביל לחלוקת התמיכה בין מאות מתקנים (ויצוין כי על פי בא כוח המדינה, כיום נתמכים מכוח תקנה זו חמישה מתקנים בלבד). בהקשר זה, טוענים המשיבים כי אין ממש בטענות המרכז, שעל פיהן מדובר בקריטריון סמוי לחלוקת תקציב. עוד טוענים המשיבים כי טענת ההפליה שטען המרכז נטענה בעלמא, מבלי שהובאו כל נתונים הנוגעים למרכזי ספורט אחרים, המהווים את קבוצת השיוויון הרלבנטית. 12. לצד האמור לעיל, ציינו המשיבים כי בימים אלו נערכת עבודת מטה לקביעת נוהל תמיכות מעודכן, אשר אף הועמד לרשות הציבור כדי שיעיר הערותיו (וצורף כמש/2 לתגובת המשיב). מהעיון בטיוטת הנוהל עולה שקריטריון הסף לקבלת התמיכה הוא כי "ספורטאי הישג" מתאמנים או מתחרים במתקן. "ספורטאי הישג" מוגדר בנוהל כ"ספורטאי שהוכר על ידי מנהלות הספורט" שאלו "מנהלת הספורט ההישגי, מנהלת הספורט הפראולימפי ומנהלת הספורט התחרותי הלא אולימפי (אילת) לפי העניין". דיון 13. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה ובתשובת המשיב, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין העתירה להידחות. 14. נראה כי טענות המרכז בתחום המהותי נחלקות לשתיים. ראשית, טוען המרכז כי התנאי של אימון בפועל של מתאמנים אולימפיים אינו קבוע בתקנה ולפיכך אין לתת לו משקל. שנית, טוען המרכז כי התקנה עצמה, ככל שתפורש באופן זה, היא תקנה מפלה. 15. אין חולק שהתנאי האמור, של אימון מתאמנים אולימפיים בפועל, אינו מופיע מפורשות בתקנה. יחד עם זאת, נדמה שקריטריון זה נובע באופן כמעט ישיר מהמונח "מרכז אימון אולימפי להכשרת ספורטאים" ו-"מרכז מצוינות אולימפי לספורט". בהקשר זה, אף שאין מחלוקת כי על תבחינים לחלוקת תמיכות להיות ברורים וגלויים, מקום בו פורטת הרשות תנאי הקבוע בתקנה למשמעויות קונקרטיות הנובעות ממנו במישרין, אין לראות בכך כתנאי סמוי. בתוך כך, אף אם ניתן היה לייצר קונסטרוקציה לשונית במסגרתה ישנה הבחנה בין היות גוף "מרכז אימון אולימפי" ובין היותו מתקן בו מתאמנים ספורטאים אולימפיים, אין בכך כדי להצדיק את פסילת פרשנות המשיבים את סעיף 16 לתקנה. בהמשך לכך, נדמה שאין מחלוקת כי התנאי האמור, בדבר קיומם של מתאמנים אולימפיים בפועל, הוחל באופן שיוויוני ביחס לכל המוסדות הנתמכים, וכי לאורך כל השנים ניתנה תמיכה למספר מרכזי אימונים מצומצם בלבד, המשמשים ספורטאים אולימפיים בפועל (ויוזכר כי מרכז קנדה עצמו נהנה מהתמיכה האמורה במשך כשמונה שנים, והיה מהנהנים המרכזיים של מדיניות המשיבים לחלק את התמיכה רק למרכזים בהם ישנם מתאמנים אולימפיים בפועל). יתר על כן, נוכח העמימות בפרשנות התקנה, שנוצרה בעיקרה בהליך הנוכחי על גלגוליו השונים, גיבשו המשיבים טיוטה לנוהל מתוקן לחלוקת התמיכות, שתבהיר את הסוגיות שבמחלוקת. במצב דברים זה, בו הנוהל הקיים ברור למדי, ובו פעלו המשיבים לאורך כל הדרך באופן שיוויוני והוגן, וכן נוכח העובדה שמרגע שנתגלתה המחלוקת פעלו המשיבים להבהרתה, הן במישור הפרטני למול העותר, הן במישור הכללי, בקביעת נוהל חדש ומתוקן, אין מקום לקבוע כי נפל פגם באופן פעולתם. 16. בהמשך לאמור, לא מצאנו כי יש בטענות המרכז לעורר טענת הפליה. ברי, כי אין מדובר בהליך שבפנינו בקבוצה "חשודה", אשר קביעת נוהל השולל ממנה תמיכה תצדיק את בחינתו במישור החוקתי והוא יבחן ביתר זהירות אף אם הפרמטרים עצמם נדמים על פניהם כ"אובייקטיבים" (ראו והשוו בג"ץ 3083/11 התאחדות הישראלית לספורט הנכים בישראל נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (14.3.2012), שם לבסוף הסתיים ההליך בהסכמה, ועע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים (14.9.2010)). יצוין בהקשר זה כי יש לברך על השינוי הקבוע בנוהל, המשווה בין התמיכה לספורט האולימפי ולספורט הפראולימפי (במסגרתו מתחרים ספורטאים בעלי מוגבלויות). 17. מישור הבחינה, אם כן, הוא המישור המנהלי בלבד. בהקשר זה, נדמה שאין חולק כי מרכז קנדה לא הופלה ביחס למרכזים אחרים שזכו לתמיכה, שכן אף הם נדרשו להוכיח כי מתאמנים אצלם מתאמנים אולימפיים. יתר על כן, אין חולק כי מרכז קנדה עצמו נהנה במשך שנים ארוכות מכך שהתקציב האמור חולק למספר קטן של גופים, ולא לכל מרכז שעומד בתנאים שיאפשרו התעמלות אולימפית. אף שעצם העובדה שהמרכז נהנה מפרשנותו של המשיב את התקנה אינה מספיקה בשביל לדחות את טענת ההפליה, ככל שהיא נכונה, יש בכך כדי להטיל ספק בניקיון כפיו של המרכז בהליך הנוכחי (והשוו: בש"א (ת"א) 12351/08 קציר נ' הועד האולימפי של ישראל (24.6.2008) וכן, בשינויים המתחייבים, לדיונה של המלומדת יופי תירוש בנושא זה - Yofi Tirosh, "Reciprocal Antidiscrimination Arguments", Law and Ethics of Human Rights, 228 (2012).). בתוך כך, נדמה שבלב טענת ההפליה של המרכז עומד הטיעון שקביעת הקריטריון האמור תמנע את צמיחתם של מרכזי ספורט חדשים, ותיתן יתרון לקיימים. אף לו היה המרכז מבסס טענה זו (וכל נתונים בנושא לא הוצגו בפנינו), נדמה שאין טענה זו רלבנטית למרכז הקיים מזה שנים ארוכות, אשר זכה לתקצוב, ושאין לו מתחרים בארץ (וממילא הטענה האמורה רלבנטית רק מקום בו יש מספר מרכזים העוסקים באותו תחום ספורט). 18. אשר לטענות המרכז לפגמים שנפלו בהליך עצמו, דוגמת קיומם של שיקולים זרים, באלו לא מצאנו ממש. טענות אלו נטענו בעלמא, ללא כל תימוכין. למרכז ניתנה אפשרות להשמיע את עמדתו בפני ועדת התמיכות, וניתנה בעניינו החלטה מנומקת ומפורטת. 19. בטרם סיום נציין כי נוכח הנוהל החדש המתגבש (במסגרתו יוכרו גם תחומי ספורט הישגי שאינם אולימפיים לצורך התמיכה), אפשר שיש מקום לבחון מחדש את המדיניות ביחס לענף ההחלקה על הקרח ולמנוע מצב בו אין בארץ כלל מרכזי אימון בענף זה. יחד עם זאת, בחינה זו עומדת לפתחה של הרשות המבצעת, ואין לקבוע שישנה זכות משפטית לענף זה או אחר לקבלת תמיכה מהמדינה. 20. סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"א באדר התשע"ג (‏26.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12004050_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il