ציקי קורלנד פוקס נ. רשות האכיפה והגבייה - תל אביב

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4044/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: ציקי קורלנד פוקס נ ג ד המשיבה: 1. רשות האכיפה והגבייה - תל אביב המשיבים הפורמליים: 2. דן רביב 3. אמיר גולן עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד דורון אפיק; עו"ד יאיר אלוני פסק-דין השופט נ' סולברג: עתירה זו, עניינה בסכסוך 'אזרחי טהור', שהעסיק עד כה, ולכאורה עוד יעסיק בהמשך, את רשם ההוצאה לפועל בתל אביב, ואת בית משפט השלום בתל אביב. כמו כן, מנספחי העתירה עולה, כי בדעת העותר לפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן לאחרונה, בהקשר זה, על-ידי בית משפט השלום. עתה מבקש העותר, לערב בסוגיה זו גם את בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בין העותר, ציקי קורלנד פוקס, לבין המשיבים הפורמליים, דן רביב ואמיר גולן, מתגלגל סכסוך כספי, זה כמה שנים. ביום 19.10.2020, במסגרת תביעה שהגישו דן ואמיר נגד ציקי, ניתנה פסיקתה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שבה נקבע, כי ציקי ישלם לתובעים סך של 2,580,970.33 ש"ח, נכון ליום 16.9.2019, בצירוף ריבית פיגורים (ת"א 40058-09-19). ביום 16.11.2020 נחתמה פסיקתה מתוקנת. גם פסיקה זו לא הועילה, והחוב לא נפרע. דן ואמיר פנו אפוא להליך של חדלות פירעון. ביום 4.2.2021 התקיים דיון בהתנגדותו של ציקי, למתן צו לפתיחת הליכים, וביום 28.2.2021 נדחתה ההתנגדות (חדל"פ 16990-11-20). בהמשך, ביום 17.8.2021, בעקבות ערעור שהוגש, הוסכם בין הצדדים כי ציקי יפקיד סך של 600,000 ש"ח, וכנגד הפקדה זו יעוכב צו פתיחת ההליכים, וינוהל משא ומתן לצורך גיבוש הסדר נושים (עחדל"פ 48570-04-21). ביני לביני, נחתמו בין הצדדים 2 הסכמי פשרה ביחס לסכום החוב, אך גם לאחר חתימתם נתגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות. לבסוף, ביום 22.11.2021 נחתם הסכם פשרה שלישי – "הסדר חוב וסילוק טענות" – שהותנה באישור בית משפט של חדלות פירעון ובאישור הסדר נושים כולל. הסכם זה קבע, כי אם ישולמו הסכומים שצוינו בו, יֵחשב החיוב שנקבע בפסק הדין – כחיוב שקוים. לצד זאת, נקבעו תנאים נוספים, לגבי סכום הפשרה (שהועמד על סך של 2.1 מיליון ש"ח, חלף סך של 2,580,970.33 ש"ח שנקבע בפסיקתה), ולגבי דרך ביצוע התשלומים ואישור על קבלתם בפועל. הסכם הפשרה הוגש לבית המשפט של חדלות פירעון, אך זה החליט שלא לאשרו. זמן מה חלף, וביום 4.1.2022 שלח ציקי לדן ואמיר, מסמכים שנראים כאישורי העברה בנקאית על סך של 299,000 אירו, לחשבונות הבנק של כל אחד מהם. ואולם, אלה טענו כי הכספים לא הופקדו בחשבונותיהם. בהמשך, ביום 13.1.2022, העביר ציקי סך של 298,827 אירו לחשבון הבנק של דן, ואילו לחשבון הבנק של אמיר לא העביר דבר. כעולה מנספחי העתירה, דן ואמיר טענו כי ציקי למעשה אישר, אגב בקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי, כי לא העביר להם את מלוא התשלומים שהתחייב לשלם, ובהמשך חזר על דבריו אלה, גם במסגרת דיון שהתקיים בעל-פה. ביני לביני, ביום 4.1.2022, הגיש ציקי תביעה נגד דן ואמיר, על סך של 2.4 מיליון ש"ח, לבית משפט השלום בפתח תקווה. בתביעתו טען, בין היתר, כי שילם זה מכבר את מלוא סכום החוב, באמצעות העברות בנקאיות שביצע בעבר לחשבונות הבנק של דן ואמיר; לראשונה בשנת 2019, ובהמשך בשנת 2022 (כנזכר לעיל). זאת, בניגוד לטענת דן ואמיר, כי מסמכי ההעברה הבנקאית שהוצגו – זויפו, וכי בפועל הכספים – לא התקבלו. לצד זאת, ביום 26.1.2022 פנה ציקי לבית המשפט המחוזי, בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בטענה כי דן ואמיר מסרבים לשתף עמו פעולה, בניסיון לאתר את הכספים שהעביר, לטענתו, לחשבונות הבנק שלהם, ביום 4.1.2022. בקשתו-זו נדחתה, ביום 6.2.2022. משלא קוים ההסכם, יזמו דן ואמיר הליך חדלות פירעון נוסף נגד ציקי (חדל"פ 57452-01-22), ובמסגרתו ניתנו סעדים זמניים לטובתם. בהמשך, במהלך דיון שהתקיים ביום 9.2.2022, הושגו הסכמות דיוניות, שלפיהן ציקי ישלם לדן כספים נוספים, ובד בבד גם יפקיד סך של 500,000 ש"ח בקופת בית המשפט. ככל שיעשה כן, כך הוסכם, יבוטלו הצווים הזמניים. ואכן, ביום 11.2.2022 הפקיד ציקי בחשבונו של דן סכומים כאמור, וביום 16.2.2022 הפקיד 500,000 ש"ח בקופת בית המשפט, כפי שהוסכם. נוכח זאת, הסעדים הזמניים – בוטלו, ותיק חדלות הפירעון – נסגר בהסכמה, ביום 8.3.2022. דן ואמיר לא הסתפקו בכך. אף שלבסוף הועברו להם הכספים שנקבעו בהסכם הפשרה, סברו השניים כי על ציקי לשלם להם סכומים נוספים, בהתאם לקבוע בפסיקתה. זאת, שכן הפקדת כספי הפשרה נעשתה לאחר המועד האחרון שנקבע בהסכם הפשרה, ורק לאחר שהודיעו לציקי על ביטול הסכם זה מחמת הפרתו. משכך, ביום 21.3.2022 פנו דן ואמיר ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, במטרה לגבות את יתרת הסכום שנקבע בפסק הדין, בצירוף ריבית הפיגורים שנצברה בינתיים. בעת פתיחת התיק ציינו דן ואמיר, כי עד כה שולמו 2 תשלומים על חשבון החוב, ובהתאם הפחיתו אותם מסך החוב הכולל. בד בבד, ביקשו דן ואמיר להטיל עיקול לחובת ציקי, עוד קודם למסירת אזהרה. הרשם נעתר לבקשה זו, ועיקול כאמור הוטל. ציקי מצדו, פנה בבקשה להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, ועל ביטול העיקול. לטענתו, הסכם הפשרה מיום 22.11.2021, שנחתם במסגרת תיק חדלות הפרעון, בא חלף פסק הדין המקורי, וממילא אין לאפשר גבייה מכוחו. ביום 27.3.2022, קבע רשם ההוצאה לפועל כי "הבקשה במהותה היא בקשה בטענת פרעתי", והורה על המצאתה לתגובת הזוכים – דן ואמיר. לצד זאת הורה הרשם, נוכח נימוקי הבקשה, כי ינתן צו עיכוב הליכים, שיכנס לתוקף רק לאחר שציקי יפקיד ערובה במזכירות ההוצאה לפועל, בסך של 50,000 ש"ח. באותו שלב, בחר ציקי שלא להפקיד ערובה כאמור. ביום 2.5.2022, לאחר קבלת תגובת דן ואמיר, שהתנגדו לסגירת התיק וביטול העיקול, ותשובה שהגיש ציקי לטענותיהם, דחה הרשם את הבקשה. נקבע, כי עיון בהסכם הפשרה מעלה, שאכן פסק הדין המקורי חדל מלהתקיים, נוכח חתימת ההסכם, אך הטענה שבפי הזוכים היא כי ההסכם הופר, ועל כן, לשיטתם – יש לאפשר את גביית יתרת הכספים. בנסיבות אלה, קבע הרשם, כי אין לדון בנסיבות אלה בטענת פרעתי, ועל הצדדים לפנות לבית המשפט, כדי ללבן את טענותיהם ההסכמיות. ממילא, נקבע כי אין מקום להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, והבקשה לסגירת התיק – נדחתה. בעקבות החלטה זו, פנה ציקי בבקשה למתן החלטה, בבקשה שהגיש זה מכבר, לביטול העיקול. בהחלטה מיום 8.5.2022 קבע הרשם, כי משעה שנקבע שהסמכות לדון בטענותיו העיקריות של ציקי מסורה לבית המשפט, אין מקום להורות על ביטול העיקול. על החלטות אלה של רשם ההוצאה לפועל, הגיש ציקי בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום בתל אביב (רער"צ (תל אביב-יפו) 16749-05-22; השופט ט' חבקין – סגן הנשיא). בבקשה נטען, כי אמנם, צדק הרשם בקביעתו כי הסכם הפשרה בא חֵלֶף הפסיקתה, וצדק גם בקביעתו כי הוא נעדר סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים, אך המסקנה הנגזרת מכך היא סגירת תיק ההוצאה לפועל, ומניעת המשך ההליכים, בעוד שרשם ההוצאה לפועל הגיע למסקנה הפוכה. בהחלטה מיום 11.5.2022, הורה בית משפט השלום לדן ואמיר להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור, בציינו כי עיון ראשוני בתיק מעלה כמה וכמה תהיות, לגבי המשך ניהול הליכי ההוצאה לפועל נגד ציקי. זאת, נוכח האמור בהחלטת הרשם, ובשים לב לנטען בבקשה. לצד זאת הבהיר בית משפט השלום, כדי שלא ישתמע כי דעתו ננעלה, כי "האמור עד כה הוא בגדר מחשבות ראשוניות ונאמר כמצע לדיון ובזהירות רבה". בתגובתם לבקשת רשות הערעור, טענו דן ואמיר, כי הסכם הפשרה כלל לא נכנס לתוקף, שכן בית המשפט של חדלות פירעון מעולם לא אישר אותו. משכך, הפסיקתה המקורית לא בוטלה, ואין מניעה להוציאה לפועל. עוד טענו, כי הצדדים לא התכוונו להפקיע את תוקפו של פסק הדין, בדרך של פשרה, וממילא הם אינם מנועים מלגבות את יתרת החוב של ציקי כלפיהם. בנוסף טענו, כי נתונה להם מלוא הסמכות לפעול במסגרת הליך של הוצאה לפועל, שכן פסק הדין המקורי עומד בתוקפו, כאמור. לבסוף ציינו השניים, כי בנסיבות העניין, היה על ציקי להגיש ערעור בזכות; כמו כן טענו, כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר. בתשובה לתגובה, ביקש ציקי לדחות את טענותיהם של דן ואמיר. ביום 6.6.2022, לאחר שבחן את טענות הצדדים, קבע בית משפט השלום, כי אכן, היה על ציקי להגיש ערעור בזכות, "שכן עסקינן בהחלטה בטענת פרעתי שערעור עליה הוא בזכות". הוחלט אפוא לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. ואולם, לגופו של עניין – נדחה הערעור. נפסק, כי הסמכות לברר את טענות הצדדים מסורה אמנם לבית המשפט, ולא לרשם ההוצאה לפועל, אך במקרה כזה מתעוררת שאלה אם לעכב את הליך ההוצאה לפועל, או שמא לאפשר את המשך ההליכים. לעניין זה צוין, כי על הרשם לתת דעתו על סיכויי הטענות להתקבל, ולשיקולי מאזן הנוחות, כאשר בין שני תנאים אלה מתקיימת 'מקבילית כוחות'. בנסיבות העניין דנן, נקבע כי החלטת הרשם אינה מנומקת בהיבט זה, ומשכך, נטה בית משפט השלום להחזיר את הסוגיה לפתחו של הרשם. ואולם, לאחר עיון במסמכים הרבים שהוגשו על-ידי הצדדים, נקבע לבסוף, כי לא קמה עילה להתערבות. לעניין זה צוין, מבלי לקבוע מסמרות לעתיד לבוא, כי סיכויי טענתו של ציקי להתקבל, נראים נמוכים, ועל כן, אין להתערב בהחלטת הרשם, שלא לעכב הליכים. בדרך זו, עובר הנטל לפתחו של ציקי, לפנות בתובענה מתאימה לבית המשפט בעניין זה, יחד עם בקשה לקבלת סעד זמני של עיכוב הליכים. נקבע אפוא, כי הערעור נדחה, שלא מן הטעמים שצוינו בהחלטות הרשם. יום לאחר מתן פסק הדין, ונוכח האמור בו, פנו דן ואמיר לרשם ההוצאה לפועל, ב"בקשה למימוש עיקול אצל צד שלישי". ציקי מצדו, הגיש בקשה לעיכוב מתן החלטה בעניין זה ב-14 ימים, משום שבכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום. לחלופין ביקש, לאפשר לו להגיש תגובה מפורטת לגופו של עניין, ולהימנע ממתן החלטה עד לאחר הגשת תגובה כאמור. ביום 8.6.2022 קבע רשם ההוצאה לפועל, כי על ציקי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים, ולא לרשם ההוצאה לפועל. הודגש, כי אין מקום להורות על עיכוב הליכים, מחמת כוונה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן במסגרת הליך ערעור על החלטות הרשם. בד בבד, הורה הרשם על מימוש העיקול, כפי בקשת דן ואמיר, וכמו כן הורה לגורמים שונים (דוגמת רשם המקרקעין ורשם החברות והשותפויות), למסור את המידע המצוי ברשותם בעניינו של ציקי. בעקבות החלטות אלה, אץ רץ ציקי, עוד באותו יום, ללשכת ההוצאה לפועל, והפקיד סך של 50,000 ש"ח בקופת ההוצאה לפועל, במטרה להחיות את החלטת הרשם מיום 27.3.2022, שבה נקבע, כזכור, כי ההליכים יעוכבו, לאחר שתופקד ערובה בסכום האמור. דא עקא, ניסיונו זה לא עלה יפה. לדבריו, מזכירות ההוצאה לפועל סירבה לראות את ההחלטה הנ"ל כהחלטה בת-תוקף, בטענה כי בינתיים הוגש ערעור לבית משפט השלום. בעקבות סירוב זה, פנה ציקי לרשם ההוצאה לפועל, בבקשה להורות למזכירות להכיר בקיומו של צו עיכוב הליכים תקף, אך זה דחה את הבקשה, והפנה את ציקי להחלטתו הקודמת מיום 8.6.2022, שבה קבע כי בקשה לעיכוב הליכים יש להגיש לבית המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל. בצר לו, פנה ציקי לבית משפט השלום, גם זאת ביום 8.6.2022, ב"בקשה בהולה לעיכוב ביצוע ומתן סעד זמני טרם הגשת בקשת רשות ערעור". בבקשתו טען ציקי, כי בדעתו להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אך בינתיים מבצעים דן ואמיר "מחטף", כלשונו, במסגרת הליך ההוצאה לפועל. התבקש אפוא, להורות על מתן צו עיכוב ביצוע, עד לאחר הגשת הערעור בפועל. סמוך לאחר הגשתה – נדחתה הבקשה. זאת, הן משום שהתברר כי התצהיר התומך שצורף לבקשה, לא נחתם ולא אומת; הן משום שבבקשה לא פורטו סיכויי הערעור, אף שמדובר בבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי', רשות שככלל ניתנת במשורה; הן משום שנמצא כי מאזן הנוחות מטה את הכף על עבר דחיית הבקשה. בהקשר זה צוין, כי הבקשה הוגשה בניסיון לעכב ביצוע פסק דין כספי, אך לא הועלתה טענה כי אם הערעור יתקבל, לא יוכל ציקי לקבל את כספו בחזרה, מאת דן ואמיר. אחר הדברים האלה, חֵלֶף הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום (בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע), ובמקום להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, שלא להורות למזכירות לעכב הליכים בהתאם להחלטה מיום 27.3.20, בחר ציקי לנסות את מזלו במקום אחר, שמא 'משנה מקום משנה מזל', ופנה בעתירה לבית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק – היא העתירה שלפנינו. בעתירתו, שהוגשה ביום 14.6.2022, מבקש ציקי כי נורה למשיבה – רשות האכיפה והגבייה בתל אביב – לבוא וליתן טעם "מדוע לא תכבד רשות האכיפה והגביה החלטה שיפוטית מיום 27.3.2022 המורה על עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל 522389-03-22 ויבוטל כל הליך, לרבות הליכי מימוש והעברת כספים ל'נושים' שבוצע (או ניתנה החלטה לגביו) החל מיום הפקדת סכום הערובה שנקבע בהחלטה – יום 08.06.2022". עוד מבקש ציקי, כי נורה למשיבה ליתן טעם "אפילו לא היה צו עיכוב, מדוע ניתנים כ'חותמת גומי' צווי אכיפה במעמד צד אחד לאכיפת פסק דין לאחר שהן החלטת רשם הוצאה לפועל והן פסק דין של בית משפט השלום קבעו שפסק הדין (שלכאורה לאכיפתו ניתנים הצווים) בטל". לצד בקשות אלה, הוסיף ציקי וביקש כי ינתן צו ביניים, "המורה על הקפאה של כל הליכי הגבייה בתיק הוצאה לפועל [...] ובפרט עיכוב מימושם של כספים שעוקלו באופן כזה שישמרו בקופת ההוצאה לפועל ולא יועברו לידי המשיבים הפורמאליים כדי להבטיח שמירת המצב הקיים". לאחר שעיינתי בעתירה, ובחלק מהנספחים הרבים שצורפו לה, המחזיקים 1181 עמודים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים. כידוע, הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, בפרט מקום שבו עומד לעותר סעד חלופי, בדמות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט האזרחי המוסמך (ראו למשל, בין רבים: בג"ץ 2222/06 לוי נ' מיקה (12.3.2006); בג"ץ 3802/20 סיירוקס ישראל בע"מ נ' רשם ההוצאה לפועל (20.1.2021)). בענייננו, כפי שידוע לציקי היטב (ויעידו על כך ההליכים הקודמים שננקטו על-ידו), קיימת לציקי אפשרות לפנות בבקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, בהתאם לאמור בסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל): "80. (א) הרואה עצמו נפגע על ידי פעולה של מנהל לשכת הוצאה לפועל או החלטה שלו או של עובד מערכת ההוצאה לפועל, רשאי להגיש ערר לפני רשם ההוצאה לפועל. (ב) צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 66ה(א), 66ז(ג)(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות". הנה כי כן, לפי הוראות סעיף זה, רשאי ציקי להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, על החלטת רשם ההוצאה לפועל. לא זו אף זו: בהמשך, אם אכן יגיש ציקי בקשה כאמור, ואם לא תנוח דעתו מפסק הדין שינתן בה, יהא באפשרותו לעלות מדרגה נוספת, ולפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין זה. זאת, בהתאם להוראות סעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל: "פסק דין של בית משפט שלום [...] בערעור שהוגש לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), לפי העניין, ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי". כך או כך, ברי כי מקומו של ציקי אינו כאן, בבית המשפט הגבוה לצדק. כפי שנקבע לא אחת, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יזקק לעתירה, אם נמצא כי קיים לעותר סעד חלופי אפקטיבי על-פי דין: "סמכותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, היא סמכות שבשיקול דעת [...]. ככלל, 'על-פי שיקול-דעתנו זה... איננו דנים בעתירה כל עוד עומד לעותר סעד חלופי' [...]. בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על פי דין. [...]. חריג לכלל הדחייה על הסף מצוי אך באותם מקרים בהם הסעד החלופי אינו יעיל, במקרים בהם הנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בית משפט זה כדי למנוע עוול, או כאשר משיקולי צדק כלליים מתחייבת התערבותו של בית משפט זה" (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, פסקה 11 (18.1.2006)). במקרה דנן, משנמצא, כאמור, כי לציקי עומד סעד חלופי אפקטיבי – אין מקום להידרש לעתירה, ודינה להידחות על הסף. אמנם, ציקי מנסה לצבוע את עתירתו בצבעי הסוואה, ומבקש לבחון את החלטות מזכירות ההוצאה לפועל, ורשם ההוצאה לפועל, 'במשקפיים מינהליות', כהחלטות מינהליות 'רגילות', לא שיפוטיות, על-פי כללי המשפט המינהלי. לדבריו, רשות האכיפה והגבייה היא רשות מינהלית, המחויבת ביתר שאת ליישם החלטות שיפוטיות, ככתבן וכלשונן, ובכלל זה גם החלטות של רשם ההוצאה לפועל. בהתאם, טוען ציקי, היה על המזכירות לפעול בהתאם להחלטה הראשונה של הרשם, מיום 27.3.2022, המורה על עיכוב הליכים בכפוף להפקדת ערובה. כמו כן, מחובתה היה להימנע מפתיחת תיק ההוצאה לפועל, בהינתן קביעת בית משפט השלום והרשם, לשיטת ציקי, כי פסק הדין שעומד ביסוד הליכי הגבייה – בטל. בדרך זו, מנסה ציקי לחמוק מן הצורך להגיש בקשת רשות ערעור כנדרש, בבקשו להעתיק את הסכסוך לפסים מינהליים; לא אזרחיים. דא עקא, כעולה מהרקע העובדתי שפורט בהרחבה לעיל, טענות אלה – ספק מיתממות, ספק תמימות – נוגעות במישרין לסכסוך האזרחי שבלב העניין, אשר בהן ממש עסק בית משפט השלום, ועוד קודם לכן רשם ההוצאה לפועל. ציקי מבקש, הלכה למעשה, לתקוף את קביעות רשם ההוצאה לפועל ובית משפט השלום, באמצעות פנייה למסלול מהיר, עוקף בקשות רשות ערעור, בבית המשפט הגבוה לצדק, תוך התעלמות מן המסלול הברור והמתוחם, שהותווה בחוק ההוצאה לפועל ובתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל). זאת, כמובן, אין לאפשר. כאמור, את טענותיו של ציקי יש לברר בערכאה האזרחית המתאימה, כקבוע בחוק ההוצאה לפועל, על-פי סדרי הדין שנקבעו בתקנות ההוצאה לפועל. בית משפט זה – אינו הכתובת המתאימה לכך. נוכח כלל האמור, העתירה נדחית בזאת על הסף, ועמה נדחית גם בקשת ציקי למתן צו ביניים. לא ניתן להשתחרר מן הרושם, כי ציקי ידע היטב, מניסיונו האישי, את שמוטל עליו לעשות, ואף על-פי כן, בחר לילך 'קצרה שהיא ארוכה' (על-פי: בבלי, עירובין נג, ע"ב), ולהגיש עתירה לבית משפט זה, חלף פנייה לאפיקים האזרחיים המקובלים – וטעמיו עמו. בנסיבות אלה, ישא ציקי בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ב (‏16.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22040440_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1