פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 404/21 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיב: בית הדין הרבני הגדול בירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר, כי יבוטל חיובו בהוצאות המשפט, חיוב שהטיל עליו בית הדין הרבני הגדול בהחלטתו מיום 26.9.2017 (תיק 797129/20). 2. בשנת 2000, הגישה אשתו לשעבר של העותר תביעת גירושין, מִני אז מתגוששים השניים זב"ז בבתי הדין הרבניים, ובערכאות אזרחיות. בין הסוגיות שניטשה לגביהן מחלוקת – המשמורת והסדרי השהות של בנם הקטין. הללו נדונו תחילה בבית הדין הרבני האזורי, אולם בשלב מסוים הכריע בהן בית המשפט לענייני משפחה, אגב הכרעתו בסוגית אבהותו של הקטין. משעשה כן, קבע בית הדין הרבני האזורי בהחלטה מיום 30.6.2014, כי הוא מושך את ידו מעיסוק בענייני המשמורת. העותר לא השלים עם ההחלטה, והגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בהחלטה מיום 26.9.2017, דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור. בית הדין הרבני הגדול נכנס בעובי הקורה, ניתח את הסוגיות ההלכתיות והמשפטיות לנתחיהן, והכריע כי החלטת בית הדין הרבני האזורי – ראויה. הוטעם, כי "אף שלבית הדין סמכות לדון בהסדרי שהות שבין [העותר] לבנו, אחרי שניתנה החלטת בית המשפט בתיק שנדון בפניו, שלא לקבוע הסדרי שהות ל[עותר], ראוי שבית הדין לא יפעיל סמכותו ולא ידון בהסדרי שהות, כפי שקבע בית הדין בהחלטתו". 3. חלקים נכבדים בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, הוקדשו לתיאור התנהלות הצדדים בהליך, למניעיהם, ולמטרותיהם הנפסדות. כבר בפתחה של ההחלטה, השמיע הדיין, הרב שלמה שפירא כדברים הבאים: "הצדדים מתגלגלים בתביעות ובדיונים רבים, בפני הערכאות השונות מזה שנים רבות (כעשרים שנה), שני הצדדים אינם נוהגים בתום ויושר (מי יותר ומי פחות) בהגשת תביעותיהם, טובתו האמתית של הילד אינה הדבר היחיד המעסיק את הצדדים ואולי גם לא הדבר העיקרי המניע את צעדיהם. כל אחד מהם על פי דרכו, שואף להכרעת הצד השני ולא שוקל כראוי את טובתו האמתית ועתידו של הילד". לפני סיום ההחלטה הוסיף: "התנהלות [העותר] מוכיחה שכוונתו העיקרית היא נקמה באם ולאו דווקא הסדרי שהות, מטעם זה לא שיתף פעולה להתחלת ההליך לקביעת הסדרי ראיה". נוכח התרשמותו-זו של בית הדין הרבני הגדול, הוטלו על העותר הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪. 4. העותר פנה לבית הדין הרבני הגדול, וביקש לבטל את חיובו בהוצאות המשפט; בקשתו נדחתה. בהחלטה מיום 3.11.2020, אמר הדיין הרב שפירא: "[העותר] טוען שבקשה זו הוגשה מספר פעמים לבית הדין, אך בית הדין לא התייחס לבקשותיו. עיון בתיקי בית הדין מורה שאין זכר לבקשות אלו". לגופם של דברים קבע, כי אין מקום לבטל את הוצאות המשפט שהוטלו על העותר, שכן תביעותיו "הוגשו מתוך רוע לב, במעשיו גרם להוצאות רבות, ואין לו להלין אלא על עצמו, שבגין מעשיו הגיע לאן שהגיע". 5. מכאן העתירה שלפנינו, שבגדרה טוען העותר כי סכום ההוצאות שהושת עליו, הריהו קנס; לא הוצאות משפט. ומכאן, שבית הדין הרבני הגדול לא היה רשאי להשיתו מבלעדי אישורה של נשיאת בית המשפט העליון. עוד כהנה וכהנה טענות מעלה העותר, בנוגע לשאלה – אם נקלטו בקשותיו לגבי ההוצאות בבית הדין הרבני הגדול, אם לאו. העותר מוסיף, כי שיעורי נכותו – גבוהים, והכנסתו – מועטה. לפיכך ביקש שיבוטל חיובו בהוצאות המשפט. 6. לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. החלטת בית הדין הרבני הגדול, בבקשת העותר לבטל את הוצאות המשפט, ניתנה לפני כ-4 חודשים. אילו היה זה ערעור שהוגש לבית המשפט בשבתו כערכאת ערעור, הוא היה נדחה מן המרשם. עתירה על החלטה שיפוטית, אינה מצדיקה יחס מועדף. העתירה הוגשה אפוא בשיהוי ניכר, מבלי שניתן טעם לדבר, ודי בעובדה זו כדי לדחותה. ועוד זאת, כידוע, התערבותו של בית משפט הגבוה לצדק בפסיקותיו של בית הדין הרבני הגדול – תֵעשה במשׂורה, במקרים החריגים המתאימים לכך (ראו למשל: בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (4.1.2017)). העניין דנן, אינו בא בקהל אותם מקרים חריגים. בהוצאות משפט עסקינן, בסכום שאינו מרקיע שחקים – 20,000 ₪ – בעטיו של הליך משפטי שנמשך שנים רבות. גם אם הסכום שהושת מכביד על העותר, אין בו כדי לשקף את עלויותיו הגבוהות של ההליך, את המשאבים שנדרשו עבורו. עוד יצוין, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהוצאות שהושתו על הצדדים בערכאה הדיונית, לבטח לא יֵעשה כן כשבעתירה נגד החלטה שיפוטית עסקינן. קביעת ההוצאות וכימותן, עניין הוא לבית הדין הרבני הגדול לענות בו. לפניו נגלתה התנהלות הצדדים בהליך, ובכוחו לידע עד כמה הכבידה. 7. בית הדין הרבני הגדול התעמק בסכסוך שנתגלע בין הצדדים, ניתח אותו לנתחיו, ופירט בהחלטתו את רשמיו. קביעותיו מעיקות, קשות לקריאה, אינן נותנות מנוח. בתי הדין ובתי המשפט, לערכאותיהם, הפכו זירות קרב; ילד צעיר בשנים, היה לכלי שרת. דומה כי בשלה העת לשים סוף לפרשה, להניח את כלי המלחמה, ולשלוח את הצדדים לדרכם. התבוססות בהליכים משפטיים, לא תוסיף טוב למי מהצדדים, לבטח שלא לקטין הניצב בינותם. 8. העתירה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובה, ורק מן הטעם הזה, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ' באדר התשפ"א (‏4.3.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21004040_O03.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1