פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 404/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 404/05 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער בתפ"ח 719/04 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים: סגל, סגן נשיא, צבן ובן עמי) תאריך הישיבה: ל' בסיון התשס"ה (7.7.05) בשם המערער: עו"ד ראובן בר חיים בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות בשם שירות המבחן: הגב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת העונש. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים סגל, סגן נשיא, צבן ובן-עמי) בעבירות אחדות של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; בעבירת חטיפה – לפי סעיף 369 לחוק; ובשתי עבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק. העבירות נעברו במהלך 2003 ובראשית 2004. כפי שתיאר בית המשפט המחוזי, המדובר בקשר שהתפתח מ-2002 בין המתלוננת, תלמידת בית ספר שהיתה בת 16.5 בראשית הדברים (המתלונן היה כבן 22), והיה לקשר אינטימי, לרבות יחסי מין. המערער גילה אובססיה כלפי המתלוננת ודרש ממנה להיות אך ורק לו ולהימצא אך ורק עמו. משביקשה לנתק קשר זה, הגיב באלימות, תקף אותה מספר פעמים תוך הותרת סימנים כחולים, משך בכוח בשערותיה, ועם אלה באו עבירות החטיפה – כליאתה בכניסת בנין למשך שעה ומחצה – ועל כולנה האינוס, פעם במקום מבודד ופעם בביתה שלה. בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר שירות המבחן, שתיאר את רקעו של המערער כבן למשפחה נורמטיבית, שסיים 12 שנות לימוד אך סבל מבעיות קשב ונזקק לטיפול תרופתי, שירת שירות צבאי חלקי ושוחרר, לאחר עבירות עריקות, בשל אי התאמה. נמסר בתסקיר כי המערער בשל לטיפול להבנת התנהגותו ולשיקום בעתיד, אך שירות המבחן לא המליץ על טיפול על-ידיו, נוכח חומרת העבירות, אלא על טיפול בין כתלי הכלא. צוין כי למערער עבר בעבירות סמים וכן בקבלת נכסים שהושגו בעוון, שנעברו ב-2002 ועליהן נדון לימים למאסר ולמאסר על תנאי (זה לא כבר הורשע גם בעבירה הקשורה בהחזקת נשק). בית המשפט המחוזי ניתח את טענות הצדדים, אך בניגוד לסניגור המלומד לא ראה באובססיביות של המערער כלפי המתלוננת נסיבה מקלה אלא – כלשונו – "אהבה חונקת, אשר בעתיד יכול ותופנה על-ידי הנאשם גם כלפי בת זוג אחרת, ומכאן שבנאשם טמון זרע פורענות של מסוכנות". לאחר שנתן ליבו לכל השיקולים הרלבנטיים, לרבות חרטת המערער והצורך להותיר לו פתח תקוה, נגזר דינו לשבע שנות מאסר, שש מתוכן בפועל והאחת על תנאי. ב. הערעור מופנה, כאמור, כלפי גזר הדין, ונטען בו כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לקולה לנסיבותיו האישיות של המערער, ולצורך בטיפול מקצועי, שלא ניתן לו עד הנה. בפנינו הרחיב עו"ד בר-חיים, בפירוט וביסודיות, את טיעוניו. אף בערכאה זו שב והטעים גישה, שאותה סמך לשיטתו גם בפסיקה בעבר, של יחס מקל למי שהורשע בעבירות מין כלפי קרבנות ברקע של היכרות קודמת. עוד הוסיף, כי בעניינו של המערער המדובר בבעיה נפשית מולדת, ויש לראותה כדחף בלתי נשלט, כמי שחובט ראשו בקיר – כעולה גם מחומרי בית המשפט המחוזי – והדגש איפוא צריך להיות טיפולי, מה גם שבעברו של המערער אף נסיון אבדני. בא כוח המערער דיווח כי לאחר מאמציו – בהתכתבויות שניהל עם שירות בתי הסוהר – הועבר המערער זה לא כבר מכלא שטה לכלא צלמון, בו יוכל לקבל את הטיפול הראוי לגמילה מסמים. לשיטתו – שש שנות מאסר בפועל הן רף גבוה מדי, ומנהרה שאין האור נראה בה. כן הגיש הסניגור, בהסכמת בא כוח המדינה ונציג שירות המבחן, חוות דעת של הקרימינולוג ד"ר דן פיליפ, המתארת דרך יסורים של בעיות נפשיות של המערער שהידרדרו לכלל שימוש בסמים, והתנהגותו הקנאית כלפי המתלוננת מוסברת כביטוי סימפטומטי לבעיות הללו. לפי חוות הדעת – שאינה רחוקה מגישתו של שירות המבחן – ראוי להקל בעונשו ולהמשיך בטיפול שיתרום לשיקומו בעתיד. אף גישת שירות המבחן היא אכן, כי המערער זקוק לטיפול, אם כי עד לאחרונה היה ההישג בתחום זה, מבחינת נכונות המערער, דל למדי. לשיטת המדינה, אין מקום להקלה בעונש: האובססיביות כלפי המתלוננת היא עניין חמור, שבין השאר עמד ברקע חקיקתו של חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001; המתלוננת חשה מאוימת, נוכח מעשים קשים שנעשו בה, ולפיכך אין מקום להתערבות בגזר הדין. ג. (1) נתנו דעתנו לכל הנאמר והנכתב, ולפסיקה שהגיש בא כוח המערער, ואולם, אין בידינו להעתר לערעור. ראשית, העובדות: המדובר במעשים ראויים לכל גנאי – תקיפת המתלוננת פעמים אחדות, חטיפתה (גם אם לא "החטיפה הקלאסית") ובמיוחד אינוסה פעמיים – עבירות חמורות בחוק העונשין. אין בידינו לקבל כנסיבה לקולה את ההיכרות המוקדמת עם המתלוננת. בא כוחו המלומד של המערער ביקש להסתייע בע"פ 5860/00 אלזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שבו הוכרו כנסיבה לקולה היכרות מוקדמת ומעשי אישות קודמים. ואולם, בענייננו המסכת קשה וחמורה משמעותית, ומתאפיינת בראש וראשונה באותה אובססיביות של המערער שהיתה לענן קודר, להוותה של המתלוננת.שנית, אובססיביות, אם היא הפרעה נפשית, מצדיקה ומצריכה טיפול, ולכך נידרש בהמשך. ואולם, הסיכון שבאובססיביות גדול, ולצערנו היו מקרים שהגיעו לכלל נטילת חיים (לא בענייננו דנא כמובן), בחינת "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה" (שיר השירים ח', ו') (ראו ע"פ 6819/01 גרשוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אין היא יכולה כל עיקר להוות נסיבה לקולה; חוק מניעת הטרדה מאיימת הוא אכן דוגמה חשובה וראויה להידרשות המחוקק לסוגיה זו, בעיקר בפן המניעתי, אולם מציאות החיים מחייבת כי בית המשפט יתן ידו להגנת הקרבנות, על פי רוב נשים החשופות ללא מגן, על-ידי הרחקתם של נאשמים אובססיביים שהגיעו לכלל אלימות, וכל שכן אונס וחטיפה – לתקופה ממושכת. כך עשינו בעצם היום הזה בדחותנו ערעור בפרשה אחרת של עבירות קשות על רקע אובססיבי (ע"פ 10756/04). לפיכך, נוכח חומרת המעשים לא נוכל להעתר לערעור. (2) עם זאת מבקשים אנו לעודד את מאמציהם של שירות המבחן ושל הסניגור לקידום הטיפול בכלא. המדובר באדם צעיר, שחייו עודם לפניו. אמנם למרבה הצער סטה המערער למסלול שאינו נורמטיבי הן בשירותו הצבאי, הן בעבירות שבהן הורשע בתיקים אחרים, וכמובן במיוחד בפרשה הנוכחית. אך לא אבדה תקווה, והמערער מביע אותה, בין השאר במכתבים שכתב. אנו מקוים, כי בכלא החדש שבו נקלט ושיש בו תכניות טיפוליות מתאימות, יגייס את הכוחות הנפשיים הנחוצים הן באשר לגמילה מסמים הן באשר להידרשות לבעיותיו הנפשיות; ואנו מקוים כי דרכו תצלח. כאמור, אין בידינו להעתר לערעור. ניתן היום, ל' בסיון תשס"ה (7.7.05.). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05004040_T02.docלח מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il