אל"מ (מיל') עו"ד אורלי דרי-ירון נ. שר הבריאות

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4037/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרות: 1. אל"מ (מיל') עו"ד אורלי דרי-ירון 2. סא"ל (מיל') עו"ד תמרה אבנר 3. רס"ן (מיל') עו"ד בתיה זקס נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. מנכ"ל משרד הבריאות 3. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרות: בעצמן בשם המשיבים: עו"ד ענת גולדשטיין, עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה שלפנינו במידע הנמסר לציבור והנגיש לציבור בנוגע למתן חיסונים נגד נגיף הקורונה לבני נוער בני 15-12. טענת העותרות היא כי המידע על אודות החיסונים אינו נגיש לציבור באופן מיטבי, לכן לא מתקבלת הסכמה מדעת לקבלת החיסון מצד הוריהם של המתחסנים. 1. בראשית חודש יוני 2021, משרד הבריאות אישר מתן חיסונים נגד נגיף הקורונה (להלן: חיסוני הקורונה) לבני 15-12, ובכך נפתחה האפשרות לבני נוער לקבל את החיסון, בהסכמת הוריהם. לטענת העותרות, הנתונים בנושא החיסון, כמו יעילותו, הסיכונים הכרוכים בו, מטרותיו והחלופות לו, לא הובאו לפני המתחסנים באופן מספק. לנוכח זאת ביקשו העותרות, בין היתר, כי בית משפט זה יורה למשיבים לפרסם עלון מידע למתחסן במספר שפות, וכן יורה כי כל הורה למתחסן יחתום על טופס הסכמה, שבו יפורט מידע על החיסון. בנוסף לכך, נתבקש צו ביניים, שיורה על הפסקת מתן חיסוני הקורונה בקרב בני 15-12, עד שיתקיימו התנאים המבטיחים מתן הסכמה מדעת לקבלת החיסונים. 2. בתגובתם המקדמית של המשיבים נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, לנוכח אי מיצוי הליכים. המשיבים טענו כי העותרות הגישו את העתירה יום אחד בלבד לאחר פנייתן למשיב 3, כך שלא היה סיפק למשיבים לבחון את הטענות; וכי העותרות כלל לא פנו למשיב 1, אלא הסתמכו בעניין זה על פנייתו של אדם אחר, שאיננו צד לעתירה (נציין כי בקשה מאוחרת של אותו אדם להצטרף כעותר נדחתה בהחלטתי מיום 7.7.2021). המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות אף לגופה, מאחר שמלוא המידע הדרוש בנוגע לחיסון נגיש לציבור באופן סביר, ובהתאם להוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה), בין היתר, באתר משרד הבריאות ובמוקדים של קופות החולים. בנוסף הוער כי בנושא חיסוני הקורונה מתקיים שיח ציבורי רחב וער, הנוגע גם להחלטות משרד הבריאות. בנוגע לבקשה לחייב את המשיבים להחתים את ההורים על טופס הסכמה ובו מידע על החיסון, נטען כי העותרות לא הציגו הצדקה לכך, בשים לב להוראות חוק זכויות החולה. לבסוף טענו המשיבים, כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים, באופן שישלול את היכולת של המעוניינים בקבלת החיסון, לבחור בכך. 3. בתגובתן לתשובת המשיבים, העותרות טענו, בין היתר, כי פרסום המידע באתר משרד הבריאות אינו מקיים את חובת הגילוי, ואינו מבטיח הסכמה מדעת של המתחסנים והוריהם, שכן המידע שבאתר חסר ואינו נגיש באופן מיטבי לציבור. לטענה כי יש לדחות את העתירה על הסף לנוכח אי מיצוי הליכים העותרות השיבו כי ממילא, תגובת המשיבים לעתירה אינה שונה באופן מהותי מתגובתם לפניית המבקש להצטרף לעתירה, כך שלא הייתה תועלת בפנייה נוספת, מצדן של העותרות. דיון והכרעה 4. דין העתירה להידחות על הסף לנוכח אי מיצוי הליכים. כאמור, לא עבר אלא יום אחד בין פניית העותרות למשיב 3, לבין הגשת העתירה שלפנינו. פניית העותרות אמנם נחתמה באמירה כי בהיעדר ברירה, יהווה מכתב הפנייה ראיה לעמידתן בחובת מיצוי ההליכים, אך למעשה, העותרות לא הותירו למשיבים את הזמן הנדרש לבחינת הטענות שבעתירה ולמתן מענה להן, וההליכים לא מוצו כנדרש (ראו, מני רבים, בג"ץ 2639/18 פלוני נ' משרד הביטחון, בפסקה 5 והאסמכתאות שם (17.2.2019)). לא למותר לציין, כי העותרות אף לא ציינו במכתב הפנייה את ההצעות שהעלו בעתירה, לשיפור הנגשת המידע בנושא חיסוני הקורונה לציבור, אלא הסתפקו באמירות כלליות לפיהן המידע הרלוונטי "אינו מצוי ביד הציבור". העותרות ביקשו להיתלות גם בפנייתו של מי שאינו צד לעתירה למשיב 1. אולם, כידוע, אין עותרים יכולים להסתמך על פניותיהם של אחרים לרשות מינהלית, כדי לעמוד בדרישת מיצוי ההליכים, אלא נדרש כי ימצו את ההליכים באופן אישי מול הרשות (בג"ץ 2220/21 ועדת החקירה האזרחית נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 12 והאסמכתאות שם (9.5.2021)). אציין, כי אין בידיי לקבל את מסקנת העותרות, כי לא הייתה כל תועלת בפנייה מטעמן למשיב 1. 5. מעבר לנדרש, דין העתירה להידחות אף לגופה. חוק זכויות החולה מורה כי תנאי למתן טיפול רפואי, ובכלל זאת חיסון, הינו מתן הסכמה מדעת על ידי המטופל. לשם כך, נדרש כי יימסר למטופל מידע הדרוש לו באורח סביר לקבלת החלטה, ובין היתר, תיאור מהות הטיפול ומטרתו, התועלת הצפויה ממנו והסיכונים הכרוכים בו. בנוסף, החוק קובע כי הסכמה מדעת יכולה להתקבל בכתב, בעל פה או בהתנהגות, למעט לטיפולים רפואיים מסוימים, המנויים בתוספת הראשונה לחוק, שעבורם נדרשת הסכמה בכתב של המטופל. וכך נאמר בסעיף 14 לחוק זכויות החולה: אופן מתן הסכמה מדעת 14. (א) הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות. (ב) הסכמה מדעת לטיפול רפואי המנוי בתוספת הראשונה תינתן במסמך בכתב, שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל. והתוספת הראשונה לחוק כוללת: 1. ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה. 2. צינתורים של כלי דם. 3. דיאליזה. 4. טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה). 5. טיפולי הפריה חוץ-גופית. 6. כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים. חיסון אינו נכלל בתוספת. 6. העותרות טענו, כי המידע בנוגע לחיסוני הקורונה לא הובא לפני הציבור באופן מספק, ובפרט כי המידע באתר משרד הבריאות חסר ואינו נגיש באופן מיטבי. מתגובתם של המשיבים עולה, כי באתר משרד הבריאות מידע רב בנושא חיסוני הקורונה, ובנושא חיסוני בני נוער בפרט, לרבות מידע על מהות החיסון ומטרתו, המנגנון של החיסון, תועלתו ותופעות הלוואי האפשריות לו. העותרות טענו, כי אין די בהעלאת המידע לאתר משרד הבריאות, שהרי אתר אינטרנט, מטבעו, אינו נגיש לכלל הציבור. ואולם, המשיבים הסבירו בתגובתם כי מידע על החיסון זמין לציבור אף דרך המוקד הטלפוני של משרד הבריאות, שבו ניתן שירות בשפות שונות, ודרך מוקדי המידע של קופות החולים. אם כן, כאמור, לא מצאתי ממש בטענה כי המידע בדבר חיסוני הקורונה לא הובא לציבור. לצד זאת, נציין כי יש מקום להגדיל את היקף המידע הזמין לציבור באתר משרד הבריאות, בשפות נוספות מלבד השפה העברית. לדוגמה, טוב יהיה אם תמצית הפרוטוקולים של דיוני הצוות לטיפול במגיפות וועדת החיסונים נגד הקורונה, יהיו נגישים בשפות נוספות, והכוונה בעיקר לפרוטוקול ישיבה 21 (3.6.2021). בישיבה זו, שעסקה בהרחבת החיסונים לבני 15-12, הוצגו עבודות שנערכו על ידי צוותים שונים, לבחינת הקשר האפשרי בין קבלת החיסון לבין אירועי דלקת שריר הלב עם או בלי דלקת קרום הלב, נושא שהעותרות מעידות על עצמן כי בעקבות הפרסומים לגביו חשו להגיש את העתירה. בפרוטוקול ישיבה זו, נכתב כי "יש לתת ביטוי נכון לאיזון בין הסיכונים שיוצרת התחלואה ב – COVID19 לבין הסיכונים והסיכויים שמייצר החיסון. יש לתת לציבור את המידע בשקיפות כדי שההורים והילדים יוכלו לשקול את החלטתם" ובהמשך מפורטים תמצית השיקולים השונים. ראו הפרוטוקול: https://www.gov.il/BlobFolder/reports/vaccine-priorities-board/he/files_publications_corona_vaccine-priorities-board-101062021.pdf. 7. העותרות ביקשו כי הסכמתם של הורים לחיסון ילדיהם, תינתן דווקא על דרך הכתב, בטופס המפרט מידע על החיסון. אך ראינו, כי חוק זכויות החולה קובע כי הסכמה מדעת לחיסון, בהיותו טיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת הראשונה לחוק, עשויה להתקבל בעל פה, ואף על דרך ההתנהגות. בהקשר זה נציין, כי מתגובתם של המשיבים לעתירה עולה כי משרד הבריאות קבע הנחיות פרטניות בנוגע לאופן קבלת הסכמתם של הורים למתן חיסוני קורונה לילדיהם. 8. משנדחתה העתירה, ממילא נדחית גם בקשת העותרות למתן צו ביניים. בבחינת מעבר לנדרש, אפנה את הקוראים לפסק דינו של השופט א' שטיין מהעת האחרונה, שבו נדחתה עתירה להפסקת מתן חיסוני קורונה במדינת ישראל, וכן נתבקש, בדומה לענייננו, צו ביניים האוסר על מתן החיסון לקטינים. העתירה נדחתה על הסף אף ללא תשובה, תוך שנקבע כי קבלת בקשת העותרים, תביא לכדי כפיית עמדתם על ציבור רחב של אנשים, המעוניינים בקבלת החיסון. דברים אלה יפים גם לעניין בקשת צו הביניים בענייננו (ראו: בג"ץ 4341/21 ד"ר פיינשטיין נ' שר הבריאות (4.7.2021)). 9. סוף דבר, שהעתירה נדחית. למרות זאת, ראינו להזכיר שככל שלעותרות רעיונות נוספים לטיוב הנגשת המידע בנושא חיסוני הקורונה לציבור, הרי שפתוחה לפניהן הדרך לפנות בהצעות למשיבים. בשל חשיבות הנושא ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז באב התשפ"א (‏26.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21040370_E05.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1