פלוני נ. בית הדין הרבני באזורי בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 403/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 403/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. פלוני 2. קמלוט הסעדה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני באזורי בירושלים 2. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים 3. פלונית 4. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: העותר 1 ועו"ד מאיר שכטר פסק-דין השופט י' עמית: עתירה שעניינה ב"מירוץ סמכויות" בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני בעניינים הכרוכים לתביעת גירושין. 1. היחסים שבין העותר לאשתו המשיבה 3 (להלן: האשה) עלו על שרטון, וביום 26.12.10, בשעה 8:46 הגישה האשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לחלוקת רכוש ומזונות. בחלוף כשלוש שעות, בשעה 12:06, הגיש העותר תביעת גירושין לבית הדין הרבני ובה כרך את ענייני הרכוש, מזונות האשה והילדים ומשמורת הקטינים. בהחלטה מיום 11.1.11 קבע דיין בית הדין הרבני כי הסמכות לדון בתביעות השונות נתונה לבית הדין, וזאת מבלי שניתנה עמדתה של האשה. החלטה דומה, בהרכב תלתא, גם הפעם מבלי שנתבקשה תגובת האשה, ניתנה ביום 6.2.11. ביום 15.2.11 התקיים דיון בבית הדין הרבני, במסגרתו טענה האשה כי בית הדין הרבני לא קנה סמכות לדון בתביעות, וכפי שעולה מכתב העתירה, טרם ניתנה החלטתו של בית הדין בעניין. 2. ביום 10.3.11 התקיים בבית המשפט לענייני משפחה דיון בעניין הסמכות. בהחלטתו מיום 3.5.11 קבע בית המשפט (כב' השופט ד' טפרברג) כי לאור כללי "מירוץ הסמכויות" שהותוו בפסיקה, וחרף הפער של שעות בודדות בין הגשת התביעות, בית המשפט לענייני משפחה הוא זה שקנה לעצמו סמכות לדון בתביעות ולא בית הדין הרבני. עוד נקבע, כי במקרה דנן לא נפגע עקרון הכיבוד ההדדי בין בית המשפט לבית הדין הרבני, מאחר שבית הדין הרבני לא נדרש לטענות האשה ולא נימק את קביעתו ובכך פגע בזכויותיה הדיוניות. נקבע אפוא כי הסמכות לדון בענייני הרכוש והמזונות מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, ואילו הסמכות לענייני משמורת נתונה לבית הדין הרבני. 3. על החלטה זו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' דרורי) שדן בה כערעור ודחה אותה מטעמים דומים. עוד נקבע, כי על בית המשפט לענייני משפחה לא היתה מוטלת החובה להמתין עד להחלטת בית הדין הרבני בעניין הסמכות, או להמתין עד לאחר הכרעה בבקשת הפסלות שהגיש העותר (ואשר נדחתה בהחלטתו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון). כמו כן, העותר טען לקיומו של הסכם גישור בין הצדדים, אך נקבע שאין בכך כדי להגביל את הצדדים להגשת תביעות הדדיות. על החלטותיו של בית המשפט המחוזי הגיש העותר שלוש בקשות רשות ערעור שנדונו במאוחד, ועניינן בסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה; בהחלטה למתן צו לאיסור דיספוזיציה על נכסים שונים לבקשתה של האישה; ודחיית בקשת בנו של העותר, המיוצג על ידו, לתיקון פרוטוקול אחד הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט העליון (החלטתו של כב' השופט ע' פוגלמן מיום 11.12.11 בתיקים מאוחדים: בע"מ 7810/11, 7813/11, 7941/11) דחה את הבקשות הן לגופן והן מאחר שאינן מגלות עילת התערבות בגלגול שלישי (החלטה מיום 11.12.11). 4. בעתירה דנן מבקש העותר שנוציא מלפנינו צו על תנאי להורות לבית המשפט לענייני משפחה לבוא וליתן טעם בעניינים הבאים: "א. מדוע לא יקבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעות הרכוש ומזונות המשיבה 3 נגד העותרים... הינה של המשיב 1 [בית הדין הרבני –י.ע.]. ב. מדוע לא יקבע כי הדיון במזונות הקבועים של המשיב 4 יהיה רק לאחר פסק דין של המשיב 1 בעניין המשמורת עליו". עוד מבקש העותר צו ביניים "דחוף", המורה לבית המשפט לענייני משפחה להימנע מכל דיון בתביעות רכוש ומזונות שהגישה האשה כנגדו ולהימנע מדיון בעניין מזונות בנו הקטין (משיב 4) עד למתן פסק דין בעתירה זו. 5. דין העתירה להידחות על הסף, מן הטעם שהיא מהווה "שידור חוזר" לטענות העותר בבקשות רשות הערעור שהגיש לבית משפט זה, ושנדחו לגופן בהחלטתו הנ"ל של השופט פוגלמן מיום 11.12.11. כלל ידוע ומפורסם הוא שבית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות אחרות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים (ראו לדוגמא, בג"צ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים (לא פורסם, 22.4.2002); בג"צ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת א' פרוקצ'יה, בית המשפט העליון (לא פורסם, 15.6.2005); בג"צ 4421/08 חלמיש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2008); בג"צ 5952/08 פלונית נ' בית המשפט העליון (לא פורסם, 3.7.2008). אף לא למותר לציין שבית הדין הרבני לא נתן החלטתו בעניין הסמכות עד עצם היום הזה, למרות שחלפה כמעט כשנה לאחר הדיון בנושא. אשר על כן דין העתירה להידחות על הסף וללא צורך במתן תשובה. 6. בשולי הדברים יצויין כי עתירה נוספת של העותרים, שנועדה להשיג על החלטות ביניים של ערכאות השיפוט הרגילות, נדחתה אך לאחרונה (בג"ץ 8847/11 מיום 4.12.2011) ונראה כי העותר טרם הפנים כי בג"ץ אינו הזירה המתאימה להתכתשות בינו לבין האשה. מאחר שעתירה זו הוגשה עוד טרם יבש הדיו על החלטתו הנ"ל של השופט פוגלמן, ותוך מגמה שקופה לעקוף החלטה זו, אנו מחייבים העותר אישית בהוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, כ"ג בטבת התשע"ב (18.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12004030_E01.doc עכב+לא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il