פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 4028/22 ע"א 4191/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 31.5.2022 ומיום 12.6.2022 בתמ"ש 25996-01-21 שניתנו על ידי כבוד השופטת א' ז'יטניצקי רקובר בשם המערער: עו"ד איתי אנשל; עו"ד איתי פנחס רוט פסק-דין לפניי ערעורים על שתי החלטות שנתן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) ביום 31.5.2022 וביום 12.6.2022 בתמ"ש 25996-01-12, שבהן דחה בקשות שהגיש המערער לפסילת המותב מלדון בהליך. נוכח הדמיון הענייני בין שני הערעורים, ולבקשת המערער, מצאתי לדון ולהכריע בהם במאוחד. ההליך נושא הערעור דנן הוגש בחודש ינואר 2012, ועניינו תביעה שהגישה המשיבה נגד המערער – אחיה – ונגד מספר נתבעים נוספים בנוגע לזכויות בנחלה אשר הייתה בעבר בבעלות אמם המנוחה של הצדדים. בשנת 2018 נתן המותב פסק דין חלקי ובו נקבע, בין היתר, כי למערער מוקנית הזכות להישאר בנחלה, אך עליו לפצות את המשיבה בגין שווי דירת המגורים של האֵם המנוחה ובגין מחצית משווי הזכויות בנחלה. עוד החליט בית המשפט קמא למנות שני מומחים – שמאית ורואה חשבון – לשם אומדן הסכומים שעל המערער לשלם למשיבה. ביחס לרכיב הפיצוי שיימדד על ידי השמאית, הוסיף המותב וקבע כי על המערער להעביר את הפיצוי למשיבה לא יאוחר מ-90 יום "ממועד קבלת הערכת השמאית". ערעורים הדדיים שהגישו הצדדים על פסק הדין נדחו בעיקרם, תוך שנקבע, בין היתר, כי ככל שהמערער לא ישלם את הסכומים שייקבעו על ידי המומחים במועד שיוגדר על ידי בית המשפט – "תוכל [המשיבה] לפנות לבית המשפט קמא בתביעה למכירת הנחלה ומינוי כונס נכסים למכירתה, במסגרתה יינתנו הוראות של בית המשפט לביצוע פסק הדין" (עמ"ש (מחוזי ת"א) 33450-11-18 ועמ"ש (מחוזי ת"א) 35675-11-18 (פסק דין מיום 7.4.2020; השופטת ע' רביד, בהסכמת סגן הנשיא ש' שוחט והשופט נ' שילה)). בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסק הדין – נדחתה (בע"מ 3704/20 (החלטה מיום 15.9.2020; השופט נ' סולברג)). ביני לביני מונו שני המומחים והגישו חוות דעת בנוגע לסכומי הפיצוי. בקשות שהגיש המערער להחלפת השמאית ולפסילת חוות דעתו של רואה החשבון – נדחו על ידי המותב, ובקשות רשות ערעור שהגיש המערער על כך נדחו אף הן. לענייננו רלוונטית ההחלטה בעניין חוות דעתו של רואה החשבון (להלן: ההחלטה בבר"ע), שם הדגיש בית המשפט המחוזי כי המערער יהיה רשאי להעלות את מלוא טענותיו במסגרת ערעור על פסק הדין המשלים, וכי "ייתכן גם שביהמ"ש קמא יחליט במסגרת פסק הדין המשלים לא לאמץ את תחשיבי המומחה וכל הבקשה תתייתר" (רמ"ש (מחוזי ת"א) 37484-11-21 (החלטה מיום 4.1.2022); השופט נ' שילה). בחודשים פברואר–מרץ 2022 הגישו הצדדים סיכומים בהליך נושא הערעור דנן, אשר ממתין כעת למתן פסק הדין המשלים. במקביל, ביום 13.4.2022 הגישה המשיבה תביעה למינוי כונס נכסים לשם מכירת הנחלה וחלוקת כספי התמורה (תמ"ש 27903-04-22; להלן: התביעה החדשה). בתביעתה טענה המשיבה כי המערער נמנע מלשלם לה את הפיצוי למרות שהמומחים הגישו את הערכותיהם זה מכבר, וכי בהתאם לפסקי הדין שניתנו בהליך נושא הערעור דנן – היא זכאית לתבוע את מכירת הנחלה. בהמשך אותו היום הועברה התביעה החדשה לדיון בפני המותב, אשר קבע מועד לדיון בה בהחלטת "פתקית" תמציתית. ביום 23.5.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך נושא הערעור דנן. המערער טען כי ההחלטה לקבוע מועד לדיון בתביעה החדשה, אף טרם הגשת כתב הגנה במסגרתה, מציבה את המותב ב"ניגוד עניינים חריף ודרמטי, אשר מפקיע ממנו יכולת ליתן פסק דין משלים, מבלי שיהא בכך משוא פנים" ולכל הפחות יוצר פגיעה במראית פני הצדק. לגישת המערער, ההחלטה לקבוע דיון בתביעה החדשה מלמדת שהמותב גמר אומר לאמץ את המסקנות שבחווֹת הדעת – "אין זה משנה באיזה אופן בדיוק" – ולמכור את הנחלה, וזאת אף שטרם ניתן פסק הדין המשלים שאמור לעסוק בשאלה אם ובאיזו מידה יש לאמץ את חווֹת הדעת. בכך, לטענת המערער, שלל המותב מראש את האפשרות שידחה איזו מחווֹת הדעת, וזאת בניגוד להחלטה בבר"ע שבה צוין כי ייתכן שהמותב יחליט "במסגרת פסק הדין המשלים לא לאמץ את תחשיבי המומחה". כחיזוק לטענותיו הוסיף המערער והפנה לבקשת פסלות שהגיש בהליך בשנת 2013, בה נטען כי המותב גילה דעה נחרצת באשר לתוצאת ההליך ואף התייחס לסוגיות שעלו בהליך גישור חסוי שקיימו הצדדים. בקשה קודמת זו נדחתה ביום 21.11.2013, אך המערער מדגיש כי המותב לא הכחיש את ההתבטאויות שיוחסו לו אלא רק קבע כי הן הוצאו מהקשרן. המערער הדגיש כי בקשת הפסלות הנוכחית אינה נסמכת על ההתבטאויות משנת 2013, ואולם "החשש שהובע בבקשה לפסלות שופט בשנת 2013, מתממש כעת במלואו" על רקע ההחלטה שניתנה בתביעה החדשה. המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות, והמותב דחה אותה ביום 31.5.2022 (להלן: החלטת הפסלות הראשונה) – בקבעו כי הבקשה "משוללת כל בסיס ואינה אלא שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש". בהחלטתו ציטט המותב מתוך פסק הדין החלקי שניתן בשנת 2018, והדגיש כי מאז עושה המערער "כל [שלאל] ידו על מנת שלא לקיים את פסק הדין ובמסגרת זו הגיש בקשות לפסילת שני המומחים ומשנדחה על ידי הגיש בקשת רשות ערעור שנדחתה אף היא". המותב הוסיף והסביר כי "משראתה המשיבה [שהמערער] אינו חפץ לקיים את פסק הדין ועושה הכל על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין פעלה המשיבה בהתאם לקביעת ביהמ"ש המחוזי" והגישה את התביעה החדשה. עוד הבהיר המותב כי הדיון בתביעה החדשה נקבע "בהתאם לנוהל הקיים לכל תביעה חדשה". מכל מקום, המותב הדגיש כי "ביצוע פסק הדין יהא בהתאם להחלטה שתינתן בדבר הסכומים המגיעים למשיבה", ואין בכך משום ניגוד עניינים. למחרת, ביום 1.6.2022, הגיש המערער בקשה שכותרתה "בקשה נוספת ודחופה לפסילת שופט ו/או להחלפת מותב", שבה טען כי בהחלטת הפסלות הראשונה "שוב הודגם והוכח משוא פנים מובהק". המערער הפנה לקביעות המותב שלפיהן המערער פועל במטרה לעכב את פסק הדין, וטען: "איך בדיוק יכול או צריך [המערער] לקיים או לא לקיים פסק דין, לפני שפסק הדין בכלל נכתב (?!)". לגישת המערער, קביעות אלו של המותב מעידות שאימץ את עמדת המשיבה, כי דעתו "ננעלה" ביחס למערער וכי הוא רוחש לו "עוינות". כמו כן הלין המערער על החלטה נוספת שנתן המותב ביום 31.5.2022, שבה דחה את בקשתו להגשת חוות דעת פרטית – וזאת, חרף העובדה שהמערער טרם הגיש תשובה לתגובת המשיבה בנוגע לבקשה זו, ואף שבהתאם להחלטה קודמת של המותב ניתנה למערער זכות תגובה עד יום 31.5.2022. התנהלות זו מהווה, לטענת המערער, "דוגמה חיה ונוספת לנעילת דעתו של המותב" ולעוינות שלו כלפי המערער. ביום 2.6.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות השנייה בהחלטה תמציתית, בה צוין כי הבקשה אינה אלא ערעור על החלטת הפסלות הראשונה. על רקע זה הגיש המערער, בהמשך יום 2.6.2022, בקשה שכותרתה "בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה [בשל טעות ושגגה ברורה] 'בבקשה נוספת ודחופה לפסילת שופט ו/או להחלפת מותב'" (כך במקור). המערער הדגיש כי בקשתו השנייה לא הייתה ערעור על ההחלטה הקודמת, אלא בקשה חדשה הנוגעת לעילה שנוצרה לאחר מתן החלטת הפסלות הראשונה. ביום 12.6.2022 נתן המותב החלטה שבה קבע כי יש לדחות את "בקשתו השלישית של [המערער] לפסילת המותב" (להלן: החלטת הפסלות הנוספת). המותב הדגיש כי לא קיים בענייננו חשש כלשהו למשוא פנים וכי דעתו לא "ננעלה", והוסיף כי המערער תיאר את תמונת המצב העובדתית באופן שגוי. כך, המותב הדגיש כי בפסק הדין החלקי נקבע "מי יהא הבן הממשיך ומהם תנאי התשלום שעל הבן הממשיך ([המערער]), לשלם למשיבה ומונו מומחים לצורך חישוב התשלומים שנקבעו בפסק הדין" – ומשכך אין בסיס לטענה "כאילו לא ניתן פסק דין ועל כן לא היה על [המערער] לקיימו". באשר לבקשה לצירוף חוות דעת פרטית, ציין המותב כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה זו – שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות שניתנו – אך המותב החליט לדון בבקשה "לפנים משורת הדין". המותב הוסיף כי החלטתו ניתנה בצהרי יום 31.5.2022 ולא בסוף היום "מחמת טעות בחישוב", וכי הסעד הנכון בנסיבות אלו הוא הגשת בקשה להשהיית ההחלטה שניתנה – אך המערער לא עשה כן, ואף לא הגיש את התגובה שהתעתד להגיש. מכאן הערעורים שלפניי, כאשר הערעור בע"א 4028/22 מכוון כלפי החלטת הפסלות הראשונה והערעור בע"א 4191/22 תוקף את החלטת הפסלות הנוספת. המערער עומד על הטענות שהעלה בבקשות הפסלות וטוען כי נימוקי שני הערעורים מצדיקים, יחד ולחוד, את פסילת המותב מלדון בהליך. בפרט מפנה המערער לקביעת המותב לפיה "ביצוע פסק הדין יהא בהתאם להחלטה שתינתן בדבר הסכומים המגיעים למשיבה", ולגישתו עולה מקביעה זו כי המותב "יודע מראש כי פסק דינו המשלים יהא כזה שיחייב את הדיון במכירת הנחלה" וכי אין עוד אפשרות שהמותב ידחה את תחשיבי המומחים. לטענת המערער, הפרסום המוקדם של ההחלטה בעניין הגשת חוות הדעת הפרטית מקים אף הוא עילת פסלות, בהתאם לאמור בע"א 3591/19 קלימי נ' גיל (21.7.2019) (להלן: עניין קלימי). כמו כן חולק המערער על הקביעות כי לא היה מקום להגיש את הבקשה להוספת חוות הדעת, וכי הסעד הנכון בהקשר זה הוא הגשת בקשה להשהיית ההחלטה שניתנה. לגישתו, נימוקים אלו של המותב מחזקים אף הם את הרושם בדבר "נעילת" דעתו. עיינתי בערעורים על נספחיהם, ובאתי לידי מסקנה כי דינם להידחות. טענות המערער ממוקדות, רובן ככולן, בהחלטות דיוניות שנתן המותב ובאופן ניהול ההליך על ידו – ולא שוכנעתי כי ענייננו בא בגדר אותם מקרים חריגים שבהם ההחלטות הדיוניות, כשלעצמן, מקימות עילת פסלות (ראו בהקשר זה: ע"א 984/22 פלוני נ' הגלריה בברנר בע"מ, פסקה 14 (13.4.2022)). כפי שפורט לעיל, בשנת 2018 ניתן פסק דין חלקי הקובע כי על המערער לפצות את המשיבה בגין הזכויות בנחלה. בעקבות זאת מונו שני מומחים על מנת לקבוע את הסכומים שיהא על המערער לשלם, והשאלות העומדות לפתחו של המותב כעת הן כיצד לקבוע את סכום הפיצוי והאם לאמץ את חווֹת הדעת שהוגשו. במקביל הגישה המשיבה תביעה חדשה בטענה כי המערער לא עמד בחובותיו על פי פסק הדין החלקי, והמותב הורה על קביעת דיון בתביעה זו. החלטה זו, ולצדה ההחלטה בעניין הגשת חוות הדעת הפרטית – אשר ניתנה שלא בהתאם למועדים שקבע המותב עצמו – מקימות, לגישת המערער, הצדקה לפסילת המותב מלדון בהליך. לא אחת נדרש מותב לדון בהליכים שונים המתנהלים בין אותם בעלי דין והקשורים באותה פרשה עובדתית. עובדה זו כשלעצמה אינה מקימה עילת פסלות אלא במקרים נדירים, למשל כאשר המותב הביע עמדה מוקדמת ביחס לנושא שבמוקד אחד ההליכים, וקיים קושי ממשי לאתר הבדל מהותי בין הסוגיות שטעונות הכרעה בכל אחד מההליכים (ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן, פסקה 10 (3.11.2021)). בענייננו, התביעה החדשה עוסקת בטענות ובסעדים שונים מאלו שעומדים להכרעת המותב בהליך הנוכחי, וההחלטה התמציתית מיום 13.4.2022 בעניין מועד הדיון לא כללה קביעות כלשהן ביחס לתביעה החדשה או ביחס להליך נושא הערעור דנן. לפיכך החלטה זו אינה מעידה – אף לא בקירוב – על הבעת עמדה מוקדמת ביחס לסוגיות הטעונות הכרעה בפסק הדין המשלים. לא שוכנעתי, על כן, כי הניהול המקביל של שני ההליכים מעמיד את המותב במצב של ניגוד עניינים. ברוח דומה, אין בידי לקבל את טענת המערער כי המותב דרש ממנו לקיים פסק דין "לפני שפסק הדין בכלל נכתב". מהקשרם המלא של הדברים, אשר הובא לעיל, עולה בבירור כי התייחסות המותב לכך שהמערער נמנע מלקיים את "פסק הדין" כּווְּנָה לפסק הדין החלקי, ולא לפסק הדין המשלים שטרם ניתן, וכי היא נכתבה על רקע ניסיונות המערער לפסול את המומחים או את חוות הדעת שהגישו בהליך. לא מצאתי כי ההתבטאויות הללו מעידות על דעה מוקדמת כלשהי ביחס לחווֹת הדעת לגופן, או ביחס לסכום הפיצוי שיהא על המערער לשלם. באשר להחלטה בעניין חוות הדעת הפרטית: כאמור, עקב טעות אנוש נתן המותב החלטה בנושא זה יום אחד לפני חלוף המועד להגשת תגובת המערער. על שגגה זו יש להצר, אך אין בה כדי להקים עילת פסלות עקב "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בניגוד לטענת המערער, לא שוכנעתי כי יש מקום להקיש לענייננו מעניין קלימי – שם נדון מקרה שבו פורסם בשגגה, לפני שהוגשו סיכומי הצדדים, מסמך "הנחזה על פניו להיות פסק דין שלם ומוגמר", אשר הוחזר ל"מצב טיוטה" מספר דקות לאחר מכן (שם, בפסקאות 1 ו-8). בענייננו, לעומת זאת, עסקינן בהחלטת ביניים שנתן המותב במסגרת ההליך ולא בוטלה. לפיכך, האפיק הדיוני הראוי להשגות המערער על החלטה זו – לרבות הפגם שנפל בנתינתה – אינו בקשת פסלות אלא הליכי ערעור מתאימים (ראו והשוו, בהקשר דומה: ע"א 7843/20 המאגר הישראל לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 7 (31.1.2021)). לבסוף אבהיר כי לא מצאתי מקום להידרש לטענות המערער בעניין בקשת הפסלות הקודמת משנת 2013 – שכן טענות אלו נדונו ונדחו על ידי המותב זה מכבר, והמערער אף לא הגיש ערעור על ההחלטה שניתנה. מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי מקום להעברת הדיון בהליך למותב אחר, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. שני הערעורים נדחים, אפוא, ומשלא נתבקשה לגביהם תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א בתמוז התשפ"ב (‏20.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22040280_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1