איגוד ערים לאיכות הסביבה "דרום יהודה" נ. עופר ובניו חברה חקל

פסק-דין בתיק עע"מ 4028/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 4028/14 עע"ם 4238/14 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המערער בעע"ם 4028/14 והמשיב 2 בעע"ם 4238/14: איגוד ערים לאיכות הסביבה "דרום יהודה" המערערת בעע"ם 4238/14 והמשיבה בעע"ם 4028/14: אדמיר פרויקטים (1995) בע"מ נ ג ד המשיבה 1 בעע"ם 4028/14 ובעע"ם 4238/14: 1. עופר ובניו חברה חקלאית בע"מ המערערת בעע"ם 4238/14 והמשיבה 2 בעע"ם 4028/14: 2. אדמיר פרויקטים (1995) בע"מ ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו מיום 8.05.2014 בת"מ 42355-02-11 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא (בדימוס) ש' גדות תאריך הישיבה: א' באייר התשע"ה (20.4.2015) בשם המערער בעע"ם 4028/14 והמשיב 2 בעע"ם 4238/14: עו"ד משה גולדברג, עו"ד עומר דקל, עו"ד יריב חנדלי בשם המשיבה 1 בעע"ם 4028/14 ובעע"ם 4238/14: עו"ד בני קמפנר בשם המערערת בעע"ם 4238/14 והמשיבה 2 בעע"ם 4028/14: עו"ד ראובן פארן פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם התקיימו במקרה שבפנינו התנאים לפסיקת פיצויים למשתתף במכרז בגין אי-זכייתו בו? זו השאלה שעמדה במרכז הערעורים שבפנינו. עיקרי התשתית העובדתית וההליכים עד כה 2. בחודש יולי 2009 פרסם איגוד ערים לאיכות הסביבה "דרום יהודה" (להלן: איגוד הערים) מכרז שעניינו ביצוע עבודות עפר, איטום וניקוז. במכרז השתתפו שתי מציעות – אדמיר פרויקטים (1995) בע"מ (להלן: אדמיר) ועופר ובניו – חברה חקלאית בע"מ (להלן: עופר). לאחר בדיקת ההצעות על-ידי ועדת המכרזים הוחלט כי הצעתה של אדמיר היא הזולה ביותר, ולכן יש להכריז עליה כזוכה במכרז. 3. הצעתה של אדמיר כללה תיקוני מחיקות ב"טיפקס" וכן כללה פריט שבו נמצאה אי-התאמה בין מחיר היחידה לבין המחיר הכולל, באופן שהכפלת מחיר היחידה במספר היחידות היה אמור להוביל למחיר כולל נמוך יותר (בפועל, בשיעור של פי עשר). הקביעה שהצעתה של אדמיר היא הזולה ביותר התבססה על חישוב התוצאה האמיתית של הכפלת מחיר היחידה במספר היחידות כפי שמורה תקנה 18(ג) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 (להלן: תקנות העיריות (מכרזים)). ללא פעולה זו, הצעתה של עופר הייתה הזולה ביותר. יצוין, כי בעת פתיחת ההצעות נרשם בפרוטוקול הישיבה של ועדת המכרזים כי קיימים בהצעת אדמיר תיקונים בטיפקס. לאחר פתיחת המעטפות עברו שתי ההצעות לבדיקת היועץ המשפטי והיועץ ההנדסי של איגוד הערים. חוות דעת היועץ המשפטי לא התייחסה לתיקוני הטיפקס, ואילו בחוות דעתו של היועץ ההנדסי הובררה הטעות החשבונית שצוינה לעיל, באופן שהוביל לתיקונה. עוד יוער, שבהצעה המקורית של עופר נכלל אחוז מע"מ מוטעה, שתוקן גם הוא לאחר הגשת ההצעה. שתי חוות הדעת המליצו על מסירת העבודה לאדמיר, בשל כך שלאחר תיקון הטעות הייתה היא ההצעה הזולה מבין השתיים, וכך אכן נעשה בישיבת ועדת המכרזים מיום 17.8.2009. החוזה בין איגוד הערים לאדמיר נערך ביום 23.8.2009, וביום 24.8.2009 ניתן לאדמיר צו התחלת עבודות על-ידי יו"ר איגוד הערים. 4. ביום 2.9.2009 הגישה עופר עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"ם 2432/09) וצירפה לה בקשה למתן צו ביניים. ביום 17.9.2009 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לצו ביניים (סגן הנשיא י' זפט). בהחלטתו זו הציע בית המשפט המחוזי לעופר להסכים כי בכפוף לזכותה לבקש רשות ערעור על ההחלטה ולתוצאותיו של הליך זה, ככל שיינקט, תידחה העתירה ללא חיוב נוסף בהוצאות. עופר הסכימה להצעה זו ביום 24.9.2009, תוך שמירת זכותה להגיש תובענה מינהלית או כל הליך מתאים אחר לצורך קבלת פיצוי כספי בגין אי זכייתה במכרז, ובהתאם לכך נדחתה העתירה בו ביום. עופר לא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא להוציא צו ביניים אשר ימנע את מימוש זכייתה של אדמיר. 5. ביום 22.2.2011, כשנה וחצי לאחר מכן, הגישה עופר תביעה אזרחית נגד איגוד הערים ואדמיר בגין ההפסדים שנגרמו לה לטענתה בשל אי-זכייתה במכרז בבית משפט השלום בהרצליה. בהחלטה מיום 16.6.2011 (ת"א 42355-02-11, הרשמת ע' דבי) התביעה הועברה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים והחלה להיות נדונה בו כתובענה מינהלית. 6. בעיקרו של דבר, טענה עופר כי החלטתה של ועדת המכרזים הייתה פסולה מעיקרא בשל כך שקיבלה את הצעתה של אדמיר, חרף התיקונים הרבים שהיו בה – תיקונים בטיפקס ללא חתימה לצידם ותיקון המחיר ליחידה בסעיף 1.01.010 במתכונת של הוספת אפס (היינו הקטנת המחיר הכולל באותו סעיף בשיעור של פי עשר), כאשר לפי חוות דעת של מומחה לכתבי יד, ספרה זו הוספה על-ידי אדם אחר מזה שכתב את הספרה המקורית. כן הצביעה עופר על כך שמסמך אחד מבין מסמכי המכרז, "ריכוז הצעת המציע", לא מולא על-ידי אדמיר כנדרש. לטענת עופר, פגמים אלו מעלים חשש למרמה ותכסיסנות אשר בגינם היה צריך לפסול את ההצעה, ולכן ביצוע העבודות על-ידי אדמיר נעשה שלא כדין. 7. עופר הציגה חוות דעת כלכלית, שלא נסתרה, לפיה אי-הזכייה במכרז מנעה ממנה רווח של 841,000 שקל בתוספת מע"מ. 8. מנגד, טענו איגוד הערים ואדמיר גם יחד כי לא נפל פגם בהחלטה, מאחר שלא נמצא בסיס לטענות של פסול בהצעה – טענות של מרמה, תכסיסנות או העדר תום לב. בהקשר זה, נטען עוד כי אין איסור על תיקון או שינוי בהצעה בטרם הגשתה, וכן שהתיקון אשר בוצע לאחר הגשת ההצעה – חישוב המכפלה בהתאם למחיר היחידה – מבוסס על הוראה מפורשת של תקנה 18(ג) לתקנות העיריות (מכרזים). 9. בנוסף לכך, הועלו טענות רבות כנגד תביעת הפיצויים שהגישה עופר, ובכללן טענות שעניינן שיהוי (בשל המועד המאוחר של הגשת התביעה), השתק עילה (על רקע ההתדיינות הקודמת בין הצדדים) ואי-עמידה של עופר עצמה בתנאי הסף של המכרז. 10. בהחלטה מיום 24.1.2012 דחה בית המשפט המחוזי את טענות הסף שהועלו נגד התובענה – בדבר מעשה בית דין, שיהוי, וכן אי מיצוי ההליך לאכיפת הזכייה במכרז על-ידי עופר. 11. ביום 8.5.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את תובענת הפיצויים של עופר לגופה. בעשותו כן בית המשפט המחוזי קיבל את העמדה העקרונית שעמדה ביסוד התובענה לפיה הצעתה של אדמיר הייתה פגומה מיסודה באופן שלא הצדיק את הכשרתה. בית המשפט המחוזי סבר, כי על אף שאין בתיקוני טיפקס או בהעדרן של חתימות לצידם, כשלעצמם, כדי לפסול את ההצעה, יש בכמות התיקונים שנעשו ובמכלול הנסיבות כדי לפגום בהצעה. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שתיקוני הטיפקס צוינו בפרוטוקול ועדת המכרזים, לא צוינו בפרוטוקול המקומות שבהם הם הופיעו, ואף חוות הדעת המשפטית לא התייחסה לנושא זה. בית המשפט המחוזי סבר כי אי קבלתה של חוות דעת משפטית ביחס לאותם תיקונים הייתה פגם מהותי המחייב את ביטולה של החלטת הזכייה. ביחס לתיקון הטעות החשבונית, דהיינו הוספת הספרה, קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן סתירות בגרסת אדמיר לגבי מועד התיקון. כן התייחס בית המשפט המחוזי לכך שהאומדן אשר הוכן על-ידי היועץ ההנדסי של איגוד הערים לא הוצג במלואו, וכי יש בכך כדי לפגוע בעמדת אדמיר. בית המשפט המחוזי התייחס בהקשר זה גם לפגם של אי מילוי הטופס "ריכוז הצעת המציע" בהצעת אדמיר. נוכח כל זאת, נקבע כי בהחלטה שאדמיר היא הזוכה במכרז נפל פגם מהותי, ועל כן היא פסולה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי דחה את הטענות באשר לאי-עמידתה של עופר בתנאי הסף של המכרז, וקבע כי הפגמים אשר נפלו בהצעתה, ובכללם הטעות שנפלה בסכום המע"מ שנכתב תחילה וחסרים שונים של מסמכים ואסמכתאות לא היו מהותיים. בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי פסק לעופר פיצויים על בסיס חוות הדעת הכלכלית שהגישה. חיוב הפיצויים הושת על שני הנתבעים – איגוד הערים ואדמיר – ביחד ולחוד מאחר שלשיטתו של בית המשפט המחוזי נפלו פגמים בהתנהלות שניהם. הערעורים שבפנינו 12. שני הערעורים שבפנינו נסבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערעורו של איגוד הערים (עע"ם 4028/4) מכוון כנגד מכלול קביעותיו של בית המשפט המחוזי – הן ביחס לעילות הסף בדבר מעשה בית דין, שיהוי, וויתור על סעד האכיפה; הן באשר לכך שנפל פגם בהחלטה שהתקבלה במכרז והן באשר לקיומו של קשר סיבתי בין הפגם הנטען לבין אי הבחירה בהצעתה של עופר. ערעורה של אדמיר (עע"ם 4238/14) מכוון אף הוא, בשלב ראשון, כנגד מכלול קביעותיו של בית המשפט המחוזי, הן ביחס להחלטה במכרז והן ביחס לחיוב בפיצויים. עם זאת, טענה נוספת של אדמיר בערעור, לחלופין, היא שאפילו היה בסיס לפסיקת הפיצויים, לא היה מקום לחייב אותה בתשלום חלק מן הפיצויים, מאחר שההחלטה האופרטיבית באשר לזכייה במכרז התקבלה על-ידי איגוד הערים, ולא על ידי אדמיר. לטענתה, לא קיימת כנגדה עילה חוזית או נזיקית, ואין די בכך שהצעתה עוררה "אי נוחות" על מנת לייחס לה אחריות "מעין מינהלית". 13. בכל הנוגע לשאלת כשרותה של ההחלטה שהתקבלה במכרז עצמו מצביעים שני המערערים על כך שאין איסור על הגשת הצעה הכוללת בתוכה תיקונים, ובלבד שאין בהם כדי להטעות. הם מוסיפים וטוענים כי ועדת המכרזים ציינה בפרוטוקול את העובדה שיש בהצעתה של אדמיר תיקונים בטיפקס, וכי מכל מקום אין כל טענה שהיה בהם כדי לשנות מן התוצאה. באשר לתיקון בהכפלת מחיר היחידה בכמות, אשר השפיע על קבלת ההחלטה הסופית, נטען כי מדובר בתיקון טכני שנעשה על-פי הוראות התקנות הרלוונטיות, וכי אף בית המשפט המחוזי לא קבע כי מדובר בתיקון שנעשה לאחר הגשת ההצעה. 14. המערערים הוסיפו ופירטו את טענותיהם בכל הנוגע לביסוס עילתה של עופר לתבוע פיצויי קיום. לטענתם, עופר לא עמדה בתנאי הסף של המכרז מבחינת היקף נדרש של עבודות קודמות, וגם בהצעתה נפלו פגמים כך שלו הייתה נבדקת הללו היו מובילים לדחייתה. איגוד הערים הוסיף כי אף לא הייתה חובה לקבל את הצעתה של עופר אפילו נפסלה הצעתה של אדמיר, בשל כך שבנסיבות אלה הייתה הצעה זו בגדר הצעה יחידה. 15. המערערים הוסיפו וטענו כנגד האפשרות להגיש תביעה כזו בנסיבות שבהן התובעת לא מיצתה את ההליך הנדרש לצורך מימוש הזכייה במכרז, במובן זה שלא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה של סגן הנשיא זפט שלא להוציא צו ביניים. 16. מנגד, עופר תמכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מכל טעמיו. לטענתה, ההחלטה שהתקבלה לגבי זכייתה של אדמיר מעוררת חששות של ממש לטוהר המידות, מאחר שהתיקון בגוף ההצעה אשר הפחית מחירו של פריט אחד בהיקף של פי עשר באמצעות תיקון של אפס ונקודה הוא תיקון מעורר תהיות, ולכן אין לומר שזהו אחד מאותם מקרים שבהם יש לאפשר תיקון של טעות במקרה של פער בין מחיר היחידה למכפלה של מחיר היחידה ומספר היחידות. 17. עופר הוסיפה וטענה כי הציגה מסמכים התומכים בטענתה באשר לעמידתה בתנאי הסף של המכרז, והדגישה כי שמרה את הזכות להגיש תביעת פיצויים, מבלי שארגון הערים התנגד לכך באותה עת (בהודעה שהגישה לבית המשפט המחוזי לאחר ההחלטה על דחיית צו הביניים, הודעה שבעקבותיה נדחתה העתירה). לשיטתה, התביעה אף לא הוגשה בשיהוי, בשים לב לכך שהיא נדרשה להיעזר במומחים ולערוך בדיקות בטרם הגישה את התביעה. דיון והכרעה 18. באופן פוטנציאלי, הערעורים שבפנינו עוררו שלל שאלות מעניינות הנוגעות הן לדיני המכרזים המהותיים (באשר לדינו של פגם בהצעה או במכרז) והן לתחום החדש יחסית של תביעת פיצויי קיום במקרה שבו נשללה ממשתתף במכרז זכייה שלא כדין (ראו למשל: ע"א 700/89‏ ‎חברת החשמל לישראל בע"מ‎ ‎נ' מליבו ישראל בע"מ, פ''ד מז(1) 667, 694-690 (1993) (להלן: עניין מליבו); עע"ם 9423/05 רשות השידור נ' קטימורה בע"מ, פסקה 6 (13.8.2007) (להלן: עניין קטימורה)). עם זאת, בסופו של דבר, אני סבורה כי אין צורך לדון בשלל השאלות העולות מהם, לאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי דין שני הערעורים להתקבל כבר על יסוד הטענה התשתיתית שעמדה ביסודם – הטענה כי לא נפל בהחלטתה של ועדת המכרזים פגם העושה את זכייתה של אדמיר זכייה שלא כדין. 19. כידוע, הצעות המוגשות במסגרת מכרז צריכות להיות בהירות ונטולות עמימות, כדי למנוע תכסיסנות והצגת פרשנות לגבי תוכנן ב"חכמה שלאחר מעשה". עם זאת, גם אם מלכתחילה ראוי שההצעות המוגשות במסגרת המכרז לא יכללו מחיקות ותיקונים – ככל שמדובר בתיקון שאינו יוצר אי-וודאות והוא בהיר על-פניו אין בו כדי לפסול את ההצעה (ראו: שמואל הרציג דיני מכרזים 106-103 (2010)). כלומר, לכל היותר מדובר בפגם טכני שאין בו להביא לפסילת ההצעה (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ג 158-157 (2013) (להלן: ברק-ארז)). הטעם לכך הוא הצורך להביא בחשבון גם שיקולי יעילות במסגרת דיני המכרזים – כל עוד אלה לא מתנגשים בשיקולים של הגנה על השוויון וטוהר המידות. ההבחנה בין מלכתחילה לבין בדיעבד היא חשובה. מלכתחילה, עדיף שיוגשו הצעות "חפות" מכל תיקון. אפשר אף לציין בהדרכה למשתתפים במכרז כי ראוי שכך ייעשה. אולם, בדיעבד, תיקון שאינו יוצר אי-וודאות אינו צריך לפסול הצעה טובה שקבלתה מקדמת את האינטרס הציבורי, ובהקשר זה, אין ספק שנודעת עדיפות – בהינתן נתונים שווים – להצעה שהיא הזולה יותר. בהקשר זה יש להעיר, כי הצעתה של אדמיר, אשר צילום שלה היה מצוי אף בפנינו, אכן הייתה ברורה, חרף התיקונים האמורים. 20. התקנות השונות בתחום דיני המכרזים כוללות הסדרה מפורשת של סוגית תיקון הטעויות. בענייננו, חובת המכרז שחלה על איגוד הערים נובעת מן הצו המקים את איגוד הערים – צו איגוד ערים לשמירה על איכות הסביבה דרום יהודה, התשנ"ג-1993. צו זה מאמץ את צו איגוד ערים (הוראות אחידות), התשל"ז-1977, אשר מצידו קובע חובת מכרז פומבי, ומחיל את תקנות העיריות (מכרזים ודרכי הזמנתן וקבלתן של הצעות מחירים), התש"ך-1959 לגבי צורת המכרז (ועל כן, גם את תקנות העיריות (מכרזים) בנוסחן הנוכחי, בהתאם לסעיף 23 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981). תקנות העיריות (מכרזים) מורות בעניין זה של תיקון טעות חשבונית שהתגלתה בבדיקת מומחה על מתכונת "טכנית" של תיקון לפי מחיר היחידה (על יסוד הגישה שהטעות המסתברת יותר היא של חישוב מוטעה של המכפלה). בנסיבות העניין, ועדת המכרזים חישבה את מחיר הצעתה של אדמיר בדיוק לפי הכללים שנקבעו בתקנות. אף בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אין כל קביעה לפיה הדבר היה כרוך במרמה או תחבולה, על דרך עריכת שינוי במחיר היחידה שנעשה לאחר הגשת הצעה או בדרך אחרת, אלא רק שההצעה "מעוררת חשש" לתכסיסנות ולמרחב תמרון פסול. אכן, לא הונח בסיס לטענות החמורות של עופר באשר לחשש למרמה, מעבר להשערות כלליות באשר לכך שקל יותר באופן יחסי להכניס שינוי במחיר הנקוב כמחיר היחידה כאשר מדובר בהקטנה של פי עשר. בכך אין די. 21. בנסיבות אלה, אין צורך להוסיף ולבחון את השאלות המורכבות האחרות שעליהן היו חלוקים הצדדים – הן ברמה העובדתית (האם עמדה עופר בתנאי הסף של המכרז) והן ברמה המשפטית (למשל בכל הנוגע להשלכות של אי מיצוי הליכי הערעור במסגרת העתירה המינהלית). עם זאת, אוסיף ואומר, כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שתביעה של פיצויי קיום בגין אי-זכייה במכרז חייבת להיות מבוססת על כך שהתובע מוכיח כי הצעתו הייתה כשרה והוא זכאי היה להיות מוכרז כזוכה (ראו: עניין מליבו, בעמ' 686-685; עניין קטימורה, בפסקה 7). כמו כן, באופן עקרוני מקובלת עליי הגישה לפיה הגשתה של תובענה לפיצויי קיום חייבת לבוא בהמשך לעתירה מינהלית שבה ניסה התובע, בשלב ראשון, לעמוד על זכייתו במכרז (ראו: דברי הנשיאה (כתוארה אז) ד' בייניש בעניין קטימורה; עע"ם 5487/06 סופרמאטיק בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 18 (12.4.2009)); ע"א 8835/07‏ רם-שן שירותים והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקה ט"ו (8.12.2010); ברק-ארז, בעמ' 184-183). מכל מקום, פרטיהם של דינים אלה אינם נדרשים לדיון במקרה זה. לאחר שקראתי את הערותיו של חברי השופט מ' מזוז אציין כי איני שותפה לספקותיו באשר לעצם ההצדקה לפסיקה של פיצויי קיום למשתתף במכרז שנמנעה ממנו הזכייה שלא כדין. השאלה הראויה לדיון, מהיבטי, היא רק מהם התנאים שעל משתתף כזה לעמוד בהם לשם זכיה בתביעה כאמור. 22. השאלה של חלוקת אחריות בין הרשות לבין משתתף במכרז שהוכרז כזוכה שלא כדין אף היא אינה מחייבת הכרעה נוכח התוצאה אליה הגעתי. אין ספק שניתן למצוא בשאלה זו פנים רבות. לכאורה, אי-התקינות בקבלת ההחלטה היא מצד הרשות, אף כאשר הזוכה הגיש הצעה שלגביה נקבע בסופו של דבר שלא הייתה תקינה. עם זאת, ייתכן שניתן למצוא הבחנות נוספות בסוגיה זו, כדוגמת ההבחנה האפשרית בין מציע שתרם לקבלת ההחלטה השגויה (למשל, על דרך תכסיסנות) לבין מצבים אחרים (לחבות מכוח חובת תום הלב בין משתתפים במכרז בתחום המשפט הפרטי, ראו והשוו: ע"א 6370/00‏ קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ''ד נו(3) 289, 297 (2002)). כאמור, אף בכך אין צורך לקבוע מסמרות לעת הזו. 23. לקראת סיום, אוסיף ואחזור על המובן מאליו. הגשת הצעות חפות מתיקונים במתכונת בהירה ומאירת עיניים היא חשובה. עם זאת, בדיעבד לא כל פגם דינו לחרוץ גורלה של הצעה, כאשר אינו נובע מחוסר תום לב, אינו כרוך בחוסר וודאות ואינו פוגע בשוויון. 24. אשר על כן, אני סבורה כי דין הערעורים להתקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל בזאת. הצדדים ישיבו אחד לשני סכומי כסף ששולמו בעקבות פסק דין זה, ככל ששולמו. בשים לב למעורבותם של כל הצדדים בקשיים שהולידו את ההתדיינות, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, אמליץ לחבריי שלא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט מ' מזוז: אני מסכים לפסק דינה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז ולתוצאתו. אוסיף, כי גם אני בדעה, שככלל תובענה לפיצויים, ובוודאי לפיצויי קיום, אפשרית רק בהמשך לעתירה מינהלית בה ניסה התובע לממש את זכותו הנטענת לזכייה במכרז; זאת בין היתר על מנת למנוע או לצמצם אפשרות של תוצאה לפיה הרשות הציבורית עורכת המכרז תמצא עצמה משלמת פעמיים (ראו דברי הנשיא גרוניס בענין קטימורה, בפסקה 6 שם). כן אציין, כי אני שותף גם לספקות שהעלה שם הנשיא גרוניס באשר להצדקה העקרונית בפסיקת פיצויי קיום דווקא בתובענה לפיצויים של משתתף במכרז שזכייתו במכרז נמנעה שלא כדין. מכל מקום, סוגיות אלה הן כבדות משקל ומעוררות שאלות לא פשוטות, ומשהחלטנו לקבל את הערעורים על יסוד הנימוקים הנוגעים לכשרות ההצעה של אדמיר, אין צורך שנעמיק בהן כאן. ש ו פ ט הנשיאה מ' נאור: אני מסכימה לפסק דינה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז. הליך זה אינו מצדיק הכרעה בשאלה השנויה במחלוקת בין חבריי. ה נ ש י א ה הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏ח' בסיון התשע"ה (‏26.5.2015). ‏ ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14040280_A05.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il