צורי תשובה נ. עיריית נתניה הועדה המקומית לתכנון ובניה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4028/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4028/13 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל העותרים: 1. צורי תשובה 2. מוסכי רינת בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. עיריית נתניה הוועדה המקומית לתכנון ובניה 2. צבי כהן חברה קבלנית בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"דמ' עזורה פסק-דין עניינה של העתירה בבקשת העותרים לקבל מהמשיבה 1 חוות דעת שנערכה על-ידה, בה נבדקה איכות האוויר בקרבת כתובתה של העותרת 2. 1. כנטען בעתירה, העותר 1 הוא מנהלה של העותרת 2, חברה בע"מ המפעילה מוסך באזור תעשייה בעיר נתניה. בסמוך למוסך זה מפעילה המשיבה 2 תחנת מעבר לפסולת (להלן: אתר הפסולת). משעלה בליבם של העותרים חשד לכך שבנוסף לריחות הנודפים מאתר הפסולת, הפעלתו מהווה סיכון בריאותי לנמצאים בסביבתו, פנו העותרים למשיבה 1 (להלן: העירייה) במכתב מיום 29.9.12 בבקשה לקבל חוות דעת משנת 2009 אשר בדקה את איכות האוויר באזור אתר הפסולת (להלן: חוות הדעת), וזאת מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק). בקשה זו נדחתה על-ידי העירייה בטענה כי חוות הדעת מהווה חומר חקירה המשמש לצורך חקירה פלילית. 2. משכך הגישו העותרים בינואר 2013 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד. ביום 8.5.13 קוים דיון בעתירה המנהלית בפני כב' השופט מ' פינקלשטיין, בו העלו הצדדים בהרחבה את טיעוניהם בנוגע לאפשרות להעביר את חוות הדעת לעותרים. בית המשפט קבע בהחלטתו כי טענות העותרים בעתירה המנהלית, כפי שהוגשה, שונות מהטענות שהועלו במהלך הדיון וכי מנהל אגף איכות הסביבה בעירייה, שהופיע בדיון, מסר מידע רלוונטי הטעון התייחסות העותרים. משכך קבע בית המשפט כי ככל שהעותרים מעוניינים בהמשך ההליך, עליהם "להגיש עתירה מתוקנת ומפורטת שבה תהיה התייחסות עניינית לנושאים, העובדתיים והמשפטיים שעלו בדיון", וזאת עד ליום 2.6.13. העותרים בחרו שלא להגיש עתירה מתוקנת כאמור, אלא הגישו – ביום 5.6.13 – עתירה לבג"ץ, היא העתירה שלפנינו. 3. בעתירתם טוענים העותרים כי הטעם האמיתי לסירוב העירייה למסור להם את חוות הדעת נעוץ ברצון העירייה להסתיר מהציבור מידע הנוגע לזיהום האוויר שנוצר כתוצאה מהפעלת אתר הפסולת, וזאת בניגוד לחוק. לטענת העותרים, החלת מבחני הפסיקה על המקרה דנן, מובילה למסקנה כי אין כל מניעה לחשוף את חוות הדעת בפני הציבור. לאחר עיון בעתירה ונספחותיה כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 4. כידוע, הסמכות לדון בעתירה המבוססת על חוק חופש המידע מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים (ס' 17(א) לחוק; ס' 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000; ספציפית לעניין הסמכות לדון בבקשה לעיון בחוות דעת שנערכה על-ידי רשות מינהלית ראו: בג"ץ 10839/06 אפיק נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2007(1) 1339, 1340 (2007)). העותרים אכן פנו לבית המשפט המוסמך, אך עתירתם דרשה תיקון. אולם, במקום לתקן את עתירתם המנהלית, כפי שהורה בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים, בחרו העותרים, מטעמים השמורים עימם, להגיש עתירה לבית משפט זה. זאת עשו בעוד שעמד להם בסמוך לזמן הגשת העתירה סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים (ראו למשל: בג"ץ 2183/04 סבילה נ' שר הפנים, תק-על 2004(1) 2629, 2630 (2004)). יתרה מזאת, מבדיקה במערכת נט-המשפט עולה כי עתירת העותרים לבית המשפט לעניינים מנהליים עדיין תלויה ועומדת, באופן שאף כיום עומדת להם האפשרות לבקש מבית המשפט לעניינים מינהליים רשות להגיש עתירה מתוקנת, מחוץ לפרק הזמן שהוקצב להם בהחלטה מיום 8.5.13. נתיב נוסף שיכלו העותרים לילך בו הוא להשיג לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בדרך של הגשת ערעור עתירה מנהלית או הגשת בקשת רשות לערער. תחת זאת בחרו העותרים לעתור לבג"ץ, שכאמור אין זו המסגרת המתאימה לבירור טענותיהם בהתחשב בכל שפורט לעיל. 5. על האמור יש להוסיף כי העותרים נמנעו מלהתייחס בעתירתם לכך שבית המשפט לעניינים מנהליים אפשר להם להגיש עתירה מתוקנת עד ליום 2.6.13, ולעובדה שהם בחרו שלא לפעול כן (בג"ץ 1778/05 יאסין נ' ראש הממשלה, תק-על 2005(1) 2842, 2843 (2005); בג"ץ 4706/03 חביב נ' המרכז לגביית קנסות, תק-על 2003 (2) 1911 (2003)). גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף. בהתחשב באמור העתירה אפוא נדחית על הסף. ניתן היום, ג' באב תשע"ג (10.7.13). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13040280_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il