פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 4028/12 בבית המשפט העליון בע"מ 4028/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 22.4.12 בעמ"ש 28132-12-11 תאריך הישיבה: י"ט בתמוז התשע"ב (9.7.12) בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יפעת שרון הדס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה השופט שילה והשופטות נד"ב ופלאוט) מיום 22.4.12 בתיק עמ"ש 28132-12-11, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (השופט ויצמן) מיום 30.10.11 בתיקים תמ"ש 14880/07 ותמ"ש 14883/07, ובו הותר לשני ילדי בני הזוג להגר עם אמם (המשיבה) לארה"ב, החל מיום 15.7.12, בתנאים שיפורטו להלן. הבקשה עותרת לשנות הכרעה זו או למצער לעכבה. רקע והליכים ב. וזו תמצית הרקע הנדרש לענייננו. הצדדים נישאו זה לזו (כדמו"י) בשנת 2002 והתגרשו בשנת 2009 לאחר ניסיונות לשיקום הזוגיות. ביני לביני היתה תקופה שבה שהתה המשיבה מעבר למוסכם ביניהם בארה"ב, וחזרה בעקבות פתיחתו של הליך נגדה לפי אמנת האג. המשיבה ילידת ארה"ב עלתה לארץ בשנת 1998, הכירה את המבקש במהלך שנת 2001, וכאמור לאחר תקופה קצרה נישאו השניים. למבקש היו אלה נישואים שניים (מהנישואים הקודמים נולדו לו שתי בנות). לצדדים שני ילדים משותפים (הבת הבכורה ילידת 2003 והבן הצעיר יליד 2006). המשיבה, שלא התערתה בארץ, הגישה ב-2007 תביעה לקביעת משמורת הילדים בידיה, ובנוסף ביקשה להגר עמם בחזרה לארץ מולדתה, כדי לשוב לחיות עם משפחתה הקרובה ולהמשיך את חייה בארה"ב. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ג. בפסק דין מקיף ומלומד סקר בית המשפט לענייני משפחה את השתלשלות האירועים בפרשה, דן בחוות הדעת המקצועיות הרבות שניתנו במהלכה, ולבסוף נימק את מסקנותיו בשאלה המרכזית שעמדה בבסיס ההליכים, קרי כי יהא זה לטובת ילדי הזוג אם יינתן אישור למשיבה להגר לארה"ב, ארץ מולדתה, עם ילדיהם המשותפים (פסק הדין מיום 30.10.11). ד. יצוין כי בתחילת ההליכים מינה בית המשפט פסיכולוגית מומחית מטעמו על מנת לבחון את טובת הקטינים, ובמקביל נתבקשו חוות דעת נוספות מצד רשויות הרווחה במקום מגורי הקטינים, כדי לעמוד על טיבה מערכת היחסים המשפחתית, על מצבם של הקטינים, ועל רצונם וטובתם. חוות דעת המומחה עוכבה לתקופה מה, שבמסגרתה נעשו נסיונות לשיקום מערכת היחסים בין בני הזוג, אולם לאחר כשלון נסיונות אלה המליצה חוות הדעת על מתן אישור להגירת האם. חוות דעת זו - שעמדה במרכז החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה - נומקה, בין היתר, בהיותה של המשיבה ההורה המטפל הדומיננטי, "אם משמורנית טובה מאוד" (פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, עמ' 5) גם בעיני המבקש, ונוכח התרשמות המומחית, כי בקשת ההגירה נובעת מרצון לגיטימי ומקשיי ההתערות והבדידות שחווה המשיבה בארץ. עוד צוין בחוות הדעת, כי הילדים הביעו את רצונם לחיות בארה"ב עם המשיבה; וכי גם אם ברי שטובת הילדים היא באופן טבעי במשפחה שלמה ומתפקדת, במצב הנוכחי בו מציאות זו אינה אפשרית, "הרי שטובתם של הקטינים כי יחיו את חיי היומיום עם אימם, טובתם שלא ייקטע רצף הטיפול בהם על ידי אימם שהיא האחראית המרכזית על חיי היומיום שלהם מאז היוולדם ועושה זאת באופן הטוב ביותר" (שם, עמ' 7). ה. עם זאת, חרף ההמלצה הנהירה, החליט בית המשפט לדחות את מתן האישור להגירה, והמליץ לצדדים להמתין שנה נוספת כדי לאפשר לקשר בין המבקש לילדים הקטינים להתחזק ולהתבסס, ולמנוע מצב של ניתוקו כתוצאה מן ההגירה. כן נתבקשו השלמות והבהרות מאת הגורמים המקצועיים; הצדדים קיבלו את ההמלצה. בסיכום מטעם ועדת התסקירים של שירותי הרווחה הומלץ, כי תתאפשר הגירת המשיבה לארה"ב עם ילדיה בסוף שנת הלימודים הנוכחית, קרי קיץ 2012. בנוסף לאמור ביקש בית המשפט להתרשם באופן ישיר מרצונם של הילדים, וקיים שתי שיחות עם ילדתם הבכורה של הצדדים (כן ראה בית המשפט את ילדם הצעיר של הצדדים, אך הוא לא נמצא בוגר דיו כדי להביע דעה). ו. לאחר כל האמור, בחן בית המשפט את המסגרת הנורמטיבית ודרישות הדין לעניין סוגית ההגירה, בשימו במרכז הדיון את טובת הילדים כמפתח להכרעה. בית המשפט נדרש גם לעמדת המשפט העברי. בסופו של יום קבע, כי במקרה הנוכחי המשיבה היא האם המשמורנית הראויה ויש לאפשר את הגירת הילדים עמה. הוטעם, כי למשיבה, וכתוצאה מכך לילדים, ייגרם קושי רב אם תסורב בקשתה להגירה (שם, עמ' 21); כי לילדים סיכויים טובים להיקלט בארה"ב, ואין בסיס לחששו של המבקש, כי תיפגע זהותם היהודית; חרף טענותיו של המבקש סבר בית המשפט, כי המשיבה תקפיד על שמירת הקשר בין הילדים למבקש. עוד הוטעם, כי, בין היתר, מסיבה זו נדחתה ההכרעה בבקשת המשיבה עד לחיזוק הקשר בין הילדים למבקש, וכעת הגיע לסיומו פרק הזמן הראוי לכך. לבסוף נקבעו התנאים הבאים להגירתה של המשיבה: המשיבה תעביר למבקש קודם להגירתה את פרטי מוסדות החינוך בהם ילמדו הילדים ותפרט את הפן הנוגע להעשרת התרבות היהודית במסגרת המוצעת; המשיבה תאפשר קשר יומיומי אינטרנטי של הקטינים עם המבקש; המשיבה תדאג לביקורי הילדים שלוש פעמים בשנה ותישא בעלויות הנסיעה; המבקש יוכל לבקר את הילדים בארה"ב בהתראה של 21 יום מראש בכל עת שיחפוץ; ויופקדו ערבויות כספיות על-ידי המשיבה. בית המשפט המחוזי ז. בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר משלים מטעם רשויות הרווחה, שהוגש לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (התסקיר מיום 12.3.12). התסקיר תיאר מצב עגום ביחסים והיות הקשר בין האב לילדים על סף ניכור, תוך תרומת שני ההורים להיווצרות המצב וצורך בהתערבות טיפולית משמעותית. בית המשפט המחוזי סמך ידו על קביעות בית המשפט לענייני משפחה באופן מלא, וקבע כי אין בתסקיר כדי לשנות באופן מהותי את המסקנות שנקבעו: "לא מצאנו כי יש בתסקיר זה כדי לשנות באופן מהותי את מסקנות בית משפט קמא בפסק דינו... לאחר שעיינו בטענות הצדדים, אנו סבורים כל לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא, הן מהפן העובדתי הן מהפן המשפטי. פסק הדין מפורט ומנומק היטב, ואלמלא מהות העניין שבו מדובר, אפשר היה לדעתנו לאשרו ללא כל נימוק נוסף... לא מצאנו ממש בטענות המערער כי בית משפט קמא שגה שלא התחשב בטענתו שהאם חטפה את הילדים לארה"ב ומשמעות הדבר... פסק הדין באותו הליך הוצג לפנינו, ומדובר בפסק דין שאישר הסכמה של הצדדים, להבדיל מפסק דין אשר דן והכריע בטענותיהם" (פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עמ' 3-2). עם זאת, ונוכח הפסיקה בעניין דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם), קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לשנות את סכום הערבות שנקבע ולהגדילו מסך של 50,000 ₪ לסך של 200,000 ₪. בקשה לעיכוב ביצוע ח. המבקש עתר לעיכוב ביצוע בשל חשש שהילדים לא יקבלו חינוך תואם ברוח היהדות. בית המשפט לענייני משפחה - בהחלטה מיום 1.5.12 - דחה את הבקשה, שכן למד ממכתבו של רב קהילתם של הורי המשיבה כי במקום מתקיימים חיי רוח ותרבות יהודיים. הבקשה והדיון בפנינו ט. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו למתן רשות ערעור (מיום 21.5.12). העותר מייצג בה את עצמו. נוכח רגישותם הטבועה של הנושא והבקשה הוחלט על העברתה לדיון בפני הרכב (החלטה מיום 25.6.12). בבקשה נטען, כי עסקינן בערעור ולא בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן רק בפני בית המשפט המחוזי עמד לראשונה התסקיר המשלים מיום 12.3.12. נטען, כי לא ניתן הזמן המספק למימוש המלצות תסקיר זה, בין היתר, לטיפול משפחתי משמעותי; כן נטען בהקשר זה, כי יתכן שבהמלצות היה כדי לשנות מפסק הדין, או למצער לדחות בתקופת זמן נוספת את הגירת הילדים והמשיבה. עוד נטענו, בין היתר, טענות הנוגעות לסטיה מהמלצות הגורמים המקצועיים בתיק ומהחלטות בית המשפט לענייני משפחה עצמו (כך נטען למשל, מעניין לעניין באותו עניין, כי לא נדחתה ההגירה עד לחיזוק הקשר של האב עם ילדיו כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה, וכפי שהומלץ בחוות הדעת של ועדת התסקירים). עוד נטען, כי עסקינן במצב בו מסיתה המשיבה את הילדים כנגד המבקש. לבסוף העלה המבקש טענות בדבר חטיפת הילדים, לשיטתו, על ידי המשיבה בעבר (שנטענו גם בערכאות הקודמות), ונטען כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אינו תואם מבחני הפסיקה בנוגע להגירת ילדים. נתבקשנו לדחות את ההגירה, ליישם את המלצות התסקיר המשלים ולחלופין לשנות מתנאי מפסק הדין (כך למשל נתבקשה הגדלת ערבויות, הגדלת מספר הביקורים ועוד). י. בתגובת המשיבה (מיום 5.7.12) נטען, כי מדובר בבקשת סרק, המסלפת באופן מגמתי את חוות הדעת של הגורמים המקצועיים ואת אופן השתלשלות האירועים בפרשה, ומכל מקום אינה מעלה שאלה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים באופן המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופו של עניין נטען, כי חוות הדעת של המומחית המרכזית מטעם בית המשפט (שלא הוזכרה בבקשה) המליצה על הגירתה של המשיבה חרף החשש מניתוק היחסים עם המבקש, והדגישה את היותה אם משמורנית ראויה וטובה; גם שירותי הרווחה חזרו על עיקרי המלצה זו, ואכן המליצו על תחילתם של הליכי הדרכה וטיפול למשפחה לקראת ההגירה בקיץ 2012. עם זאת, הליכים אלה החלו רק לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, ונתקלו - כנטען - בסירוב לשיתוף פעולה מצד המבקש. בנוגע לתסקיר שהוגש לאחר פסק הדין (12.3.12) נטען, כי זה לא כלל התייחסות לעצם שאלת ההגירה, ומכן שאין אפשרות לשנות מן המסקנות שניתנו עד שלב זה; כל עניינו, כך נטען, הוא בהכנת הילדים להגירה ובקשיים שהתעוררו בעניין השלמת תהליך זה. עוד נטען, כי המבקש נוקט בטקטיקה של העצמת הסכסוך כדי לשרת את טענותיו, קביעה עליה עמדו גם אנשי המקצוע ובתי המשפט. כן נטען, כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תואם את ההלכות שנפסקו בעניין זה, וכי גם שאר טענותיו של המבקש קיבלו מענה ענייני בערכאות הקודמות (כך למשל לעניין חטיפת הילדים ולניתוקם הנטען מזהותם היהודית והציונית). לבסוף הוסבר, כי אין ביכולת המשיבה לעמוד בעלויות הכרוכות בהגדלת מספר הביקורים בשנה (המוטלות, כאמור, עליה בלבד); נאמר, כי המבקש אינו משלם את מזונות הקטינים כסדרם ומצוי עתה בחוב משמעותי. יא. בדיון בפנינו (ביום 9.7.12) חזר המבקש על עיקרי טענותיו, והדגיש את חשיבותו של התסקיר האחרון מחודש מארס השתא. נטען, כי נסיון העבר מלמד, שהמבקש לא יכול היה להתמודד עם הפרות הסדרי הראיה על ידי המשיבה, ומקל וחומר לא יוכל לעשות זאת בעתיד, נוכח המרחק הגיאוגרפי הרב. המבקש חזר על טיעוניו בדבר הקושי לשמור על זהותם של הילדים ותרבותם ובדבר חטיפתם של הילדים בעבר. מנגד חזרה באת כוח המשיבה על עיקרי תשובתה וטענה, כי המלצות חוות הדעת המקצועיות ברורות וחוזרות על עצמן, וכי אין ממש בטענות המבקש לאי שיתוף פעולה מצד המבקשת לגבי הסדרי הראיה; נטען כי המבקש אחראי למצב בו לא הושלמו תהליכי ההכנה לקראת ההגירה (כתוצאה מקשיי מימון), בעוד המשיבה ניסתה במסגרת כוחה לקדמו בפניות חוזרות לבית המשפט לענייני משפחה. לבסוף נטען כי חרף העובדה שהזהות הדתית איננה במסגרת שיקולי ההכרעה בבקשת ההגירה, המבקשת נכנסת לקהילה יהודית רחבה, שם יוכלו הילדים ליטול חלק בלימודי עברית ויימצאו בקרבת בית הכנסת המקומי. הכרעה יב. עיינו בבקשה ובתגובה בפסקי הדין, בחוות הדעת ובתסקירים השונים. לאחר העיון לא ראינו מקום למתן רשות ערעור ולהתערבות בהכרעותיהם של בתי המשפט הקודמים, בכפוף להערה אחת בעניין חינוך שתירשם להלן. ברי לנו, כי התיקים הקרויים בשם "תיקי הגירה" (ולדידי לעתים "תיקי ירידה") הם מן הקשים שלפני בית המשפט, שכן כוללים הם ניתוק משמעותי של ילדים מאחר מהוריהם. הנושא נדון לפני זמן לא רב בדנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית הנזכר, וציין שם השופט (כתארו אז) גרוניס את מורכבות ההכרעה וקשייה: "הקושי בהחלטות מסוג זה אינו נובע רק מההשלכות מרחיקות הלכת שיש להכרעה על חייהם של הצדדים לעניין. החלטות בענייני משמורת, ובענייני הגירה בפרט, מחייבות את בית המשפט לחזות את טובתו של הקטין בשנים העתידות לבוא", דבר שהוא כמובן קשה ביותר. כשלעצמי נזדמן לי לציין בבע"מ 10060/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, פסקה ג', הובא בחוות דעתי בדנ"א 9201/06 פסקה ב') כי "אין פתרון 'טוב' במקרה דנא, וכך גם בתיקי הגירה בדרך כלל. בסופו של יום ההכרעה בכל נסיבות אנושיות מעין אלה היא אינדיבידואלית עד מאוד, גזורה לנסיבות הקטין והוריו, והעקרונות הכלליים של שיטת המשפט אינם יכולים ליתן את הפתרון, מעבר לכלל המובן מאליו של טובת הילד...". טובת הילד, שיש בהכרעה לגביה לא אחת עמימות, מחייבת הסתייעות במומחים - ועם זאת הכרעה מהירה ככל הניתן מטעמים מובנים, והכל באחריות בית המשפט (ראו פסקאות 22-21 לפסק דינו של השופט גרוניס בדנ"א 9201/06). בית המשפט לענייני משפחה הביא גם מדברי הרב אליעזר ולדנברג (ישראל, המאה הכ'), ציץ אליעזר י"ז, נ', כי "הכל מסכימים בזה שהכל תלוי כפי ראות עיני בית דין מה שהוא תיקון וטובת הילדים בזה"; אחריות הפורום השיפוטי מוטעמת. במקרה דנא נדון הנושא, לאחר קבלת חוות דעת ותסקירים, על-ידי שני בתי המשפט, והם נמנו וגמרו כי בנסיבות יש מקום לאשר את מעבר האם עם הקטינים לארה"ב, ולא למותר להזכיר כי כבר נפסק "שיש ליתן משקל לזכותו של ההורה המשמורן לקבוע את מהלך חייו, להמשיך בחייו ולפתוח בדרך חדשה, זאת לצד זכותו של ההורה שאינו משמורן לקשר רצוף עם הילד" (פסקה 16 לפסק דינו של השופט גרוניס בדנ"א 9201/08 והאסמכתאות שם). יג. אמנם אין לכחד כי מעבר הקטינים לארה"ב, עם שאינו מעורר ספקות באשר לטיפול בהם על-ידי אמם ולרווחתם הכלכלית, אינו נטול חששות באשר לנושא החינוך היהודי אשר לו חרד האב. הפוטנציאל שם קיים; כמובן, ארה"ב היא ארץ שבאזורים רבים בה יש עושר ומגוון אפשרויות בחינוך ובתרבות בתחום היהודי, לרבות בזיקה לישראל, ובודאי באיזור ניו יורק שבו יגורו המשיבה והקטינים. ועם זאת, תלוי הדבר מאוד במאמץ שתשקיע האם וברצונה הטוב, אף כי כמובן בית המשפט למשפחה נתן לדעתו לכך באשר לתכנית הלימודים כאמור; חשוב שמאמץ כזה יושקע מתוך רצון טוב. זאת, בנוסף לקשר היומיומי עם האב שמאפשר העולם האלקטרוני והוירטואלי דהאידנא, ולביקורים בישראל שלוש פעמים בשנה. לקשר זה ולביקורים - בנוסף לאפשרות של האב לבקר בארה"ב - חשיבות עצומה, בודאי נוכח האמור בתסקיר העגום מיום 12.3.12. יש לקוות שהאם תתן אל לבה את האמור הן לשמירת הקשר החיוני של הקטינים עם המבקש חרף כעסיה ותסכוליה שלה בהקשר ליחסים עמו, וכן באשר לזהות היהודית ולזיקה לישראל. יד. נוסיף, נתנו דעתנו ספציפית לחלופה שהוצגה בנושא חינוך הקטינים בחו"ל. אין מחלוקת כי בדיון בבית המשפט בשעתו גילתה המשיבה נכונות שהחינוך יהיה בבית ספר יומי יהודי ("סולומון שכטר"), והוסיפה כי המימון יהא בעזרת דוד עשיר שלה. בית המשפט למשפחה לא הציב נושא זה כתנאי אלא ביקש כי תוגש תכנית החינוך, לרבות העשרה בתחום היהודי; התכנית שהוגשה כוללת בית ספר כללי והעשרה בבית ספר יהודי קהילתי. הנימוק שלא נרשמו הילדים ל"סולומון שכטר" הוא, לפי הנטען, היעדר מימון כיום משנפטר הדוד ואין סיוע מצדו, ואי נכונות המבקש לממן מחצית שכר הלימוד, שהוא גבוה (המבקש אמנם אישר בפנינו שלא יוכל לממן). נטען גם כי לשנה הקרובה אין מקום בבית הספר "סולומון שכטר". המדובר בילדים שגדלו עד הנה בישראל, וחשוב שהמטען החינוכי היהודי ומטען העברית ולימודי ישראל שיקבלו יהא ראוי, שכן ברי כי מרכז חייהם בפועל יהא בחברה אמריקנית. בהקשר זה רשמנו את הודעת המשיבה בדיון בפנינו, ואנו רואים בה חשיבות, כי היא נכונה לגבי השנים הבאות לשוב לעניין "סולומון שכטר", אם תימצא מחצית המימון על-ידי המבקש או בדרך של תמיכה אחרת מצד גורם מממן או של בית הספר. טו. בנתון לכך לא ראינו, כאמור, ליתן רשות ערעור, משלא מצאנו דופי בהכרעות הקודמות. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות. אנו מייחלים מכל לב כי טובת הילדים תהא לנגד עיני ההורים, וכי יקוימו – בראש וראשונה מצד האם המשמורנית שהילדים יהיו בחזקתה. התנאים שקבע בית המשפט למשפחה ושאושרו בבית המשפט המחוזי (בשינוי מה כאמור). טובת הילדים מצדיקה ומחייבת קיום תנאים אלה, כדי לגשר ככל הניתן על פני ים ואוקיינוס של המרחק הפיסי, החברתי, התרבותי והלשוני שבין ישראל לארה"ב. אנו מאחלים לילדים אך טוב. ניתן היום, כ' בתמוז תשע"ב (10.7.12). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12040280_T06.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il