סמיר אלהיגא נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4017/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט מ' אילן המערער: סמיר אלהיגא נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.6.98 בת."פ 231/96 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י יעקבי-שווילי והשופטים מ' הס, ר' חפרי וינוגרדוב תאריך הישיבה: א' בשבט תשנ"ט (18.1.99) בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיבה: עו"ד שרית טובבין בשם שרות המבחן: מר אורי טולדנו פ ס ק - ד י ן המערער הורשע על-פי הודאתו במעשה מגונה בקטין כבן 13. מן העובדות בהן הודה המערער עולה, כי הקטין נילווה למערער לצורך ביצוע עבודה מסוימת. בדרכם חזרה הוביל המערער את הקטין לחורשה, אמר לו כי ברצונו לקיים עימו יחסי מין ואיים עליו שאם יתנגד יכה אותו. המערער פשט מעל הקטין את מכנסיו ותחתוניו, השכיבו על בטנו ואז חיכך המערער את איבר מינו בין רגליו של הקטין. לשמע בכיו וזעקותיו של הקטין הופיע במקום שוטר שהפסיק את המעשה. בשל מעשה זה נידון המערער לחמש שנות מאסר, שלוש מתוכן מאסר בפועל. בערעורו שלפנינו חתר סניגורו המלומד לשכנענו כי עונש המאסר הממשי שנגזר על המערער חורג לחומרה מנורמת הענישה המקובלת. בהקשר זה עמד על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, שאין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות מן הסוג הנדון ושבשל מעורבותו במעשה בו הורשע נקלעו יחסיו עם רעייתו למשבר. לא ביקשנו מן המדינה להשיב על הערעור. המערער נמצא אשם בביצוע מעשה מגונה באיומים ובנסיבות המתוארות בסעיפים 345(א)(1) ו345-(ב)(1) לחוק העונשין. העושה מעשה עבירה מסוג זה ראוי להיענש במאסר לתקופה לא מבוטלת לשם הגנת הציבור והרתעת עבריינים בכוח. בקביעת העונש הביא בית המשפט המחוזי בחשבון גם את רקעו האישי ומצבו של המערער והעונש שהטיל עליו נותן ביטוי מאוזן גם להתחשבות בנסיבות המקלות. הערעור נדחה. ניתן היום, א' בשבט תשנ"ט (18.1.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98040170.F04