פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 4014/21
רע"א 4019/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשות ברע"א 4014/21:
1. עיריית תל אביב-יפו
2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב
המבקשות ברע"א 4019/21:
1. רשות מקרקעי ישראל
2. מדינת ישראל - רשות הפיתוח
נ ג ד
המשיבים ברע"א 4014/21:
1. מחמוד גאזי אבו סייף ו-57 אח'
59. רשות מקרעי ישראל
60. מדינת ישראל - רשות הפיתוח
61. הימנותא בע"מ
המשיבים ברע"א 4019/21:
1. מחמוד סייף מחמוד גאזי ו-15 אח'
16. עיריית תל אביב-יפו
17. הימנותא בע"מ
בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.12.2018 בת"א 31072-02-17 שניתנה על ידי כבוד השופט י' גייפמן
בשם המבקשות ברע"א 4014/21:
עו"ד נעם ליובין; עו"ד אורנה אחרק-פרלוק
בשם המבקשות ברע"א 4019/21:
עו"ד ישראל בלום; עו"ד נעמי זמרת
פסק-דין
בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 9.12.2018, בת"א 31072-02-17 (השופט י' גייפמן), שבה נקבע כי הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד – יפוצל.
בשל הליך גישור שהתנהל, ובהסכמת הצדדים, הוארך המועד להגשת בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (בש"א 49/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' אבו סייף ואח' (02.01.2019)).
עיון בבקשות רשות הערעור, ובתגובה שניתנה להן, השמיענו כי קיימת אי-בהירות, ביחס למתווה הפיצול המדויק שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, בכמה דרכים שונות ניתן לפרש את החלטת בית המשפט המחוזי: האם ההחלטה קובעת כי הדיון יפוצל, כך שתביעת המשיבים תתברר ראשונה, ורק לאחר מכן ידונו התביעות שכנגד (כהבנת המשיבים, והמבקשת ברע"א 4014/21); או שמא, תחילה תידון טענת המרמה בהליך ההסדר, בהמשך תידון טענת החזקה הנוגדת, ורק לבסוף יתבררו התביעות שכנגד (כהבנת המבקשת ברע"א 4019/21). ניתן להעלות על הדעת גם אפשרות פרשנית נוספת, כי תחילה תידון טענת המרמה, ולאחר מכן יֵערך דיון מאוחד בשאלת החזקה הנוגדת ובתביעות שכנגד. תיתכן גם פרשנות שלפיה התביעה, יחד עם התביעה שכנגד – ידונו במאוחד, אלא שתחילה תידון טענת המרמה בהליך ההסדר, הן כטענת 'חרב' בתביעת המשיבים, הן כטענת 'מגן' בתביעות שכנגד, ולאחר מכן, בשלב שני, תידון טענת החזקה הנוגדת, על שני פניה. נוכח האמור, מחמת תהיות אלה, ועל-פי סמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לדון בבקשות הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגשו ערעורים על-פי הרשות שניתנה. בהתאם, לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעורים – להתקבל. מחד גיסא, אי-הבהירות, באשר למהות ההחלטה שניתנה, אינה מאפשרת להעביר את ההחלטה תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור. מאידך גיסא, ככלל, אין מקום לכך שבית משפט זה ישים עצמו בנעלי בית המשפט המחוזי, ויקבע מהי דרך הפרשנות הנכונה של ההחלטה. משכך, אין מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי.
באשר להליך הגישור: אכן, הגישור מתנהל מזה זמן רב, אך אל יאוש. יש לקוות כי עתה, משהוגשו תעודות עובד הציבור במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, והצדדים כולם מבינים את אשר לפניהם, ניתן יהיה לקדם את הליך הגישור, ולהגיע להסכמות בדבר פתרון כולל של הסכסוך. טוב יעשו הצדדים אם יטו שכם לכך.
הערעורים מתקבלים אפוא בזאת. בית המשפט המחוזי ישוב וידרֵש לעניין, ויוציא תחת ידו החלטה חדשה, שבמסגרתה ישקול גם את טענות הצדדים בהליך הנוכחי. ככל שיוחלט שוב על פיצול הדיון, יבהיר בית המשפט המחוזי את מתכונת הפיצול המדויקת. למותר לציין, כי טענות הצדדים כולן, שמורות להם לעתיד לבוא.
בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו בכסלו התשפ"ב (30.11.2021).
ש ו פ ט
_________________________
21040140_O04.docx יר
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il