אקרשטיין צבי בע"מ נ. הועדה המקצועית לעניין תקנה 25 (29) לתקנ

פסק-דין בתיק עע"ם 4013/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים לעניינים מנהליים עע"ם 4013/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' דנציגר המערערת: אקרשטיין צבי בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המקצועית לעניין תקנה 25 (29) לתקנות חובת המכרזים 2. מינהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מיום 29.3.06 בעת"מ 402/05 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם תאריך הישיבה: כ"ג באייר תשס"ח (28.5.08) בשם המערערת: עו"ד ד' טישמן; עו"ד א' מדוויר בשם המשיבים: עו"ד מ' צוק פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור המופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט י' נועם) בעת"מ 402/05, במסגרתו נדחתה עתירה מנהלית שהגישה המערערת כפי שיפורט להלן. הרקע העובדתי 1. המערערת הינה חברה מקבוצת אקרשטיין (להלן: הקבוצה) העוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק מוצרי בטון לפיתוח סביבתי, רעפי בטון ומוצרי תשתית מבטון וכן מוצרי סיליקט לבנייה. בשנות ה-70 של המאה הקודמת הקימה הקבוצה מפעל לייצור מוצרי פיתוח בירוחם. בעקבות הקמת המפעל בירוחם, רכשה המערערת את מחצבת צפרים (להלן: המחצבה), הנמצאת בסמוך לכביש באר שבע-מצפה רמון, מדרום לקיבוץ שדה בוקר, לשם הפקת חומר גלם עבור המפעל. מדובר במחצבה היחידה של הקבוצה, ועל פי הנטען, הושקעו בה מיליוני דולרים, לצורך רכישת הזכויות במחצבה, הקמת מתקנים, רכישת ציוד, תשתיות ופיתוח השטח. המחצבה קיבלה רישיון עסק לצמיתות וכן רישיון חציבה ממשרד התשתיות הלאומיות, אשר הוארך מפעם לפעם. המחצבה פעלה במשך מספר שנים, אולם החל משנות ה-90 של המאה הקודמת הפסיקה המחצבה את פעילותה כמעט לחלוטין. לטענת המערערת, הדבר נבע מהחלטה מודעת ושקולה לשמר ככל הניתן את עתודות האבן במחצבה עד להבשלת מספר פרויקטים באזור הדרום, ביניהם הקמת עיר הבה"דים בנגב, פיתוח שדה התעופה בנבטים, הקמת מסילת ברזל לאילת וכן בנייה והרחבה של יישובים כתוצאה מהליך ההתנתקות. 2. בשנת 1998 הפסיק המשיב 2, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), לחדש את חוזי ההרשאה שנחתמו בינו לבין בעלי ההרשאה לחציבה, זאת בעקבות שינוי המצב החקיקתי כפי שיפורט בהמשך. 3. לאחר מספר שנים, פנתה המערערת לוועדה המקצועית שקמה מכוח סעיף 25(29)(ג) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: הוועדה המקצועית) על מנת לקבל פטור ממכרז למתן הרשאה לכרייה וחציבה במחצבה, כפי שעוד יפורט להלן. 4. ביום 16.1.2005 ניתנה המלצת הוועדה המקצועית בבקשתה של המערערת. לאור חשיבותה, נביא את לשון ההמלצה במלואה: "תפקיד הועדה הינו למצוא איזון הולם בין האינטרס הציבורי, הכולל בין היתר מתן הזדמנות שווה לציבור לעשות שימוש במשאבים השייכים לכלל ולעודד תחרות, לבין הצורך להתחשב באינטרסים של בעל ההרשאה הקיימת העושה שימוש בפועל במחצבה. יש לזכור שההרשאה לכריה מטרתה לאפשר ניצול משאב לאומי ואין מטרתה החזקת המקרקעין כשלעצמם. במקרה הנדון התברר לועדה כי המחצבה אינה פעילה מהותית כ-10 שנים. אמנם נטען בפנינו כי קיימים סיכויים לפיתוח האזור ואז ישוב בעל ההרשאה ויפעיל את המחצבה, אך לדעתנו אין להביא בחשבון ציפיות והערכות בדבר פיתוח האזור שמידת הסתברותן אינה ברורה, כנימוק למתן המלצה למתן הרשאה נוספת, שכן יש בכך משום עידוד להחזקת מחצבות לא פעילות. לאור האמור סבורה הועדה כי אין להמליץ במקרה הנדון על מתן הרשאה נוספת." המלצתה של הוועדה המקצועית בעניינה של המערערת הובאה בפני ועדת הפטור של המינהל (להלן: ועדת הפטור). בנוסף, עמדו בפני ועדת הפטור עיקרי הטיעון שהגישה המערערת וכן עמדת המדינה. היועצת המשפטית של המינהל, שמשמשת כחברה הן בוועדה המקצועית והן בוועדת הפטור, הציגה בפני ועדת הפטור סקירה אודות המחצבה ופירטה לפניה את המלצות הוועדה המקצועית. ביום 31.1.2005 החליטה ועדת הפטור כדלקמן: "הועדה מאמצת את החלטת הועדה המקצועית מיום 16.1.05, לפיה אין ליתן הרשאה נוספת." 5. ביום 10.2.2005 פנתה המערערת אל הוועדה המקצועית בבקשה לקיים דיון מחודש בעניינה. מרכזת הוועדה המקצועית השיבה למערערת ביום 28.2.2005 כדלקמן: "הועדה המקצועית סיימה את דיוניה במחצבת צפרים והעבירה את המלצתה לועדת הפטור של מינהל מקרקעי ישראל. בישיבתה מיום 31.1.05 קיבלה ועדת הפטור של מועצת מקרקעי ישראל את החלטתה בעניין. בכך סיימה הועדה המקצועית תפקידה ואין היא רואה עצמה מוסמכת לשוב ולדון בבקשתכם לקבלת הרשאה נוספת בפטור ממכרז." 6. בעקבות זאת, פנתה המערערת בעתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ובפיה שלוש טענות עיקריות: הראשונה, כי החלטתה של הוועדה המקצועית נגועה בחוסר סבירות קיצוני; השנייה, כי הוועדה המקצועית חרגה מסמכותה; והשלישית, כי זכות הטיעון והשימוע של המערערת נפגעה. פסק הדין של בית המשפט קמא 7. אשר לטענה של חריגה מסמכות, בית המשפט קמא עמד על כך שתקנה 25(29) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: התקנות) מונה ארבעה שיקולים עיקריים שעל הוועדה המקצועית לשקול, אולם זו מוסמכת לקבוע קריטריונים רלבנטיים נוספים ובדין עשתה כן. אחד מהקריטריונים המשניים שקבעה הוועדה המקצועית הינו "האם המחצבה מופעלת בצורה סבירה הלכה למעשה", וקריטריון זה, שנקבע בסמכות, הינו רלבנטי וענייני במלאכת האיזון. בנוסף, ציין בית המשפט קמא, כי ניתן לראות מבחן זה כנגזר ישירות מהקריטריון הקבוע בתקנה 25(29) עצמה, שעניינו "משך הזמן שבו הופעלה המחצבה". 8. אשר לטענה בדבר פגיעה בזכות הטיעון והשימוע, בית המשפט קמא ציין כי בנסיבות רגילות תצא הרשות ידי חובתה בדרך של שימוע בכתב. כך גם במקרה דנן, הוועדה המקצועית וועדת הפטור העניקו לבעלי ההרשאה במחצבות את זכות הטיעון והשימוע בדרך של הגשת עיקרי טיעון בכתב. המערערת שטחה את טיעוניה בהרחבה ובפירוט ובמסגרת זו התייחסה, בין השאר, לסוגיית אי הפעלתה של המחצבה על ידה. בכך - לשיטתו של בית המשפט קמא - מיצתה את זכות הטיעון לפני הוועדה המקצועית. עוד קבע בית המשפט קמא כי המינהל אינו צד להליך ובוודאי אינו "צד שכנגד". לפיכך, גם אם נציגת המינהל טענה בעל-פה בפני חברי ועדת הפטור, אין מדובר במתן זכות טיעון לצד אחד והעדפתו על פני המערערת. לפיכך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי לא נפגעה זכות הטיעון של המערערת, מה גם שלאורך ההליך המערערת לא מחתה על דרך הטיעון ופעלה על פיה. 9. לבסוף, באשר לסבירותה של ההחלטה, בית המשפט קמא ציין כי נקודת המוצא בשיקול הדעת של הוועדה המקצועית הינה הרציונאל לפיו קיום מכרז הוא הכלל והפטור ממכרז - החריג. בפרט כאשר מדובר במשאבי טבע מוגבלים, שיש צורך לשמור עליהם באדיקות, לנצלם באופן מושכל ולנהוג בעניינם בהגינות ובשוויון, תוך מתן סיכוי שווה ויחס שווה לכל. במקרה דנן, הקריטריונים שנשקלו על ידי הוועדה המקצועית הם רלבנטיים לעריכת איזון הולם בין האינטרס הציבורי והכלכלי שבהקצאת הרשאות לכרייה ולחציבה באמצעות מכרז פומבי לבין האינטרס הכלכלי של מפעילי המחצבות. עוד נקבע כי מהחלטת הוועדה המקצועית עולה כי היא שקלה את השיקולים הרלבנטיים. לשיטתו של בית המשפט קמא, ההחלטה שלא להעניק פטור למערערת נופלת בגדרו של מתחם הסבירות ולא קמה עילה להתערבות שיפוטית בה. טענות המערערת 10. לטענת המערערת, הקריטריונים שנקבעו בתקנה 25(29) לתקנות נועדו להבטיח כי בעל הרשאה לחציבה יוכל להחזיר את השקעותיו במחצבה בטרם זו תוצא למכרז פומבי וכן להבטיח כי הרשאה תינתן אך ורק למחצבה מוסדרת המצוידת בכל ההיתרים והרישיונות הנדרשים. במקרה דנן, טוענת המערערת, התבססה החלטת הוועדה המקצועית על שיקול יחיד והוא שהמחצבה אינה פעילה מהותית בשנים האחרונות, שיקול שאינה נמנה בתקנה 25(29), תוך התעלמות משיקולים כבדי משקל, אשר כן נמנים בתקנה, ואשר מחייבים מתן חידוש ההרשאה לחציבה במחצבה. לטענת המערערת, השיקול שעניינו משך הזמן בו הופעלה המחצבה נועד לאפשר לבעלי המחצבה החזר של השקעתם. במקרה דנן, שיקול זה פועל לטובת המערערת. לטענת המערערת, אי מתן הרשאה לחציבה על סמך השיקול היחיד של אי הפעלתה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. המערערת מוסיפה, כי אילו סברה הוועדה המקצועית כי הקריטריון של הפעלת מחצבה וייצור כמויות מינימאליות של חומר מהווה קריטריון מכריע, ניתן היה להתנות את המשך ההרשאה בביצוע חציבה בהיקף מינימאלי מעתה והלאה. לטענתה, בית המשפט קמא לא נתן כלל את דעתו לכך שהשיקול היחיד שעליו התבססה הוועדה המקצועית הוחל על המערערת בדיעבד, כענישה רטרואקטיבית. עוד נטען כי הקריטריון היחיד שהוחל אינו מוגדר ומאפשר למשיבים לפעול בשרירות. 11. המערערת טוענת עוד, כי החלטת הוועדה המקצועית התקבלה תוך פגיעה חמורה בזכות הטיעון והשימוע של המערערת ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, משום שנציגי המערערת לא זומנו להופיע בפני הוועדה ולהגיב בעל פה על הטענות שנשמעו בדיון. המערערת טוענת כי לא צפתה ולא היה עליה לצפות כי דווקא שיקול שאינו נזכר בתקנה 25(29) הוא שיכריע את הכף לרעתה ולא ניתנה לה הזדמנות ראויה להתגונן בפניו. נציגי המינהל נכחו בדיוני הוועדה המקצועית והציגו נתונים בכתב ובעל-פה, ואילו למערערת לא ניתנה האפשרות להתייחס לטענות נציגי המינהל. 12. המערערת טוענת כי החלטת הוועדה המקצועית גורמת לה נזקים כבדים ובלתי הפיכים, שכן מדובר במחצבה היחידה של המערערת בה הושקעו סכומי כסף רבים בכדי שתהווה מקור אמין וקבוע של חומר גלם איכותי עבור מפעלי הקבוצה. משמעות ההחלטה של הוועדה המקצועית היא שכל הסכומים שהושקעו ירדו לטמיון, ובנוסף תאבד הקבוצה מקור קבוע לחומר גלם איכותי. 13. עוד טוענת המערערת כי מהחלטתה של הוועדה המקצועית עולה בבירור כי היא לא שקלה את כל השיקולים שהיא מחויבת לשקול לפי התקנה ואף לא את כל השיקולים שנקבעו על ידי הוועדה עצמה, אלא רק שיקול אחד ויחיד. אף אם נשקלו כל השיקולים, הרי שלטענת המערערת לא נעשה איזון ראוי בין השיקולים. בנסיבות אלה, טוענת המערערת כי החלטתה של הוועדה המקצועית אינה נופלת בגדר מתחם הסבירות. המערערת הוסיפה, כי לא בכדי הורה מחוקק המשנה כי ההחלטה תינתן על יסוד "המלצה מנומקת", שכן רק מהנימוקים ניתן ללמוד מהם השיקולים שנשקלו. 14. המערערת מוסיפה וטוענת כי הפרשנות התכליתית והמתבקשת של הקריטריון "האם המחצבה מופעלת בצורה סבירה הלכה למעשה" נוגעת לשאלה האם החציבה נעשית בצורה המאפשרת את ניצול מירב עתודות החומר מהמחצבה, האם המחצבה מקיימת אחר כל הוראות הרשויות לאיכות הסביבה, האם היא מקפידה על תקנות הבטיחות, האם היא מצוידת בכל ההיתרים והרישיונות וכיו"ב. 15. טענה נוספת של המערערת היא כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהחלטת ועדת הפטור ניתנה כ"חותמת גומי" להחלטת הוועדה המקצועית, מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי, מבלי שטענות המערערת הובאו בפניה ונשקלו על ידה. קבלת המלצות הוועדה המקצועית - שהיא ועדה מייעצת בלבד - כמות שהן, מהווה פגם חמור. טענות המשיבים 16. המשיבים ביקשו להדגיש כי נקודת המוצא היא החובה לקיים מכרז ואילו פטור ממכרז הוא החריג. דברים אלה יפים במיוחד כאשר עסקינן במקרקעי ישראל, שהינם משאב מוגבל, ומקל וחומר כאשר עסקינן בבקשה להקצאת הרשאות כרייה באתרי חציבה ולכריית אוצרות טבע מידלדלים מתוך אותם אתרים. 17. המשיבים עמדו על ההיסטוריה החקיקתית של תקנה 25(29) ועל הליך קבלת ההחלטה האם ליתן פטור ממכרז במתן הרשאות כרייה באתרי חציבה לבעלי הרשאות קודמות. המשיבים פירטו כי התקנה קובעת מספר קריטריונים "ראשיים" וכי הוועדה המקצועית כפופה למספר קריטריונים נוספים "משניים", אשר נקבעו על ידי הוועדה ופורטו במסמך שנשלח לכל מבקשי הפטור, לרבות המערערת. 18. עוד טוענים המשיבים כי הנימוק של אי הפעלת המחצבה לא היה הנימוק היחיד עליו התבססה המלצת הוועדה המקצועית, אלא היא מגלמת מספר שיקולים רלבנטיים במסגרת האיזון המבוצע על ידי הוועדה. אין הוועדה חייבת לפרט שיקולים שהינם מובנים מאליהם נוכח המצב העובדתי. 19. לטענת המשיבים, מקום בו המחצבה אינה פעילה כלל, אין על כף המאזניים אינטרסים כבדי משקל כגון שיקולי תעסוקה והתחייבויות עסקיות, ועל כן באיזון אל מול האינטרס הציבורי של קיום מכרז, כף המאזניים נוטה בבירור לטובת חובת מכרז. עוד נטען כי אין כל הצדקה ליתן לבעל הרשאה קודמת אשר לא השתמש במשאב שניתן לו משך שנים, פטור נוסף ממכרז. 20. המשיבים מוסיפים, כי מלשונה של תקנה 25(29) עולה בבירור כי לוועדה המקצועית יש סמכות לקבוע תבחינים נוספים מעבר לאלו שצוינו מפורשות בתקנה, וממילא שאלת תקופת הפעלתה של המחצבה הינה רלבנטית גם במסגרת שיקול המופיע מפורשות בתקנה: "משך הזמן בו הופעלה המחצבה". 21. הפרשנות שמציעה המערערת, לפיה מחובתו של המינהל להמשיך את ההרשאות לכרייה ולחציבה עד שתוחזר השקעתו של בעל ההרשאה, הינה בלתי סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתן של תקנות פטור ממכרז, שיש לפרשן בצמצום. 22. מחוות דעת כלכליות שהוכנו לטובת עבודת הוועדה המקצועית עלה כי החזר השקעה במחצבת אבן נע בין שבע לשמונה עשרה שנים, ומשכך בידי המערערת היה פרק זמן מספיק על מנת להחזיר את השקעתה. 23. המשיבים מוסיפים כי הטענה לפיה ועדת הפטור תפקדה כ"חותמת גומי" נטענה לראשונה בערעור. לטענתם, אין כל פסול באימוץ חוות דעתה של וועדה מקצועית מייעצת, אשר קיימה בחינה מעמיקה ויסודית. לא בכדי הוקמה ועדה מקצועית ולא בכדי נקבע הרכב חבריה וכי בראשה יעמוד שופט בדימוס. הנחת המוצא הייתה כי ועדת הפטור תיתן משקל של ממש להמלצת הוועדה המקצועית. 24. עוד נטען כי למערערת ניתנה האפשרות לטעון טענותיה בכתב בפני הוועדה המקצועית, והיא עשתה כן בהרחבה, מבלי להלין על כך שלא נשמעים טיעונים בעל פה. בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המערערת הייתה התייחסות, בין היתר, לשאלת אי הפעלת המחצבה ולא נמצאה כל הצדקה לקיים גם שימוע בעל-פה. היועצת המשפטית של מינהל מקרקעי ישראל היא חברה בוועדה המקצועית וכל שהוצג בוועדה היו נתונים עובדתיים שאינם שנויים במחלוקת המתייחסים לפעילות המחצבה. אין מדובר בשני צדדים ניצים, שכן המינהל הינו הגוף המכריע ונציג המינהל יושב בוועדה הממליצה בהתאם לתקנות. 25. לסיכום, טוענים המשיבים, המערערת לא הצביעה על כל פגם שנפל בפסק דינו של בית המשפט קמא אשר מצדיק התערבות של בית המשפט שלערעור. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 26. עד לחקיקת חוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק חובת מכרזים) לא חלה על המדינה חובה סטטוטורית לערוך מכרז לגבי ביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, ביצוע עבודה, או רכישת שירותים [שושנה גביש סוגיות בדיני מכרזים ציבוריים 21 (1997) (להלן: גביש)]. חוק חובת מכרזים הטיל לראשונה חובת מכרז סטטוטורית על משרדי הממשלה, על חברות ממשלתיות, על גופים ציבוריים שהוקמו על פי דין ועוד [שמואל הרציג דיני מכרזים כרך ב 29 (מהדורה שניה, 2002)]. כיום, סעיף 2(א) לחוק חובת מכרזים הינו המקור הנורמטיבי העיקרי להטלת חובת מכרז על רשויות מנהליות [עומר דקל מכרזים כרך ראשון 203 (2004) (להלן: דקל)]. 27. סעיף 4 לחוק חובת מכרזים הסמיך את שר האוצר לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, סכומים או סוגי עסקאות שלגביהם לא תהיה חובה לערוך מכרז. שר האוצר עשה שימוש נדיב בסמכות שהקנה לו המחוקק (ראו: דקל, עמ' 217) בהתקינו את התקנות הנזכרות לעיל, המונות רשימה ארוכה של מקרים שונים הפטורים מחובת עריכת מכרז. תקנה 25, הרלבנטית לענייננו, מונה למעלה מ-30 הוראות פטור המתייחסות למינהל מקרקעי ישראל. בעת התקנת התקנות, בשנת 1993, קבעה תקנת המשנה הרלבנטית כדלקמן: "25. נוסף על האמור בתקנה 3, התקשרות של מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) לביצוע עיסקה במקרקעין של המדינה, רשות הפיתוח או קרן קיימת לישראל, אינה טעונה מכרז כאשר נושא ההתקשרות הוא אחד מאלה: ... (29)(א) מתן הרשאות לכריה וחציבה של חול, כורכר או אבן למי שהוא בעל זכויות הרשאה לכריה וחציבה במקרקעין אלה ביום תחילתו של החוק ועומד בדרישות המינהל...; (ב) חידוש הרשאה קיימת במקרקעין, לכריה וחציבה של חול, כורכר או אבן, בתנאים שהיו נוהגים ערב תחילתו של החוק; (ג) מתן הרשאה לכריה וחציבה של חול, כורכר או אבן במקרקעין סמוכים לשטח כריה וחציבה קיים לצורך הרחבת שטח הכריה והחציבה או לצורך הקמת מחצבה חילופית למחצבה שהפסיקה פעולתה, על פי דרישות המינהל." תוקפה של התקנה המקורית הוגבל לחמש שנים (עד ליום 15.5.1998). לאחר פקיעת תוקפה נעשו ניסיונות שונים להתקנת תקנה חלופית. רק בשנת 2003 התקבל נוסח התקנה כפי שהוא כיום: "25. נוסף על האמור בתקנה 3, התקשרות של מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) לביצוע עיסקה במקרקעין של המדינה, רשות הפיתוח או קרן קיימת לישראל, אינה טעונה מכרז כאשר נושא ההתקשרות הוא אחד מאלה: ... (29) (א) מתן הרשאה נוספת לכרייה ולחציבה של אבן לבעל הרשאה קודמת, ובלבד שהגיש בקשה לפטור לפי פסקה זו לא יאוחר מיום י"ב באב התשס"ג (10 באוגוסט 2003); בפסקה זו - "בעל הרשאה קודמת" - מי שנתקיימו בו כל אלה: (1) היתה לו הרשאה לכרייה ולחציבה של אבן באותם מקרקעין (להלן - זכות) ביום תחילתו של החוק; (2) הזכות הוארכה והיתה בתוקף באחד מאלה: (א) ביום הקובע; (ב) בתקופה כלשהי שבין יום תחילתו של החוק לבין היום הקובע, ובעל הזכות המשיך בכרייה ובחציה, בלא התנגדות המינהל, עד היום הקובע; (3) תשלומיו למינהל לענין זה הוסדרו לא יאוחר מיום י"ז באב התשס"ג (15 באוגוסט 2003); "היום הקובע" - יום כ' באייר התשנ"ח (16 במאי 1998). (ב) הרשאה נוספת תינתן לפרק הזמן המתאים בשים לב, בין השאר, לסוג האבן, למשך הזמן שבו הופעלה המחצבה, ליחס שבין ההשקעה הכספית במחצבה לבין התשואה שניתן היה להפיק ממנה בעבר ולאינטרס הציבורי והכלכלי שבהקצאת הרשאות לכרייה וחציבה באמצעות מכרז פומבי; תנאי למתן פטור הוא קיומו של כל היתר הנדרש על פי דין לכרייה ולחציבה, ובכלל זה תעודות והיתרים לפי פקודת המכרות, ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965; לא יינתן, ככלל, פטור כאמור אלא אם כן תנאי ההרשאה הנוספת יהיו שוויוניים ובהתאם לכללים המקובלים במינהל. (ג) החלטה ליתן פטור לפי פסקה זו תינתן על יסוד המלצה מנומקת, בכתב, של ועדה מקצועית בראשות שופט בדימוס שימנה שר המשפטים, שחברים בה נציג משרד האוצר, היועץ המשפטי למינהל ושני נציגי ציבור שימנה שר האוצר, מהם - אחד לפי הצעת נשיא התאחדות התעשיינים ואחד, רואה חשבון, לפי הצעת נשיא לשכת רואי חשבון בישראל." 28. על פי התקנה, מבקש הפטור חייב לעמוד בשורה של תנאי סף, כגון קיומה של הרשאה קודמת לכרייה וחציבה, הסדרת התשלומים למינהל, הגשת הבקשה במועד ועוד. אם עמד המבקש בתנאי הסף, תיבחן בקשתו על ידי הוועדה המקצועית, שהרכב חבריה קבוע בתקנה 25(29)(ג) אשר עליה ליתן המלצה מנומקת בכתב האם ליתן פטור ממכרז אם לאו. תקנה 25(29)(ב) מוסיפה וקובעת ארבעה שיקולים שיש להביא בחשבון בעת בחינת השאלה האם ליתן הרשאה נוספת לכרייה ולחציבה של אבן (כלומר פטור ממכרז), והם: (1) סוג האבן; (2) משך הזמן שבו הופעלה המחצבה; (3) היחס שבין ההשקעה הכספית במחצבה לבין התשואה שניתן היה להפיק ממנה בעבר; (4) האינטרס הציבורי והכלכלי שבהקצאת הרשאות לכרייה וחציבה באמצעות מכרז פומבי. יובהר כי אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים והדבר עולה מפורשות ממילות הרישא לתקנה זו ("בשים לב, בין השאר, לסוג האבן..." וגו'). 29. נוסף לאמור בתקנה, קבעה הוועדה המקצועית קריטריונים נוספים אשר יישקלו על ידה בעת קבלת החלטה, ואלה פורטו במסמך הנושא את הכותרת "קריטריונים וסדרי דין הועדה לענין תק' 25(29) לתקנות חובת המכרזים" מיום 17.5.2004 (מוצג 2 למוצגי המשיבים). במסמך זה צויין כדלקמן: "התקנות עצמן קובעות את הקריטריונים שעל פיהן תיתן הועדה את החלטותיה. השימוש בביטוי "בין השאר" מצביע על כך כי רשימת הקריטריונים אינה ממצה. עם זאת הועדה תצא מתוך הנחה שכוונת מתקין התקנות היתה ליתן עדיפות לקריטריונים המנויים במפורש בגוף התקנה על קריטריונים אחרים שהועדה תוסיף להם ואשר נראים רלבנטיים בעיניה. התקנה אינה קובעת מהו המשקל היחסי שיש ליתן לכל אחד מהקריטריונים ואכן נראה לועדה שבעניין זה לא ניתן לקבוע מסמרות, וכי יש לערוך שקלול נאות במגמה למציאת האיזון הנאות בין האינטרסים של מפעילי המחצבות והאינטרס הציבורי כאמור לעיל." [ההדגשה במקור - י.ד.] כאמור, במסמך זה פורטו רשימה של קריטריונים נוספים, שהוגדרו כ"משניים לקריטריונים העיקריים", הנראים לוועדה כרלבנטיים, והם: (1) קיומה של תחרות או אי תחרות בענף; (2) מידת הדומיננטיות של מפעיל המחצבות בענף; (3) כמה מחצבות הוא מפעיל ופיזורן הגיאוגרפי; (4) גודל המחצבה; (5) התייחסות לאזורים גיאוגרפים; (6) תעשיות נלוות הקשורות במחצבה שבבעלות הפונה, אפשרויות הרחבת תעשיות אלה ומיקומן ביחס למחצבה; (7) עתודות המחצבות הקיימות, בהתייחס לכמות האבן, למספר השנים שנותרו לחציבה ולאפשרויות הרחבת המחצבה במסגרת תוכנית תקפה; (8) רמת הרווחיות בענף; (9) מניעת התופעה של "מחצבה חרוכה"; (10) האם המחצבה מופעלת בצורה סבירה הלכה למעשה; (11) החשש מכניסת גורמים עבריינים לענף; (12) האם הכרייה נעשית בשטחי משבצת ישוב חקלאי; (13) זהות המשקיעים במחצבה: גורמי פנים וגורמי חוץ; (14) שיקולי תעסוקה; (15) ציוד המחצבה. 30. מכאן מגיעים אנו לשאלה הראשונה העומדת לפתחנו, והיא האם הייתה הוועדה המקצועית מוסמכת לקבוע קריטריונים נוספים על אלה הקבועים בתקנה. האם חרגה הוועדה המקצועית מסמכותה בקביעת הקריטריונים המשניים? 31. כידוע, רשות מנהלית רשאית לפעול אך ורק על פי הסמכויות שהעניק לה הדין, ובמסגרתן. זהו עיקרון חוקיות המינהל [ראו: רענן הר-זהב המשפט המינהלי הישראלי 27 (1996) (להלן: הר זהב)]. יחד עם זאת, לעתים מקנה דבר החקיקה, הראשי או המשני, לרשות המנהלית סמכות להפעיל את שיקול דעתה בעניין מסוים, מבלי להגדיר בצורה ברורה או בצורה מספקת את גבולות שיקול הדעת. במקרה כזה, רשאית הרשות המנהלית, אף בהיעדר אסמכתא בחוק, לקבוע הנחיות מנהליות או קריטריונים פנימיים שידריכו אותה במילוי תפקידה [ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 778-779 (1996) (להלן: זמיר); ברוך ברכה משפט מינהלי כרך שני 223 (1996) (להלן: ברכה)]. 32. תקנה 25(29)(ב) לתקנות קובעת כי ההחלטה ליתן הרשאה נוספת תתקבל "בשים לב, בין השאר" לארבעת הקריטריונים שנמנו בתקנה. במקרה כזה, אין מניעה כי הרשות המנהלית - הוועדה המקצועית - תוסיף קריטריונים נוספים על אלו המנויים בתקנה, ככל שקריטריונים אלו עולים בקנה אחד עם המטרה החקיקתית והם רלבנטיים לעניין. במיוחד נכון הדבר, כאשר הרשות המנהלית עצמה מגדירה לעצמה כי הקריטריונים שקבעה היא - להבדיל מאלו שנקבעו על ידי מחוקק המשנה - הינם קריטריונים "משניים" ואילו לקריטריונים המנויים במפורש בגוף התקנה תינתן עדיפות. כאמור, הקריטריונים המשניים שקובעת הרשות במסגרת הנחיות פנימיות צריכים לעלות בקנה אחד עם תכליתו של החוק המסמיך [ברכה, כרך ב', עמ' 240; זמיר, כרך ב', עמ' 779; בג"צ 219/81 שטרית נ' שר החקלאות, פ"ד לז(3) 481, 484 (1983)]. 33. מטרתה של תקנה 25(29) הינה לאזן בין החובה לערוך מכרז ציבורי, כפי שזו באה לידי ביטוי בחוק חובת מכרזים, לבין אפשרות הענקת הפטור מחובת מכרז כאשר עסקינן בהתקשרות בין מינהל מקרקעי ישראל לבין מי שמבקש הרשאה נוספת לכרייה ולחציבה של אבן. נהוג למנות על מטרותיו של המכרז הציבורי את המטרה של הענקת הזדמנות שווה למשתתפים פוטנציאליים להתחרות על החוזה עם הרשות המנהלית (אינטרס ציבורי של הגשמת ערך השוויון ואינטרס פרטי של המתמודדים הפוטנציאליים); את המטרה של מתן אפשרות לרשות המנהלית להתקשר בעסקה הטובה ביותר שעומדת לפניה מן הבחינה הכלכלית (אינטרס ציבורי ואינטרס עסקי של הרשות); והמטרה של שמירה על טוהר המידות או מניעת התקשרות מתוך משוא פנים, מתוך ניגוד אינטרסים או כתוצאה משחיתות [גביש, עמ' 3; דקל, כרך א' עמ' 92; עע"ם 5853/05 אחים כאלדי בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (לא פורסם, 16.1.2007)]. אשר לתכליתו של הפטור הספציפי הקבוע בתקנה 25(29) לתקנות, עמד בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ד' ביין) על תכליתה של התקנה המקורית (שהוחלפה בשנת 2003) בה"פ (חי') 199/96 קיבוץ גשר נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 13.5.1996): "הרעיון העומד מאחורי סעיף פטור זה הוא שראוי להעדיף אדם שכבר הוא בעל זכויות כרייה וחציבה הן מאחר ויש לו לכאורה 'זכות מוקנית' או לפחות 'ציפיות מוקנית' שמן הראוי לא לפגוע בה, הן מאחר והוא בדרך כלל כבר השקיע בפיתוח המקום והכשרתו לכרייה ולחציבה וכן באשר הוא רכש לעצמו בדרך כלל כבר נסיון בפעולות כרייה וחציבה וקיים אינטרס ציבורי לנצל ידע זה." הפטור הקבוע בתקנה 25(29) נועד לאזן בין האינטרסים של בעל ההרשאה הקודמת לחציבה וכרייה, אינטרס כלכלי-עסקי של אותו גוף אשר השקיע בהכשרת המחצבה ושואף להשיא את רווחיו, לבין האינטרס הציבורי של שמירה על משאבים ציבוריים ואוצרות טבע מוגבלים אשר הולכים ומידלדלים וחלוקתם באופן שוויוני והוגן (ראו: בג"ץ 6268/00 קיבוץ החותרים אגודה שיתופית חקלאית רשומה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(5) 639, 659 (2001)). הוועדה המקצועית, שאמורה לאזן בין השיקולים השונים, צריכה להביא בחשבון גם את העובדה כי הכלל הינו עריכת מכרז ואילו מתן הפטור הוא החריג, במיוחד כאשר עסקינן בהקצאת משאב חשוב [השוו: בג"ץ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות, פ"ד נט(4) 220, 227 (2000); עת"מ (י-ם) 993/05 צרפתי נ' הוועדה המקצועית שמונתה לפי תקנה 25(29) לתקנות חובת המכרזים (לא פורסם, 27.3.2006) (להלן: עניין צרפתי) ופסק הדין בעע"ם 4014/06 צרפתי נ' הועדה המקצועית לעניין תקנה 25(29) לתקנות חובת המכרז (לא פורסם, 18.4.2007)]. 34. על פניו נראה כי הקריטריונים המשניים שנקבעו על ידי הוועדה המקצועית עולים בקנה אחד עם תכליתו של הפטור הרלבנטי. אשר לתבחין הקונקרטי נשוא דיוננו (מספר 10 ברשימה), שעניינו "האם המחצבה מופעלת בצורה סבירה הלכה למעשה", הרי זה נועד להגן על האינטרס הציבורי של שמירה על המשאבים הציבוריים ואוצרות הטבע שבמדינה באופן שייעשה בהם שימוש יעיל, ראוי והולם, תוך התחשבות בכך שמשאב יקר ניתן בידיו של גורם אחד. לפיכך, מדובר בקריטריון רלבנטי למטרותיו של החוק המסמיך. 35. לאחר שמצאנו כי אין ממש בטענתה הראשונה של המערערת, לפיה הוועדה המקצועית פעלה בחוסר סמכות בכך שקבעה קריטריונים משניים ופעלה על פיהם, נעבור לבחינת הטענה השנייה, והיא שאלת סבירותה של ההחלטה. האם פגומה החלטת המשיבים בשל חוסר סבירות? 36. עילת אי הסבירות מתמקדת בתהליך איזון האינטרסים והשיקולים הרלבנטיים שביסוד ההחלטה המנהלית (הר זהב, עמ' 473). בבג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור [פ"ד לה(1) 421 (1981) (להלן: דפי זהב)] הוכר חוסר סבירות כשלעצמו כעילה לפסילתו של שיקול דעת מינהלי (שם, עמ' 437). שיקול הדעת המנהלי מקנה חופש בחירה בין אופציות שונות. עקרון הסבירות קובע תחום של אופציות שהינן סבירות בנסיבות העניין. כאשר הרשות המנהלית לא נתנה משקל ראוי לאינטרסים השונים, הרי ששיקול דעתה ייפסל בשל חוסר סבירות (דפי זהב, עמ' 441; הר זהב, עמ' 473). ההכרעה בשאלת סבירות ההחלטה חייבת לקחת בחשבון מחד גיסא את העובדות המיוחדות של המקרה ומאידך גיסא את המטרה אשר הרשות המנהלית מבקשת להגשים, קרי המטרה שביסוד החוק המקנה את הסמכות [דפי זהב, עמ' 444; הר זהב, עמ' 475; בג"ץ 320/96 גרמן נ' מועצת עיריית הרצליה, פ"ד נב(2) 222 (1998)]. לעתים קרובות אין בדבר החקיקה המסמיך הכרעה בין האינטרסים, אלא אך מתן נוסחה כללית לאזן ביניהם. במצב דברים זה על הרשות המנהלית לאזן בין האינטרסים, תוך מתן משקל ראוי, כלומר המשקל המתבקש על פי פירושה של הנורמה החקיקתית אותה מבצעת הרשות המנהלית, לאינטרסים השונים הבאים בחשבון. איזון זה אינו סביר, אם הרשות המוסמכת אינה נותנת משקל ראוי לאינטרסים השונים [דפי זהב, עמ' 445; עע"ם 9530/05 ריבוע כחול - ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה (לא פורסם, 16.1.2008); בג"ץ 5562/07 שוסהיים נ' השר לביטחון פנים (לא פורסם, 23.7.2007)]. החלטה המבטאת מתן משקל יחסי בלתי-סביר במידה קיצונית לשיקול זה או אחר עשויה להיפסל בשל כך בלבד, אף אם אין היא לוקה בפגם של אי-התחשבות בשיקול רלבנטי או בפגם אחר בשיקול-הדעת. הבחירה בין הפתרונות האפשריים השונים הנופלים למתחם הסבירות נתונה כל כולה לרשות המנהלית. עקרון אי ההתערבות בשיקול הדעת המנהלי משמעותו היא כי במסגרת תחום האופציות הסבירות (מתחם הסבירות) לא יתערב בית המשפט (דפי זהב, עמ' 442). בית המשפט אינו שואל את עצמו מה הוא היה מחליט בנסיבות דומות, אלא אם רשות ציבורית סבירה עשויה הייתה לקבל את ההחלטה שנתקבלה בפועל. אם ההחלטה מהווה אחת ההחלטות שניתן היה לקבל באותן נסיבות, לא יתערב בכך בית המשפט [דפי זהב, עמ' 440; בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד מה(3) 678 (1991)]. 37. בענייננו מונים חוק חובת המכרזים והתקנות (תקנה 25(29) בפרט) מספר שיקולים שעל הרשות המוסמכת (ועדת הפטור) להביא בחשבון במסגרת קבלת ההחלטה האם לפטור מחובת המכרז אם לאו. 38. האינטרס הראשון שאותו על הרשות להביא בחשבון הינו הכלל שנקבע בסעיף 2(א) לחוק חובת מכרזים, דהיינו החובה המוטלת על רשויות המדינה להתקשר בחוזה רק באמצעות "מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו". תקנה 25(29) מונה מספר שיקולים נוספים שעל ועדת הפטור להביא בחשבון במסגרת החלטתה, והם: סוג האבן, משך הזמן שבו הופעלה המחצבה, היחס שבין ההשקעה הכספית במחצבה לבין התשואה שניתן היה להפיק ממנה בעבר והאינטרס הציבורי והכלכלי שבהקצאת הרשאות לכרייה וחציבה באמצעות מכרז פומבי. הוועדה עצמה החליטה כי ארבעה קריטריונים אלו יהיו בגדר "קריטריונים ראשיים" אולם הוסיפה וקבעה רשימת תבחינים נוספים, אשר הוגדרו על ידה "קריטריונים משניים", אשר נמנו בסעיף 29 לעיל. 39. המערערת טוענת כי מהמלצתה של הוועדה המקצועית (שאומצה כלשונה על ידי ועדת הפטור) עולה כי עיקר המשקל ניתן לעובדה ש"המחצבה אינה פעילה מהותית כ-10 שנים", כלומר לקריטריון המשני שעניינו "האם המחצבה מופעלת בצורה סבירה הלכה למעשה". איני יכול לקבל טענה זו. מעיון בהמלצת הוועדה המקצועית עולה כי חברי הוועדה הביאו בחשבון הן את האינטרס הציבורי והן את האינטרס הפרטי של המערערת, אולם לאחר ששקילת מכלול האינטרסים זה מול זה הביאה למצב שבו כפות המאזניים מעוינות, השיקול שהכריע את הכף הינו השיקול של אי הפעלת המחצבה במשך 10 שנים, בין אם נאמר כי עובדה זו נכנסת בגדרי הקריטריון המשני האמור לעיל ובין אם היא נכנסת בגדרי הקריטריון הראשי שעניינו "משך הזמן שבו הופעלה המחצבה". 40. לדידי, אין יסוד לטענת המערערת כי וועדת הפטור לא הביאה בחשבון את האינטרס של המערערת אשר השקיעה סכומי כסף ניכרים ברכישת המחצבה ופיתוחה מבלי שקיבלה, לטענתה, החזר על השקעתה. האינטרס של בעלי ההרשאות לכרייה וחציבה הובא בחשבון על ידי המחוקק בעצם מתן האפשרות לקבלת פטור ממכרז (השוו: עניין צרפתי, סעיף 26). יחד עם זאת, הפטור הינו החריג, וזאת כאשר האינטרס הפרטי של בעל ההרשאה עולה, במקרה קונקרטי, על האינטרס הציבורי. במקרה דנן, עולה בבירור מהמלצת הוועדה המקצועית כי עניינה של המערערת וציפייתה להחזיר השקעתה הובאו בחשבון על ידי הוועדה המקצועית, אלא שבנסיבות העניין סברה הוועדה כי אינטרס זה אינו כבד משקל מספיק אל מול האינטרס הציבורי, בייחוד בהתחשב בכך ששנים ארוכות בחרה המערערת שלא לעשות שימוש במחצבה. החלטה זו נופלת בגדר מתחם האפשרויות הסבירות שהרשות רשאית הייתה להגיע אליהן. 41. כמו שציין בית המשפט המחוזי, הגם שהמלצתה של הוועדה המקצועית נוסחה בתמצית ובקיצור, עולה כי נשקלו על ידה כל השיקולים הרלבנטיים, אלא שהיא העדיפה את האינטרס הציבורי של ניצול שוויוני והוגן של המשאבים השייכים לכלל ועידוד התחרות הכלכלית על פני האינטרסים של המערערת, בעיקר בשל העובדה שהמחצבה איננה פעילה מזה כעשר שנים. 42. לא שוכנעתי כי הוועדה המקצועית וועדת הפטור נמנעו מליתן משקל ראוי לשיקול רלבנטי כלשהו, לרבות לאינטרס הפרטי של המערערת כבעלת הרשאה קודמת לעשות שימוש במחצבה. יוזכר עוד כי שיקול דעתה של ועדת הפטור הינו שיקול דעת רחב ודי בכך שהחלטתה נופלת בגדר אחת מההחלטות האפשריות במסגרת מתחם הסבירות על מנת שבית המשפט לא יתערב בהחלטה. המערערת לא הצביעה על חוסר סבירות קיצוני שנפל בהחלטתה של ועדת הפטור אשר יצדיק את התערבותו של בית המשפט. האם נפגעה זכות השימוע והטיעון של המערערת? 43. כאמור לעיל, טוענת המערערת כי החלטת ועדת הפטור פגומה שכן המערערת ונציגיה לא זומנו להופיע בדיון ולהגיב לטענות שנשמעו בו ולעומת זאת נציגת המינהל (היועצת המשפטית של המינהל) זכתה להשמיע את טיעונה בעל פה בפני חברי הוועדה. בכך, על פי הנטען, נפגעה זכות הטיעון של המערערת. גם דין טענה זו להידחות. 44. כלל יסוד הוא כי רשות מנהלית לא תקבל החלטה בעניין זכויותיו של אדם אלא אם ניתנה לו לפני כן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפניה. זכות הטיעון הינה אחד מכללי הצדק הטבעי, והיא נובעת מחובת ההגינות הכללית שכל רשות שלטון חייבת בה [בג"ץ 7805/00 אלוני נ' מבקרת עירית ירושלים, פ"ד נז(4) 577 (2003); בג"ץ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865 (2004); ע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ, פ"ד נט(5) 836 (2005)]. הכלל נועד להבטיח כי הרשות תתייחס בהגינות לעניינו של האזרח תוך התחשבות בכל העובדות והשיקולים שיש להם רלבנטיות לצורך ההחלטה [בג"ץ 7805/00 הנ"ל; בג"ץ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' אברהם פורז - שר הפנים (לא פורסם, 9.5.2005)]. 45. יחד עם זאת, מתכונתה של זכות הטיעון תלויה במהות הסמכות המופעלת, במיהות הרשות המפעילה את הסמכות וביתר נסיבות המקרה (זמיר, עמ' 812; בג"ץ 7805/00 הנ"ל). כבר נפסק, כי השימוע אשר על הרשות לקיים צריך להיות הוגן כדי שהאזרח יוכל להציג את עניינו, ועל כך יושם הדגש (הר זהב, עמ' 284; בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב(2) 1493, 1503 (1958); בג"ץ 3424/91 הארגון הארצי להגנת הדייר נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מה(5) 340, 344 (1991)]; בג"צ 3379/03 הנ"ל). דרכי השמיעה של הצדדים הנוגעים בדבר הן רבות ומגוונות ומשתנות על פי הנסיבות. ראו בג"ץ 161/84 חברת ווינדמיל הוטל בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 793, 796 (1984): "יש שהשמיעה היא בכתב ויש שהשמיעה היא בעל-פה. כאשר השמיעה היא בעל-פה יש שהיא נעשית בצוותא חדא ובנוכחות כל הנוגעים בדבר, ויש שהיא נעשית בשלבים, כאשר כל צד נשמע בתורו." ככלל אין חובה לאפשר זכות טיעון בעל פה דווקא. אחת הדרכים המקובלות להגשמת זכות הטיעון היא הדרך של העלאת טיעונים בכתב בפני הגורם המנהלי הרלבנטי (הר זהב, עמ' 284-285; זמיר, עמ' 819; בג"ץ 6437/04 טל תבורי (קטינה) נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד נח(6) 369 (2004); ע"א 4069/03 הנ"ל). 46. במקרה דנן, הוועדה המקצועית פרסמה כאמור, ביום 17.5.2004, את המסמך שעניינו "קריטריונים וסדרי דין". במסגרת סדרי הדין נקבע כי "זכות השימוע תתממש, ככלל, בטיעונים ובראיות בכתב. לועדה הזכות לפנות למחצבות ולמדינה בבקשות להבהרות ולהשלמות, אם בכתב ואם בעל פה, כפי שתמצא לנכון". בהתאם לסדרי הדין שנקבעו, הגישה המערערת בחודש נובמבר 2004 לוועדה המקצועית עיקרי טיעון (מוצג ז' למוצגי המערערת) אשר התפרשו על פני למעלה מעשרים עמודים. בעיקרי טיעון אלו צויין כי הם מהווים השלמה לתקציר עיקרי הטיעון שהוגש על ידי המערערת ביום 31.10.2004. המערערת לא ביקשה להוסיף על טענותיה במסגרת טיעון בעל-פה. במסגרת עיקרי הטיעון מטעם המערערת היא התייחסה, בין היתר, לעניינים הבאים: קיומה של תחרות בענף; סוג האבן; משך הזמן בו פעלה המחצבה; גודל המחצבה; האינטרס הציבורי שבהקצאת המחצבה באמצעות מכרז פומבי ושיקולי תעסוקה. מעיון בסעיפים 19-21 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת עולה כי היא התייחסה להפסקת פעילותה של המחצבה והסבירה את טעמיה לכך וכן פירטה כי ציפייתה היא להפעלתה של המחצבה בעתיד לצורך פרויקטים צפויים של הקבוצה. 47. בנסיבות העניין, איני רואה כל פסול בכך שזכות הטיעון של המערערת מוצתה בדרך של טיעונים בכתב, להבדיל מטיעון בעל-פה. המערערת לא הוגבלה בהיקף הטיעון ואין בפיה טענה לפיה הוועדה המקצועית וועדת הפטור לא עיינו בעיקרי הטיעון מטעמה. הן הקריטריונים ה"ראשיים" הקבועים בתקנה 25(29) לתקנות והן הקריטריונים ה"משניים" שנקבעו במסמך סדרי הדין שפרסמה הוועדה המקצועית היו ידועים למערערת וניתנה לה הזדמנות ראויה להתייחס אליהם. 48. אשר לטענה כי בפני וועדת הפטור נשמעו באופן חד-צדדי דברי נציגת המינהל, הרי גם בכך איני רואה משום פגיעה בזכות הטיעון של המערערת. כידוע, במקרים מסוימים רשאית הרשות המוסמכת (בענייננו ועדת הפטור) להיעזר ב"גורם ביניים" לצורך קיום השימוע. במקרה כזה יש להבטיח כי הרשות המוסמכת תקבל דיווח אמין ומפורט על הטענות שהועלו בשימוע (זמיר, עמ' 814). במקרה דנן, הוועדה המקצועית - שתפקידה על פי חוק הוא לייעץ לוועדת הפטור - שימשה כמעין גורם ביניים ששמע את טענות המערערת וכן את עמדת המדינה. במקרה זה - כפי שעולה מהחלטתה של ועדת הפטור - היועצת המשפטית של המינהל, שהינה חברה הן בוועדה המקצועית (על פי דרישת התקנות) והן בוועדת הפטור, הציגה בפני חברי ועדת הפטור סקירה בעניין המחצבה וכן פירטה את המלצות הוועדה המקצועית. בנוסף עמדו בפני ועדת הפטור עיקרי הטיעון שהגישה המערערת ועמדת המדינה. כך קיבלה ועדת הפטור תמונה מלאה בעניין בקשתה של המערערת, והרי זו תכליתו של השימוע. אין יסוד לטענת המערערת כי לא ניתנה לה הזדמנות להתגונן בפני הנימוק שהכריע את הכף, שהרי הקריטריונים על פיהם פעלה הוועדה היו ידועים למערערת מראש, והיא אף התייחסה במסגרת עיקרי הטיעון מטעמה לסוגיית אי הפעלת המחצבה. 49. סבורני כי בנסיבות העניין ניתנה למערערת זכות טיעון שאפשרה לה לשטוח את טענותיה בפני הוועדה המקצועית וועדת הפטור באופן ממצה והולם, ואין בסיס לטענתה כי זכות הטיעון שלה נפגעה. סוף דבר 50. כפי שעולה מהאמור לעיל, הוועדה המקצועית פעלה בסמכות בקובעה רשימת קריטריונים משניים לאלה המנויים בתקנה 25(29) לתקנות; המלצתה של הוועדה המקצועית והחלטתה של ועדת הפטור הינן סבירות בנסיבות העניין ולא ראיתי מקום להתערב בהן; ולבסוף, סבורני כי ניתנה למערערת הזדמנות ראויה להציג את טענותיה (גם אם בכתב) ולא נפגעה זכות הטיעון שלה. 51. נוכח האמור, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בשכר-טרחת עורך-דין בסך של 40,000 ₪. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. נין היום, ז' בכסלו תשס"ט (4.12.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06040130_W09.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il