פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4011/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4011/14 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט מ' מזוז המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 41466-08-13 מיום 25.05.2014 תאריך הישיבה: י"ט בחשון התשע"ה (12.11.2014) בשם המערער: עו"ד יוני דדון בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד דפנה שמול גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי) מיום 25.5.14 בת"פ 41466-08-13. 2. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט. כתב האישום ייחס למערער, קטין בן 17 ו-8 חודשים בעת ביצוע המעשים, שני אישומים כדלקמן: על-פי האישום הראשון, ביום 23.8.13, סמוך לשעה 15:30, נכנסו המערער וחברו לבריכה במלון "קלאב הוטל" בטבריה, הגם שלא היו אורחי המלון. השניים הביאו עימם בקבוק וודקה ושתו כמה כוסות כל אחד. לבקשת אחראי הביטחון עזבו את שטח הבריכה. המערער אחז בידו שקית ובה בקבוק הוודקה העשוי זכוכית ומספר פחיות משקה אנרגיה. השניים ניסו להיכנס לאזור חדרי המלון, אולם מאבטח המלון (להלן: המתלונן) הודיע להם כי אין הם מורשים לעלות לחדרים כיוון שאינם אורחי המלון. בתגובה קילל המערער את המתלונן במילים: "יא ערבי מזדיין, אתה מתעסק איתי? אני אחסל אותך", וחבט במתלונן בחוזקה בפניו באמצעות השקית שבידו. בקבוק הוודקה שהיה בשקית התנפץ, המתלונן נחבל, איבד הכרתו ונפל ארצה. השניים נמלטו מהמקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן שבר בגולגולת וחתך מדמם באורך 5 ס"מ במצחו, והוא נזקק לאשפוז בן מספר ימים ולתפרים. על פי האישום השני, למחרת התקיפה האמורה הגיעו שני שוטרי סיור מתחנת טבריה לבית סבו של המערער על מנת לעכבו לחקירה. אחד מהם הודיע למערער, כי הוא מעוכב לחקירה בחשד לתקיפה. המערער ביקש להתארגן מספר דקות ולשטוף פניו והשוטר נענה לבקשתו. כשיצא המערער מחדר המקלחת דחף את השוטר בחוזקה וניסה להימלט מן הבית. 3. בגין מעשים אלה הורשע המערער בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. בית המשפט גזר על המערער 14 חודשי מאסר, 7 מתוכם לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, וכן חייב אותו בתשלום פיצוי כספי לנפגע העבירה בסך 5,000 ₪. הערעור מכוון כנגד רכיב המאסר לריצוי בפועל שבגזר הדין. 4. בגזר דינו סקר בית המשפט המחוזי את נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן, בו נאמר, בין היתר, כי המערער לא נטל אחריות מלאה על מעשיו אלא טען, כי השקית ובה הבקבוק נשמטה מידו וכי לא ניסה להימלט מן השוטר. באופן כללי נמסר בתסקיר, כי המערער מגלה מוטיבציה לחיים נורמטיביים ומשפחתו מסייעת לו, אולם נוכח העבירות החוזרות ואי נטילת האחריות על מעשיו אין הוא "פרטנר לטיפול" והוא "זקוק לתגובה שתבהיר לו את חומרת מעשיו". לאור האמור, החליט שירות המבחן שלא להציג המלצה טיפולית. 5. בגזר דינו עמד בית המשפט על מדיניות הענישה הראויה בעניינם של קטינים והמשקל שיש ליתן לשיקולי שיקום הקטין, אולם הדגיש, כי קטינוּת, כשלעצמה, אינה מעניקה חסינות, ויש לשקול את שיקולי שיקום הקטין אל מול שיקולים אחרים לרבות חומרת העבירה. בית המשפט עמד על חומרת המעשים במקרה דנן, עברו הפלילי של המערער, העובדה שלא השכיל לנצל את הזדמנויות השיקום שקיבל, ושב בכל פעם לבצע עבירות נוספות. לאור אלה, בצירוף העדר המלצה טיפולית בתסקיר שירות המבחן, סבר בית המשפט, כי יש להטיל עליו עונש מאסר בפועל, כמפורט לעיל, על מנת להציב לו גבולות ברורים. 6. לבקשת המערער ובהסכמת המשיבה עוכב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור על גזר הדין. המערער ממקד ערעורו ברכיב המאסר בפועל, ובפרט טוען נגד קביעת תקופה העולה אך במעט על התקופה המאפשרת ריצוי בדרך של עבודות שירות. לטענתו חל במערער שינוי חיובי והוא ומשפחתו מגויסים כעת לשיקומו, ולכן יש ליתן לו הזדמנות נוספת ולהמיר את המאסר בתקופה של 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות. 7. בתסקיר משלים שהוגש לקראת הדיון בערעור ציין שירות המבחן, כי המערער מבקש שלא לרצות מאסר בפועל אלא לבצע 6 חודשי עבודות שירות, ועל רקע זה הביע הסכמה להיות נתון לפיקוח שירות המבחן ולהשתתף בקבוצה טיפולית לכישורי חיים. קצין המבחן התרשם, כי חל שינוי חיובי בהתנהגות המערער, הוא מעוניין לתקן דרכיו ומשפחתו אף מאחדת כוחות ומסייעת לו בכך. עם זאת, צוין בתסקיר, המערער מתקשה גם כיום לקחת אחריות על מעשיו ומוסיף לטעון, כי השקית ובה הבקבוק נשמטה מידו הרטובה (אם כי מקבל את האחריות לתוצאות שנגרמו משמיטת השקית כטענתו), וכן כי לא ניסה לברוח מן השוטר אלא ביקש לשים את האזיקים מעבר לדלת ולא ליד אחותו הקטנה ששהתה בבית. שירות המבחן המליץ להטיל על המערער מאסר שירוצה בעבודות שירות וצו מבחן למשך שנה וחצי במהלכן ישתתף בקבוצה טיפולית ויוזמן לשיחות פרטניות למעקב. 8. בדיון לפנינו ביקש ב"כ המערער לתת בכורה לשיקולי שיקומו של המערער ולהמיר את המאסר בפועל בעבודות שירות בהסתמך על האמור בתסקיר המשלים. לחילופין ביקש לעכב את ההכרעה בערעור על מנת לאפשר השתלבות בקבוצה טיפולית ומעקב אחר עקביותו בתהליך. כן הוגש מכתב מאת המערער, בו ציין כי הוא מתחרט על מעשהו, מעוניין להתחיל דף חדש ומבקש לתת לו הזדמנות נוספת. 9. ב"כ המשיבה התנגדה לקבלת הערעור ולהצעה החלופית בשים לב לחומרת העבירות, הפגיעה במתלונן, עברו הפלילי של המערער, והעובדה שלא השכיל לנצל אף אחת מההזדמנויות אשר ניתנו לו עד כה לשיקומו ותיקון דרכיו. 10. בבוא בית המשפט לגזור את עונשו של קטין עליו לבחון מספר שיקולים ובהם גילו של הקטין בעת ביצוע העבירה ועד כמה סמוך היה לגיל הבגירות, עברו הפלילי, סיכויי שיקומו, חומרת מעשיו והאם הביע חרטה כנה על ביצועם ונטל אחריות עליהם (ע"פ 7113/08 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.08)). בענישת קטינים "עובר מרכז הכובד אל נסיבותיו האישיות של העבריין–הקטין, תוך שימת לב לגילו ולסיכויי שיקומו.." (ע"פ 4618/12 פלוני נ' מדינת ישראל (29.7.2012)). אולם, מן הפסיקה ברור עוד, כי שיקולי השיקום אינם חזות הכל. "העובדה שמדובר בקטין אינה מעניקה לו חסינות מפני ענישה ראויה, ובכלל זה מאסר מאחורי סורג ובריח, וככל שמדובר בביצוע עבירה שנסיבותיה ותוצאותיה חמורות יותר, כן ייטו בתי המשפט להעדיף את המסלול הענישתי, ובכלל זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל. במסגרת שיקולי הענישה יש להדרש גם לגילו של העבריין – הקטין, ולשאלה האם הוא מצוי "על סף הבגירות", כשאז המשקל שיינתן לעובדת קטינותו אינו כה דרמטי" (שם). 11. שקלנו את טיעוני הצדדים ואת המלצת שירות המבחן. המערער היה בן 17 ו-8 חודשים בעת ביצוע המעשים, היינו על סף גיל הבגירות. אף אם אמנם החל לפסוע בנתיב נורמטיבי, לא ניתן להתעלם מחומרת המעשים בהם הורשע ומתוצאתם. אחר שתייה מופרזת של אלכוהול, התנגד להנחיית מאבטח שאך עשה מלאכתו, ואגב קללה גזענית היכה אותו בבקבוק זכוכית וגרם לו שבר בגולגולת, חתך במצח ואובדן הכרה, בעקבותיהם אושפז למספר ימים. מתצהיר נפגע העבירה שהגישה המשיבה בהליך קמא עולה, כי המתלונן אב לשני ילדים קטנים ומפרנס יחידי למשפחתו, ועקב תוצאות האירוע קשתה עליו פרנסתו והוא סובל מכאבים וקשיי שינה. המדובר באירוע חמור ומסוכן. קורבנות האלימות ראויים אף הם להגנה והאינטרס הציבורי מחייב מסר ברור ומרתיע כלפי תופעת האלימות בכלל, והאלימות תוך שימוש בנשק חם או קר בפרט. בצד הנכונות שמציג המערער לשתף פעולה בתהליך טיפולי חלף מאסר בפועל, נודע משקל לכך שלא נטל אחריות מלאה על מעשיו בהם הורשע, כפי שפורט בתסקירי המבחן, והוא מוסיף וטוען, כי השקית נשמטה מידיו ופציעת המתלונן אירעה, לשיטתו, בדרך מקרה. לכך יש לצרף את עברו הפלילי הלא מבוטל של המערער, את העובדה שריצה זה מכבר עונש מאסר בפועל, ולכך שבהרשעות קודמות הקלו עליו בתי המשפט ואפשרו לו הזדמנויות לשיקום אותן לא ניצל, וישנו חשש כי אף הזדמנות נוספת זו שמבקש הוא כעת תהא לשווא. בחינת גזר הדין והעונש שנקבע בראי כל האמור מלמדת, כי בית המשפט נתן משקל לעובדה שהמערער היה קטין בעת ביצוע המעשים, ובחן ואיזן את מכלול השיקולים ועל יסוד אלה סבר, כי אין זה המקרה בו יש להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. עם זאת, לקטינוּת המערער בעת ביצוע המעשים נתן בית המשפט משקל בקביעת משך המאסר שהטיל. העונש שנקבע לא רק שאינו חורג מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות, אלא הוא מקל, שלא לומר מקל מאוד, נוכח חומרת המעשים. בנסיבות אלה לא מצאנו כל עילה להתערב בעונש שהוטל. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין שניתן על-ידי הערכאה הדיונית היא מצומצמת, ומוגבלת "לנסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998)). נסיבות כאלה לא מתקיימות בענייננו. 12. אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבית הסוהר "אופק" ביום 14.12.2014, לא יאוחר מהשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס במספרי הטלפון שלהלן: 08-9787377, 08-9787336. ניתן היום, כ"ג בחשון התשע"ה (16.11.2014). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14040110_B06.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il