קרקעות עמק במרחב (1998) בע"מ נ. נעאמנה פאוזי בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 401/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 401/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: קרקעות עמק במרחב (1998) בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. נעאמנה פאוזי בע"מ 2. עומרי עאהד חברה לבנין בע"מ ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בקריות, הרשם מסבאח קבאני, מיום 2.1.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בתיקים 13-02725-04-0 ו-13-00673-04-8 בשם המערערת: עו"ד יהונתן יצחק פסק-דין ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בקריות, הרשם מסבאח קבאני (להלן – "הרשם") מיום 2.1.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בתיקים 13-02725-04-0 ו-13-00673-04-8. 1. משיבה 1 (הזוכה) נקטה בהליכי הוצאה לפועל שונים לחיוב המערערת (צד ג') בחובה של משיבה 2 (החייבת) בלשכת ההוצאה לפועל בקריות. בעקבות ההליכים חתמו המערערת ומשיבה 1 על הסכם פשרה ביניהן, שקיבל תוקף של החלטה על ידי הרשם. בשל חילוקי דעות בין המערערת ומשיבה 1 אודות ביצוע הסכם הפשרה, המשיכה משיבה 1 את ההליכים כנגד המערערת. בהחלטה מיום 7.12.2004 נעתר הרשם לבקשת משיבה 1 לצרף את המערערת כחייבת נוספת בתיקי ההוצאה לפועל על סמך הסכם הפשרה. ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד ומבלי לבקש תגובת המערערת. המערערת הגישה התנגדות לביצוע שטר והעניין הועבר לבית משפט השלום בקריות. בית המשפט הורה על ביטול החלטת הרשם בנושא צירוף המערערת כחייבת נוספת, וקבע כי תוגש בקשה חדשה בצירוף תצהיר, אשר תועבר לתגובת המערערת ותידון בפני הרשם במעמד שני הצדדים. ההחלטה קויימה ובדיון בפני הרשם ניתנה החלטה לפיה אין מקום לתת צו המחייב את המערערת בסכום החוב הפסוק. ביום 4.8.2005 הוגשה בקשה חדשה לחייב את המערערת בחובה של משיבה 2. בהחלטה מיום 22.8.2005 קבע הרשם כי המערערת תצורף כחייבת בתיקי ההוצאה לפועל על מלוא סכום החוב. גם החלטה זו ניתנה מבלי לקבל את תגובת המערערת וללא הנמקה. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל (החלטה מיום 3.11.2005), באופן שהחלטת הרשם בוטלה, ונקבע שהמערערת תגיב לבקשת משיבה 1 לצירופה כחייבת בתיק, והרשם יקיים דיון כהלכתו בבקשה ובתגובה וינמק את החלטתו. 2. ביום 30.11.2005, לאחר שנודע למערערת, לטענתה, כי התיקים נקבעו לדיון בפני הרשם, היא הגישה בקשה לרשם כי יפסול עצמו מלהמשיך לדון בתיקים. בבקשתה טענה המערערת, כי לאחר שהרשם נתן שתי החלטות לצירופה כחייבת במעמד צד אחד וללא דיון, מבלי לתת לה הזדמנות להגיב לבקשות, ללא הנמקה ושלא בהתאם לקבוע בדין, ומכיוון שרוב הבקשות והתגובות שהגישה לרשם במסגרת ההליכים נדחו ו/או זכו לחוסר התייחסות מוחלט, קיים חשש ממשי כי הרשם פועל במשוא פנים כלפיה. המערערת חשה כי הרשם עוין כלפיה, וכי בכל הנוגע לצירופה כחייבת בתיקי ההוצאה לפועל, חרץ הרשם את הדין ומחזיק בדעה קדומה כנגדה. לכן כעת, כאשר עומד העניין להכרעתו בפעם השלישית, קיים חשש ממשי למשוא פנים לרעתה, במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה" והחלטתו הצפויה ברורה מאליה. 3. הרשם, בהחלטתו מיום 2.1.2006, דחה את בקשת הפסילה. בהחלטה צוין כי מטבעה של עבודת ראש ההוצאה לפועל שהחלטות לרוב ניתנות על פי צד אחד תוך שמירת זכויות הצד השני להגיש בקשות לביטול, ורק בעניינים מסוימים, לרבות בנושא חיוב של צד ג', חובה לקיים דיון במעמד הצדדים. הרשם הבין מבקשת הפסלות כי עיקר טענות המערערת מופנות כלפי העובדה שמשיבה 1 או המזכירות לא העבירו לה בקשות שהוגשו בתיק, ושגם כאשר קיבלה החלטות, הן לא נמסרו בשלמותן. נקבע כי לא נמצאה בטענות המערערת עילה לפסילה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסלות ומוסיפה כי הרשם התעלם בהחלטתו בבקשת הפסילה מטענותיה לעניין יכולתו לדון בבקשה לצרפה כחייבת לאחר החלטותיו הקודמות בבקשות זהות. הובהר כי טענות המערערת מצביעות על דפוס פעולה שיטתי מצידו של הרשם בכל הנוגע ליחסו כלפיה, אשר בא לידי ביטוי במתן החלטות דיוניות ומהותיות במעמד צד אחד כנגד המערערת והתעלמות מטענותיה, ולא כפי שצוין בהחלטה, שעיקר טענות המערערת מופנות כלפי מזכירות לשכת ההוצאה לפועל או משיבה 1. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. צודקת המערערת בטענתה כי הרשם התעלם מהאמור בבקשת הפסלות לעניין יכולתו להכריע בשלישית באותה בקשה שכבר הועמדה להכרעתו פעמיים, ואולם אין בכך כדי למנוע מערכאת הערעור ליתן דעתה לטענה זו: בהתאם לגישתו העקבית של בית משפט זה אין מקום לפסילתו של שופט אלא אם קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375). משמעותו של מבחן זה היא כי על מנת לפסול שופט, על ערכאת הערעור להתרשם מן הנסיבות החיצוניות, שקיימת אפשרות מאוד מסתברת כי אכן נבצר מן השופט לשפוט את דינם של בעלי הדין או אחד מהם באוביקטיביות הדרושה (מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 107; יגאל מרזל דיני פסלות שופט 352 (תשמ"ו-2006); ע"פ 192/87 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 141, 149; בג"ץ 2148/94 גלברט ואח' נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ואח', פ"ד מח(3) 573). אשר לטענת המערערת - בית משפט זה שב וקבע, כי אין די בכך שבית משפט דן והכריע בהליך מסוים כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין אם הובא שנית בפניו עקב ביטול החלטתו על ידי ערכאת ערעור או בנסיבות אחרות (ע"א 1860/97 מרבק נ' מזרחי (לא פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שרותי תיירות בע"מ ואח' (לא פורסם)). יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ר' מרזל לעיל בעמ' 265; ע"א 1149/00 אלון ואח' נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופיתוח (1992) בע"מ ואח' נ' דורנט (1991) ישראל בע"מ (לא פורסם)). במקרה שלפנינו ניתנו שתי החלטותיו הקודמות של הרשם בעניין צירופה של המערערת כחייבת במעמד צד אחד ללא קבלת תגובת המערערת, מבלי לקיים דיון, וללא הנמקה. כעת, משנדרשה ערכאת הערעור להחלטת הרשם בסוגיה ומשהושב הדיון לרשם עם הנחיות מפורשות כיצד עליו לקבל את החלטתו, וכאשר מדובר בפעם שניה בה מעיר בית משפט לרשם על אופן קבלת החלטתו בעניין, חזקה על הרשם כי יקפיד לדון בסוגיה בהתאם לדרישות חוק ולהנחיות ערכאת הערעור, וינמק את החלטתו. בנסיבות העניין, ההנחה היא כי לאור מקצועיותו של הרשם והגינותו, יוכל הוא, לאחר שישמע את שני הצדדים, לשקול את הבקשה לגופה ולשנות מהחלטותיו הקודמות תוך פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים. 5. אשר ליתר טענות המערערת לעניין התנהלותו של הרשם ואופן טיפולו בבקשות ותגובות שהוגשו בתיקים, הרי שאלו מופנות כנגד החלטות דיוניות ושיפוטיות שניתנו על ידי הרשם במסגרת ניהול ההליכים. נפסק לא פעם כי הדרך לתקיפת החלטות מעין אלו היא באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור או ערעור-על פי סדרי הדין-ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות, כפי שעשתה המערערת בכל הנוגע להחלטה לצרפה כחייבת (ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן ואח' (לא פורסם)). אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות דיוניות – ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 220/97 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (טרם פורסם)). אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי ההחלטות שקיבל הרשם בהליך מצביעות על קיום משוא פנים כלפיה, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סוביקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ר' מרזל לעיל בעמ' 114-115; ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 250; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758, 760). אשר על כן, לא שוכנעתי כי ההחלטות שקיבל הרשם בתיקים מעוררות אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת, היינו אותה אפשרות ממשית לכך שהרשם גיבש לעצמו עמדה סופית, באופן שאין עוד טעם בהמשך ההליכים בפניו (בג"ץ 2148/94 גלברט ואח' נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ואח', פ"ד מח(3) 573, 605). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ₪. ניתן היום, כ"ז באב התשס"ו (21.8.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06004010_A01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il