פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 4009/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4009/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערער:
מוטרסקו דניץ וסילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 7.7.04, בת"פ 40043/04, שניתן על ידי כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר
תאריך הישיבה:
ב' בכסלו התשס"ז
(23.11.06)
בשם המערער:
עו"ד יובל נחמני
בשם המשיבה:
עו"ד אליעד וינשל
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה וגניבה, לפי סעיפים 329(א(1) ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי ביום 11.1.04, בשעות אחר הצהריים, ברחוב חזון איש בבני-ברק, הסיע המערער לאחור רכב בו נהג, ופגע ברכבו של המתלונן. בעקבות כך מסר המערער את פרטיו למתלונן, אולם, בהמשך הציע כי יפנו למוסך כדי שזה יעריך את הנזק, והוא ישלם את הפיצוי שייקבע. ואכן, השניים פנו למוסך ביהוד, שם הוערך הנזק בסכום של 1000 ש"ח. אולם, המערער שינה את דעתו וסרב לשלם, ובמקום זאת ביקש לחזור עם המתלונן לבני-ברק, בטענה כי שם מצוי משרדו, ושם ימסור לו את מסמכי הביטוח. המערער הוביל את המתלונן לבנין הנמצא ברחוב מתתיהו 16 בבני-ברק, ושם על פי הנטען תקף אותו באגרופיו ובעט בו, עד שאיבד את הכרתו. עוד נטען, כי למתלונן נגרמו שברים באף, בסינוסים וכן המטומות בעפעפיים ובשפתיים. על פי גרסת המשיבה, גנב המערער מהמתלונן פנקס שיקים, מסמכים שונים וכסף מזומן, ולאחר זאת נמלט מן המקום.
בעקבות הרשעת המערער, גזר לו בית המשפט המחוזי 5 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח.
בערער שבפנינו משיג המערער כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש.
2. המערער לא הכחיש אחדות מן העובדות שיוחסו לו, לאמור, הוא אכן פגע ברכבו של המתלונן; הם נסעו למוסך לצורך הערכת הנזק, אולם עשו זאת על פי הצעת המתלונן; הוא לא הסכים לשלם את הסכום שדרש המוסך, וחזר עם המתלונן למקום התאונה (ברח' חזון איש), שם נפרדו. המערער הוסיף וטען, כי מסר למתלונן את פרטי הביטוח, ועל כן לא הוביל אותו למקום כלשהו, וממילא גם לא היתה לו יד בתקיפתו.
3. נקדים ונאמר, כי ביחס לעדות המתלונן עלו תהיות אחדות, בעיקר בכל הנוגע למשלוח ידו ולסכום הכסף שנגנב ממנו. עם זאת, באשר לתקיפתו על ידי המערער, נתן בית משפט קמא אמון בדבריו, ומנגד קבע ביחס למערער, כי מצא אותו "בלתי אמין לחלוטין, מנסה לקשור קצוות כאשר תשובות – לא בידו, בטענות שונות אשר כל עניינן בהרחקתו ממקום אירוע הפשע" (עמ' 17 להכרעת-הדין). למסקנה זו היה על מה להסתמך, וכוונת הדברים לכך שהמערער נמצא מוכה וחבול לא ברחוב חזון איש, אלא בבנין הנמצא ברחוב מתתיהו 16, בבני-ברק. לעניין זה היתה בפני בית המשפט עדותו של צעיר, לכאורה, נטול עניין, אותו הגדיר בית משפט קמא (ראו עמ' 12) כ"מהימן ביותר". עד זה הנו תלמיד ישיבה הנמצאת בסמוך למבנה בו הותקף המתלונן, ובשעה 17:45 לערך ראה שני אנשים – אחד צעיר ושני מבוגר – נכנסים לבניין ויורדים קומה. בהמשך, שמע העד רעש של מאבק וצעדי ריצה, וכאשר ניגש למקום הבחין במתלונן מוטל על הרצפה חבול ונאנח. חשיבות עדותו של עד זה היא בכך, שהוא טען באוזני חוקריו כי יוכל לזהות את התוקף, ומשנערך לו מסדר זיהוי בתמונות, הוא הצביע ללא היסוס על תמונתו של המערער.
הנה כי כן, עתה שוב אין ספק כי המערער לא דיבר אמת כאשר טען שנפרד מהמתלונן במקום התאונה ברחוב חזון איש. נהפוך הוא, עתה ברור שהוא הגיע לבנין בו נמצא המתלונן מוטל פצוע, ואם תוסיף לכך את גרסתו של המתלונן אשר אליבא דכולי עלמא, היה לו זמן די והותר להתרשם מתווי פניו ומבנה גופו של המערער, אין עוד ספק כי מארג ראיות זה אינו תוצאה של יד המקרה, אלא תולדה של מעורבות המערער בעבירות שיוחסו לו. ובאשר לאפשרות שהעלה המערער לפיה הותקף המתלונן על ידי אחר, ומטעמים השמורים עמו החליט שלא לחשוף את זהותו, כל שנוכל לומר כי בנסיבות אלו יכול היה המתלונן לטעון כי פלוני תקף אותו מבלי להפליל את מי שלא חטא, והעובדה שלא נהג כך, מלמדת אף היא שבתרחיש הנטען על ידי המערער, אין ממש.
4. נוכח האמור, ולאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב ועל-פה, לא מצאנו מקום לשנות מההרשעה. כך היא השקפתנו גם לעניין העונש. המערער, שהנו נעדר עבר פלילי, תקף אדם מבוגר בצורה קשה ואכזרית, לאחר שהוביל אותו בערמה למקום מבודד, ככל הנראה כדי לשדוד את כספו. זו התנהגות קשה המצדיקה לכשעצמה ענישה מחמירה. מקל וחומר שענישה זו מתחייבת נוכח העובדה שהמערער לא הביע חרטה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ז (23.11.06).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05040090_O06.doc אז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il