המוסד לביטוח לאומי נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

החלטה בתיק רע"א 4008/17 בבית המשפט העליון רע"א 4008/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המבקש: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבה: קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בתיק עא 017420-05-16 שניתן ביום 09.04.2017 על ידי כבוד השופטים י' שבח, ש' שוחט וע' ברקוביץ בשם המבקש: עו"ד י' ברזילי בשם המשיבה: עו"ד עמליה ליאור פסק דין השופט י' עמית: 1. עניינה של הבקשה באחד ההיבטים של מערכת היחסים שבין תביעת ניזוק-מבטחת לבין תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי-מבטחת. בטרם נבהיר את השאלה המונחת בפנינו, נביא בקליפת אגוז את הרקע המשפטי הנחוץ. רקע משפטי 2. אדם שניזוק בתאונה, בעודו מבוטח, עשוי להיות זכאי לפיצוי מהמבטח ובחלק מהמקרים, גם לתגמולים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: מל"ל). כך נוצרת מערכת היחסים המשולשת: מזיק (חברת ביטוח) – ניזוק – מל"ל, אשר מעוררת שאלות משפטיות, חלקן לא פשוטות. במקרה קודם, הבהרתי את ההנחות העומדות בבסיס מערכת היחסים המשולשת: "ככלל, כאשר נפסק לניזוק פיצוי בגין נזקיו, מנוכים מסך הפיצוי מלוא תגמולי המל"ל אשר שולמו לניזוק ואשר עתידים להיות משולמים לו בגין הפגיעה מושא התביעה. הניזוק מקבל אפוא את מלוא הפיצוי שנפסק לו, אולם פיצוי זה ניתן לו בשני חלקים המשלימים זה את זה לכדי סכום הפיצוי הכולל: חלק אחד באמצעות תגמולי המל"ל אשר שולמו וישולמו לו, והחלק השני - המהווה את יתרת סכום הפיצוי - משולם על ידי המזיק. בכך נשמר עקרון היסוד של פיצוי הניזוק על מלוא נזקיו, ובה בעת נמנע מצב בו הניזוק יזכה בפיצוי יתר, שאילו תגמולי המל"ל היו משולמים לניזוק בנוסף למלוא הפיצוי אשר נפסק לו בבית המשפט, היה שיעור הפיצוי והתגמולים עולה על שיעור הנזק. המל"ל, מצדו, זכאי לחזור על המזיק בתביעה לפיצוי בגין התגמולים שנאלץ וייאלץ לשלם לניזוק עקב הפגיעה מושא התביעה, זכות המעוגנת בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 [...] בכך נשמר העקרון לפיו על המזיק לשאת במלוא הנזק שגרם. אלא שכשם שהניזוק מקבל את הפיצוי בשני חלקים, כך המזיק משלם את הפיצוי בשני חלקים: חלק אחד ישירות לניזוק, והחלק השני למל"ל" (ע"א 7453/12 אלחבאנין נ' כריסי, בפסקה 2 (9.9.2014) (להלן: עניין אלחבאנין)). בהמשך לכך, במקרים שבהם הניזוק זכאי לגמלת נכות כללית, המל"ל זכאי לקבל מחברת הביטוח "את החלק היחסי מהגמלאות ששולמו, הקשור בקשר סיבתי לתאונה, ועל חברות הביטוח מצידן, תוטל החובה לשפות את המוסד רק בגין אותן גמלאות אשר ניתן לייחסן לתאונה הרלבנטית". לצורך זה, מוטל על בית המשפט "לבודד את הנכות שהוסבה לנפגע כתוצאה מן התאונה מנכותו הכוללת" (רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסקה 13 (21.8.2012) (להלן: הלכת זטולובסקי)). הנוסחה לניכוי גמלאות המל"ל היא כלהלן: מהנכות הכוללת המשוקללת על פי חוות דעת המומחים שמונו על ידי בית המשפט, יש להפחית את הנכות המשוקללת שאינה קשורה לתאונה על פי חוות דעת המומחים, ואת היתרה יש לחלק לנכות המשוקללת הכוללת. התוצאה המתקבלת היא החלק היחסי בגמלאות המל"ל שיש לנכות מסכום הפיצוי. לדוגמה, אם הנכות הכוללת המשוקללת עומדת על 80% והנכות המשוקללת שאינה קשורה לתאונה עומדת על 60%, החלק היחסי שיש לנכות מגמלאות המל"ל עומד על 25% = 80% : ( 60% - 80%) (רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סה (1) 1 (2011)). בהקשר זה מתעוררת השאלה העקרונית כיצד יוכיח המל"ל, בהליך השיבוב, מהו חלקן של הגמלאות המשתלם בגין התאונה. בהלכת זטולובסקי נפסק כלהלן: "16. מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות – תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד כנגד המבטחות. ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נדרש בית המשפט, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות, וקבע הן את שיעור הנכות הכוללת והן את הנכויות הנובעות מן התאונה. מקום בו נקבע רק אחד מן הפרמטרים – לא ניתן יהיה לעשות שימוש רק בו, ובית המשפט, הדן בתביעת המוסד, יידרש לקבוע את יחס הנכויות כמפורט להלן בפסקה 17 [...] 17. שונים הם פני הדברים מקום בו טרם נקבע יחס הנכויות על-ידי בית המשפט – אם בשל שתביעת השיפוי של המוסד קדמה לתביעת הניזוק או הוגשה לפני שזו נסתיימה; אם בשל שתביעת הניזוק נסתיימה בפשרה טרם שהובאו ראיות בדבר הנכות הרפואית היחסית (כפי שארע בענייננו). כיצד יקבע בית המשפט את יחס הנכויות, בהיעדר הליך קודם, בו נקבעו פרמטרים אלה בהסתמך על חוות-דעת מומחים רפואיים? [....] 18. על רקע זה, נכון הוא כי במקרים בהם טרם נקבעו שיעורי הנכויות במסגרת תביעתו של הניזוק, יקבע בית המשפט את שיעור הנכות הכוללת של הניזוק ואת שיעור נכותו כתוצאה מן התאונה, בהסתמך על קביעות הוועדה הרפואית של המוסד; רק אם לא ניתן יהיה לחלץ נתונים אלה גם מקביעות המוסד, כי אז יקבעו הנכויות על-ידי מומחים מטעם בית המשפט שדן בתביעת השיפוי של המוסד" (הדגשות במקור – י"ע). הלכת זטולובסקי התוותה אפוא שלוש דרכים: (-) כאשר תביעת הניזוק נגד המזיק (ומבטחתו) נדונה תחילה ויש קביעה שיפוטית לגבי יחס הנכויות – ניתן לעשות שימוש בקביעה זו גם בתביעת השיבוב של המל"ל כנגד המבטחת. (-) כאשר לא נקבעו שיעורי הנכויות במסגרת תביעת הניזוק – שיעור הנכות הכוללת ושיעור הנכות כתוצאה מהתאונה לצורך תביעת השיבוב של המל"ל, ייקבעו על פי קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל. (-) ככל שלא ניתן לחלץ את שיעורי הנכויות מקביעות המל"ל לצורך תביעת השיבוב – אזי ימנה בית המשפט מומחים מטעמו בתביעת השיבוב של המל"ל. השאלה המונחת לפתחנו היא האם האפשרות הראשונה שהובאה לעיל רלוונטית גם במקרה שבו תביעת הניזוק הסתיימה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין, לאחר שמונו מומחים מטעם בית המשפט שהתייחסו בחוות דעתם ליחס הנכויות מהתאונה לעומת הנכות הכללית הקודמת לתאונה? עובדות המקרה והליכים קודמים 3. ביום 8.8.2005 אירעה תאונת דרכים שבה נפגעה י.ד. (להלן: הנפגעת). מאחר שלרכב הפוגע לא היה כיסוי ביטוחי, הגישה הנפגעת תביעה כנגד קרנית, היא המשיבה דנן. אין חולק כי הנפגעת סבלה מנכויות גם לפני התאונה (כמו פיברומיאלגיה, עודף משקל ועוד), וכי לאחר התאונה הוחמר מצבה ושיעור הנכות הכולל הועמד על 100%. התביעה התנהלה בבית משפט השלום בתל אביב, ובמסגרתה מונו ארבעה מומחים מטעם בית המשפט, שהביעו את עמדתם לגבי שיעור הנכות שנגרמה לנפגעת כתוצאה מהתאונה, להבדיל מנכויות קודמות. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם, והתביעה הסתיימה בפשרה, שבה נקבע גובה החבות של קרנית לנפגעת, תוך ניכוי גמלאות המל"ל היחסיות הקשורות לתאונה על פי חוות הדעת שהוגשו. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין (ת"א 13256/06). המל"ל מחוייב לשלם לנפגעת גמלת נכות כללית, וזכאי לשיפוי מקרנית בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה. לפיכך הוגשה מטעם המל"ל תביעת שיבוב מכוח סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (יצויין, כי היחסים בין המל"ל לבין קרנית אינם מוסדרים בהסכם כולל, כמקובל ביחסי המל"ל עם חברות ביטוח אחרות). המל"ל סבור כי שיעור הנכות שנובע מהתאונה הוא 34%, בהתאם לקביעת הוועדות הרפואיות, ולא 27% כפי שסברו המומחים בתביעת הנפגעת וכפי שסוכם שם בין הצדדים (על פי הטענה, המשמעות הכספית היא כ-100,000 ₪). 4. בהחלטתו מיום 15.11.2015, דחה בית משפט השלום (כב' השופט ש' מזרחי) את עמדת המל"ל. בהחלטה נקבע, כי חוות הדעת שהוגשו בתביעתה של הנפגעת נגד קרנית, תעמודנה בתוקף גם לצורך תביעת השיבוב, וזאת "בכפוף לשמירת זכותו של התובע [המל"ל – י"ע] לחקור את המומחים". הובהר כי חוות הדעת התקבלו במסגרת ההליך, ומשהמומחים לא נחקרו, המשמעות היא "כי חוות הדעת התקבלו על קביעותיהן ללא כל חולק וסייג", ובכך התמלאה הדרישה לקיומה של "קביעה שיפוטית". בהחלטתו, עמד בית המשפט על כך שלא ניתן לחלץ מקביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל את הנכות הקשורה סיבתית לתאונה. אשר לאפשרות למנות מומחים מטעם בית המשפט, הרי שתאונת הדרכים ארעה בחודש אוגוסט 2005, הנפגעת הגישה תביעתה בשנת 2006, חוות הדעת הראשונה בעניינה ניתנה בשנת 2007 והאחרונה בשנת 2010, פסק הדין ניתן בחודש יוני 2012, ותביעת השיבוב מושא דיוננו הוגשה בשנת 2014. נקבע כי מינוי מומחים רפואיים במסגרת תביעת השיבוב, 11 שנים לאחר התאונה, לא רק שאינו יעיל, אלא ספק אם בחלוף הזמן, והתדרדרות המצב של הנפגעת ניתן יהיה לאמוד כהלכה את נכותה הכללית לעומת הנכות הקשורה בתאונה. בנסיבות אלה, נפסק כי לא ניתן לקבוע את שיעור הנכות על פי מסמכי הוועדות הרפואיות של המל"ל ואין למנות מומחים חדשים במסגרת תביעת השיבוב. בין הנימוקים שהובאו, ניתן למנות את אופיה של תביעה השיבוב כהליך שבו המיטיב נכנס בנעלי הניזוק, וכן שיקולי מדיניות כגון יעילות מערכתית (ת"א 43151-02-14). 5. המל"ל לא השלים עם ההחלטה, וִיתר על האפשרות שניתנה לו לחקור את המומחים, והודיע על כוונתו לערער על פסק הדין שיינתן. ביום 29.3.2016, ניתן פסק דין שבו הכריע בית משפט השלום בתביעה על יסוד חוות דעת המומחים בתביעת הנפגעת. על פסק הדין ועל ההחלטה האמורה, הגיש המל"ל ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בפסק דין מיום 9.4.2017 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטים: י' שבח; ש' שוחט; ע' ברקוביץ) את הערעור, מן הטעם שהחלטתו של בית משפט השלום מהווה יישום "נכון ופשוט" של הלכת זטולובסקי. השופט שוחט ציין, כי גם אם בהליך הראשון לא היתה "קביעה שיפוטית", הרי שקביעות המומחים התקבלו במלואן לצורך מערכת היחסים בין הנפגעת לבין קרנית, ולא ראוי להתעלם מהן כליל במסגרת תביעת השיבוב. כן הוטעם, כי למל"ל ניתנה אפשרות לחקור את המומחים, והסדר זה מאזן כראוי בין הקושי להכפיף את המל"ל להליך שהוא לא היה צד בו, לבין הרציונאלים שעמדו בבסיס הלכת זטולובסקי ושמירה על התאמה בין צלעותיה של מערכת היחסים המשולשת. השופטת שבח הוסיפה, כי לשיטתה ניתן לזהות בהליך הראשון "קביעה שיפוטית" אשר מחייבת גם את המל"ל (ע"א 17420-05-16). הבקשה לרשות ערעור והתשובה לה 6. המל"ל סבור, כי הערכאות הקודמות שגו בפרשנות הלכת זטולובסקי, וכי נוכח קיומה של פסיקה סותרת של בתי המשפט בסוגיה – קמה עילה ליתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". לטענתו, לא ניתן לזהות "קביעה שיפוטית" בהליך שהסתיים בפשרה בין הניזוק לבין המבטחת, ואין בכוחם של שיקולי יעילות להצדיק כבילה של המל"ל לתוצאה של הליך שהוא לא היה צד לו. טענה נוספת בפי המל"ל, היא כי השאיפה לסימטריה צריכה להתבטא בכך שקביעתן של ועדות המל"ל תאומצנה בהליכים אחרים, ולא להיפך. קרנית ביקשה לדחות את הבקשה, וטענה כי המונח "קביעה שיפוטית" בהלכת זטולובסקי אין משמעותו בהכרח פסק דין מנומק, ובלבד שהנכויות הנובעות מהתאונה לעומת הנכות הכוללת המשוקללת ידועות. קרנית העלתה על נס את השאיפה להתאמה בין צלעות המשולש, כך שהמל"ל יזכה לשיפוי בסכום זהה לסכום שנוכה מתביעת הניזוק. כמו כן הודגש, כי מצבו של המל"ל לא הורע בהשוואה למקרה מקביל שבו היה ניתן פסק דין בתביעת הניזוק, וכי אין מקום לפתוח מחדש שאלות משפטיות שכבר הוכרעו, ובכך להרבות התדיינויות מיותרות. לשיטתה של קרנית, תוצאה זו מתחייבת גם ממעמדו המיוחד של המל"ל, כמי שנכנס בנעלי הנפגעת לצורך תביעת השיבוב. לשלמות התמונה יצויין, כי הצדדים חלוקים גם בשאלה אם בנסיבות המקרה הנוכחי יש אפשרות מעשית לזהות את שיעור הנכות שנגרם כתוצאה מהתאונה מתוך מסמכי ועדות המל"ל. גם הערכאות הקודמות נתנו דעתן לכך, והשיבו על כך בשלילה. מדובר בשאלה עובדתית, שאין בית משפט זה, כערכאה שלישית, נדרש לה, מה עוד שהמל"ל בחר שלא להתייחס כלל לשאלה זו בבית משפט השלום, אלא לעמוד על השאלה העקרונית בלבד. למעלה מן הצורך אציין כי על פניו, נראה שאכן לא ניתן לחלץ מהחלטות הוועדות הרפואיות את הנכות המשוקללת שאינה קשורה לתאונה, ולו מן הטעם שהנכות הנפשית נקבעה כנכות זמנית. לכך חשיבות במקרה דנן, אך לא על עובדה זו אשתית את עמדתי העקרונית כפי שתובא להלן. דיון והכרעה 7. בשים לב לקיומה של פסיקה סותרת בערכאות הדיוניות בשאלה זו (השוו: ‏ת"א (שלום חי') 8689/05 המוסד לביטוח לאומי- סניף חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 7 (22.8.2013); תא"מ (שלום ת"א) 15042-11-12‏ המוסד לביטוח לאומי ברזילי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ אלסטר, בפסקה 17 (27.11.2014); ת"א (שלום קריות) 27817-03-10‏ המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 12 (8.4.2015); תא"ק (שלום ת"א) 13821-04-13 המוסד לביטוח לאומי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 10 (26.1.2017)), ראיתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בפתח הדברים עמדנו על טיבה של מערכת היחסים המשולשת: מזיק (חברת ביטוח) – ניזוק – מל"ל. השאלה שנדונה כאן היא מצומצמת. אין חולק כי בנסיבות מסויימות, הכרעה נקודתית בהליך שהתקיים בין שניים מקודקודי המשולש – עשויה לחייב גם את הצד השלישי (הדוגמה המובהקת נמצאת בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975; וראו עניין אלחבאנין בפסקה 39). אכן לא מדובר בצדדים זרים לחלוטין, וההלכות המתאימות אינן בהכרח ההלכות הכלליות בדבר מעשה בית דין. בד בבד, ראויה לציון האמירה כי "ההסתמכות על קביעת בית המשפט בתביעת הניזוק כנגד המזיק משיקה להסתמכות על השתק פלוגתא" (עניין זטולובסקי, בפסקה 16). אף אין עוררין על הלכת זטולובסקי, שלפיה "קביעה שיפוטית" בדבר שיעור הנכות שנגרמה כתוצאה מתאונה, תחייב את המל"ל גם אם לא היה צד לתביעת הניזוק נגד חברת הביטוח. לא נותר לנו אלא להכריע בשאלה אם גם הליך שהסתיים בפשרה עשוי להשפיע על תביעת המל"ל. על כך אני נוטה להשיב בחיוב, ובלבד שמחוות דעת המומחים ניתן ללמוד על יחסי הנכויות, כפי שהכריעו גם הערכאות הקודמות. 8. בית משפט השלום מצא את האיזון הראוי בין השיקולים המתנגשים, והורה על הסדר פרקטי שיקדם יעילות ואחידות בלי לפגוע בזכותו של המל"ל. לטעמי, נקודת המוצא היא בדבריה של השופטת שבח בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי "אין טעם לאבחן בין מקרה בו הודיעו שני הצדדים (הניזוק והמזיק) לבית המשפט כי מסקנות חוות הדעת מקובלות עליהם ובית המשפט נתן גושפנקא שיפוטית להסכמה זו, לבין מצב בו נעורה מחלוקת מסוימת ביחס לשיעור כזה או אחר, בין אחוזי בין כספי, ובית המשפט הכריע במחלוקת זו". אכן, הפרקטיקה של דיני הנזיקין מובילה, פעמים רבות, לסיום ההליך המשפטי בפשרה. זהו המצב המצוי, וגם הרצוי. לאחר הגשת חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, גובר "כוח המשיכה" של רעיון הפשרה, אם על פי הצעת בית המשפט ואם ביוזמת הצדדים. חוות הדעת הרפואיות כמובן אינן סוף פסוק, אך כאשר הן מוגשות על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, בבחינת ידו הארוכה של בית המשפט, הן משמשות כיסודות שעליהם תיבנה ההכרעה בסכסוך. הצעה לסיום הסכסוך בפשרה מבוססת אפוא, בשלב זה, על חוות הדעת. בענייננו, בית המשפט העניק תוקף להסכם הפשרה, ותנאיה של הלכת זטולובסקי התמלאו, במובן זה שהמומחים התייחסו לשני צידי המשוואה (לפני/אחרי התאונה) לצורך קביעת שיעור הנכות. מזווית נוספת, עמדתה של קרנית מתחזקת כבר מתוך קריאה של הלכת זטולובסקי עצמה. בפסק הדין נאמר כי לא ניתן להסתמך על תביעת הניזוק במקרה שבו היא "נסתיימה בפשרה טרם שהובאו ראיות בדבר הנכות הרפואית היחסית" (שם, בפסקה 17). אם נחיל את הכלל הפרשני של "מכלל לאו משמע הן", נגיע לתוצאה כי הגעה לפשרה לאחר שהוגשו חוות דעת המומחים, יכולה להשליך על תביעת המל"ל, וכידוע, הגשת חוות דעת מומחה כמוה כתחילת הבאת הראיות (רע"א 1619/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89, 97 (1993); רע"א 6283/93 ד. דני חברה להשקעות ובניין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 644 (1994)). ובמילים אחרות, המילים "קביעה שיפוטית" בעניין זטולובסקי, יכולות לשאת על גבן גם מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, כאשר בחוות הדעת יש התייחסות לנכויות מהתאונה לעומת הנכות הכללית ממנו סבל הנפגע קודם לתאונה. ודוק: חוות דעת מומחה שהוגשה לעניין שיעור הנכות שנגרם מהתאונה – כשלעצמה איננה מחייבת את המל"ל ואיננה יכולה להיות "מועתקת" להליך אחר. כך, ברע"א 3535/11 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 10 (22.8.2011) נאמר כי "ספק אם מדובר בקביעה שיפוטית קודם שבא ההליך אל סיומו". עם זאת, סיום ההליך המשפטי על בסיס אותה חוות דעת, מעניק לה משקל נוסף ויכול להפוך אותה למשמעותית גם לצורך תביעת המל"ל. אציין כי בכל מקרה, חוות הדעת של המומחים בתביעת הנפגע משמשות את הצדדים ואת בית המשפט לצורך חישוב הנזק, ועל גובה הנזק המל"ל אינו יכול לחלוק והוא אינו יכול לבוא בתביעת שיבוב העולה על סכום הנזק שנפסק. אך גם לאחר כל זאת, חוות הדעת לא בהכרח תכתיב את התוצאה בתביעת השיבוב לצורך קביעת יחסי הנכויות. כזכור, בית משפט השלום התיר למל"ל לחקור את המומחים. המשמעות היא כי חוות דעתם אינה מחייבת בבחינת "כזה ראה וקדש", וההכרעה הסופית במסגרת תביעת השיבוב מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. 9. כמו כן, מקובלת עליי טענתה של קרנית, כי חלקו של המל"ל לא נגרע. לאור הודעת הנפגעת למל"ל על התאונה ובקשתה של קרנית מהמל"ל לקבל את תיקה של הנפגעת, ההנחה היא כי המל"ל ידע על ההליך הראשון והיה יכול להצטרף אליו. אילו המל"ל היה מצטרף להליך, חוות הדעת היו מחייבות גם אותו, ומשעסקינן בתאונות דרכים אין בידו זכות להגיש חוות דעת מומחה מטעמו (השוו גם לאמור בעניין אלחבאנין, בפסקה 39). אמנם, אילו היה המל"ל מצטרף כצד להליך, היתה ניתנת לו הזדמנות לחקור את המומחים, אך כאמור – הזדמנות זו שמורה לו גם כיום, ויינתן לו יומו בבית המשפט. 10. כפי שציינתי, המל"ל והניזוק אינם זרים זה לזה, ולוּ מפאת העובדה שתביעת המל"ל היא תביעת שיבוב (סוברוגציה, תִחלוף) שבגדרה הוא נכנס כביכול בנעליו של הניזוק. עם זאת, חשוב להדגיש כי אין בהכרח זהות אינטרסים בין השניים לכל אורך הדרך. ברקע הדברים אף מנקר חשש שהנפגע והמבטחת יעשו יד אחת ויגיעו להסדר שיעשיר את חברת הביטוח ואת המבוטח על חשבון קופת המל"ל (ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, 521 (2004)). למרות זאת, אין קושי בתוצאה אליה הגיעו הערכאות הקודמות, במיוחד בנסיבות המקרה דנן. חוות הדעת הרפואיות הוגשו, כאמור, מטעם מומחים שהתמנו על-ידי בית המשפט, קרנית ביקשה לחקור את אחד המומחים אך בסמוך ליום שנקבע לחקירתו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה ביניהם. בהיבט זה, מה לי אם הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפני חקירת המומחים או לאחריה, כפי שיכול בית המשפט ליתן פסק דין לאחר שהצדדים ויתרו על חקירת המומחים. מכל מקום, כאמור, נשמרה זכותו של המל"ל לחקור את המומחים במסגרת תביעת השיבוב. 11. המל"ל ביקש להתמקד אך ורק בשאלה אם יש לראות את הפשרה כ"קביעה שיפוטית", ולהתעלם מטיבן של החלופות האחרות שנקבעו בהלכת זטולובסקי (פניה לוועדות הרפואיות של המל"ל או מינוי מומחים חדשים). לא השתכנעתי כי זוהי הדרך להכריע בשאלה שבפנינו. אם נתעלם מחוות דעתם של המומחים רק משום שההליך הסתיים בפשרה ולא הוכרע לגופו, נמצא עצמנו מתמודדים עם הקשיים שנמנו בהלכת זטולובסקי (קושי לחייב את הניזוק לשתף פעולה; חלוף הזמן מאז התאונה; חילוץ הנתונים הרלוונטיים מתוך מסמכי ועדות המל"ל וכו'). לעומת זאת, אם נאמץ את עמדתה של קרנית, ונשמר את כוחן של חוות הדעת גם לצורך תביעת השיבוב, נוכל ליהנות מיתרונות משמעותיים: ראשית, יעילות מערכתית כפולה: הן בקיצור תביעת השיבוב והן בשמירה על התמריץ להגיע לפשרה בתביעת הניזוק. אציין כי מקום בו לא ניתן לחלץ את יחס הנכויות מקביעות ועדות המל"ל, כמו במקרה דנן, עלולים להתעורר קשיים מעשיים בשל הצורך למנות מומחים רפואיים לבדיקת הניזוק שנים רבות לאחר התאונה או בשל אי שיתוף פעולה מצד הניזוק. שנית, שמירה על התאמה בין צלעות המשולש, כך ששיעור הנכות שנקבע כנגרם מן התאונה, הוא זה שיחייב את חברת הביטוח במסגרת תביעת הניזוק, ובהמשך לכך ישמש (לפחות כנקודת מוצא) גם בתביעת המל"ל נגד חברת הביטוח. על חשיבות "התאימות וההקבלה בין שלוש צלעות המשולש", עמדתי בעניין אלחבאנין, כך: "שמצד אחד - הניזוק יקבל פיצוי בגין מלוא נזקו (חלקו מידי המזיק וחלקו מידי המל"ל); מצד שני – המזיק לא ישלם יותר מכפי הנזק שגרם; ומצד שלישי – המל"ל יהא זכאי לתבוע מידי המזיק שיפוי בגין התגמולים ששילם ושעתיד לשלם לניזוק בהתאם להוראת סעיף 328 לחוק. כך נמצא המזיק נושא במלוא הנזק, לא פחות ולא יותר [...] ההכרה בצורך לשמר את 'התאימות וההקבלה' בין שלוש צלעות המשולש, היא בעלת חשיבות רבה לענייננו. הנחת היסוד הניצבת בבסיסה היא כי הניזוק מפוצה במלוא נזקו, וכי המזיק לא נושא ביותר מכפי הנזק שגרם" (שם, בפסקאות 29-28; ההדגשות במקור). אמנם בענייננו, אין חשש שהניזוק יצא נפסד, אלא חברת הביטוח או המל"ל, אך גם תוצאה זו אינה אידיאלית. לא תמיד ניתן להשיג סימטריה בין צלעות המשולש (ראו למשל רע"א 6563/15 פלוני נ' מיטרני בע"מ (27.6.2017)), אך בבואנו לעצב את הכללים המשפטיים רצוי לשאוף להתאמה. בענייננו, השאיפה לסימטריה מתבקשת גם נוכח מעמדו של המל"ל כמי שנכנס בנעלי הניזוק, כאמור לעיל. 12. סיכום: גם אם תביעת הניזוק הסתיימה בפשרה – הלכת זטולובסקי תעמוד בעינה, בכפוף לשמירת האפשרות לחקור את המומחים. כלומר, אם במסגרת תביעת הניזוק נגד המבטחת הוגשו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט בעניין שיעור הנכות שניתן לשייך לתאונה, תוך הבחנה מנכות קודמת, והתביעה הסתיימה בפשרה בין הצדדים על סמך אותן חוות דעת – אזי ניתן יהיה לעשות בהן שימוש גם במסגרת תביעת המל"ל לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי. אם המל"ל לא היה צד לתביעה הראשונה, תינתן לו האפשרות לחקור את המומחים במסגרת תביעת השיבוב. 13. אשר על כן, הערעור נדחה. המל"ל ישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪. ניתן היום, ‏כ"ח באלול התשע"ז (‏19.9.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17040080_E03.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il