אריק מלאך נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4006/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4006/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: אריק מלאך נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פנחס חוה (המתלונן) ערעור על גזר דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 17.4.2012, בת"פ 36511-09-10, אשר ניתן על ידי כבוד השופט א' ביתן תאריך הישיבה: י"ג בשבט התשע"ג (24.1.2013) בשם המערער: עו"ד דוד ברהום בשם המשיבה: עו"ד נעמי כ"ץ-לולב פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. המערער הגיש לבית-משפט זה, ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בת"פ 36511-09-10, אשר ניתן על-ידי כב' השופט אליהו ביתן. במקורו, כוון הערעור, הן נגד הכרעת דינו של בית-משפט קמא, מיום 29.2.2012, אשר במסגרתה הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא, לחוק העונשין, התשל"ז-1979 (להלן: חוק העונשין), והן נגד חומרת העונש, אשר הושת עליו, בגין ביצוע עבירה זו. עם זאת, במהלך הדיון לפנינו, משנשמעו טענות הצדדים, ולאחר שיג ושיח עם המערער ובא כוחו, הודיע המערער, כי הוא חוזר בו מן הערעור על הכרעת הדין, אך הוא עומד על ערעורו לעניין חומרת העונש. לנוכח הודעה זו, יצטמצם הדיון בערעור אך לטענות בנוגע לגזר דינו של בית-משפט קמא. 2. בגין הרשעתו בעבירת ההצתה, גזר בית-משפט קמא על המערער 42 חודשי מאסר, לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. כמו כן, הופעל, בחופף, עונש מאסר מותנה, אשר עמד נגד המערער, בגין הרשעתו בתיק קודם (ת"פ (באר-שבע) 942/99), ו-6 חודשי מאסר על-תנאי, לבל יעבור, במשך שנתיים מיום שחרורו, כל עבירה מסוג פשע. בנוסף לכל אלה, חייב בית-משפט קמא את המערער, בתשלום פיצויים למתלונן, בסך של 30,000 ₪. עובדות כתב האישום 3. מעובדות כתב האישום עולה, כי המערער גמר אומר לשלוח אש בבית-העסק "חנן שירותי משרד", בבאר-שבע (להלן: בית-העסק). לשם מימוש תוכניתו, רכש המערער, ביום 11.9.2010, בסמוך לשעה 19:00, מגזרי תיל ומברג, בחנות "הום סנטר" בבאר-שבע, ובהמשך אותו ערב, הגיע לתחנת הדלק "פז קרית הממשלה", בבאר שבע, שם מילא שני בקבוקי פלסטיק בבנזין. ביום 12.9.2010, בשעה 05:00 או בסמוך לה, ניגש המערער אל בית-העסק, חתך את הסורג, אשר הגן על החלון האחורי, ניפץ את שימשת החלון, התיז פנימה מן הבנזין אשר הביא עימו, והצית את הבנזין. כתוצאה מכך, התלקחה אש בבית-העסק, אשר כילתה ריהוט, מחשבים, מכונות צילום וציוד משרדי אחר, בשווי כולל של 30,000 ₪. בגין מעשים אלו, הואשם המערער, כי שילח אש, במזיד, בדבר לא לו. בית-משפט קמא הרשיע את המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירה, אשר יוחסה לו בכתב האישום. גזר דינו של בית-משפט קמא 4. בפתח גזר דינו עמד בית-משפט קמא על החומרה הגלומה בעבירת ההצתה ועל הסכנות הטמונות בה. עם זאת, ציין בית-משפט קמא כי ניתן למצוא בפסיקה "קשת רחבה של עונשים בעבירות הצתה", התלויה בנסיבותיו ובמאפייניו הייחודיים של המקרה הקונקרטי. בהקשר זה נקבע, כי בין יתר השיקולים, על-בית המשפט ליתן את הדעת, לסיכון אשר הסב הנאשם במעשיו, לאופן ביצוע ההצתה ולתוצאותיה, למאפייני המקום שהוצת, לעברו של הנאשם ולמניעיו, וכיוצא באלה שיקולים. אשר לאופי ביצוע ההצתה, קבע בית-משפט קמא, כי חרף העובדה שמניעיו של המערער לא התבררו עד תום, נסיבות המקרה מלמדות על תכנון מוקדם ועל הכנות רבות, שנועדו, כולן, כדי לשלוח אש בבית-העסק ולהסב לו נזקים כבדים. בהתייחסו למאפייני המבנה אשר הוצת, נקבע, כי היות שהמבנה ממוקם במרכז מסחרי, כאשר המבנים בו צמודים האחד לאחר, קיימת אפשרות כי אש הפורצת באחד מן המבנים תתפשט ליתר המבנים ותפגע בהם. עם זאת, ציין בית-המשפט, כי מכיוון שאותו מרכז מסחרי מופרד מבתי המגורים שבשכונה, באמצעות רחבת אספלט גדולה, הסכנה כי האש תתפשט אל עבר בתי המגורים, נמוכה. בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של המערער, עמד בית-משפט קמא על עברו הפלילי המכביד של המערער, ובכלל זה נתן דעתו לעובדה כי העבירה בוצעה שעה שתלוי ועומד נגד המערער עונש מאסר מותנה, בר-ההפעלה, לתקופה של שנתיים. עוד צוין בהקשר זה, כי המערער השתחרר כארבעה חודשים בלבד, טרם שביצע את מעשה ההצתה אשר ייוחס לו בכתב האישום, לאחר שסיים לרצות עונש מאסר של עשר שנים. לצד כל אלה, שקל בית-משפט קמא, כנסיבות לקולא, את התמיכה אשר זוכה לה המערער מצד משפחתו, המוגדרת כ"משפחה נורמטיבית", ואת העובדה כי "[המערער] עושה רושם של אדם בעל יכולת ואין להתייאש מהאפשרות שהוא ישנה מדרכו הרעה". על יסוד האמור לעיל, ולאחר שבחן את מכלול השיקולים לחומרה ולקולא, השית בית-משפט קמא על המערער 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועונשים נוספים, כמפורט בפסקה 2 לעיל. עוד קבע בית-משפט קמא, כי עונש המאסר המותנה, אשר עמד, כאמור, נגד המערער, יופעל בחופף לעונש המאסר אשר נגזר עליו בתיק זה. הערעור לבית-משפט זה 5. ביום 20.5.2012 הגיש המערער, בעצמו, ערעור על הכרעת דינו של בית-המשפט המחוזי. ביום 9.10.2012, נקבע, כי למערער ימונה סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית על-מנת לייצגו בערעור, ובהתאם להחלטה זו, הגיש בא-כוחו של המערער, עו"ד דוד ברהום, נימוקי ערעור מתוקנים. במסגרת כתב הערעור המתוקן, השיג המערער על הכרעת דינו של בית-משפט קמא, ולחילופין על גזר הדין שניתן בעניינו. ואולם, כפי שצויין לעיל, במהלך הדיון בפנינו, חזר בו המערער מן הערעור על הכרעת הדין, אך עמד על טענותיו בנוגע לחומרת העונש, אשר נגזר עליו. תמצית טענות המערער בערעור על חומרת העונש 6. את טענותיו בדבר חומרת העונש תלה המערער במספר טעמים עיקריים: נטען, כי עונש המאסר, אשר נגזר עליו, חמור ביחס למקרים דומים אחרים, וזאת בשים לב לנסיבות המקרה ולקביעת בית-משפט קמא, כי לא נשקפה ממעשיו כל סכנה לחיי אדם. עוד נטען, כי תקופת מאסר כה ממושכת, תפגע בסיכוייו של המערער לשנות את אורחות חייו. בהמשך, טען המערער, כי מכיוון שלא הומצאו לבית-משפט קמא עותקים "נאמנים למקור" של גזר הדין שניתן בת"פ 942/99, אשר במסגרתו נגזר על המערער עונש המאסר המותנה, הרי שלאור תקנה 4 לתקנות העונשין (מאסר על-תנאי), התשמ"ה-1985 (להלן: תקנות העונשין), לא היה רשאי בית-משפט קמא להפעיל את עונש המאסר המותנה, במסגרת גזר הדין בתיק הנוכחי. לפיכך, כך נטען, יש להקל משמעותית בתקופת המאסר, אשר הושתה על המערער, מכיוון, שעצם חשיפת קיומו של עונש מאסר מותנה, הביאה, כשלעצמה, להחמרה בעונש המאסר, אשר נגזר על המערער, בתיק הנוכחי. לבסוף נטען, כי סכום הפיצוי, אשר נפסק לטובת המתלונן "מופלג בשיעורו" ואינו משקף נכוחה את הנזק אשר אירע בפועל. על יסוד האמור לעיל, עתר המערער להקלה בתקופת המאסר שנגזרה עליו, ולהפחתה בסכום הפיצוי, אשר הוא נדרש לשלם למתלונן. תגובת המשיבה 7. בטיעוניה לעניין מידת העונש, ציינה באת כוח המשיבה, עו"ד כ"ץ-לולב, כי חרף העובדה שלא הוכחו מניעיו של המערער, הרי שבאמתחתו עבר פלילי עשיר, הכולל, בין היתר, כאמור, עונש מאסר ממושך, של 10 שנים, אשר נקבע על-ידי בית-משפט זה (ע"פ 9615/01 מלאך נ' מדינת ישראל (18.2.2003)). דיון והכרעה 8. לאחר עיון בנימוקי הערעור, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בדיון אשר נערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. טרם שנדון בגופן של טענות, מן הראוי להזכיר, כי בשיטת משפטנו מקובל שככלל אין ערכאת ערעור מתערבת בעונשים, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, שניכרת בהם סטייה ממדיניות הענישה הראויה בעבירות דומות, או במקרים שבהם נפלה טעות מהותית בגזר דינה של הערכאה הדיונית (ראו, ע"פ 875/12 אבו טהה נ' מדינת ישראל (7.1.2013); ע"פ 60/12 עמר נ' מדינת ישראל (7.11.2012); ע"פ 5024/12 מסעאד נ' מדינת ישראל נ' מדינת ישראל (30.10.2012); ע"פ 3052/10 זועבי נ' מדינת ישראל (5.9.2011)). 9. לאחר עיון בגזר דינו של בית-משפט קמא, ולאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים לכאן ולכאן, נחה דעתנו, כי אין מקום להתערבותנו בעונש המאסר, אשר נגזר על המערער. נימוקינו לתוצאה זו יובאו להלן. 10. בית משפט זה פסק, לא אחת, כי עבירת ההצתה, "[...] [ש]ראשיתה גפרור ואחריתה עלולה להיות שערי מוות" (ע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל (18.3.2007)), היא מהחמורות שבספר החוקים, וזאת לאור הפוטנציאל ההרסני הטמון בה, ולנוכח הסכנה הגלומה במעשה לגופו של אדם ולרכושו. לא בכדי, הועמד העונש המרבי בצידה של עבירה זו, על חמש עשרה שנות מאסר, וכאשר מטרת ההצתה היא פגיעה באתרי טבע, בנכסי המדינה, או פגיעה בבני-אדם, עומד העונש המרבי על עשרים שנות מאסר. על חומרת עבירת ההצתה עמד השופט (כתוארו אז) מ' חשין, באומרו: "עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות, שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה. ואדם המתיר לעצמו לסכן על דרך של הצתה רכושם וחייהם של אחרים, ראוי שיורחק מחברת בני-תרבות ולו מן הטעם שעלול הוא להוסיף ולסכן את זולתו" (בש"פ 6764/99 תייסר נ' מדינת ישראל (14.10.1999); וראו גם, ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (17.1.2008) (להלן: עניין ג'ורן)). יחד עם זאת, עיון בפסיקתו של בית-משפט זה, מגלה, כפי שציין, בצדק, בית המשפט הנכבד, כי רף הענישה בעבירות ההצתה אינו אחיד, וכי במסגרת שיקולי הענישה, על בית-המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לתוצאות המעשה, לפוטנציאל הסיכון לחיי אדם ולרכוש, הגלום במעשה ההצתה, לתכנון המוקדם, ולעברו הפלילי של הנאשם (ראו, עניין ג'ורן, וההפניות שם). בענייננו, חרף העובדה שמעשי המערער לא הביאו לפגיעות בנפש, אין להקל ראש בנזקים לרכוש שנגרמו על-ידו, ולאובדן מקור פרנסתם של המתלונן ובני משפחתו, כפי שעולה מדברי המתלונן בפנייתו לבית-משפט זה. כמו כן, אין להתעלם מהתכנון המוקדם ומן ההכנות הקפדניות, אשר ערך המערער לקראת ביצוע המעשים, דבר המעיד על כוונתו להסב נזקים כבדים, הן למבנה עצמו והן לרכוש יקר הערך, אשר בתוכו. בנוסף, אין להתעלם גם מעברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל, בין היתר, הרשעה בעבירות סמים, בעבירות רכוש ובעבירות אלימות, אשר בגינן ריצה המערער, כאמור, עשר שנות מאסר בפועל. בהקשר זה, יש ליתן את הדעת גם לעובדה, כי המערער שב לסורו, כארבעה חודשים לאחר שהשתחרר מכלאו, וזאת כאשר רובץ מעל לראשו עונש מאסר מותנה של 24 חודשים. 11. לצד כל אלה, שקל בית-משפט קמא, כשיקולים לקולא, את העובדה, כי בשעת ההצתה היה בית-העסק, כמו גם המבנים הסמוכים, ריקים מאדם, ואת העובדה, כי בסופו של יום, מעשי המערער לא נסתיימו בפגיעות בנפש. כמו כן, הובאו בחשבון נסיבותיו האישיות של המערער, אשר הצהיר, בפני בית-משפט קמא, על רצונו לסור מדרכו הרעה, ולעלות על דרך הישר. 12. על רמת הענישה בעבירות הצתה, אשר בוצעו בנסיבות דומות, ניתן ללמוד, בין היתר, מע"פ 60/12 עמר נ' מדינת ישראל (7.11.2012), בו אושר, על-ידי בית-משפט זה, עונש של ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, אשר הושת על מערער, בגין הרשעה בעבירה של הצתת בית עסק, בשעות הלילה, כאשר לא שהה במקום אדם. בפרשה זו, צויין כי "אין להקל ראש בחומרת מעשי המערער, אשר הצית בית עסק בכוונה לגרום לנזק חמור [...] על אף שיקולים לקולא, אשר נלקחו בחשבון בעת גזירת הדין, יש ליתן את משקל הבכורה לאינטרס הציבורי המחייב תגובה ענישתית הולמת, לכל מי שמעורב במעשי הצתה, ולשיקולי הגמול והרתעה" (שם, בפסקה 36). בפרשה אחרת, אישר בית-משפט זה, עונש של שלוש וחצי שנות מאסר, אשר נגזרו על מערער, בגין הרשעה, על יסוד הודאתו, בהצתת תחנת משטרה (ע"פ 1925/11 כהן נ' מדינת ישראל (6.4.2011)). ברוח דומה, התקבל בבית-משפט זה ערעורה של המדינה על קולת עונשו של נאשם, אשר הורשע בהצתת מספר מכוניות, תוך שתקופת המאסר הועמדה על שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, תחת עשרים ושבעה חודשי מאסר, אשר גזר עליו בית-משפט קמא (ע"פ 180/93 מדינת ישראל נ' עבדאלה (18.4.1994)). במקרה אחר, דחה בית-משפט זה ערעור על עונש של שלושים וארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, אשר נגזר על מערער, בגין הרשעתו בעבירה של שידול להצתת בית-עסק לממכר בגדים (ע"פ 11352/04 איבגי נ' מדינת ישראל (10.5.2005); לפסיקה נוספת בנושא, ראו, ע"פ 9700/05 עבו נ' מדינת ישראל (24.7.2006); ע"פ 2360/12 פלוני נ' מדינת ישראל (1.8.2012)). במקרה שלפנינו, נראה, כי בית-משפט קמא שקל כהלכה את נסיבות ביצוע העבירה ואיזן למולן את נסיבותיו האישיות של המערער, ואת יתר הנסיבות הפועלות לזכותו. לפיכך, אין לקבוע כי נפלה, בגזר דינו של בית-משפט קמא, טעות מהותית, ולטעמנו אין מדובר בסטייה כלשהי, ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. 13. מכאן לטענות בדבר שיעור הפיצוי, אשר הוטל על המערער. בא-כוח המערער טען, כי סכום הפיצוי, בו חוייב מרשו על-ידי בית-משפט קמא, "אינו נתמך בשום חוות דעת מקצועית [...] וכל כולו מבוסס על הערכתו של המתלונן". אין בידינו לקבל טענה זו. בפני בית-משפט קמא עמדו מספר חשבוניות מס, המעידות, כי הנזק אשר נגרם למתלונן כתוצאה מן ההצתה, עומד, לכל הפחות, על סכום של 30,000 ₪. לבית-משפט קמא הוגשה חשבונית מס בגין "שיפוץ כללי למשרד לאחר שריפה [...]", על סכום של 32,000 ₪, ומספר חשבוניות מס נוספות בעבור רכישת ציוד משרדי רב, בסכומים של אלפי שקלים. אשר על כן, גם דין טענותיו של המערער, בהקשר זה, להידחות. לסיום נציין, כי לא מצאנו כל ממש בטענת המערער, בדבר פגמים דיוניים, אשר נפלו, לכאורה, בהפעלת עונש המאסר המותנה, על-ידי בית-משפט קמא. לטענה זו אין כל אחיזה בלשון תקנה 4 לתקנות העונשין, וגזר הדין שהופעל, הוגש לבית-משפט קמא ללא כל התנגדות. עוד ראוי להזכיר, כי עונש המאסר המותנה הופעל בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק הנוכחי, כך שלא הובהר על מה בדיוק מלין המערער. 14. סיכומם של דברים, נחה דעתנו, כי בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, לא סטה בית-משפט קמא ממדיניות הענישה הראויה, וכי העונש אשר הושת על המערער, על כל רכיביו, הינו מאוזן וראוי. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ‏כ"ה בשבט התשע"ג (‏5.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12040060_I11.doc הג + יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il