אברהם(אסיר) נ' הצפון ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 40017-01-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת רות רונן העותר: בר אברהם נגד המשיבים: 1. מפקד פיקוד הצפון 2. הפרקליטה הצבאית הראשית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד לימור ברמלי, עו"ד אופיר ברמלי בשם המשיבים: עו"ד יונתן ברמן, עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העותר שבפנינו הוא חייל מילואים שהורשע בדין והוטל עליו עונש מאסר בפועל. העתירה מכוונת כנגד החלטתו של המשיב 1, מפקד פיקוד צפון (להלן: המשיב) לדחות את בקשתו של העותר להקלה בעונש, כמפורט להלן. 2. ביום 12.9.2024 הרשיע בית הדין הצבאי המחוזי של מחוז הצפון את העותר, על-פי הודאה שניתנה בגדרו של הסדר טיעון, בעבירות נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובהתנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי). כעולה מכתב האישום המתוקן, בחיפוש משטרתי שבוצע ברכבו הפרטי של העותר בעת ששירת כלוחם במילואים, נתפסו שלושה רימוני רסס וכמות קטנה של סם מסוכן מסוג "קוקאין". בהמשך לכך ובהתאם להסדר הטיעון, בית הדין הצבאי המחוזי גזר על העותר עונש מאסר בפועל של 24 חודשים, לצד עונשים נוספים. 3. ביום 10.10.2024 הגיש העותר למשיב בקשה להקלה בעונשו, לפי סעיף 442 לחוק השיפוט הצבאי. העותר פירט טעמים שונים המצדיקים לטענתו את קבלת הבקשה, ובין היתר התייחס לתרומתו בשירות מילואים. יצוין כבר עתה כי לפי סעיף 443 לאותו חוק, ראש המחוז השיפוטי המחליט בבקשה להקלה בעונש – במקרה זה המשיב – חייב לעיין לצורך כך בחוות דעתו של פרקליט צבאי, ואם הוא מבקש לסטות ממנה עליו לנמק את הדבר בכתב. 4. ביום 13.10.2024 הועברה אל משרדו של המשיב חוות דעת מטעם הפרקליטות הצבאית בעניין בקשתו של העותר (להלן: חוות הדעת). בחוות הדעת נטען כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים שמצדיקים לעשות שימוש בסמכותו של המשיב ולהקל בעונש. כן צוין בחוות הדעת, בין השאר, כי העונש שנגזר על העותר נקבע בהתאם להסדר טיעון, שבמסגרתו כבר נשקלו כלל הטעמים המפורטים בבקשה. 5. ביום 15.10.2024 נעתר המשיב לבקשתו של העותר וקבע כי עונשו יקוצר בששה חודשים, כך שיסתיים ביום 1.10.2025 (להלן: החלטת הקיצור). בדיעבד התברר, כך טוען המשיב, כי בשל נסיבות הקשורות במלחמה, ההחלטה התקבלה מבלי שחוות הדעת הוצגה לעיונו. ממילא, ההחלטה שהתקבלה ניתנה ללא ההנמקה הדרושה במקרים שבהם ההחלטה אינה תואמת את עמדת הפרקליטות הצבאית. 6. ביום 21.11.2024 העותר הגיש בקשה לוועדה לעיון בעונש (שהיא המקבילה הצבאית לוועדה לשחרור על-תנאי) לפי סעיף 510(א) לחוק השיפוט הצבאי. הלכה למעשה, רק בשלב זה התגלה לראשונה הקושי בהליך שבו התקבלה החלטת הקיצור. זאת, בהמשך להתייחסות שהוגשה לוועדה מטעם הפרקליטות הצבאית, שבה היא הבהירה כי לשיטתה החלטת הקיצור התקבלה מלכתחילה שלא כדין ועל כן הוחלט לבטלה. בהתאם, ובשים לב לכך שהעותר טרם ריצה מחצית מהעונש שגזר עליו בית הדין הצבאי המחוזי (ככל שהחלטת הקיצור לא מובאת בחשבון), ביום 10.12.2024 קבע יו"ר הוועדה לעיון בעונש כי בשלב זה אין מקום לדון בעניינו. 7. בהמשך לכך, העותר הגיש עתירה לבית משפט זה שבה העלה טענות כנגד אי-כיבודה של החלטת הקיצור (בג"ץ 34865-12-24). העתירה נמחקה ביום 30.12.2024 (השופטים נ' סולברג, ח' כבוב ו-י' כשר), לאחר שנמסרה לבית משפט זה הודעה, ובה צוין כי ביום 16.12.2024 התקבלה החלטה נוספת של המשיב בעניינו של העותר שבאה במקום החלטת הקיצור שבוטלה (להלן: ההחלטה העדכנית). בהודעה צוין, בין השאר, כי ההחלטה העדכנית התקבלה לאחר היוועצות עם הפרקליטה הצבאית הראשית, היא המשיבה 2, ועיון נוסף בגזר דינו של העותר, וכי במסגרתה הוחלט לדחות את בקשתו להקלה בעונש. 8. ביום 15.1.2025 הגיש העותר את העתירה הנוכחית, ובה הוא מעלה טענות כנגד קבלתה של ההחלטה העדכנית, תוך התייחסות, בין היתר, לפגיעה בציפיותיו לשחרור מוקדם. 9. ביום 18.2.2025 הגישו המשיבים תגובה מקדמית לעתירה, ובה נטען כי דינה להידחות. המשיבים טוענים, בעיקרו של דבר, כי החלטת הקיצור ניתנה בחוסר סמכות, כמו גם על בסיס תשתית ראייתית חסרה, ועל כן דינה היה להתבטל. לעומת זאת, כך נטען, ההחלטה העדכנית התקבלה לאחר הליך מינהלי תקין ובמסגרת שיקול הדעת הרחב שמוקנה למשיב בסעיף 442 לחוק השיפוט הצבאי להקל בעונש. המשיבים טוענים כי סמכותו של המשיב להקל בעונש היא סמכות ייחודית וחריגה, השמורה לנסיבות יוצאות דופן או למקרים שבהם חל שינוי נסיבות מהותי ממועד מתן פסק הדין. זאת, בשים לב לכך שמדובר בסמכות המהווה חריג לכלל סופיות הדיון. 10. לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. כידוע, רשויות מינהליות מוסמכות לתקן או לבטל החלטה שהתקבלה על ידן (ראו: סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981; בג"ץ 2835/23 אבו הייכל נ' הוועדה הצבאית לעיון בעונש, פסקה 45 (1.5.2024); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 380-373 (2010) (להלן: ברק-ארז)). אכן, ביטול החלטה עשוי לעורר קושי בהתחשב בהסתמכות או בציפיות שיוצרת ההחלטה המקורית. אולם, שיקולים אלה ברמת הפרט יש לאזן אל מול האינטרס הציבורי. לזה ניתן משקל רב במיוחד כאשר החלטתה של הרשות אינה חוקית או שיש בה חריגה ברורה מסמכות (ראו למשל: בג"ץ 6414/15 ענק הבטיחות נ' משרד התקשורת, פסקאות 38-37 (15.8.2016); בג"ץ 1407/18 קופולק (1949) בע"מ נ' מנהלת המחלקה לרישום תכשירים רפואיים, פסקה 32 (19.8.2019); ברק ארז, בעמ' 387-385 (2010)). 11. אלה הם פני הדברים במקרה דנן, שבו החלטת הקיצור אכן התקבלה שלא בהתאם להוראותיו של חוק השיפוט הצבאי. סעיף 443(ב) לחוק השיפוט הצבאי קובע במפורש כי "ראש המחוז השיפוטי חייב, לפני החלטתו לפי סעיף 442, לעיין בחוות דעתו של פרקליט צבאי" (ההדגשה הוספה). בהמשך לכך, סעיף 443(ג) לאותו חוק קובע כי במקרים שבהם החלטה לפי סעיף 442 ניתנה בניגוד לעמדתו של הפרקליט הצבאי, יש לנמק מדוע הוחלט כך. כפי שתואר לעיל, החלטת הקיצור התקבלה שלא בהתאם להליך שנקבע בחוק – מבלי שעמדה לנגד עיניו של המשיב חוות הדעת וללא כל נימוק לסטייה ממנה. אשר על כן, והגם שאיננו מקלים ראש בפגיעה בציפיותיו של העותר, זו אינה יכולה להישאר על כנה במתכונתה המקורית. 12. באשר להחלטתו העדכנית של המשיב, אנו סבורים כי זו ניתנה במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו בהפעלת סמכותו לפי סעיף 442 לחוק השיפוט הצבאי, והעותר לא הצביע על פגם המצדיק את התערבותנו בה. ההחלטה ניתנה לאחר שהמשיב עיין בגזר דינו של העותר ובעמדת הפרקליטות הצבאית ומצא כי לא מתקיימים במקרה דנן טעמים מיוחדים וחריגים המצדיקים להיעתר לבקשה. אכזבתו של העותר היא מובנת אך לא מצאנו עילה להתערב בהחלטה זו. אין צריך לומר כי דרכו של העותר להגשת בקשה לוועדה לעיון בעונש עודה פתוחה, כאשר תגיע העת לכך, ואיננו נוקטים בעניין זה כל עמדה. 13. סוף דבר: העתירה נדחית. במכלול הנסיבות שתוארו, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"ה (27 מרץ 2025). נעם סולברג שופט דפנה ברק-ארז שופטת רות רונן שופטת