פלוני נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 400/24 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל - משטרת ישראל 2. פרקליטות מחוז חיפה 3. פרקליטות המדינה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד בנימין תייאר פסק-דין השופט ח' כבוב: במוקד העתירה שלפנינו בקשת העותרים כי נוציא צו על-תנאי המורה למשיבות לבוא וליתן טעם "מדוע לא שינו את עילת סגירת תיק החקירה כנגד העותר, מעילת חוסר ראיות לעילת חוסר אשמה". מן העתירה ונספחיה עולה כי העותרים הם בני זוג שיחסיהם ידעו עליות ומורדות, וכי ביום 16.09.2022 נפתחה נגד העותר חקירה פלילית שיסודה בתלונה שהגישה העותרת נגדו. זאת, בחשד לביצוע עבירה של תקיפת בת-זוג הגורמת חבלה של ממש ועבירה של מעשה סדום שלא בהסכמה חופשית. לפי הנטען בעתירה הרקע לתלונה היה רצונו של העותר לצאת מהדירה בה שהו השניים לאחר ריב, עת העותרת חסמה את יציאתו. או אז העותר "נאלץ להסירה מעל פניו על מנת לצאת מהדירה, תוך [שהוא] מודיע [לה] על סיום הקשר [ביניהם]. בעקבות הודעת העותר על סיום הקשר, הגישה [העותרת] תלונה במשטרה כנגד העותר ומכאן ואילך החל מחול שדים להסתובב סביב [העותר], שלא עשה דבר ולא חצי דבר". עוד לפי האמור בעתירה, ביום 18.09.2022, יומיים לאחר שהגישה תלונתה, הגיעה העותרת לתחנת המשטרה והודיעה לחוקר כי היא "בדתה את אירוע התלונה כנגד העותר, וכי העותר לא פגע בה ולא עשה לה דבר" (ההדגשות במקור – ח' כ'). בתום החקירה המשטרתית הועברו ממצאיה לפרקליטות המחוז, וביום 31.10.2022 הוחלט לסגור את התיק מחמת חוסר ראיות. זאת נעשה, לטענת העותרים "מבלי שניתנה התייחסות כלשהיא לעובדה, כי [העותרת] חזרה בה מתלונתה והודתה, כי בדתה את האירוע ממוחה הקודח"; עוד נטען כי "החשדות כנגד העותר משוללות יסוד, ואין בהן אלא גרסה מעוותת, מוגזמת ומנופחת של העובדות מפיה של העותרת, כאשר תכלית התלונה הייתה ממניעים לא כשרים של נקמנות ויצירת מנוף פלילי כדי למנוע מהעותר לעזוב אותה". ביום 13.11.2022 פנה העותר לתביעה בבקשה לפי סעיף 62(ב)(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), לשינוי עילת הסגירה של תיק החקירה מחוסר ראיות לחוסר אשמה. בבקשה הוטעם כי העותר הוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שהעולם הפלילי זר לו לחלוטין. כן צוין בבקשה כי העותר התנדב לפני שירותו הצבאי במסגרות שונות, וסיים את שירותו הצבאי בתפקיד לחימה תוך קבלת תעודת הצטיינות ממפקד חטיבת הצנחנים. בנוסף הוסבר, כי העותר עובד בחברה המספקת שירותי אבטחה למוסדות פיננסיים, ובתפקידו הוא משמש כסייר חמוש באקדח. בבקשה צוין כי בני הזוג נהגו לקיים "משחקי שליטה ופנטזיות שונות הכוללות גם אזיקים, כאשר הכל [היה] בהסכמה בין בני הזוג ולרצונם" [במאמר מוסגר יוער כי טענה זו שימשה את העותר כאשר הוטח בו בחקירתו כי העותרת סיפקה צילומים בהם רואים שטפי דם שונים על גופה]. ככל שניתן להבין מן העתירה ונספחיה בקשת העורר מיום 13.11.2022 נדחתה. ברם, ההחלטה בנדון לא צורפה ולא פורט על אודותיה בכתב העתירה באופן מפורש. ניתן להניח כי כאלו הם פני הדברים מכיוון שביום 09.02.2023 הגיש העותר ערר בנדון לפרקליטות המדינה, בגדרו התמקד בנתונים העובדתיים שבתיק החקירה לרבות עדויות, חקירות, ומזכרים. טרם חתימת הערר, התבקש "לשנות את עילת הסגירה [...] לעילה של העדר אשמה. תוך ביטול החלטת הפרקליטות, וקביעה כי לא קיים בחומרי החקירה כל ניצוץ ראייתי". בנוסף הודגש כי במצב הדברים הנוכחי העותר "לא רשאי לקבל את נשקו חזרה ולחזור לתפקידו כל זאת תוך ש[הוא] והמתלוננת [היא העותרת – ח' כ'] עדיין בקשר רומנטי ומנהלים יחד משק בית משותף". בהודעה נושאת תאריך 26.10.2023, שלטענת העותר הגיעה לידיו רק ביום 26.12.2023, הוא התבשר כי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים החליט לדחות את עררו. בהודעה הוסבר, כי בפסיקה ובהנחיית פרקליט המדינה נקבע כי תיק ייסגר מחוסר אשמה רק אם מהראיות עולה כי הסיכוי שהחשוד אכן ביצע את העבירה הינו נמוך. לגופו של עניין נקבע כי "העיון בתיק העלה כי התשתית הראייתית שהתגבשה נגד העורר [העותר – ח' כ'] הינה בעוצמה אשר אינה מצדיקה את שינוי עילת סגירת התיק להיעדר אשמה", זאת מכיוון שבתלונתה מסרה העותרת כי העותר "תקף אותה במכות ושבמהלך חיי הזוגיות שלה[ם] הוא כפה עליה לקיים יחסי מין באופן מסוים בניגוד לרצונה. העורר אמנם הכחיש את המיוחס לו, אולם יש בתיק ראיות התומכות בתלונת המתלוננת כגון סימנים הכחולים על ידה ורגלה, ואמירותיו של העורר עצמו בהקלטת עימות (מאוחר יותר) בינו ובין המתלוננת אשר למעשה מפלילות את העורר". מכאן העתירה שלפנינו. בגדרה נטען כי בערר נפלה שגגה, שכן בניגוד לנטען אמת המידה לסגירת תיק חקירה בעילה של חוסר אשמה אינה האם מתוך הראיות עולה כי "הסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הינו נמוך" אלא האם "הראיות משאירות ספק סביר בחפותו של החשוד. [...] [ו]כי אין די בקיומו של שמץ ראיות, אלא אם [חומר הראיות] עומד במבחן הראיה המנהלית ומשאיר ספק סביר בחפותו של החשוד". כן צוין, כפי שצוין בבקשה מיום 13.11.2022, כי העותר הוא אדם נורמטיבי, ללא דופי, שהתנדב בקהילה ושירת בתפקיד צבאי קרבי בסדיר ובמילואים ואף קיבל תעודת הצטיינות במהלך שירותו. כן הוזכר כי העותרים חיים יחדיו, מנהלים מערכת יחסים תקינה ו"העותרת מבקשת בזאת לכבד את רצונה, [שיכירו בכך] שדבריה אשר נמסרו בחקירה לא מדויקים לשון המעטה כפי שאף הסבירה בפני החוקרים וחזרה בה מהדברים". לאחר ששקלתי את טענות העותרים, מצאתי כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. בית משפט זה פסק וחזר ופסק כי שיקול הדעת הנתון לרשויות התביעה והחקירה ביחס לעילה בעטיה ייסגר תיק חקירה הוא רחב, שכן החלטה כאמור מצויה בגרעין הסמכות המקצועית שהמחוקק נתן בידי רשויות התביעה (ראו: בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פסקה 11-10 (14.07.2015)). בהתאם נקבע, כי התערבות בית המשפט הגבוה לצדק בעתירות מסוג זה תהא מצומצמת בהיקפה ושמורה למקרי קצה, בהם ההחלטה לוקה בשרירות, בשיקולים זרים, בהפליה או בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורש העניין (בג"ץ 6165/22 גנדוס נ' משטרת ישראל, פסקה 6 (18.09.2022)). העתירה שלפנינו לא באה בקהל אותם מקרים חריגים. בנדון דידן העתירה דלה בנימוקים וכאמור אסמכתאות רלוונטיות נעדרות ממנה, באופן המעורר תמיהה. כך למשל, אין כל אפשרות להבין מהעתירה ונספחיה מה הכוונה בהודעה על ההחלטה בערר ל"אמירותיו של העורר עצמו בהקלטת עימות (מאוחר יותר) בינו ובין המתלוננת אשר למעשה מפלילות את העורר". מבלי להידרש לנפקות המשפטית של אי גילוי מלוא העובדות בפני בית המשפט (ראו והשוו: בג"ץ 370/24 פלדמן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (10.01.2024)), די אם אציין כי העתירה, במתכונתה, לא מספיקה כדי להצדיק התערבות בשיקול דעת התביעה כמבוקש. על אף שדי בדברים אלו כדי לדחות את העתירה, מצאתי, בשים לב לסוגיה שעל הפרק, להרחיב קמעה בנדון. כידוע, לאחר שמועבר תיק חקירה מהרשות החוקרת לגורמי התביעה, האחרונים בודקים האם לפניהם תשתית ראייתית מספקת העולה כדי 'סיכוי סביר' או 'אפשרות סבירה' להרשעה (ראו: סעיף 3 להנחיית פרקליט המדינה 1.3 "סגירת תיקים בעילת 'חוסר ראיות' ובעילת 'חוסר אשמה'" (12.05.2019) (להלן: הנחיית פרקליט המדינה), שמטרתה להתוות את מדיניות התביעה בשיקולים ובמבחנים לסגירת תיק פלילי נגד חשוד, באופן המבנה את שיקול דעת התובע, בהתאם לפסיקת בית המשפט לאורך השנים. כן ראו, מבין פסקי הדין אליהם מפנה ההנחיה: בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נא(3) 1, 30-29 (1997)). כאשר גורמי התביעה הגיעו לכלל מסקנה כי תנאי סף זה לא מתקיים, עליהם להימנע מהעמדה לדין ולסגור את תיק החקירה נגד החשוד. במקרה כזה, על התובע לקבוע את עילת סגירת התיק, ולכך מן הסתם נפקות מעשית ונורמטיבית במישורי החיים השונים (ראו למשל האמור בבג"ץ 6213/14 ארגמן נ' משטרת ישראל, פסקאות 9-8 (01.12.2016); בג"ץ 4372/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (17.12.2015); וכן סעיף 8 להנחיית פרקליט המדינה)). אכן, בעבר, כדי שתיק ייסגר בעילה של היעדר אשמה היה צורך במצב בו לא התקיים 'שמץ ראייתי' הקושר את החשוד לביצוע העבירה. ברם, מבחן זה התעצב והתפתח עם השנים, בין היתר בבג"ץ 4539/92 קבלרו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(3) 50, 54 (1996) עליו העותרים תולים יהבם, אך לא רק (וראו, למשל: בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה (09.10.2003), ומהעת האחרונה: בג"ץ 3200/22 ארז נ' רשות התחרות (06.02.2023)). בהנחיית פרקליט המדינה, שעודכנה לאחרונה באמצע שנת 2019, רוכזה הפסיקה הרלוונטית בהקשר זה, ונקבע בסעיף 13 כך: "ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה – כעולה מהראיות שנאספו בתיק – נמוך, הרי שעילת הסגירה הראויה הנה 'היעדר אשמה'. ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הנו גבוה יותר, יש לסגור את התיק בעילה של 'חוסר ראיות'". לא זו אף זו הוער, בסעיף 14, כי ניתן להשתמש במבחן הראיה המנהלית לשם בחינת עוצמתן ואופן עיבודן הצפוי של הראיות בתיק, תוך שהודגש כי מטבע הדברים מדובר בעניין מורכב, תלוי הקשר ונסיבות, וכי קשה לכמת את המונח "סיכוי סביר" בהקשר של סיכויי ההרשעה. בהמשך הוטעם, כי המשמעות של סגירת תיק בהיעדר אשמה, אינה כי החשוד בהכרח לא ביצע את העבירה אלא שהסיכוי כי ביצע אותה הוא נמוך (שם, בסעיף, 15) בהתאם להתוויות שבסעיפים 19-17 להנחיה. בנתון לאמור סבורני כי העותרים לא צלחו את המשוכה המשמעותית שעמדה בפניהם, ועל כן דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. כמו כן, מצאתי להורות על חיסיון שמם של העותרים. ניתן היום, ‏י"ב בשבט התשפ"ד (‏22.1.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24004000_C01.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1