צ.בכור ניהול ואחזקות בע"מ נ. ממשל ירושלים התשנ"ה בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 3998/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3998/07 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ח' מלצר המערערת (והמשיבה בערעור שכנגד): צ. בכור ניהול ואחזקות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ממשל ירושלים התשנ"ה בע"מ 2. תרצה לין 3. גולד אין דה פירל בע"מ 4. עו"ד אהרון ריבלין 5. עו"ד עמוס חריף 6. ג'רוזלם אנטרפרייזס בע"מ 7. שרה לין 8. אילן לין 9. איתן לין 10. אמיר לין המערערים בערעור שכנגד: 1. עו"ד אהרון ריבלין 2. עו"ד עמוס חריף ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 07/03/2007 בת.א. 1392/02 שניתן על ידי כב' השופטת ר' משל בשם המערערת (והמשיבה שכנגד): עו"ד יוסף יפרח בשם המשיבים 1, 7‑10: עו"ד גלעד בניאל בשם המשיבים 4-5 (והמערערים שכנגד): עו"ד אלישע אטיאס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כב' השופטת ר' משל). בפסק דינו, הכריז בית המשפט על בטלותם של שני הסכמים למכירת מקרקעין, לאחר שמצא כי ההסכם הראשון מבין השניים מבחינת הזמן נכרת תוך חריגה מסמכות נושאת משרה בחברה, ובסטייה מן ההליך הנדרש לאישור עיסקה תוך ניגוד ענינים בחברה. רקע עובדתי 1. המשיבה 1, ממשל ירושלים התשנ"ה בע"מ (להלן: החברה המשיבה), הוקמה ביום 8.9.94. המשיבה 2, תרצה לין (להלן: גב' לין), היתה בעלת מניות בחברה המשיבה ושימשה נושאת משרה בה בתקופה הרלבנטית לענייננו. יתר בעלי המניות בחברה היו בני משפחת בעלה של גב' לין. ביום 10.9.95 רכשה החברה המשיבה מן המשיבה 6, ג'רוזלם אנטרפרייז בע"מ (בפירוק), שתי חנויות במלון "פנינת דן" בירושלים (להלן: הנכסים). גב' לין טיפלה מטעם החברה המשיבה ברכישת הנכסים, ולאחר מכן בהשכרתם. לחברה המשיבה לא היו נכסים נוספים. יוער, כי בכתבי הטענות, ואף בפסק הדין קמא, מתואר תפקידה של גב' לין בחברה המשיבה בדרך כלל כ"מנהלת", תוך שלא נעשתה אבחנה מדויקת בין תפקידה כדירקטורית וכמנהלת כללית. 2. המשיבה 3, גולד אין דה פירל בע"מ (להלן: חב' גולד), נוסדה ביום 22.2.00. חברה זו הוקמה על ידי המשיב 4 (והמערער שכנגד), עו"ד ריבלין (להלן: עו"ד ריבלין), ביוזמתה של גב' לין, כאשר המטרה היתה כי עו"ד ריבלין יחזיק עבורה בנאמנות את מניות חברה זו. ואכן, עו"ד ריבלין החזיק בנאמנות את מניות החברה בעבור גב' לין, וזו מונתה מנהלת יחידה בחברה זו. ביום 1.3.00 נערך באמצעות גב' לין הסכם בין החברה המשיבה לבין חב' גולד, אשר במסגרתו הועברו לחב' גולד זכויותיה של החברה המשיבה בנכסים תמורת סך של 330,000 דולר. על הסכם זה חתמה גב' לין הן בשם החברה המשיבה והן בשם חב' גולד. הערת אזהרה אודות העיסקה נרשמה במרשם המקרקעין ביום 13.3.01, בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בהליך שעניינו פירוקה של המשיבה 6. העיסקה דווחה לרשויות המס ביום 23.4.01. 3. ביום 22.3.01 נערך הסכם להעברת הזכויות בנכסים בין חב' גולד לבין המערערת, צ. בכור, ניהול ואחזקות בע"מ, תמורת סך 110,000 דולר. התמורה הורכבה בפועל מתשלומים ששילמה המערערת לרשויות המס על חשבון חוב של חב' גולד לרשויות אלה, וכן מקיזוז חובות שגב' לין או מי ממעסיקיה או חברותיה חבו כלפי המערערת. 4. עוד יצויין, כי במהלך החודשים ינואר-אפריל 2000 התנהלו הליכי גירושין בין גב' לין לבין בעלה, שהוא ובני משפחתו היו, כאמור, המעורבים האחרים בחברה המשיבה. במסגרת הליכי הגירושין הוטל, ביום 20.1.00, עיקול על נכסים שונים של גב' לין, וביניהם גם על זכויותיה בחברה המשיבה ועל זכויותיה בנכסים. העיקול בוטל ביום 24.7.00. לבסוף יוזכר, כי ביום 6.3.00 החליטה אסיפתה הכללית של החברה המשיבה להעביר את גב' לין מתפקידה, מן הנימוק שהיא "עושה בחברה כבתוך שלה, מבלי לערב את יתר בעלי המניות בהחלטותיה". ההליך בבית משפט קמא 5. ביום 25.6.01 הגישה החברה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי. ביסוד התביעה עמדה הטענה לבטלותו של ההסכם שנערך לכאורה בינה לבין חב' גולד להעברת הנכסים אל זו האחרונה, וזאת מן הנימוקים העיקריים הבאים: ראשית נטען, כי מדובר בהסכם למראית עין בלבד. לתמיכה בטענה זו צויין, בין השאר, כי בפועל לא שולמה לחברה המשיבה כל תמורה בעד הנכסים, וכי חלפה כשנה ממועד עריכת ההסכם ועד למועד הדיווח על העיסקה לרשויות המס, ורישום הערת אזהרה לגביה. שנית נטען, כי בכריתת ההסכם, פעלה גב' לין במרמה, ותוך חריגה מסמכותה כלפי החברה המשיבה. שלישית נטען, כי העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד היתה כרוכה בענין אישי של נושאת משרה בחברה, היא גב' לין, ומשום כך היא היתה טעונה אישור בהליך הקבוע לכך בדיני החברות – הליך אשר לא קויים. רביעית נטען, כי ההסכם מהווה למעשה עיסקה שעשתה גב' לין עם עצמה, בתורת שלוחתה של החברה המשיבה, וכי משום כך פסול הוא בגדרי דיני השליחות. עוד טענה החברה המשיבה בתביעתה, כי בטלותה של העיסקה בינה לבין חב' גולד מביאה גם לבטלות העיסקה בין חב' גולד לבין המערערת. בין השאר נטען לענין זה, כי היה על המערערת לוודא בטרם כריתת העיסקה כי הנכסים הועברו לחב' גולד בעיסקה כשרה ותקפה. סוף דבר, החברה המשיבה בקשה כי יוצהר על כך שהיא עודנה הבעלים של הנכסים; לחלופין, תבעה החברה המשיבה לחייב את המערערת לפצותה בגין נזקיה. 6. המערערת הגישה הודעת צד שלישי נגד עו"ד ריבלין ונגד המשיב 5 והמערער שכנגד, עו"ד עמוס חריף. שני עורכי הדין הללו הם שטיפלו מטעם חב' גולד בעיסקה שנערכה בינה לבין המערערת. עורכי הדין הגישו כתב הגנה, וכן שלחו הודעת צד רביעי למשיבים 7‑10, בני משפחת בעלה של גב' לין, אשר הגישו כתב הגנה מטעמם. נגד חב' גולד ונגד גב' לין ניתן פסק דין עוד בטרם דיון בגופה של התביעה, בשל העדר התייצבות לדיון (החלטת כב' השופטת ה' גרסטל מיום 3.9.02). 7. בית המשפט קמא קיבל את התביעה. תחילה קבע, כי אין לראות את העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד כחוזה למראית עין. אולם משני נימוקים אחרים השקיף בית המשפט על העיסקה כבטלה. הנימוק העיקרי שהובא לתמיכה במסקנה זו הוא, כי בעשיית העיסקה, חרגה גב' לין מן הסמכות שהוקנתה לה כנושאת משרה בחברה המשיבה. אמנם, ככלל, היתה גב' לין בעלת "זכות חתימה" בחברה המשיבה, זכות שאיפשרה לה לחייב את החברה בכל ענין, בחתימתה ובתוספת חותמת החברה; אולם, כעולה ממסמך מסוים, אשר נחזה כפרוטוקול אסיפת בעלי המניות בחברה מיום 28.2.00, גב' לין ביקשה לקבל את אישורם של בעלי המניות למכירת הנכסים לחב' גולד, ועל פי האמור באותו מסמך, האישור הנדרש אכן ניתן באותה אסיפה. עם זאת, בית המשפט קבע כי ככל הנראה, ישיבה כזו לא נתקיימה בפועל, וגב' לין פעלה בעיסקה עם חב' גולד על דעת עצמה, ותוך חריגה מהרשאה. בית המשפט מצא עוד, כי חב' גולד – הנמצאת בבעלותה של גב' לין – ידעה שהעיסקה עמה נעשית בלא הרשאה. מכאן, הסיק בית המשפט קמא, כי לאור הוראת סעיף 56(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), אין לעיסקה זו תוקף כלפי החברה המשיבה. לאור זאת נקבע, כי הזכויות בנכסים לא הועברו כדין לידי חב' גולד, ולכן המערערת לא יכלה לרכוש בהם זכויות מידי חב' גולד, הואיל ולא נתקיימו תנאי תקנת השוק על פי סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר). הנימוק המישני שהובא על ידי בית המשפט קמא למסקנתו בדבר בטלות העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד נטוע בענין האישי שהיה לגב' לין בעיסקה זו. כזכור, גב' לין כיהנה בעת עריכת ההסכם עם חב' גולד כנושאת משרה בחברה המשיבה, והיתה בעלת המניות היחידה של חב' גולד (באמצעות עו"ד ריבלין). לאור זאת קבע בית המשפט קמא, כי עיסקה זו היתה טעונה הליך אישור מתאים על פי הוראת סעיף 270(1) לחוק החברות. בית המשפט סיווג את העיסקה כ"עיסקה חריגה", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות, הואיל ונמכרו בה כל נכסיה של החברה המשיבה. בהתאם לכך נקבע, כי לעיסקה זו נדרשו אישור הדירקטוריון ואישור האסיפה הכללית, על פי סעיף 272 לחוק החברות. משאישורים אלה לא ניתנו, נקבע כי העיסקה ניתנת לביטול על פי סעיף 281 לחוק. עוד נקבע, כי החברה המשיבה ביטלה כדין את העיסקה בעצם הגשת התביעה, או אף לפני כן. בית המשפט קמא הוסיף ובחן האם יש בידי המערערת כח משפטי לגבור על זכויותיה של החברה המשיבה לנכסים. על כך השיב בשלילה, וזאת בעיקר על סמך אנלוגיה לסעיף 12 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971 (להלן: חוק המיטלטלין). 8. הודעת הצד השלישי ששלחה המערערת לעורכי הדין ריבלין וחריף נדחתה. בהודעה זו נטען, כי עורכי הדין הציגו למערערת מצג, לפיו העיסקה שנכרתה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד היתה כשרה ותקפה. לטענת המערערת, אלמלא מצגים אלה, והערת האזהרה לטובת חב' גולד, היא לא היתה מתקשרת בעיסקת מכר זו, ולא היתה משלמת כל תמורה בגינה. בית המשפט קבע כי ביטול ההסכם בין חב' גולד למערערת לא יביא לשינוי מצב לרעה של האחרונה לעומת המצב בו נמצאה קודם לכן, שכן לא הוכח כי מצבה של גב' לין קודם לעריכת ההסכם עם המערערת היה מאפשר למערערת לגבות את חובה מגב' לין בדרך אחרת, שלא באמצעות עיסקת המכר. על כן נקבע, כי אפילו ניתן היה לתלות את כריתת ההסכם בין חב' גולד למערערת בהתנהלותם של עורכי הדין ריבלין וחריף – ולא הוכרע כך – מכל מקום לא הוכח שכריתת ההסכם הסבה נזק למערערת. לפיכך, הודעת הצד השלישי כנגד עורכי הדין נדחתה, ומשכך, לא נדרש לדון בהודעת הצד הרביעי שנשלחה למשיבים 7 עד 10. על פסק דין זה נסב ערעורה של המערערת. טענות הצדדים 9. בערעורה, טענה המערערת כי האורגן המוסמך מטעם החברה המשיבה לבצע את עיסקת המכר בין החברה לבין חב' גולד היה הדירקטוריון ולא האסיפה הכללית, וכי על כן, עצם העובדה כי העיסקה לא אושרה בידי האסיפה הכללית אינה מביאה לבטלותה. לחלופין נטען, כי אף אם נפל פגם בעיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד, זכאית המערערת – כצד שלישי לעיסקה זו – להגנה על זכויותיה בנכסים; זאת, מכח סעיף 56(א) לחוק החברות או מכח סעיף 6 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות). נטען, כי במקרה מסוג זה אין תחולה לדוקטרינת "תקנת השוק" על פי סעיף 34 לחוק המכר, שכן החלתה בנסיבות אלה היתה "שוללת כל אפשרות שצד ג' יוכל ליהנות מהגנה זו, גם אם הוא תם לב (וגם אם נתן תמורה)", ותוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת. אשר לחלקו של פסק הדין העוסק באי-קיומו של הליך לאישור העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד, חרף עניינה האישי של גב' לין בעיסקה, נטען, ראשית, כי אין הצדקה, כענין שבמדיניות, להתייחס לעיסקה מעין זו כ"עיסקה חריגה"; שנית, כי על מנת להכשיר את העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד די היה בהסכמה בלתי פורמלית של בעלי המניות בחברה המשיבה, ולא נדרש בהכרח לקיים הליך אישור פורמלי; ושלישית, גם אם העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד לא אושרה כראוי, יש לראות את העיסקה כתקפה ביחס לצד שלישי לעיסקה, כדוגמת המערערת, על פי סעיף 280(ב) לחוק החברות; זאת, לאור התקיימותם של התנאים הנדרשים לכך במקרה זה. לטענת המערערת, סעיף 280(ב) לחוק החברות מסדיר את זכויותיו של צד שלישי במקרה מסוג זה, ואין להידרש לצורך כך לאנלוגיה לסעיף 12 לחוק המיטלטלין. עוד צויין, כי המערערת נתנה תמורה של ממש בעד הנכסים, בין השאר בתשלום מיסים שחב' גולד חבה לרשויות, ובהספקת סחורה. 10. המערערת מלינה גם על דחיית הודעת הצד השלישי ששלחה לעורכי הדין ריבלין וחריף. לענין זה נטען, כי בטיפולם בעיסקה בין חב' גולד לבין המערערת הציגו עורכי הדין מצג כאילו הנכסים הועברו לחב' גולד כדין. נטען, כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי לא נגרם למערערת נזק בגין העיסקה, שכן "עם בטלות העיסקה... נגרם נזק למערערת, שהינו אובדן החנויות שרכשה". 11. החברה המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא. ככלל נטען, כי בעריכת שתי העסקאות, פעלה גב' לין בחוסר תום לב להברחת נכסי החברה המשיבה, וזאת על רקע הליכי הגירושין מבעלה בהם היתה מעורבת אותה עת. נאמר, כי בנוסף לדרכי ההנמקה שנקט בהם בית המשפט קמא, ניתן היה לראות בהסכם בין החברה המשיבה לבין חב' גולד גם חוזה למראית עין. עוד נטען, כי גם אם לא היה מקום להתנות את זכויותיה של המערערת לנכסים בעמידה בתנאי תקנת השוק על פי סעיף 34 לחוק המכר, אלא בעמידה בתנאים הנקובים בסעיף 56(א) לחברות – קרי, העדר ידיעה ממשית או קונסטרוקטיבית באשר לפעולה שנעשתה בחריגה מהרשאה – גם אז, תנאים אלה אינם מתקיימים במערערת; לטענת החברה המשיבה, המערערת ושלוחיה היו מודעים לכך שהנכסים הועברו מן החברה המשיבה לחב' גולד בנסיבות המעוררות חשד, ולא פעלו לוודא ולברר האם מדובר בעיסקה כשרה. לדידה של החברה המשיבה, מאותה סיבה עצמה, אין להעניק למערערת הגנה כצד שלישי לעיסקה שנעשתה בלא ההליך הנדרש לאישור עיסקה הכרוכה בענין אישי של נושא משרה. 12. עורכי הדין ריבלין וחריף מקבלים את עיקרי הכרעותיו של בית המשפט קמא. הודגש מטעמם, כי המערערת היתה מיוצגת על ידי עורך דין במהלך עריכת ההסכם בינה לבין חב' גולד, וכי עורך הדין מטעמה ערך בדיקות שונות בנושא העיסקה. עוד צויין, כי המערערת לא שילמה לחב' גולד כל תמורה ממשית בגין העיסקה. בערעור שכנגד, מלינים עורכי הדין ריבלין וחריף על כך שבית המשפט קמא נמנע מלפסוק הוצאות משפט לטובתם, וזאת בלא טעמים ענייניים של ממש. הכרעה 13. לפנינו שרשרת עסקאות שמעורבים בהן שלושה צדדים: החברה המשיבה, חב' גולד, והמערערת, כאשר גב' לין משמשת כ"מוציאה ומביאה" הן בחברה המשיבה, והן בחב' גולד, שהוקמה על ידה ובעבורה. העימות הישיר ביחס לגורלם של הנכסים הוא, כיום, בין המערערת לבין החברה המשיבה, והשאלה הממוקדת הינה האם העברת הנכסים מידי חב' גולד לידיה של המערערת, שהתרחשה בעקבות העברת הנכסים מהחברה המשיבה לחב' גולד, הינה בת תוקף משפטי, או שמא העברה זו בטלה. משולש יחסים זה מעלה את השאלות המרכזיות הבאות: ראשית, האם העברת הנכסים מהחברה המשיבה לחב' גולד הינה העברה בעלת תוקף משפטי? שנית, אם העברה זו אינה תקפה מבחינה משפטית, האם יש בכך בהכרח כדי להפוך לחסרת תוקף את העברת הנכסים מחב' גולד למערערת, בתורת צד שלישי, או שמא זו עשויה לרכוש זכויות בנכסים מכח דוקטרינות משפטיות המרפאות את הפגם שדבק בהעברת הנכסים הקודמת, מהחברה המשיבה לידי חב' גולד? נבחן שאלות אלה אחת לאחת. חריגה מסמכות 14. תקפותה של העברת הנכסים מהחברה המשיבה לידי חב' גולד נבחנת, בראש וראשונה, על רקע כללי החריגה מסמכות, כפי שהתגבשו בחוק החברות, החולש על העסקות נשוא ענייננו. השאלה הראשונה שיש לבחון הינה – האם העיסקה של העברת הנכסים מהחברה המשיבה לחב' גולד, אשר נעשתה באמצעות גב' לין, היתה כרוכה בחריגה מהסמכות שהיתה נתונה לה בתורת נושאת משרה בחברה. 15. חוק החברות קובע בסעיף 55 איסור על החברה, ועל מי שפועל מטעמה, לבצע פעולה שיש בה חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון החברה, או פעולה בלא הרשאה, או פעולה בחריגה מהרשאה. זו לשון ההוראה: פעולה בחריגה מההרשאה 55. (א) חברה, ומי שפועל מטעמה, לא יבצעו פעולה שיש בה חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון, וכן לא יבצעו פעולה בלא הרשאה, או פעולה בחריגה מן ההרשאה. (ב) נעשית, או שיש יסוד להניח שעומדת להיעשות, פעולה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, לבקשת החברה, בעל מניה, או נושה של החברה, שיש חשש לפגיעה בזכויותיו, לתת צו להפסקתה או למניעתה של הפעולה. תוכנה של הוראת חוק זו נושא עמו מטען רב שנים של היסטוריה משפטית, אשר עסקה בהיבטים המושגיים והיישומיים של דוקטרינת האולטרה וירס ממטרות החברה, ותוצאות פעולות של נושאי משרה בחברה החורגות ממטרות אלה. בעבר, בטרם חוקק חוק החברות, היתה מקובלת התפיסה כי כשרותה של חברה מוגבלת בהתאם למטרותיה. כיום, סעיף 4 לחוק החברות קובע כי חברה היא אישיות משפטית, כשרה לכל זכות וחובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד. בכך שונתה התפיסה המשפטית הקודמת, לפיה כשרותה של חברה מוגבלת בהתאם למטרותיה. על פי הדין הקיים כיום, חברה מוחזקת כבעלת כשרות מלאה לפעול בתחומי המשפט כנגזר מאופיה כגוף מאוגד, ובכפוף להוראות ספציפיות של החוק, וסעיף המטרות בתקנון אינו מגביל את כשרותה. כשרותה המשפטית של החברה היא כללית, ודוקטרינת האולטרה וירס ממטרות החברה שנהגה קודם להשתרשות התפיסה הנוכחית שוב אינה נוהגת. סעיף המטרות בתקנון אינו מגביל את כשרות החברה, וגם במצב של חריגה ממטרות החברה, אין מדובר בפעולות בחוסר כשרות, אפילו עשויה החברה שלא לחוב בגינן. שאלת חבות החברה בפעולות חורגות היא, אפוא, שאלה של אחריות ולא שאלה של כשרות (הצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995, ה"ח 2432 מיום 23.10.1995, בעמ' 2, 11 (להלן: הצעת חוק החברות); הדרה בר-מור דיני תאגידים כרך ג 153 (2009) (להלן: בר-מור)). הגם שסעיף המטרות בתקנון החברה אינו מגביל עוד את כשרותה של החברה, עדיין אוסר חוק החברות על החברה, ועל האורגנים הפועלים מטעמה, לבצע פעולה שיש בה חריגה ממטרות החברה, ועל נושאי תפקיד בחברה חל איסור לחרוג מן ההרשאה שניתנה להם על ידי החברה לפעול בשמה. מאז חקיקת חוק החברות, פעולה חורגת, בין ממטרות החברה ובין מההרשאה שניתנה לנושאי תפקיד בחברה, נבחנת לא על פי דיני הכשרות, אלא על פי דיני השליחות במובנם הרחב. הווי אומר, דיני השליחות הכלליים על פי חוק השליחות, וכן דיני השליחות המיוחדים על פי סעיפים 55 ו-56 לחוק החברות (בר-מור, כרך ג, בעמ' 159). תוצאות החריגה מסמכות 16. ההוראות הספציפיות של חוק החברות ביחס לפעולות החורגות ממטרות החברה או מההרשאה מעוגנות בסעיף 56 לחוק החברות, שזו לשונו: פעולה בחריגה מהמטרות או בלא הרשאה 56. (א) פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה, או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב) או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע, ולא היה עליו לדעת, על החריגה או על העדר ההרשאה. (ב) אישור החברה בדיעבד לפעולות בחריגה ממטרות החברה ינתן בידי האסיפה הכללית בהחלטה שתתקבל ברוב הדרוש לשינוי מטרות החברה; אישור כאמור לענין פעולה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה ינתן בידי האורגן המוסמך לתת את ההרשאה. (ג) אישור כאמור בסעיף קטן (ב) לא יפגע בזכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני מתן האישור. כאמור, פעולה שנעשתה עבור החברה, החורגת ממטרותיה או מההרשאה שניתנה למבצעה, אינה פוגמת בכשרות החברה לבצעה. היא מהווה פעולה החורגת מהרשאת האורגנים הפועלים בשם החברה. פעולה זו נבחנת על פי דיני השליחות ולא על פי דיני הכשרות. דיני השליחות לענין זה הם בעלי משמעות כפולה: ראשית, דיני השליחות הכלליים על פי חוק השליחות; שנית, דיני השליחות המיוחדים על פי חוק החברות; במקום שעולה סתירה ביניהם, גובר הדין הספציפי של חוק החברות (ע"א 4670/03 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' כלל (ישראל) בע"מ, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא ברק (13.12.2006) (להלן: ענין י.מ.ש השקעות); יוסף גרוס חוק החברות החדש 106 (מהדורה רביעית, 2007) (להלן: גרוס); הצעת חוק החברות, בעמ' 33). ככלל, פעולה החורגת ממטרות החברה או מההרשאה שניתנה למבצע הפעולה אינה תקפה כלפי החברה, אך לכך יש שני חריגים: האחד – אם החברה אישרה את הפעולה בדרכים הקבועות לכך בחוק (ע"א 2773/04 נצבא, חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פסקאות 12‑16 לפסק דינה של השופטת נאור (לא פורסם, 14.12.2006)); והשני – מקום שהצד השלישי עמו נעשתה הפעולה החורגת לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה, הרי גם אם החברה מתנגדת לאישרור הפעולה, היא תחוייב בתוצאותיה, ותינתן בכך הגנה לציפיותיו של הצד השלישי תם הלב שהפעולה המשפטית שנעשתה עמו תכובד. בבחינת ההרשאה, יש לעמוד, ראשית, על השאלה האם במישור האובייקטיבי הפעולה שנעשתה היתה בגדרה של ההרשאה הנתונה למבצעה. אם חרגה הפעולה מההרשאה, מתעוררת שאלה נוספת, האם בעיני הצד השלישי היתה הרשאה נחזית. "הדגש הוא על חזותה החיצונית של ההרשאה בעיניו של הצד השלישי, וזאת מטעמים של הגנה על אינטרס ההסתמכות שלו. ככל שפעולת המנהל נחזית להיות בעיני הצד השלישי על פי המצגים שהוצגו כפעולת הרשאה, הרי שכך יש לסווגה לענין בחינת תוצאותיה" (ענין י.מ.ש השקעות, פסקה 13). מן הכלל אל הפרט החוליה הראשונה: תקפות העברת הנכסים מהחברה המשיבה לחב' גולד 17. סמכותו של נושא משרה בחברה אינה בלתי-מוגבלת, והוא מצווה שלא לבצע פעולה החורגת מהרשאתו (סעיף 55 לחוק החברות). תחומיה של ההרשאה הנתונה לנושא משרה נגזרים ממקורות שונים. על מקורות אלה נימנים, בין היתר, הוראות חוק החברות, מסמכי החברה, ונוהליה ונוהגיה הפנימיים של החברה (בר-מור, כרך ג, בעמ' 168). חוק החברות קובע הוראות כלליות לגבי תפקידי האורגנים העיקריים של החברה – האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנהל הכללי (סעיף 46 לחוק). בתמצית נציין, כי האסיפה הכללית היא המוסמכת לקבל החלטות מהותיות שונות בענין החברה, כגון שינויים בתקנון, מינויים חשובים בחברה, עריכת שינויים בהון החברה, מיזוג, ועוד (סעיף 57 לחוק החברות); הדירקטוריון מתווה את מדיניות החברה ואת תכניות הפעולה שלה, קובע את המבנה הארגוני ואת מדיניות השכר, אחראי לדו"חות הכספיים, מפקח על פעולות המנהל הכללי, ועוד (סעיף 92(א) לחוק החברות); המנהל הכללי מופקד על ניהולם השוטף של ענייני החברה, במסגרת המדיניות שקבע הדירקטוריון ובכפוף להנחיותיו; בידיו כל סמכויות הניהול והביצוע השיוריות, שלא הוקנו בחוק או בתקנון לאורגן אחר (סעיפים 120, 121(א) ו-122 לחוק החברות; בג"ץ 6432/02 איגוד קופות הגמל הענפיות נ' שר האוצר, פ"ד נז(3) 918, 930‑932 (2003) (להלן: ענין קופות הגמל)). מסמכיה ודרכי התנהלותה הפנימית של החברה עשויים לעצב את פרטיהן ודקדוקיהן של סמכויות האורגנים הפועלים במסגרתה; אך חוק החברות קובע הגבלות שונות על יכולתה של החברה להתנות על חלוקת הסמכויות הקבועה בו (סעיפים 58, 92(ב), 121(ב)-(ג) ו-288(ב) לחוק החברות; ענין קופות הגמל, בעמ' 930‑932; והשוו אירית חביב-סגל דיני חברות 426‑427 (2007) (להלן: חביב-סגל)). 18. דירקטור יחיד, להבדיל מן הדירקטוריון כ"אורגן-רבים" המורכב מכמה דירקטורים, אינו מוסמך, בדרך כלל, מעצם מעמדו, לבצע פעולות בשם החברה (ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289, 312 (2003)). עם זאת, ייתכן שדירקטור פלוני יוסמך על ידי הדירקטוריון לבצע פעולה בשם החברה במסגרת הסמכה ספציפית. החוק מבחין לענינים מסוימים בין חברה ציבורית לחברה פרטית בענין חלוקת הסמכויות והרכב המוסדות המנהלים. כך, למשל, בחברה פרטית יתכן דירקטוריון המונה אדם אחד (סעיף 93(א)); ובחברה פרטית, אם לא מונה מנהל כללי, תנוהל החברה בידי הדירקטוריון (סעיף 119(ב) לחוק). 19. תחימת קוי המיתאר המדויקים של סמכויות נושאי המשרה עשויה להיות מלאכה מורכבת, המעוררת קשיים במקרי גבול. המקרה הנוכחי אינו נמנה על מקרים קשים אלה. גב' לין תוארה בפסק הדין קמא כ"מנהלת" בחברה המשיבה, אשר חתימתה, בצירוף חותמת החברה, מחייבת את החברה המשיבה (פסקה 2(א) לפסק הדין). היא מונתה כמנהלת לראשונה ביום 11.9.94, וכיהנה בתפקידה זה עד ליום 25.11.98, שאז כהונתה הופסקה. ביום 8.3.99 היא מונתה שוב כמנהלת בחברה, וביום 2.10.00 דווח לרשם החברות על ביטול מינוייה, בתוקף מיום 6.3.00. בית משפט קמא סתם ולא פירש אם גב' לין כיהנה בתפקיד של "דירקטור" או "מנהלת כללית", כמשמעותם של מושגים אלה בחוק החברות ובפרקטיקה המקובלת. אפשר אף, כי מאחר שמדובר בחברה פרטית-משפחתית, האבחנה בין תפקידי הדירקטור והמנהל הכללי היטשטשה, והתפקידים התמזגו זה עם זה (השוו סעיף 119(ב) לחוק). תהא אשר תהא ההגדרה המדויקת של תפקידה של גב' לין בחברה המשיבה, ברור הוא כי היא מעולם לא הוסמכה על ידי האורגנים של החברה למכור את כל נכסי החברה לגורם חיצוני לחברה באמצעות זכות החתימה הנתונה לה בחברה. היא עצמה מעולם לא טענה אחרת; אלא, שלדבריה, היא הביאה ביום 28.2.00 את העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד למכירת כל נכסי החברה לאישור אסיפת בעלי המניות של החברה המשיבה. בית המשפט בחן לעומקם את המסמכים הקשורים בטענה בדבר התקיימותה של אסיפה זו, והגיע למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית משכנעת לעובדת קיומה של אסיפת בעלי מניות שבמסגרתה הוחלט להסמיך את גב' לין למכור את כלל נכסי החברה לחב' גולד. בית המשפט קמא קובע: "מסקנתי היא כי מעולם לא התקיימה כל אסיפת בעלי מניות של ממשל, אשר אישרה מכירת הזכויות בחנויות לגולד, והתיימרות תרצה למכור הזכויות בחנויות בשם ממשל לגולד (שהינה למעשה בבעלותה – שכן ריבלין החזיק במניות גולד עבורה) נעשתה ללא הרשאה מצד ממשל, כאמור בסיפא לסעיף 55(א) לחוק החברות. לפיכך, לפי הוראות סעיף 56(א) לחוק החברות... אין לעיסקת המכירה בין ממשל לבין גולד תוקף כלפי ממשל, והיא בטלה מעיקרה" (פסקה 4). משנדחתה הטענה כי החברה, באסיפתה הכללית, אישרה את מכירת נכסיה לחב' גולד, לא יכול להיות ספק – וגם לא נטען אחרת – כי גב' לין לא הוסמכה בשם החברה למכור את כל נכסי החברה לצד שלישי. בודאי כך הוא, כאשר אותו צד שלישי הוא – מי אם לא גב' לין עצמה, כשהיא עוטה מחלצות של תאגיד שהוקם ביוזמתה ולמענה, ואשר מניותיו הוחזקו בידי עו"ד ריבלין בנאמנות עבורה. זכות החתימה שניתנה לגב' לין בחברה המשיבה ניתנה לה ביחס לפעולות ועסקאות המתבצעות עבור החברה במהלך עסקיה הרגיל, והמצויות בגידרי סמכויותיה הטבעיות כמנהלת, ולא ביחס לפעולות החורגות בבירור מסמכויות אלה (השוו ע"א 2275/90 לימה, חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993)). 20. מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא עולה בבירור כי נתקיימו בענייננו הוראות סעיף 56 רישא לחוק החברות, קרי: פעולת העברת נכסי החברה המשיבה מידיה לידי חב' גולד נעשתה על ידי גב' לין בחריגה מההרשאה שהיתה בידה כנושאת תפקיד בחברה המשיבה, ולכן אין לפעולה תוקף כלפי החברה. כן עולה מנסיבות הענין, כי לא נתקיים אף אחד מן החריגים המנויים בחוק, שבהתקיים אחד מהם הופכת הפעולה בחריגה מהרשאה לבעלת תוקף כלפי החברה: ראשית, החברה מעולם לא אישרה לפני מעשה או בדיעבד את פעולת המכירה של נכסיה לחב' גולד, ואף ההפך מכך: היא דרשה את ביטולה של ההעברה מיד כשנודע לה על ביצועה. שנית, לא נתקיים גם החריג השני הנזכר בחוק, שכן הצד שכלפיו נעשתה פעולת המכירה, היא חב' גולד, ידע גם ידע על החריגה; שהרי חב' גולד הוקמה ביוזמתה של גב' לין עצמה, ולצורך קידום מטרותיה, כשהיא בעלת המניות היחידה באותה חברה, שמניותיה מוחזקות בנאמנות עבורה. אין צריך לומר, כי חב' גולד, שנוהלה על ידי גב' לין, מוחזקת כמי שידעה, באמצעות גב' לין עצמה, על היותן של פעולות מכירת הנכסים מהחברה המשיבה לחב' גולד חורגות מגדר ההרשאה שהחברה המשיבה נתנה בידיה של גב' לין. לאור כל אלה, המסקנה המתבקשת היא כי החוליה הראשונה, הנוגעת להעברת הנכסים מהחברה המשיבה לחב' גולד באמצעות גב' לין, נגועה בחריגה מהרשאה, שלא נתרפאה על ידי אישור החברה לפעולה החורגת, וכי הצד שכלפיו נעשתה הפעולה החורגת ידע גם ידע אודות החריגה. לפיכך, העיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד הינה חסרת תוקף כלפי החברה המשיבה על פי סעיף 56(א) לחוק החברות (השוו בר-מור, כרך ג, בעמ' 171, 172). החוליה השניה: התוקף המשפטי של עיסקת העברת הנכסים מחב' גולד למערערת 21. עיסקת העברת הנכסים בין החברה המשיבה לבין חב' גולד הינה חסרת תוקף משפטי, מאחר שנעשתה תוך חריגה מהרשאה של גב' לין כנושאת משרה בחברה. האם ייתכנו תנאים שבהם, חרף העובדה שחב' גולד לא רכשה זכויות בנכסים, עדיין המערערת, שרכשה את הנכסים ממנה, תרכוש זכויות טובות בהם? עקרון יסוד במשפט הוא, כי אדם או גוף לא יוכל לרכוש זכויות בנכס ממי שאינו בעל זכויות בו. "הכלל הבסיסי בדיני קניין הוא שאין אדם יכול להקנות לאחר יותר זכויות מאלה המוחזקות על-ידיו (nemo dat quod non habet)" (דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נז(2) 632, 658‑659 (2003) (להלן: ענין כנען); ע"א 4682/92 עזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נד(5) 252, 284 (2000); רע"א 1096/96 אבו ג'ובה נ' פימן בע"מ, פ"ד נג(1) 481, 501 (1999)). עקרון יסוד זה כפוף לחריגים של "תקנות שוק" שונות, המאפשרות, בהתקיים תנאים מסוימים, להכיר בזכותו העדיפה של צד שלישי לנכס, אף שלמעביר הנכס אליו לא היו זכויות בו, ולמרות שזכויות הבעלים המקורי לנכס עדיין עומדות בעינן. אכן, "כאשר נכס יוצא מרשות בעליו המקורי שלא כדין... זכות הקניין אינה עוברת לחוליות הבאות שבשרשרת כדין, והכלל הוא שכל קונה של הנכס בתוך שרשרת זו אינו זכאי לבעלות בו... ואולם לכלל שלפיו אין אדם יכול להקנות לאחר יותר זכויות ממה שיש לו, יש יוצאים מן הכלל בדמותן של 'תקנות שוק'... כללים אלה מאפשרים לצד שלישי לרכוש, בנסיבות מוגדרות מסוימות, זכות קניינית בנכס למרות זכותו הקודמת בזמן של הבעלים המקורי, ואף שזכותו לא הועברה כדין לאחר" (ענין כנען, בעמ' 658‑659; עוד ראו עופר גרוסקופף "יחסי קונה מוכר וזכויות הבעלים המקורי" המשפט ד 202, 204‑205 (1998)). 22. כדי שתוכר זכותו של צד שלישי לנכס, על אף שהועבר אליו מידי מי שלא היה בעל זכויות בו, צריכים להתקיים תנאיה של "תקנת שוק" מוכרת לצורך הענין (מיגל דויטש קניין כרך ג 91 ואילך (2006)). בענייננו, לא הונח יסוד לקיומה של "תקנת-שוק", העשויה להקנות למערערת קנין בנכסים חרף העובדה שחב' גולד לא רכשה זכויות בנכסים מכח החוזה שנכרת בינה לבין החברה המשיבה באמצעות גב' לין. 23. ענייננו כאן במכירת נכסי מקרקעין. לפיכך, יש לבחון האם חלה "תקנת שוק" במקרקעין, העשויה להקנות זכות למערערת אף שחב' גולד, שהעבירה אליה את הנכסים, לא רכשה זכויות בהם. חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) אינו מכיר ברכישת זכות בידי צד שלישי בנסיבות המתאימות לענייננו. סעיף 9 לחוק המקרקעין מדבר במצב שבו בעל זכות במקרקעין התחייב לעשות עיסקה במקרקעין, ולפני שהעיסקה נגמרה ברישום, הוא חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעיסקה נוגדת; הוראה זו מגדירה את סדר העדיפות בין בעלי העסקאות הנוגדות הללו. סעיף 10 לחוק המקרקעין מדבר במי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, שאז זכותו טובה גם אם הרישום אינו נכון. שני המצבים המוסדרים בסעיפים 9 ו-10 לחוק המקרקעין אינם הולמים את ענייננו. 24. סעיף 34 לחוק המכר מהווה "תקנת שוק" הנוגעת לנכסים נדים, שאינם מענייננו; בכל מקרה, תקנת שוק זו חלה על מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר הנוגע בדבר, כאשר המכירה היתה במהלך הרגיל של העסקים – תנאים שאינם רלבנטיים למקרה זה. הוא הדין בהוראות סעיף 12 לחוק המיטלטלין, שאינן ישימות לענייננו. יוצא, אפוא, כי לא הונח יסוד לקיומה של "תקנת שוק", שיש בה כדי להקנות הכרה משפטית בזכויותיה של המערערת לנכסים חרף העובדה שהועברו אליה מחב' גולד, שקבלה אותם מהבעלים המקורי ולא רכשה בהם זכויות. 25. אוסיף מעבר לנדרש, כי התנאי המתלווה לכל "תקנת שוק" באשר היא מחייב קיום תום לב ותמורה מצד הטוען לזכויות מכח תקנת השוק. בית משפט קמא הצביע על תמיהות רבות העולות בקשר לתום לבה של המערערת, ובקשר לתמורה ששולמה על ידה בעבור הנכסים שהועברו לידיה מחב' גולד (פסקה 5(ח) לפסק הדין). 26. למען הסר ספק יצויין, כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה חריג "אי הידיעה על החריגה", המופיע בסעיף 56(א) סיפא לחוק החברות, חל גם ביחסים שבינה לבין החברה המשיבה, וכי על פיו, ככל שהיא לא ידעה על החריגה מההרשאה בעיסקת החברה המשיבה עם חב' גולד, כי אז כלפיה העברת הזכויות בנכסים הינה תקפה מבחינה משפטית. חריג "אי הידיעה על החריגה", אשר בהתקיימו עשויה עיסקה חורגת להיות בעלת תוקף משפטי, חל בבירור ביחסים שבין החברה מצד אחד, לבין הצד שכלפיו נעשתה הפעולה תוך חריגה מהרשאה. החריג אינו חל על צד מרוחק, שהתקשר בעיסקה עם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה מטעם החברה, כפי שקרה בענייננו. 27. התוצאה היא, אפוא, כי המערערת לא רכשה זכויות טובות בנכסים שהועברו לידיה מחב' גולד, שהיא עצמה קבלה אותם לידיה שלא על פי זכות שבדין. בנסיבות אלה, הפגם המובנה שדבק בחוליה הראשונה של העיסקה שבין החברה המשיבה לבין חב' גולד, דבק גם בחוליה השניה של העיסקה שבין חב' גולד למערערת. התוצאה היא כי העיסקה, נשוא החוליה השניה, בטלה אף היא. לאור כל אלה, המערערת לא השכילה להראות כי, חרף הפגם המובנה שנפל בעיסקה בין החברה המשיבה לבין חב' גולד, היא רכשה זכויות טובות לנכסים מכח העיסקה שבוצעה בינה לבין חב' גולד. לאור האמור, יש לאמץ את קביעות בית המשפט המחוזי, לפיהן שתי חוליות העסקאות – בין החברה המשיבה לבין חב' גולד, ובין חב' גולד לבין המערערת – הינן בטלות מעיקרן כלפי החברה המשיבה. היבטים נוספים של הפרשה 28. בית משפט קמא ראה בעיסקה שבין החברה המשיבה לבין חב' גולד "עיסקה של חברה עם אדם אחר שלנושא משרה בחברה יש בה ענין אישי", כלשון סעיף 270(1) לחוק החברות, הטעונה ככזו הליך אישור מיוחד, אשר לא קויים. עוד ניתן היה, לכאורה, לראות בעיסקה ככזו שנעשתה תוך הפרת אמונים מצד גב' לין כלפי החברה המשיבה, בניגוד לסעיף 254(א) לחוק החברות, ובמיוחד סעיף קטן (1) לו (השוו: ע"פ 3891/04 ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(1) 294, 334 (2005); חביב-סגל, בעמ' 498‑499; גרוס, בעמ' 108). המשמעות של כל אחת מהאפשרויות האמורות עשויה להיות, כי נתונה לחברה המשיבה זכות לבטל את העיסקה (סעיפים 281 ו-256 בהתאמה לחוק החברות); זאת, בהבדל מהתוצאה המשפטית הנובעת מראיית העיסקה כפעולה החורגת מסמכות כלפי החברה המשיבה, השוללת את תוקפה מדעיקרא, וגוררת את בטלותה. משהגעתי למסקנה כי עסקאות העברת הנכסים שבוצעו על ידי גב' לין משוללות תוקף בשל חריגה מסמכות, אין צורך להידרש לאפשרויות האחרות, המעלות סוגיות סבוכות. 29. בית משפט קמא דחה גם את הודעת הצד השלישי ששלחה המערערת לעורכי הדין ריבלין וחריף. ערעור המערערת בענין זה מתמקד במהותו בטענה אחת, והיא, כי בטלות העסקאות גרמה לה נזק החייב בפיצוי. אין מקום לקבל טענה זו. בית משפט קמא מצא כי לא הוכח שכריתת העיסקה עם חב' גולד הרעה את מצבה של המערערת, וכי לא הוכח שנגרם לה נזק בעקבות כך. משכך, אין מקום לחייב את עורכי הדין ריבלין וחריף לפצותה. אכן, לא הוכח כי מצבה של גב' לין עובר לחתימת ההסכם בין חב' גולד למערערת היה מאפשר למערערת לגבות את חובה מגב' לין בדרך אחרת, ולפיכך לא הונח בסיס לטענה כי ההתקשרות בהסכם הרעה את מצבה. לא מצאתי מקום להתערב בקביעות אלה. יצויין, כי בהקשר אחר טענה המערערת, כי במסגרת העיסקה בינה לבין חב' גולד, היא העבירה תשלום לרשויות המס כנגד חובה של חב' גולד לרשויות אלה. ייתכן, שניתן היה לראות בתשלום כזה בבחינת נזק שנגרם למערערת כתוצאה מכריתת העיסקה עם חב' גולד; אולם טענה זו הועלתה על ידי המערערת לראשונה בסיכומי תשובתה בערעור. משהטענה לא הועלתה בשלב המתאים, לא ניתן להידרש לה עתה, במיוחד כאשר פרטים עובדתיים חשובים לא התבררו, כגון – האם התקבל התשלום האמור ברשויות המס, האם הוא הוחזר למערערת, כולו או מקצתו, והאם יש בידי המערערת לקבל החזר בגינו בעתיד. אין, אפוא, להיזקק לטענות אלה מפי המערערת. 30. אף דין הערעור שכנגד, שהוגש על ידי עורכי הדין ריבלין וחריף, להידחות. עניינו באי פסיקת הוצאות לטובתם במסגרת ההודעה לצד שלישי. כלל הוא, כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית באשר לשיעור הוצאות משפט, ואף באשר לאי-פסיקתן כלל. נושא זה הוא "פררוגטיבה של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק ואת התנהלות הצדדים במשפט" (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ, פסקה ג (לא פורסם, 17.8.2005); ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)). בסוגיית ההוצאות מביאה הערכאה הדיונית בחשבון שיקולים משיקולים שונים (תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, 618 (2005)). התערבות בהחלטת ערכאה דיונית בפסיקת הוצאות שמורה למקרים חריגים בלבד, שמקרה זה אינו נמנה עליהם. מה גם, שעל רקע נסיבותיו המיוחדות של ענין זה, נותרת, למצער, תחושה קשה ביחס למהלכי העסקאות שבוצעו, וביחס לטיב המניעים שהובילו לעריכתן של העיסקאות בשתי החוליות כאחת. תחושה קשה זו מתפרשת על כל מי שלקח חלק בעסקאות אלה, והיה מעורב בהן, ואין להוציא מכלל זה את אלה שסיפקו שירותים מקצועיים לצורך ביצוען. הערעור שכנגד בענין ההוצאות נדחה, אפוא. סוף דבר 31. אציע לחברַי כי נדחה את הערעור, על כל חלקיו, והוא הדין ביחס לערעור שכנגד. המערערת תישא בשכ"ט עו"ד החברה המשיבה בסך 20,000 ש"ח. בעניינם של יתר הצדדים לפרשה זו אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ‏א' בשבט התשע"א (‏06.01.11). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07039980_R11.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il