מוסא יעקוב עיסא הילאנה נ. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3996/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן העותר: מוסא יעקוב עיסא הילאנה נגד המשיב: המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מאלק עבידאת בשם המשיב: עו"ד אופיר גבעתי פסק דין השופטת ר' רונן: בעתירה שלפנינו התבקשו שני סעדים: הראשון, כי נורה על ביטולו של "צו ההחרמה שניתן על ידי המשיב להחרמת 'המחרטה' שנתפסה בתוך המסגריה של העותר" (צו שיכונה להלן: צו ההחרמה); והשני, כי נורה על ביטול החלטת הוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו, אשר "אישרה את צו ההחרמה". כעולה מהעתירה ומתגובתו המקדמית של המשיב, העותר הוא בעל מסגריה ברמאללה. ביום 29.1.2024 חתם המשיב על צו המורה על החרמת ציוד המסגריה בשל חשדות לפעילות אסורה, לרבות חשדות הנוגעים לייצור אמצעי לחימה. זאת, מכוח סעיף 61 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: צו בדבר הוראות ביטחון), ותקנות 74 ו-120 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה). ביום 15.2.2024 הגיעו כוחות הביטחון למסגריה ותפסו, בין היתר, את המחרטה נושא העתירה. ביום 26.2.2024 פנה העותר באמצעות בא-כוחו לוועדה לבחינת תפיסת רכוש (להלן: הוועדה) וביקש להשיב לו את המחרטה. ביום 17.4.2024 התכנסה הוועדה לדון בהשגות העותר. במסגרת הדיון טען בא-כוח העותר כי אין לעותר כל קשר לפעילות ייצור אמל"ח; וכי לא נעשה במסגריה בכלל, ובמחרטה בפרט, שימוש לצורך ייצור אמל"ח. מנגד, נציג המשיב הציג לוועדה חומר חסוי בנוגע לחשדות שהועלו כנגד העותר. בסופו של הדיון ניתנה החלטת הוועדה בה נקבע כי "לאחר עיון בטענות הנדון (העותר, ר.ר.) ולאחר עיון בחומר החסוי שהוצג בפנינו שלא בנוכחות הנדון [...] החלטנו להמליץ על החרמת הטובין בשל ייצור אמל"ח". למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 30.1.2024 נעצרו העותר ושניים מבניו על-ידי כוחות הביטחון, ולאחר חקירה שוחררו ממעצר בתחילת חודש פברואר 2024. תיק החקירה הפלילי בעניינו של העותר הועבר לבחינת התביעה הצבאית. ביום 15.5.2024 הוגשה העתירה דנן. העותר טען בה כי לא הוצגו ראיות מספקות להוצאת צו ההחרמה, וכי המידע המודיעיני שהוגש הוא כללי ושגוי. נטען כי צו ההחרמה אשר הביא לתפיסת המחרטה הוצא שלא כדין בהסתמך על המלצה שגויה. באשר להמלצת הוועדה טוען העותר כי היא קיבלה את החלטתה מבלי שעיינה בתיעוד חקירותיו, וכי היא מבוססת על שיקולים זרים ותכליתה לפגוע בכלכלת העותר. כמו כן, ההחלטה מנומקת באופן לאקוני ואינה מתייחסת לטענות שהועלו על-ידיו. עוד הדגיש העותר כי הוא לא הועמד לדין בגין החשדות ליצירת אמל"ח, באופן המלמד לשיטתו שהחרמת המחרטה נועדה לתכלית עונשית ולא למניעת פעולות טרור. לגופם של דברים, העותר חזר על טענותיו לפיהן הוא מפעיל את המסגריה כדין מאז שנות ה-80. הוא לא נתן מעולם את ידו לפעילות אסורה, ולא היה מעורב בייצור אמל"ח. העותר הוסיף כי צו ההחרמה שניתן בעניינו פגע בפרנסתו והביא לפגיעה כלכלית משמעותית בו ובבני משפחתו. יצוין כי עם הגשת העתירה הגיש העותר בקשה לעיכוב ביצוע. באותו היום ניתנה על-ידי החלטה לפיה עד למתן החלטה אחרת - יימנע המשיב מלנקוט כל פעולה העלולה למנוע את השבת המחרטה לעותר אם עתירתו תתקבל. המשיב הגיש תגובה מקדמית לעתירה, בה הבהיר כי צו ההחרמה הוצא לנוכח מידע מודיעיני שהוצג לו, לפיו בציוד המסגריה נעשה שימוש לצורך ייצור ותיקון של אמצעי לחימה. עוד הובהר כי לאחר שניתנה המלצת הוועדה ביום 17.4.2024, טרם התקבלה החלטה בדבר החרמת הציוד התפוס. המשיב הבהיר בהקשר זה כי חרף חתימתו על צו ההחרמה, ההנחיה שניתנה לכוחות הביטחון שפעלו מול העותר הייתה לתפוס את כל הציוד שניתן היה לתפיסה (מבלי להחרימו בעת הזו) ולהשמיד במקום רק את הציוד שתפיסתו לא התאפשרה. לאור האמור טען המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף, מאחר שטרם ניתנה החלטה סופית בדבר החרמת המחרטה. מעבר לכך, נטען שיש לדחות את העתירה גם לגופה בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטה בדבר תפיסת המחרטה או בהמלצת הוועדה למפקד הצבאי להחרימה. כן נטען שאין רלוונטיות לעובדה שהעותר לא הועמד לדין נכון למועד זה. זאת מאחר שסמכות התפיסה וההחרמה של המפקד הצבאי מכוח תקנות 74 ו-120 לתקנות ההגנה היא סמכות מנהלית שאינה מותנית בקיום הליכים פליליים. הפעולות שנעשו בקשר עם תפיסת הציוד במסגריה נועדו לסיכול טרור על-ידי צמצום תפוצת אמצעי הלחימה הרבים באזור יהודה ושומרון. המשיב הוסיף כי ההחלטות התקבלו על סמך ראיות מינהליות מבוססות. הודגש כי ראיות אלה מהוות מידע מודיעיני חסוי ועולה מהן שנעשה שימוש במחרטה לצורך ביצוע עבירות של ייצור ותיקון אמל"ח. הובהר כי בנסיבות העניין לא ניתן היה לחשוף את המידע העומד בבסיס תפיסת הרכוש מעבר לפראפרזה שנמסרה לעותר בתפיסת המחרטה, והובהר כי ככל שיהא בכך צורך - יוצג החומר שנאסף לעיונו של בית המשפט. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה ובתגובתו המקדמית של המשיב הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת. סעיף 61 לצו בדבר הוראות ביטחון, ותקנות 74(2) ו-120 לתקנות ההגנה מקנים למפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (הוא המשיב בעתירה דנן) סמכות להורות כיצד לפעול ביחס לטובין ששימשו לצורך ביצוע עבירה או בהקלת ביצועה. כך, בין היתר, מוסמך מפקד כוחות צה"ל להורות על החרמת הטובין. עוד יצוין כי בהתאם לסעיף 62 לצו בדבר הוראות ביטחון, טובין שנתפסו ואשר נמצא לגביהם לאחר מכן שלא נעברה בהם עבירה – ישוחררו בהתאם להוראות מפקד כוחות צה"ל. מכוח סעיף 62א לצו בדבר הוראות ביטחון הוקמה הוועדה לבחינת תפיסת רכוש. כאמור בסעיף קטן (ב) תפקידה של הוועדה להמליץ בפני מפקד כוחות צה"ל "בנוגע להפעלת סמכויות לפי סעיפים 61 ו-62 לצו זה ביחס לטובין שנתפסו לפי סעיף 60 לצו זה, או לפי תקנות ההגנה (שעת חירות), 1945, מטעמי ביטחון, שלא במסגרת הליך פלילי". בענייננו, הוצא אומנם ביום 29.1.2024 צו החרמה לציוד המצוי במסגריה של העותר ובין היתר למחרטה. זאת, בשל החשד שהציוד שימש לייצור אמל"ח – פעילות המהווה עבירה לפי סעיף 230(ב) לצו בדבר הוראות ביטחון ולפי תקנה 59(ג) לתקנות ההגנה. עם זאת, ביחס למחרטה – לא מומש צו ההחרמה, והמחרטה נתפסה על-ידי כוחות הביטחון בהתאם לסמכות המוקנית לכוחות הביטחון לתפוס טובין שיש טעם לחשוד שנעשה בהם שימוש לביצוע עבירה או להקלה בביצועה (סעיף 60 לצו בדבר הוראות ביטחון; תקנה 74(1) לתקנות ההגנה). מתגובתו של המשיב לעתירה עולה כי אין בכוונתו לממש את צו ההחרמה שניתן ביחס למחרטה ביום 29.1.2024, בטרם יקבל החלטה מחודשת, בהסתמך בין היתר על המלצת הוועדה. מצב הדברים היום הוא אפוא שקיימת המלצה של הוועדה למפקד הצבאי בדבר החרמת המחרטה, אולם טרם התקבלה החלטה סופית המורה על החרמתה. כידוע, ביקורת שיפוטית על החלטתה של רשות מנהלית מוסמכת נעשית רק לאחר קבלת החלטה סופית לגופו של עניין. הרציונל לכלל זה הוא בעקרון הפרדת הרשויות, לפיו תפקידה של הביקורת השיפוטית הוא לבחון את החלטות הרשות בהתאם לאמות המידה שנקבעו לכך, ולא לקבל את ההחלטה במקומה תוך המרת שיקול דעתה בשיקול דעתו (ראו למשל: עע"מ 7208/19 המרכז החדש בע"מ נ' עיריית רמת השרון, פסקה 25 (1.11.2021)). משכך, בית משפט זה לא יידרש לעתירה המוגשת לפני שהשלימה הרשות המוסמכת את תהליך קבלת ההחלטות. הליך זה אף עשוי לייתר בסופו של דבר את הדיון בעתירה, או למצער לחדד את המחלוקות כך שהדיון בעתירה – אם תוגש - יתנהל בצורה ממוקדת ויעילה יותר (ראו: בג"ץ 5586/22 אגוד מכוני הרישוי בישראל נ' שר האוצר (24.8.2022)). לכן, ככל שהעתירה מכוונת לביטול צו ההחרמה – הרי שצו ההחרמה שניתן אינו רלוונטי עוד ביחס למחרטה, וטרם התקבלה החלטה סופית ביחס להחרמתה. בנסיבות אלה, המדובר בעתירה מוקדמת ואין לדון בה לגופה נכון לעת הזאת. באשר להחלטת הועדה מיום 17.4.2024 – כזכור, העותר טען שיש לבטל את ההחלטה בשל העדר הנמקה. לשיטתו ההחלטה לאקונית, נעדרת פירוט עובדתי מינימאלי ואין בה התייחסות לטענותיו. ואולם, מהחלטת הוועדה עולה כי היא נדרשה לטענות העותר. אולם לאחר בחינת החומר החסוי שהוצג לה אל מול טענותיו – היא מצאה שיש להמליץ למפקד הצבאי להורות על החרמת הציוד שנתפס. מטבע הדברים, מאחר שהחלטתה של הוועדה מבוססת על הדברים העולים מהחומר החסוי שהוצג לה, ההחלטה אינה כוללת פירוט עובדתי ולא מובהר בה מדוע נסתרו טענותיו של העותר. עם זאת, עולה מההחלטה בבירור כי הוועדה שוכנעה שיש בחומר החסוי שהוצג לה כדי ללמד על כך שנעשה במחרטה שימוש לייצור אמל"ח. בנסיבות אלה, לא מצאנו שנפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק את התערבותנו בעת הזו. מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, ברי כי טענותיו של העותר שמורות לו, וככל שבסופו של דבר תתקבל החלטה על החרמת המחרטה הוא יוכל להגיש עתירה חדשה בנדון. סוף דבר: העתירה נדחית, וממילא מתבטל הצו הארעי שניתן ביום 15.5.2024. במכלול הנסיבות אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' באב התשפ"ד (‏6.8.2024). דפנה ברק-ארז, שופטת עופר גרוסקופף, שופט רות רונן, שופטת 1 מתוך 5