אהרון חי כהן נ. בית הדין הארצי לעבודה

החלטה בתיק בג"ץ 3994/11 בבית המשפט העליון בג"ץ 3994/11 בפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג העותר: אהרון חי כהן נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד צבי שמיר פסק -דין 1. בפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את ערעור העותר לעניין הכרה בו כנכה עבודה בגין "תאונת עבודה". להלן יפורטו בקצרה הנתונים הצריכים להכרעה. 2. בתאריך 18.1.2005 הובא העותר לבית החולים בשל אירוע לבבי, אשר על פי הנטען על ידי העותר, התרחש לאחר שיחה שקיים עימו הממונה עליו במקום עבודתו, בגדרה הובהר לו כי וועד העובדים דורש לפטרו וכי הממונה לא יתמוך בו כנגד דרישה כזו. בתאריך 27.1.2010 דחה בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כב' השופט א' אברהמי) את תביעת העותר להכיר בו כנפגע עבודה בגין אירוע זה. מומחה מטעם בית הדין קבע בחוות דעתו, מתאריך 20.11.2008, כי העותר סבל ביום קרות האירוע מאוטם חריף תחתון של שריר הלב וכי הוא היה בעל גורמי סיכון להופעת טרשת כלילית ובסיכון מוגבר (לעומת אדם רגיל בגילו) – ללקות באוטם חריף של שריר הלב (בין גורמי הסיכון עמדו: עישון, היפרכולסטרולמיה ורקע של מחלת לב כלילית במשפחה). עוד עלה מחוות הדעת כי מספר ימים לפני קרות האירוע פיתח העותר תעוקה בחזה והובהל לחדר מיון. להערכת המומחה – האוטם החריף ביום קרות האירוע הופיע כמהלך טבעי של מחלתו הכללית הקשה והבלתי יציבה של העותר, אולם לא ניתן לשלול השפעה מסוימת של האירוע החריג בעבודתו להופעת אוטם שריר הלב. לסברת המומחה, השפעת האירוע מושא ההליך, פחותה מגורמי הסיכון האישיים שקיננו בעותר באותו מועד. בית הדין אימץ איפוא את חוות דעת המומחה וקבע כי הינה ברורה, בהירה ומנומקת וכי השפעת האירוע שהתרחש במקום העבודה פחותה מהשפעות גורמי תחלואה אישיים של העותר. 3. על פסק הדין הנ"ל ערער העותר לבית הדין הארצי לעבודה. בערעורו זה ביקש העותר למנות מומחה נוסף בענינו. הצדדים הסכימו לשליחת שאלת הבהרה אל המומחה שלשונה: "האם סביר יותר להניח כי אלמלא האירוע בעבודה...היה האוטם מתרחש בסמוך למועד בו התרחש בפועל, או שסביר יותר להניח כי אלמלא האירוע בעבודה היה האוטם מתרחש לאחר אותו מועד". המומחה השיב כי התעוקה שחש העותר 12 ימים לפני קרות האירוע התרחשה על רקע מחלת לב כלילית קיימת, וכי אלמלא התהליך שחל בגופו של העותר לפני האירוע, סביר כי ההתרחשות בעבודה לא היתה גורמת לעותר לנזק כלשהו (למעט מיחושים חולפים). המומחה חיווה עוד את דעתו כי "גם אלמלא האירוע בעבודה, האוטם היה מתרחש בסמוך למועד בו התרחש בפועל". במהלך הערעור נתבקש בית הדין הארצי (שדן בענין בהרכב השופטים: י' פליטמן, ו' וירט ליבנה ו-ע' ורבנר) למנות מומחה נוסף, וזאת בעקבות תשובת ההבהרה של המומחה. לאחר שבית הדין הארצי בחן את התנאים למינוי מומחה נוסף והתחשב בנסיבות הקונקרטיות שבפניו – בית הדין הארצי לא מצא הצדקה למינוי מומחה נוסף בתיק. מכאן העתירה, אשר הוגשה בלא מסמכים כלשהם המעידים על המתואר בה. 4. דין העתירה להידחות על הסף משורה של טעמים. אלה יסקרו מיד. 5. העותר מלין על פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה ומפרט את טענותיו, אולם הוא לא צירף את המסמכים הרלבנטיים לעתירתו (החלטות ערכאות קודמות, מסמכים רפואיים המעידים על ההליכים הקודמים והשאלות שנתעוררו בהם). מן הטעם הזה בלבד ניתן לדחות את העתירה על הסף, שהרי כידוע: "מי שמבקש לפנות לבית משפט הגבוה לצדק חייב לגלות כל הפרטים הנוגעים לעניין והסתרת דברים חייבת לחסום דרכו של עותר כזה לערכאה זו" (בג"ץ 634/88 אל-קרא, חברה למתן שרותים לעיר נ' ראש המועצה המקומית נשר (לא פורסם, 22.9.1988); כן ראו והשוו: בג"ץ 3917/04 אברהם נ' סגן יו"ר הכנסת (טרם פורסם, 4.8.2004) בג"ץ 2631/09 ימין נ' נציבות שירות המדינה י-ם (לא פורסם, (21.4.2009)). 6. למעלה מן הצורך יש לציין כי עיון בפסקי הדין שניתנו בעניינו של העותר בערכאות השונות של מערכת בתי הדין לעבודה (אותם העותר לא צירף לעתירתו) מלמד כי לא קיימת כאן עילה להתערבות. העתירה מכוונת כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ומקריאת מכלול החומר מסתבר שמדובר למעשה בניסיון לערעור נוסף – זכות שאיננה מוקנית בדין לעותר. כלל הוא כי התערבות בג"צ בפסיקת בתי הדין לעבודה הינה מצומצמת ביותר ונועדה רק למקרים יוצאים מן הכלל בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסיקתם, והצדק מחייב התערבות (ראו: בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673 (1986); בג"ץ 10458/03 ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 17.12.2003); בגץ 2727/11 אלול נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 28.4.2011); בג"ץ 2449/11 ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 23.5.2011). יתר על כן, עיון בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה בעניינו של העותר מלמד כי הם מבוססים על חוות דעת מקצועית מפורטת שהונחה בפניהם, אשר נערכה על ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט. חוות דעת זו קבעה כי נסיבות הרקע האישיות של העותר הם המרכיב העיקרי לאירוע הלבבי בו לקה. הכרעה זו ודאי אינה עולה כדי טעות מהותית, המצדיקה את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק (ראו: בג"ץ 6522/08 יעיש נ' בית הדין האזורי לעבודה (לא פורסם, 30.7.2008); בג"ץ 2727/11 אלול נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 28.4.11)). 7. באשר לטענות העותר כנגד העובדה שלא מונה בעניינו מומחה נוסף, יש להזכיר כי בפסיקה נקבע כבר בעבר כך: "ראוי להוסיף כי לפי הפראקטיקה הנוהגת בבתי הדין לעבודה, ניתן למנות "מומחה אחר" במקום המומחה הרפואי שכבר מונה. סיבות אפשריות לפסילת המומחה הרפואי עולות, בין היתר, כאשר מתגלה כי חוות-דעתו מבוססת על הנחה עובדתית או משפטית לא נכונה... במקרים נדירים ניתן אף למנות "מומחה נוסף" לצדו של המומחה הרפואי הראשון. לדוגמה, כאשר בית הדין רואה לנכון לקבל השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה" (בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5), 734, 744 (1993)). בשים לב לאמור במובאה הנ"ל – ראוי להדגיש כי העותר לא הציג סימוכין לביסוס חריג כלשהו בהקשר לצורך במינוי מומחה נוסף. גם בשל כך העתירה איננה מגלה עילה. יתר על כן, אין זה מסוג הנושאים שראוי להביא בפנינו. 8. אשר על כן – העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות. ניתן היום, א' בחשון התשע"ג (17.10.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11039940_K01.doc לד+מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il