פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 3987/98
טרם נותח

אלון סונינו נ. מדינת ישראל

תאריך פרסום 19/11/1998 (לפני 10029 ימים)
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 3987/98 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 3987/98
טרם נותח

אלון סונינו נ. מדינת ישראל

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)

פסק הדין המלא

-
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3987/98 ע"פ 4036/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט מ' אילן המערער בע"פ 3987/98: אלון סונינו נ ג ד המשיבה בע"פ 3987/98 והמערערת בע"פ 4036/98: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים בע"פ 4036/98: 1. אלון סונינו 2. ניר בן-יאיר ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.5.98 בת"פ 302/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אור תאריך הישיבה: כ"ו בחשוון תשנ"ט (15.11.98) בשם המערער בע"פ 3987/98 והמשיב 1 בע"פ 4036/98: עו"ד אברהם כהן בשם המשיב 2 בע"פ 4036/98: עו"ד דוד פרלמן בשם המשיבה בע"פ 3987/98 והמערערת בע"פ 4036/98: עו"ד תמי פלמור-הרץ בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור פ ס ק - ד י ן המשיבים בע"פ 4036/98 הורשעו בקשירת קשר לביצוע שוד בנסיבות מחמירות ובניסיון לביצוע שוד בנסיבות מחמירות. בעקבות הרשעתם גזר עליהם בית המשפט המחוזי את העונשים הבאים: על המשיב 1 (להלן - "סונינו") - מאסר בפועל לעשרה חודשים ושנה אחת מאסר על-תנאי; ועל המשיב 2 (להלן - בן-יאיר) - ששה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודת שירות ושנה אחת מאסר על-תנאי. בע"פ 3987/98 ערער סונינו על הרשעתו בעבירה של ניסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות, אך בפתח הטיעון בפנינו חזר בו הסניגור מערעור זה. נותר הערעור בע"פ 4036/98, בו משיגה המדינה על קולת עונשיהם של שני המשיבים ומבקשת להחמירם; וערעורו של סונינו כנגד חומרת העונש. העובדות בתמצית: סונינו קשר עם אחד אלון סלמן לשדוד בלדר המוביל כספים בשליחות מאפיית ברמן בירושלים. לאחר תיכנון שנמשך זמן מה, צירפו השניים את בן-יאיר למזימתם. על-פי התוכנית אמורים היו לתקוף את הבלדר בזמן שהוביל את הכסף ולתפוס מידו את התיק שהכיל את המזומנים. לצורך זה הצטייד סונינו במיכל של גז מדמיע ואילו בן-יאיר הצטייד במוט ברזל, שבעזרתו אמור היה להלום בראשו של הבלדר, אם יתנגד למעשה השוד. אלון סלמן אמור היה לשמש כנהג מכונית המילוט. למשטרה הגיע מידע מוקדם על התוכנית. לפיכך ארבה לשודדים במקום המעשה המתוכנן ולכדה אותם ממש על סף הביצוע, אך בטרם הספיקו לבצע את זממם. מלכתחילה כל השלושה התכחשו לחשדות, אך במהלך החקירה הציע אלון סלמן למסור עדות שתפליל את האחרים בתנאי שיינתן לו מעמד של עד מדינה. משסברה הפרקליטות כי ללא עדותו ייקשה עליה להביא את המעורבים לדין, ערכה עמו עיסקה, בגידרה מסר סלמן עדות מפורטת, הואשם והורשע על-פי הודאתו בכל העבירות. לעניין העונש סוכם בין המדינה לסלמן, כי התביעה תעתור להטלת שנת מאסר בפועל ואילו הוא יהיה רשאי לטעון להקלת העונש ככל שיאבה. במשפטו הנפרד של סלמן החליט בית המשפט לגזור עליו מאסר בפועל של עשרה חודשים ובנוסף לו מאסר על-תנאי. בעקבות זאת, הוזמן סלמן כעד תביעה במשפטם של המשיבים. משהחליט להרשיע את המשיבים בדין, סבר בית המשפט המחוזי כי יש להקל בעונשיהם: לפיכך השית על סונינו עונש שווה לזה שהוטל על סלמן ואילו עם בן-יאיר הקל אף מעבר לכך. בהנמקתו ביקר בית המשפט את החלטת המדינה להעניק לסלמן מעמד של עד מדינה. סלמן, סבר בית המשפט, היה הבכיר מבין המשתתפים בביצוע הפשע וגם יוזם הביצוע; ואם אכן נזקקה המדינה לעדות אחד השותפים, לא היה זה מן המידה לבחור דווקא בסלמן למטרה זו. כיון שסלמן נראה בעיני בית המשפט כעבריין עיקרי - כעולה מעדותו הוא - קבע בגזר-דינו כי "אין כל הגיון לגזור את דינם של העוזרים לעונשים כבדים מזה של העבריין העיקרי". בערעורה טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי שגה בהנחתו כי המדינה "בחרה" את סלמן כעד מדינה, שכן היחיד שהציע את עצמו לשמש עד מדינה היה סלמן וקבלת הצעתו התבססה על ההנחה שללא עדות מפי אחד השותפים ספק אם היתה נמצאת לתביעה תשתית מספיקה להגשת כתב אישום. עוד טוענת המדינה, כי, מכל מקום, העונש, שנגזר על סלמן בעקבות עתירתה המקילה של התביעה במסגרת הסדר הטיעון עימו, אינו ראוי לשמש אמת מידה לגזירת עונשיהם של שותפיו. לגוף העניין טענה, כי העונש שהושת על המשיבים אינו משקף את חומרתה המופלגת של עבירת השוד, אותה התכוונו המשיבים לבצע תוך שימוש באמצעים חובלניים: גז מדמיע ומוט ברזל. סניגורו של סונינו ביקש לשכנענו, כי בנסיבות העניין לא היה מקום להבחין בין שולחו לבין בן-יאיר; ומכל מקום, כי אין להחמיר בעונשו כפי שמבקשת המדינה בערעורה. ראשית - משום ההתחשבות בנימוקיו של בית המשפט המחוזי בקשר להשלכת ההקלה בעונשו של סלמן; ושנית - משום התחשבות בנסיבותיו האישיות והאמור בתסקיר שירות המבחן לענין סיכויי שיקומו. סניגורו של בן-יאיר טען, כי לנוכח עברו הנקי של שולחו ובהתחשב בכך ש"גויס" לתוכנית הפלילית רק ערב ביצועה, יש לאשר את גזר הדין לגביו. יתר-על-כן, בהתחשב באישיותו של בן-יאיר ועל רקע המוסבר בתסקירי שירות המבחן, עלולה החמרה בעונשו, שיש עמה כליאה, לערער את סיכוייו של בן-יאיר להיגמל מן העבריינות ובכך להצמיח רעה תחת טובה. אנו סבורים כי ערעור המדינה בדין יסודו. לא מצאנו אחיזה לביקורת שמתח בית המשפט על עשיית ההסדר עם סלמן; וכן מקובלת עלינו עמדתה של באת-כוח המדינה, כי עונש, הנגזר במסגרת הסדר עם עד מדינה, אינו יכול להוות אמת מידה לקביעת עונשיהם של שותפיו; הלוא יש והמדינה מסכימה שלא להעמיד את עד המדינה לדין כלל, במחיר נכונותו לספק לה את הראיה הדרושה להרשעת המעורבים האחרים. כן מקובלת עלינו טענת המדינה, כי העונשים שנגזרו על המשיבים אינם נותנים ביטוי למהות העבירות שבהן הורשעו ולחומרת הנסיבות שניתלוו לביצוע המתוכנן. גם אם מביאים בחשבון את עברו הנקי של בן-יאיר ואין מייחסים משקל גדול להרשעותיו של סונינו, מוצדק לדעתנו להחמיר בעונשו של כל אחד מהשניים, באופן שעל כל אחד משניהם יוטל מאסר ממשי לתקופה ארוכה יותר מזו שקצב בית המשפט המחוזי. לנסיבותיהם האישיות של המשיבים נודע משקל רק בקביעת אורך תקופת המאסר שתיגזר עליהם. התלבטנו בשאלה אם יש מקום להבחין בין עונשו של סונינו לבין עונשו של בן-יאיר. לעובדה שלחובת סונינו רשומות הרשעות אחדות אין, בהקשר זה, משקל רב. אך יש בעינינו משקל לשתי עובדות אחרות: האחת - כי סונינו היה שותף לתיכנון מלכתחילה, בעוד שבן-יאיר צורף לתוכנית סמוך למועד הביצוע; והשניה - כי סונינו (כמו גם סלמן) עבד לפנים במאפיה, שכלפי הבלדר שלה תוכנן השוד, והכיר, מתוך עבודתו, את השיגרה המקובלת במפעל זה בנושא הובלת הכספים. מכל הנימוקים הללו, ותוך התחשבות במידתנו הרגילה שלא למצות את הדין עם נאשם בשלב הערעור, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה ביחס לשני המשיבים. עונשו של סונינו מועמד בזה על 18 חודשי מאסר בפועל תחת עשרה חודשים שהשית עליו בית המשפט המחוזי, ואילו עונשו של בן-יאיר מועמד בזה על שנת מאסר בפועל תחת ששה חודשי מאסר בעבודת שירות. עונשי המאסר על-תנאי שהטיל בית המשפט המחוזי על המשיבים נשארים בעינם. מן המאסר בפועל של כל אחד מהמשיבים ינוכו ימי מעצרו בגין פרשת האישום. כפועל יוצא מן האמור נדחה ערעורו של סונינו. ניתן היום, כ"ו בחשוון תשנ"ט (15.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ה ח ל ט ה לבקשת הסניגורים, ולאחר שמיעת עמדת באת-כוח המדינה, הננו מחליטים לעכב את ביצוע עונשי המאסר כלהלן: 1. המשיב 1, אלון סונינו, יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 15.12.98, לא יאוחר מהשעה 9:00. 2. המשיב 2, ניר בן-יאיר, יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 22.11.98, לא יאוחר מהשעה 9:00. הערבויות הקיימות יעמדו בעינן. ניתנה היום, כ"ו בחשוון תשנ"ט (15.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98039870.F05