פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 3987/98

אלון סונינו נ. מדינת ישראל

ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיבים בגין קשירת קשר וניסיון לביצוע שוד בנסיבות מחמירות.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?
תאריך פרסום 19/11/1998 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 3987/98 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות שוד — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיבים בגין קשירת קשר וניסיון לביצוע שוד בנסיבות מחמירות.
החלטת בית המשפט התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) — בית המשפט קיבל את ההליך לטובת הצד הפותח (התובע/העותר/המערער).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 3987/98

אלון סונינו נ. מדינת ישראל

ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיבים בגין קשירת קשר וניסיון לביצוע שוד בנסיבות מחמירות.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

סיכום פסק הדין

המשיבים הורשעו בקשירת קשר וניסיון לשדוד בלדר כספים תוך שימוש בגז מדמיע ומוט ברזל. בית המשפט המחוזי גזר עליהם עונשים קלים יחסית, תוך ביקורת על המדינה שחתמה על הסדר עד מדינה עם שותפם הבכיר, אלון סלמן, וקבע כי אין להחמיר עם המשיבים מעבר לעונשו של סלמן. המדינה ערערה על קולת העונש. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, קבע כי הסדר עד מדינה אינו מהווה אמת מידה לענישת שותפים, והחמיר את עונשם של המשיבים: עונשו של סונינו הועלה ל-18 חודשי מאסר בפועל, ועונשו של בן-יאיר הועלה ל-12 חודשי מאסר בפועל.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים א' מצא, י' קדמי, מ' אילן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מדינת ישראל
  • אלון סונינו

נתבעים

  • אלון סונינו
  • ניר בן-יאיר

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית המשפט המחוזי שגה בביקורת על הסדר עד המדינה עם סלמן.
  • עונש שנגזר במסגרת הסדר עד מדינה אינו מהווה אמת מידה לעונשי השותפים.
  • העונשים שנגזרו אינם משקפים את חומרת עבירת השוד והשימוש באמצעים חובלניים (גז מדמיע ומוט ברזל).
טיעוני ההגנה
  • סונינו: אין להחמיר בעונש בשל נסיבות אישיות וסיכויי שיקום.
  • בן-יאיר: עבר נקי, גויס לתוכנית סמוך לביצוע, וכליאה עלולה לפגוע בסיכויי שיקומו.
מחלוקות עובדתיות
  • האם יש להשוות את עונש המשיבים לעונשו של עד המדינה סלמן.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדותו של עד המדינה אלון סלמן

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 302/97
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
תיקים שאוחדו

תגיות נושא

  • שוד בנסיבות מחמירות
  • עד מדינה
  • החמרת עונש
  • קשירת קשר

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
18
חודשי מאסר על תנאי
12
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3987/98 ע"פ 4036/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט מ' אילן המערער בע"פ 3987/98: אלון סונינו נ ג ד המשיבה בע"פ 3987/98 והמערערת בע"פ 4036/98: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים בע"פ 4036/98: 1. אלון סונינו 2. ניר בן-יאיר ערעורים על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.5.98 בת"פ 302/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אור תאריך הישיבה: כ"ו בחשוון תשנ"ט (15.11.98) בשם המערער בע"פ 3987/98 והמשיב 1 בע"פ 4036/98: עו"ד אברהם כהן בשם המשיב 2 בע"פ 4036/98: עו"ד דוד פרלמן בשם המשיבה בע"פ 3987/98 והמערערת בע"פ 4036/98: עו"ד תמי פלמור-הרץ בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור פ ס ק - ד י ן המשיבים בע"פ 4036/98 הורשעו בקשירת קשר לביצוע שוד בנסיבות מחמירות ובניסיון לביצוע שוד בנסיבות מחמירות. בעקבות הרשעתם גזר עליהם בית המשפט המחוזי את העונשים הבאים: על המשיב 1 (להלן - "סונינו") - מאסר בפועל לעשרה חודשים ושנה אחת מאסר על-תנאי; ועל המשיב 2 (להלן - בן-יאיר) - ששה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודת שירות ושנה אחת מאסר על-תנאי. בע"פ 3987/98 ערער סונינו על הרשעתו בעבירה של ניסיון לבצע שוד בנסיבות מחמירות, אך בפתח הטיעון בפנינו חזר בו הסניגור מערעור זה. נותר הערעור בע"פ 4036/98, בו משיגה המדינה על קולת עונשיהם של שני המשיבים ומבקשת להחמירם; וערעורו של סונינו כנגד חומרת העונש. העובדות בתמצית: סונינו קשר עם אחד אלון סלמן לשדוד בלדר המוביל כספים בשליחות מאפיית ברמן בירושלים. לאחר תיכנון שנמשך זמן מה, צירפו השניים את בן-יאיר למזימתם. על-פי התוכנית אמורים היו לתקוף את הבלדר בזמן שהוביל את הכסף ולתפוס מידו את התיק שהכיל את המזומנים. לצורך זה הצטייד סונינו במיכל של גז מדמיע ואילו בן-יאיר הצטייד במוט ברזל, שבעזרתו אמור היה להלום בראשו של הבלדר, אם יתנגד למעשה השוד. אלון סלמן אמור היה לשמש כנהג מכונית המילוט. למשטרה הגיע מידע מוקדם על התוכנית. לפיכך ארבה לשודדים במקום המעשה המתוכנן ולכדה אותם ממש על סף הביצוע, אך בטרם הספיקו לבצע את זממם. מלכתחילה כל השלושה התכחשו לחשדות, אך במהלך החקירה הציע אלון סלמן למסור עדות שתפליל את האחרים בתנאי שיינתן לו מעמד של עד מדינה. משסברה הפרקליטות כי ללא עדותו ייקשה עליה להביא את המעורבים לדין, ערכה עמו עיסקה, בגידרה מסר סלמן עדות מפורטת, הואשם והורשע על-פי הודאתו בכל העבירות. לעניין העונש סוכם בין המדינה לסלמן, כי התביעה תעתור להטלת שנת מאסר בפועל ואילו הוא יהיה רשאי לטעון להקלת העונש ככל שיאבה. במשפטו הנפרד של סלמן החליט בית המשפט לגזור עליו מאסר בפועל של עשרה חודשים ובנוסף לו מאסר על-תנאי. בעקבות זאת, הוזמן סלמן כעד תביעה במשפטם של המשיבים. משהחליט להרשיע את המשיבים בדין, סבר בית המשפט המחוזי כי יש להקל בעונשיהם: לפיכך השית על סונינו עונש שווה לזה שהוטל על סלמן ואילו עם בן-יאיר הקל אף מעבר לכך. בהנמקתו ביקר בית המשפט את החלטת המדינה להעניק לסלמן מעמד של עד מדינה. סלמן, סבר בית המשפט, היה הבכיר מבין המשתתפים בביצוע הפשע וגם יוזם הביצוע; ואם אכן נזקקה המדינה לעדות אחד השותפים, לא היה זה מן המידה לבחור דווקא בסלמן למטרה זו. כיון שסלמן נראה בעיני בית המשפט כעבריין עיקרי - כעולה מעדותו הוא - קבע בגזר-דינו כי "אין כל הגיון לגזור את דינם של העוזרים לעונשים כבדים מזה של העבריין העיקרי". בערעורה טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי שגה בהנחתו כי המדינה "בחרה" את סלמן כעד מדינה, שכן היחיד שהציע את עצמו לשמש עד מדינה היה סלמן וקבלת הצעתו התבססה על ההנחה שללא עדות מפי אחד השותפים ספק אם היתה נמצאת לתביעה תשתית מספיקה להגשת כתב אישום. עוד טוענת המדינה, כי, מכל מקום, העונש, שנגזר על סלמן בעקבות עתירתה המקילה של התביעה במסגרת הסדר הטיעון עימו, אינו ראוי לשמש אמת מידה לגזירת עונשיהם של שותפיו. לגוף העניין טענה, כי העונש שהושת על המשיבים אינו משקף את חומרתה המופלגת של עבירת השוד, אותה התכוונו המשיבים לבצע תוך שימוש באמצעים חובלניים: גז מדמיע ומוט ברזל. סניגורו של סונינו ביקש לשכנענו, כי בנסיבות העניין לא היה מקום להבחין בין שולחו לבין בן-יאיר; ומכל מקום, כי אין להחמיר בעונשו כפי שמבקשת המדינה בערעורה. ראשית - משום ההתחשבות בנימוקיו של בית המשפט המחוזי בקשר להשלכת ההקלה בעונשו של סלמן; ושנית - משום התחשבות בנסיבותיו האישיות והאמור בתסקיר שירות המבחן לענין סיכויי שיקומו. סניגורו של בן-יאיר טען, כי לנוכח עברו הנקי של שולחו ובהתחשב בכך ש"גויס" לתוכנית הפלילית רק ערב ביצועה, יש לאשר את גזר הדין לגביו. יתר-על-כן, בהתחשב באישיותו של בן-יאיר ועל רקע המוסבר בתסקירי שירות המבחן, עלולה החמרה בעונשו, שיש עמה כליאה, לערער את סיכוייו של בן-יאיר להיגמל מן העבריינות ובכך להצמיח רעה תחת טובה. אנו סבורים כי ערעור המדינה בדין יסודו. לא מצאנו אחיזה לביקורת שמתח בית המשפט על עשיית ההסדר עם סלמן; וכן מקובלת עלינו עמדתה של באת-כוח המדינה, כי עונש, הנגזר במסגרת הסדר עם עד מדינה, אינו יכול להוות אמת מידה לקביעת עונשיהם של שותפיו; הלוא יש והמדינה מסכימה שלא להעמיד את עד המדינה לדין כלל, במחיר נכונותו לספק לה את הראיה הדרושה להרשעת המעורבים האחרים. כן מקובלת עלינו טענת המדינה, כי העונשים שנגזרו על המשיבים אינם נותנים ביטוי למהות העבירות שבהן הורשעו ולחומרת הנסיבות שניתלוו לביצוע המתוכנן. גם אם מביאים בחשבון את עברו הנקי של בן-יאיר ואין מייחסים משקל גדול להרשעותיו של סונינו, מוצדק לדעתנו להחמיר בעונשו של כל אחד מהשניים, באופן שעל כל אחד משניהם יוטל מאסר ממשי לתקופה ארוכה יותר מזו שקצב בית המשפט המחוזי. לנסיבותיהם האישיות של המשיבים נודע משקל רק בקביעת אורך תקופת המאסר שתיגזר עליהם. התלבטנו בשאלה אם יש מקום להבחין בין עונשו של סונינו לבין עונשו של בן-יאיר. לעובדה שלחובת סונינו רשומות הרשעות אחדות אין, בהקשר זה, משקל רב. אך יש בעינינו משקל לשתי עובדות אחרות: האחת - כי סונינו היה שותף לתיכנון מלכתחילה, בעוד שבן-יאיר צורף לתוכנית סמוך למועד הביצוע; והשניה - כי סונינו (כמו גם סלמן) עבד לפנים במאפיה, שכלפי הבלדר שלה תוכנן השוד, והכיר, מתוך עבודתו, את השיגרה המקובלת במפעל זה בנושא הובלת הכספים. מכל הנימוקים הללו, ותוך התחשבות במידתנו הרגילה שלא למצות את הדין עם נאשם בשלב הערעור, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה ביחס לשני המשיבים. עונשו של סונינו מועמד בזה על 18 חודשי מאסר בפועל תחת עשרה חודשים שהשית עליו בית המשפט המחוזי, ואילו עונשו של בן-יאיר מועמד בזה על שנת מאסר בפועל תחת ששה חודשי מאסר בעבודת שירות. עונשי המאסר על-תנאי שהטיל בית המשפט המחוזי על המשיבים נשארים בעינם. מן המאסר בפועל של כל אחד מהמשיבים ינוכו ימי מעצרו בגין פרשת האישום. כפועל יוצא מן האמור נדחה ערעורו של סונינו. ניתן היום, כ"ו בחשוון תשנ"ט (15.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ה ח ל ט ה לבקשת הסניגורים, ולאחר שמיעת עמדת באת-כוח המדינה, הננו מחליטים לעכב את ביצוע עונשי המאסר כלהלן: 1. המשיב 1, אלון סונינו, יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 15.12.98, לא יאוחר מהשעה 9:00. 2. המשיב 2, ניר בן-יאיר, יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 22.11.98, לא יאוחר מהשעה 9:00. הערבויות הקיימות יעמדו בעינן. ניתנה היום, כ"ו בחשוון תשנ"ט (15.11.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98039870.F05