עומר אלאתמין נ. מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3985/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: עומר אלאתמין נ ג ד המשיבים: 1. מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי 2. מפקדת כוחות צה"ל ביהודה ושומרון עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד ג'יאת' נאסר בשם המשיבים: עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופט נ' סולברג: עתירה לביטול הוראה לסילוק מבנה חדש, מיום 30.5.2022, שניתנה מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה ושומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן, בהתאמה: הוראת הסילוק ו-הצו לסילוק מבנים חדשים או הצו), להריסת מבנה בלוקים, המצוי בעיצומה של בנייה, בשלב זה ללא גג וללא חלונות ודלתות, אשר נבנה שלא כדין על-ידי העותר – עומר אלאתמין (להלן: עומר) – בתחום שטח אש 917 (להלן: הבינוי או המבנה). במסגרת העתירה התבקשנו ליתן גם צו ביניים, שיאסור על המשיבים להרוס את הבינוי, עד להכרעה בעתירה. כפי שצוין לא אחת על-ידי בית משפט זה, הצו לסילוק מבנים חדשים נועד לסייע בידי גורמי האכיפה באזור יהודה ושומרון, להתמודד בצורה אפקטיבית ומהירה, עם תופעת הבניה הבלתי-חוקית הפושה באזור זה, ובכך למנוע את הניסיונות לקבוע 'עובדות בשטח'. כך אמרתי במקום אחר: "הצו שמכוחו הוּצאה הוראת הסילוק, הוא אחד מכלי האכיפה שהועמדו לרשות המשיבים. מטרתו – לאפשר התמודדות מהירה ויעילה עם תופעת הבנייה הבלתי-חוקית באזור יהודה ושומרון, תוך שינוי הנוהג שהפך רווח, שלפיו 'תחילה בּוֹנים, ורק אחר כך פונים'" (בג"ץ 7013/21 זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 2 (18.11.2021) (להלן: עניין זיתון)). סמכות האכיפה המוקנית לגורמי המינהל האזרחי, לפי הצו לסילוק מבנים חדשים, כפופה למספר תנאים מהותיים, מצטברים, שבהתקיימם, ניתן להוציא הוראת סילוק, ביחס למבנה בלתי-חוקי, מבלי שנדרש ליתן זכות שימוע מראש. בעיקרו של דבר, הצו חל רק על 'מבנה חדש'; דהיינו: מבנה שאינו יביל, שטרם הושלמו לגביו עבודות הבנייה, או שטרם חלפו 6 חודשים ממועד השלמתן, וככל שמדובר במבנה למגורים – אם המבנה החדש עדיין לא אוכלס, או שטרם חלפו 30 ימים ממועד אכלוסו. הוראת סילוק מכוח הצו, טעונה אישור מאת ראש המינהל האזרחי, או מי שהוסמך לכך על-ידו, ותוקפה הוא למשך 120 ימים. תנאים נוספים נקבעו בצו האמור, אך אין צורך להרחיב בהם, בכל הקשור לעניין שלפנינו. עוד אזכיר, כי עתירה נגד עצם חוקיות הצו, נבחנה במסגרת בג"ץ 4588/18 אגודת 'סנט-איב' המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019) (להלן: עניין סנט איב), וצוין באותו עניין, מפי המשיבים, כי בכוונתם להפעיל את הצו בתחילה, במתכונת הרצה ('פיילוט') מצומצמת, למשך שנה. בתום שנה זו, יבּחֵן המשך השימוש בצו, בהתאם ללקחים שיופקו לגביו. תקופת ההרצה חלפה-עברה זה מכבר, ובהתאם גובש מסמך "מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים", מיום 30.8.2020 (להלן: מסמך המדיניות). זאת, כעולה מפסיקה מאוחרת יותר, שניתנה בעקבות הוצאת הוראת סילוק למבנים שונים, על-פי מדיניות האכיפה העדכנית (ראו למשל: בג"ץ 7722/20 אדריס נ' המפקד הצבאי באיו"ש, פסקה 3 (23.11.2020) (להלן: עניין אדריס); עניין זיתון, פסקה 2). במסמך המדיניות נקבע, כי ניתן יהיה להפעיל את הוראות הצו, על מקרים שונים, כמפורט בו (ראו פירוט בעניין אדריס, פסקה 3). סוג המקרים הראשון, מתייחס ל"מבנים המצויים בשטחי אש"; די בכך לצורך הכרעה בעתירה שלפנינו. ביום 9.3.2022 נצפה הבינוי מושא העתירה על-ידי פקחי המינהל האזרחי, אשר ערכו סיור בתחומי שטח אש 917. פקחי המינהל ציינו, כי איתרו מבנה עשוי בטון, שבנייתו טרם הושלמה: מבנה לא מקורה, נעדר ריצוף, אשר טרם הותקנו בו חלונות ודלתות, ובזנטי ברזל מזדקרים מקירותיו. בהמשך אותו יום, הצהיר פקח המינהל האזרחי, כי למיטב ידיעתו, בניית המבנה עדיין לא הושלמה, והוא אינו מאוכלס. נוכח האמור, הוחלט לפעול לאכיפת הדין, באמצעות הוראות הצו. בהתאם, ביום 30.5.2022 נמסרה לעומר הוראת הסילוק, בדרך של תלייתה על-גבי דופן המבנה. כאן המקום לציין, כעולה מתיעוד הבינוי שצורף לתגובת המשיבים, כי גם במועד מסירת הוראת הסילוק – בניית המבנה טרם הושלמה. ביום 1.6.2022 הגיש עומר בקשה לביטול הוראת הסילוק, בהתאם לקבוע בסעיף 5 לצו. בבקשתו טען עומר, כי נפלו מספר פגמים בהוראת הסילוק. נטען, כי כלל לא מדובר בבנייה חדשה, כהגדרתה בצו; כי לא ניתנה לו זכות שימוע מראש; וכי הוצאת הוראת הסילוק למבנה זה, סוטה מהמדיניות המוצהרת של המשיבים, בכל הנוגע להפעלת אכיפה על-פי הצו. בנוסף נטען לחוסר סבירות ולאי-מידתיות בהוצאת הצו, ולסטייה מהוראות הדין הבינלאומי החל באזור. ביום 2.6.2022 נדחתה בקשת עומר לביטול הוראת הסילוק. בתמצית, מנהל יחידת הפיקוח קבע, כי הבינוי עונה להגדרת "מבנה חדש" לפי הוראות הצו, וכי ניתן לסלקו, על-פי מדיניות האכיפה של המשיבים, משום שהוא מצוי בשטח אש, ומשלא הוצג על-ידי עומר היתר בניה כדין. גם הטענות בעניין העדר שימוע – נדחו, תוך הפניה לפסיקה רלבנטית. לבסוף צוין, כי הוראת הסילוק לא תבוצע עד חלוף 96 שעות מעת מסירת ההחלטה בבקשה. מכאן העתירה שלפנינו, שהוגשה ביום 12.6.2022, המופנית כלפי הוראת הסילוק. בעתירה נטען, כי עבודות החפירה לבניית המבנה החלו כבר בשנת 2016, וכי קירות הבטון של המבנה הוקמו בחודש אוקטובר 2021, בתוך 10 ימי עבודה. מני אז – לא ביצע עומר כל תוספת בניה במבנה. לפיכך נטען, כי חלפו למעלה מ-6 חודשים ממועד סיום עבודות הבנייה, ובהתאם, התנאי שבסעיף 6(א)(2) לצו – אינו מתקיים. במצב דברים זה, נדרש לקבוע כי הוראת הסילוק הוּצאה בחוסר סמכות. מעבר לכך נטען, כי המבנה משמש את עומר כבית מגורים, וכי במשך כל תקופת הבניה – לא נמסר לעומר כי מעשיו מנוגדים לדין, וכי עליו לחדול מהמשך הבניה. בנוסף, שב עומר בעתירה, על עיקרי הטענות שהעלה, במסגרת בקשתו לביטול הוראת הסילוק. בקצרה, נטען כי לא ניתנה לו זכות שימוע מראש, עובר לקבלת ההחלטה על סילוק המבנה; כי הוצאת הצו לוקה בשיהוי, מאחר שהמבנה הוקם עוד בחודש אוקטובר 2021, וכי נגרם לו נזק רב כתוצאה משיהוי זה; כי הוראת הסילוק עומדת בניגוד למדיניות האכיפה של המשיבים, שכן אין מדובר בשטח אש; וכי הוראת הסילוק הוּצאה בחוסר סבירות קיצוני, ובניגוד להוראות המשפט הבינלאומי. ביום 12.6.2022 ביקשתי מאת המשיבים להגיש תגובה לבקשה למתן צו ביניים. ביום 26.6.2022, הגישו המשיבים תגובה כוללת, לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים. לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת עשיית דין עצמי, נוכח העובדה כי עומר בחר להקים את המבנה ללא היתר בניה, בתוך שטח אש, ובהעדר עילה להתערבות בהחלטה להורות על סילוק המבנה. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המשיבים, על צרופותיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות; הן על הסף, הן לגופה. דחיית העתירה על הסף – על שום מה? על שום שעומר בחר לעשות דין לעצמו – בנה מבלי לבקש היתר, בתוככי שטח אש, ורק לאחר שכלתה אליו הרעה, פנה לבית משפט לקבלת סעד. בכך, פעל עומר בחוסר ניקיון כפיים, ומטעם זה לבדו, יש להורות על דחיית עתירתו, אף מבלי לבררה לגופה (עניין זיתון, פסקה 7; בג"ץ 206/22 אלח'וואג'ה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (15.3.2022) (להלן: עניין אלח'וואג'ה)). לזאת אוסיף, כי יש לדחות את העתירה על הסף, גם משום שהיא נעדרת תשתית עובדתית לתמיכה בנטען בה. טענתו המרכזית של עומר, שלפיה המבנה הושלם כבר בחודש אוקטובר, הועלתה ללא כל ביסוס עובדתי, ומבלי שהובאו ראיות אובייקטיביות או אסמכתאות כלשהן לתמיכה בה. לא זו אף זו: גרסתו זו של עומר, עומדת בניגוד גמור לתמונות שצירפו המשיבים לתגובתם, שמהן עולה כי בניית המבנה טרם הושלמה – הן במועד עריכת הסיור על-ידי פקחי המינהל האזרחי (9.3.2022), הן במועד הוצאת הוראת הסילוק (30.5.2022). לא ניתן אפוא לקבל את טענתו זו של עומר גם כשלעצמה, וברי כי אין להעדיפה על פני טענתם המוכחת של המשיבים. טענה בלתי-מבוססת נוספת שהעלה עומר, היא כי המקרקעין שעליהם הוקם המבנה, מצויים מחוץ לשטח אש 917. דא עקא, גם טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס, בעוד המשיבים צירפו לתגובתם עזר, המלמד בבירור כי הבינוי מצוי בטבורו של שטח אש 917. על כן, גם טענה זו – נעדרת יסוד. במצב דברים זה, משטענותיו העיקריות של עומר הועלו ללא כל ביסוס עובדתי לתמיכה בהן, יש להורות על דחיית עתירתו, ולוּ מטעם זה לבדו (ראו, למשל, בג"ץ 310/22 אבו תבאת נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 6 (23.1.2022) (להלן: עניין אבו תבאת)) דחיית העתירה לגופה – על שום מה? על שום שלא קמה עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיבים, לפעול כלפי עומר באמצעות מתן הוראת סילוק. כפי שפורט לעיל, המשיבים ערכו סיור במקרקעין המדוברים, ומצאו כי הבינוי הוקם ללא היתר כדין, וכי במועד הוצאת הוראת הסילוק – בניית המבנה טרם הושלמה: המבנה נעדר גג, ריצוף, חלונות ודלתות. המשיבים תמכו את החלטתם בתמונות המתעדות את הבינוי, בשני מועדים שונים; בהצהרתו של הפקח אשר ערך את הסיור ביום 9.3.2022; וכן בעזר המראה את מיקומו של הבינוי בתוככי שטח האש. אם כן, שלא כטענת עומר, המקרה דנן מתאים ככפפה ליד, הן להוראות הצו, הן למדיניות האכיפה של המשיבים. לכך יש להוסיף את המובן מאליו, כי גם טענת עומר, שלפיה פעולת המשיבים לקתה בשיהוי, אין לה על מה שתסמוך. משידענו כי לא חלפו יותר מחודשיים, מאז המועד שבו התוודעו גורמי האכיפה לקיומו של המבנה, ועד להוצאת הוראת הסילוק לגביו (ראו: עניין אלח'וואג'ה, פסקה 5). גם טענות עומר לגבי חובת ההנמקה – דינן להידחות. בהחלטת מנהל יחידת הפיקוח מיום 2.6.2022, שבה נדחתה בקשתו לביטול הוראת הסילוק, צוין כי בהעדר צירוף היתר בנייה כדין, ובהעדר הוכחה לכך שתנאֵי הצו אינם מתקיימים – אין מקום להיעתר לבקשה; די בכך כדי לעמוד בחובת ההנמקה (עניין זיתון, פסקה 10; עניין אבו תבאת, פסקה 7). לבסוף, אין להידרש לטענות העקרוניות שהעלה עומר, בדבר "העדר זכות השימוע", ובדבר סתירתו של הצו את הוראות המשפט הבינלאומי. טענות אלה הועלו בעתירות קודמות – ונדחו פעם אחר פעם (ראו למשל: עניין סנט איב, פסקאות 27-16, 32-31; בג"ץ 1793/21 סלאח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (27.5.2021); בג"ץ 6872/20 שאכר נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, פסקה 10 (4.3.2021); עניין זיתון, פסקה 10). די באמור באסמכתאות שהובאו כדי לדחות את טענותיו אלה של עומר – הרוצה להרחיב יפנה לעיין בהן. אין מקום לכך שבית משפט זה ידרש לטענות הללו פעמים נוספות, כל שני וחמישי. אשר על כן, דין העתירה – ועמה גם בקשת עומר למתן צו ביניים – להידחות על הסף ולגופה, והיא נדחית בזאת. עומר ישא בהוצאות המשיבים, בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ל' בסיון התשפ"ב (‏29.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22039850_O02.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1