נאיף אלאתמין נ. מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3984/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: נאיף אלאתמין נ ג ד המשיבים: 1. מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי 2. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד ג'יאת' נאסר בשם המשיבים: עו"ד מתן שטיינבוך פסק-דין השופט נ' סולברג: לפנינו עתירה לביטול הוראה על סילוק מבנה חדש, שניתנה ביום 30.5.2022, מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה ושומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן, בהתאמה: הוראת הסילוק ו-הצו לסילוק מבנים חדשים או הצו). מדובר במבנה עשוי בטון ובלוקים, המצוי בשלבי בניה, וממוקם בשטח אש 917 (להלן: הבינוי או המבנה החדש). לצד העתירה, הגיש העותר – נאיף אלאתמין (להלן: נאיף) – גם בקשה למתן צו ביניים, שלפיו ימנעו המשיבים מהריסת הבינוי, עד לאחר הכרעה בעתירה גופה. הרקע הכללי להתקנת הצו לסילוק מבנים חדשים; דחיית העתירות העקרוניות בעניין חוקיותו (בג"ץ 4588/18 אגודת 'סנט-איב' המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019) (להלן: עניין סנט-איב); ומדיניות האכיפה של המשיבים על-פיו, כפי שעוגנה במסמך 'מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים' מיום 30.8.2020 (להלן: מסמך המדיניות) – הלוא הם כתובים בפסקי דין רבים של בית משפט זה מהעת האחרונה. אסתפק אפוא, במובאה מפסק דין שניתן על-ידנו אתמול, בעניין זהה, בגדרי בג"ץ 3985/22 אלאתמין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי: "כפי שצוין לא אחת על-ידי בית משפט זה, הצו לסילוק מבנים חדשים נועד לסייע בידי גורמי האכיפה באזור יהודה ושומרון, להתמודד בצורה אפקטיבית ומהירה, עם תופעת הבניה הבלתי-חוקית הפושה באזור זה, ובכך למנוע את הניסיונות לקבוע 'עובדות בשטח' כך אמרתי במקום אחר: 'הצו שמכוחו הוּצאה הוראת הסילוק, הוא אחד מכלי האכיפה שהועמדו לרשות המשיבים. מטרתו – לאפשר התמודדות מהירה ויעילה עם תופעת הבנייה הבלתי-חוקית באזור יהודה ושומרון, תוך שינוי הנוהג שהפך רווח, שלפיו 'תחילה בּוֹנים, ורק אחר כך פונים'' (בג"ץ 7013/21 זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 2 (18.11.2021) [...] סמכות האכיפה המוקנית לגורמי המינהל האזרחי, לפי הצו לסילוק מבנים חדשים, כפופה למספר תנאים מהותיים, מצטברים, שבהתקיימם, ניתן להוציא הוראת סילוק, ביחס למבנה בלתי-חוקי, מבלי שנדרש ליתן זכות שימוע מראש. בעיקרו של דבר, הצו חל רק על 'מבנה חדש'; דהיינו: מבנה שאינו יביל, שטרם הושלמו לגביו עבודות הבנייה, או שטרם חלפו 6 חודשים ממועד השלמתן, וככל שמדובר במבנה למגורים – אם המבנה החדש עדיין לא אוכלס, או שטרם חלפו 30 ימים ממועד אכלוסו. הוראת סילוק מכוח הצו, טעונה אישור של ראש המינהל האזרחי, או מי שהוסמך לכך על-ידו, ותוקפה הוא למשך 120 ימים. תנאים נוספים נקבעו בצו האמור, אך אין צורך להרחיב בהם, בכל הקשור לעניין שלפנינו. עוד אזכיר, כי עתירה נגד עצם חוקיות הצו, נבחנה במסגרת בג"ץ 4588/18 אגודת 'סנט-איב' המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019) [...] וצוין באותו עניין, מפי המשיבים, כי בכוונתם להפעיל את הצו בתחילה, במתכונת הרצה ('פיילוט') מצומצמת, למשך שנה, בתום שנה זו, יבּחֵן המשך השימוש בצו, בהתאם ללקחים שיופקו לגביו. תקופת ההרצה חלפה-עברה זה מכבר, ובהתאם גובש מסמך 'מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים', מיום 30.8.2020 (להלן: מסמך המדיניות) [...] במסמך המדיניות נקבע, כי ניתן יהיה להפעיל את הוראות הצו, על מקרים שונים, כמפורט בו [...] סוג המקרים הראשון, מתייחס ל'מבנים המצויים בשטחי אש'; די בכך לצורך הכרעה בעתירה שלפנינו". גם בענייננו זה, די בקביעה כי מדובר בבינוי המצוי בשטח אש, על מנת להביא את המקרה שלפנינו, בקהל המקרים שהוגדרו במסמך המדיניות של המשיבים, ככאלה שניתן לעשות לגביהם שימוש בהוראות הצו. כעולה מתגובתם המקדמית של המשיבים, וכפי שעולה גם מתצלומי האוויר שצורפו לתגובת המשיבים, המבנה החדש מושא העתירה נבנה על גבי מבנה ישן, שאף הוא הוקם באופן בלתי-חוקי, במהלך שנת 2018, מבלי שניתן היתר לבנייתו (להלן: המבנה הישן). בהעדר ידיעה מדויקת, הבהירו המשיבים בתגובתם, כי המבנה החדש, יתכן שהוקם על חורבותיו של המבנה הישן; יתכן שחובר אליו, באופן שאינו מאפשר הבחנה או הפרדה בין המבנים. בין אם כך ובין אם כך, ברי כי המבנה הישן הוקם בשטח של כ-65 מ"ר, בעוד שהמבנה החדש, הקיים כיום בשטח, משתרע על פני שטח גדול פי 3, המגיע לכ-200 מ"ר. נאיף אינו חולק באופן עקרוני על האמור, אלא שלשיטתו המבנה הישן התפרס על פני שטח של 105 מ"ר, בעוד שהמבנה החדש אינו אלא "תוספת בניה למבנה הישן, המורכבת משני חדרים ומעבר בשטח [של] כ-90 מ"ר". בסיור שנערך על-ידי פקחי יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, ביום 31.4.2022, נמצא כי בניית המבנה החדש לא הושלמה: באותו שלב עדיין לא נוצק גג למבנה, לא הותקנו בו דלתות וחלונות, פסולת בניה היתה פזורה סביבו, ואף נצפו פועלי בניין העובדים במקום. בסיור נוסף במקום, ביום 15.5.2022, התברר כי יציקת הגג למבנה החדש – הושלמה, כי דלתות וחלונות – טרם הותקנו, וכי חומרי הבנייה – נותרו פזורים בסביבות המבנה. אי לכך, ביום 24.5.2022, חתם פקח יחידת הפיקוח במינהל האזרחי על תצהיר שלפיו, למיטב ידיעתו עסקינן בבינוי חדש, כהגדרתו בצו לסילוק מבנים חדשים, משטרם חלפו 6 חודשים מהשלמת בנייתו, ואף אם מדובר במבנה למגורים, הרי שהמקום טרם אוכלס, או למצער, עדיין לא חלפו 30 ימים ממועד אכלוסו. ביום 30.5.2022 הוצאה הוראת הסילוק מושא העתירה דנן, שבה נקבע כי יש לסלק את ה"מבנה מבטון בשלבי בניה התחלתיים ו-200 מ"ר ללא גג". הוראת הסילוק הודבקה על גבי הבינוי מושא העתירה, ובאותו מעמד צולם המבנה פעם נוספת על-ידי פקחי המשיבים. באותו שלב נמצא, כעולה מן התמונות שצורפו לעתירה, כי גם במועד זה עדיין לא הושלמה בניית המבנה החדש: דלתות וחלונות – לא הותקנו, מרצפות – לא הורכבו, ובזנטי ברזל – בצבצו מבין כתליו. ביום 1.6.2022, הגיש נאיף בקשה לביטול הוראת הסילוק. לטענתו, המבנה הישן הוקם כבר בשנת 2018, ומאז הוא מאוכלס על-ידו, משך 3 שנים לערך. ממילא, לכל הפחות לגבי המבנה הישן, נטען כי המשיבים אינם מוסמכים להורות על סילוקו על-פי הוראות הצו. זאת, נוכח העובדה, כי חלפו למעלה מ-6 חודשים ממועד השלמת בנייתו, ומשחלפו ימים רבים מאז אכלוסו על-ידי נאיף ומשפחתו. אשר למבנה החדש, אשר כּוּנה על-ידי נאיף "תוספת בנייה", נטען כי מדובר בבינוי שהוקם במהלך חודש מרץ 2022, כי יציקת גגו הושלמה "ביום הראשון לחודש הרמדאן", דהיינו ביום 2.4.2022, וכי עד ליום 15.4.2022 סיים נאיף לרצפו, העביר לתוכו ריהוט, והחל להתגורר בו. לפיכך, טען נאיף, במועד הוצאת הוראת הסילוק (30.5.2022), המבנה החדש היה מאוכלס כבר "כחודש וחצי", ומשכך לא ניתן גם לגביו לעשות שימוש בהוראות הצו, משזה מותנה בכך שטרם חלפו 30 ימים ממועד האכלוס. עוד טען נאיף, כי השטח שבו מצוי המבנה איננו שטח אש, ועל כן השימוש בהוראות הצו בנדון דידן, חורג ממדיניות האכיפה שנקבעה במסמך המדיניות. מלבד זאת הוסיף נאיף וטען, כי זכותו לשימוע מראש נפגעה, וכי הוראת הסילוק חורגת ממתחם הסבירות, אינה מידתית, ואף נוגדת את הוראות המשפט הבינלאומי. ביום 7.6.2022 נדחתה בקשת נאיף, בהחלטת מנהל יחידת הפיקוח. בין היתר צוין בהחלטה זו כך: "מבחינת בקשתך עולה כי הבינוי הנ"ל עולה לכדי בינוי כהגדרתו בחוק תכנון ערים כפרים ובניינים, חוק זמני מס' 79 לשנת 1966 וכן לכדי מבנה חדש כהגדרתו בצו והוא מצוי בתחומי שטח אש 917. אמנם לבקשתך צורפו תצלומי אוויר המראים כי במקום היה מבנה, אולם המבנה החדש נבנה על גבי המבנה הישן באופן שאינו מאפשר הפרדה של המבנים, ועל כן כל המבנה עולה לכדי מבנה חדש כהגדרתו בצו. ברי כי מבנה ישן אינו יכול להוות חסם מפני שימוש בצו כנגד מבנה חדש שנבנה על גביו באופן שאינו ניתן להפרדה". בהחלטה צוין עוד, כי לבקשה לא צורף היתר בניה למבנה החדש, ולא הוכח כי תנאֵי הצו אינם מתקיימים לגביו. לבסוף, נדחו גם הטענות בדבר אי-קיום חובת שימוע. מכאן העתירה שבנדון, שבגדרה שב נאיף על עיקרי טענותיו בבקשה לביטול הוראת הסילוק. ביום 30.5.2022 ביקשתי מאת המשיבים להגיב לבקשה למתן צו ביניים, וביום 26.6.2022 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים; הן לבקשה למתן צו ביניים, הן לעתירה גופה. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף, מחמת עשיית דין עצמי, נוכח העובדה כי נאיף בנה את המבנה ללא היתר כדין, ובהתאם לאשר נקבע על-ידי בית משפט זה במקרים דומים. כמו כן נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת אי-הצגת תשתית עובדתית מלאה ומדויקת, וזאת בהתייחס לטענת נאיף, כי יציקת הגג הושלמה כבר ביום 2.4.2022, וריצוף המבנה הושלם ביום 15.4.2022; בעוד שמהתמונות שבידי המשיבים (אשר הובאו בתגובתם), עולה בבירור כי ביום 31.4.2022 עדיין לא נוצק גג, וטרם הותקנו דלתות וחלונות, וכי ביום 30.5.2022 – הוא מועד הוצאת הוראת הסילוק – עדיין לא הורכב ריצוף במבנה החדש. הצגת תשתית עובדתית מסולפת, כך המשיבים, מצדיקה גם היא, כשלעצמה, את דחיית העתירה על הסף. מעבר לכך, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיבים, להוציא הוראת סילוק ביחס למבנה דנן. בין היתר נטען, כי קיים אינטרס ציבורי בסילוק המבנה החדש, נוכח מיקומו בשטח אש פעיל, ובפרט נוכח העובדה כי לא קיים לגביו אופק תכנוני בר-קיימא. אשר להריסת המבנה הישן, טענו המשיבים, כי לפי מה שנמסר מגורמי האכיפה ביחידת הפיקוח, קיים קושי "בהבחנה ובהפרדה בין המבנים", שכן שניהם חולקים תקרה משותפת וקירות משותפים, כאשר "הריסת חלק מהמבנה החדש בלבד אינה אפשרית, מן הטעם שהיא עשויה להוות מפגע מסוכן מחשש להתמוטטות החלק שנותר". מה גם, שמעולם לא ניתן היתר בנייה כדין, גם ביחס למבנה הישן גופו. לטענת המשיבים, לא יתכן שתוספת בנייה, המשלשת את המבנה הישן, שהוא עצמו נבנה בחטא, תביא ל'הכשרה' דה-פקטו של המבנה כולו, ולהקניית חסינות מפני מנגנון האכיפה. נוסף לאמור, טענו המשיבים, כי אין יסוד לטענה שהבינוי אינו מצוי בשטח אש. להתמודדות עם טענה זו, צורף לתגובתם עזר המראה את מיקומו של הבינוי, על רקע שטח אש 917, אשר לטענת המשיבים הוא שטח אש פעיל, המשמש את כוחות הצבא לצורך אימונים. המשיבים הוסיפו וציינו, כי בצילום שבוצע במהלך חודש מאי 2021, אשר צורף לתגובתם, נראה בבירור כי עדיין לא החלה הקמת המבנה החדש, וכי מצילום נוסף, מיום 20.3.2022 – שלגביו נמסר כי "מטעמים של ביטחון מידע, לא ניתן לצרף את התצלום בגלוי" – עולה כי גם באותו שלב טרם החלה בנייתו של המבנה החדש. לבסוף ביקשו המשיבים לדחות גם את טענתו של נאיף, כי ההחלטה בבקשתו לביטול הוראת הסילוק נעדרת הנמקה; את טענתו לפגיעה בזכותו לשימוע מראש; את טענתו לשיהוי בהוצאת הוראת הסילוק; ואת טענתו כי ההחלטה אינה סבירה ובלתי-מידתית. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות; על הסף ולגופה. ראשית, יש לדחות את העתירה מחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר. כעולה מן המפורט לעיל, נאיף עשה דין לעצמו, בנה את המבנה החדש ללא היתר בנייה, קבע עובדות בשטח, וזלזל בהוראות החוק. נאיף אינו חולק על כל זאת; אין בפיו טענה לקיומו של היתר בנייה, ולא נשמעה מצדו טענה כי מעשיו עולים בקנה אחד עם הוראות הדין. כפי שנקבע פעם אחר פעם על-ידי בית משפט זה, "בית המשפט לא יפתח דלתותיו למי שעושה דין לעצמו, מזלזל בהוראות חוק ומבקש להעמיד את הרשות אל מול עובדות מוגמרות. האיסור על עשיית דין עצמי הינו חלק מכלל רחב יותר הדורש מבעל דין הפונה לבקש סעד מבית המשפט כי יפעל בניקיון כפיים [...] מדובר בכלל המוגדר כעילת סף לעניין פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק או לבית המשפט לעניינים מינהליים. על כן, בעל דין הפועל בחוסר ניקיון כפיים יכול שימצא כי עתירתו תידחה על הסף בלא שטענותיו תידונה לגופן" (בג"ץ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת, פסקה 12 (9.9.2007); וראו גם: בג"ץ 206/22 אלח'וואג'ה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (15.3.2022)). דינה של העתירה להידחות אפוא, ולוּ מטעם זה בלבד. שנית, כפי שציינו המשיבים, מסכת העובדות שהוצגה בעתירה, אינה תואמת את התשתית העובדתית שהוצגה על-ידי המשיבים, המגובה בתמונות ובתצלומי אוויר. טענת נאיף, כי השלים את יציקת הגג ואף ריצף את המבנה החדש, כבר בראשית חודש אפריל 2022, אינה מתיישבת עם ממצאי הסיורים שערכו פקחי המינהל האזרחי, בימים 31.4.2022, 15.5.2022 ו-30.5.2022 (הדוחות צורפו כנספחים מש/7, מש/8 ו-מש/10 לתגובת המשיבים), שמהם עולה בבירור, כי יציקת הגג לא הושלמה, לכל הפחות עד יום 31.4.2022; כי התקנת הדלתות, החלונות והריצוף, והעברת הרהיטים למבנה, לא בוצעו גם הם, למצער עד מועד הוצאת הוראת הסילוק – ביום 30.5.2022; וכי לאורך כל התקופה, בלטו בזנטי ברזל מקירות הבית, באופן המעיד לכאורה על כך שהמבנה עודנו מצוי בשלבי בנייה. מכאן, שבעת הוצאת הוראת הסילוק, לא ניתן לומר כי חלפו למעלה מ-6 חודשים ממועד השלמת המבנה. אשר לטענת נאיף, כי ביום 15.4.2022 החל להתגורר במבנה החדש, ועל כן, לא מתקיים התנאי שנקבע בצו, שלפיו לא ניתן לעשות בו שימוש, אלא אם כן עדיין לא חלפו 30 ימים ממועד האכלוס – נראה כי טענה זו אינה נתמכת באסמכתה כלשהי, וממילא יש קושי לקבלה. יתרה מזאת, טענה זו מוקשית בעינַי, נוכח התמונות שצירפו המשיבים, שמהן עולה כי ביום הוצאת הוראת הסילוק (30.5.2022), המבנה החדש עדיין לא רוצף, ולא הוכנס לתוכו ריהוט המאפשר להתגורר בו. בהקשר זה אציין, כי התמונות (בשחור-לבן) שצירף נאיף לבקשתו לביטול הוראת הסילוק, מיום 1.6.2022, אין בהן כדי לסייע. עיון בתמונות אלה – שאינן מתוארכות – מלמדנו כי גם במועד צילומן, עדיין לא הותקנו במבנה דלתות וחלונות, ולא ניתן להבחין בהן אם המבנה רוצף, ואם הועבר לתוכו ריהוט. לפיכך, שלא כטענת נאיף, לא ניתן לקבוע כי המבנה אוכלס כבר ביום 15.4.2022. על כן, דין טענות נאיף במישור זה – להידחות. גם אם אין דרישה ש'מבנה חדש', כהגדרתו בצו, יהיה בנוי לתלפיות – ברי כי אין משמעות הדבר כי ניתן להתייחס למבנה דל וריק – ללא ריצוף, ללא ריהוט, ה'מוכתר' במוטות ברזל המזדקרים מקירותיו – כמבנה שבנייתו הושלמה, שאינו עונה עוד על הגדרת 'מבנה חדש'. אם כן, משנאיף לא הניח תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענותיו (ראו: בג"ץ 310/22 אבו תבאת נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 6 (23.1.2022)) – יש לדחות את עתירתו על הסף, גם מן הטעם הזה. מעבר לכך, דין העתירה להידחות גם לגופה, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהוראת הסילוק. כפי שפורט לעיל, מן הראיות שהוצגו לפנינו עולה כי הבינוי נעשה באופן בלתי-חוקי, ללא היתר בנייה כדין, בתוככי שטח אש פעיל, על כל המשמעויות הכרוכות בכך, לרבות העדר היתכנות תכנונית לעתיד לבוא. כאן המקום לציין, כי טענת נאיף שלפיה המבנה אינו מצוי בשטח אש נטענה בעלמא, ללא ביסוס, והיא אינה מתיישבת עם צילום העזר שצירפו המשיבים לתגובתם, שממנו נראה כי המבנה מצוי בתחומי שטח האש. כמו כן, כעולה מתגובת המשיבים, המבנה החדש והמבנה הישן, חוברו להם יחדיו, ולא ניתן להפריד בין הדבקים. לעניין זה, אין נפקא מינה אם המבנה החדש נבנה על חורבותיו של המבנה הישן, או חובר למבנה הישן, שנותר גם הוא על עומדו. זאת, שכן לפי טענת המשיבים, הפרדת המבנים אינה אפשרית בשלב זה; לא מבחינה הנדסית, לא מבחינה בטיחותית. העותר לא הניח יסוד לפקפוק בהנחה זו. אציין, כי התמונות שצורפו לעתירה ולתגובת המשיבים, מחזקות גם הן מסקנה זו. בנסיבות אלה, ברי כי לא ניתן להכשיר דה-פקטו את המבנה החדש, או למצער לחסנו מפני הוראות הצו, רק משום שנבנה וחובר למבנה ישן, שבשל חלוף הזמן לא ניתן להפעיל לגביו את הצו לסילוק מבנים חדשים (הגם שאף מבנה זה נבנה באופן בלתי-חוקי, מבלעדי היתר בנייה). אם לא נאמר כן, נמצאנו מעודדים עבריינות בנייה במו-ידינו, ומתמרצים בניה בלתי-חוקית חדשה, באמצעות הצמדתה לבנייה בלתי-חוקית 'ישנה', הקיימת זה מכבר. 'עקיפה' כזו של הוראות הצו – שכל תכליתו אינה אלא ליתן בידי הרשות כלים לאכיפה מהירה ויעילה של עבירות בנייה – אין לאפשר (ראו והשוו: עע"ם 65/13 הועדה המחוזית לתכון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ, פסקאות י"ט – כ"א לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין, ופסקה 1 לפסק דיני (7.7.2013)). לכך אוסיף, כי הכותרת שהעניק נאיף לבנייה החדשה – "תוספת בנייה" – אינה מעלה ולא מורידה לעניין זה (השוו: בג"ץ 6872/20 שאכר נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 (4.3.2021)); זאת בפרט, מקום שבו מדובר בבנייה המשלשת, לטענת המשיבים, או מכפילה, לטענת נאיף עצמו, את הבינוי הקיים. לבסוף אעיר, כי יש לתמוה על טענת המשיבים כי "ישנו אינטרס ציבורי מובהק באכיפת ההוראה", מקום שבו לא ננקטו הליכי אכיפה כלשהם כלפי המבנה הישן, שכאמור נבנה עוד במהלך שנת 2018, אף שנראה כי הוא נעדר כל אופק תכנוני, בהיותו בתחומי שטח אש. בפרט, נוכח דברי המשיבים כי בשטח האש "מבצעים כוחות צה"ל אימונים באש חיה". כך או אחרת, משדבקו המבנה הישן והמבנה החדש זה בזה, "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית, ב, כד), לא ניתן להפריד ביניהם, ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית. משנמצא כי קיימת סמכות, שהופעלה כדין, אין באמור כדי להקים עילה להתערבותנו. מה גם, שמתגובת המשיבים עולה, שננקטו הליכי אכיפה לגבי בינוי הממוקם בסמיכות רבה למבנה מושא העתירה, המוחזק על-ידי אחיו של נאיף. נראה אפוא, כי אין לומר שהמשיבים כלל אינם פועלים לאכיפת דיני התכנון במקום. אשר ליתר הטענות – העדר זכות שימוע, העדר הנמקה, שיהוי, הפרת נורמות מהדין הבינלאומי, ועוד – הרי שטענות אלה נדונו במספר לא מבוטל של הליכים דומים – ונדחו כולן; "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט). לא מצאתי כל חידוש בטענותיו הספציפיות של נאיף בהקשר זה, ואין לי אלא להפנות להליכים הרבים האחרים, שבהן טענות מסוג זה נדחו אחת לאחת (ראו למשל: עניין סנט איב, פסקאות 27-16, 32-31; בג"ץ 6872/20 שאכר נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, פסקה 10 (4.3.2021); בג"ץ 1793/21 סלאח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (27.5.2021); בג"ץ 7013/21 זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 10 (18.11.2021)). נאיף ביקש בעתירתו 'להכשיר' את המבנה החדש, משום שחובר למבנה הישן. ואולם, דווקא חיבור זה פתח את הפתח להריסת המבנה כולו, על-פי הוראות הצו; נאיף 'בא לברך ונמצא מקלקל'. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף ולגופה, וכך אציע לחברַי כי נעשה. בהתאם, גם הבקשה למתן צו ביניים דינה להידחות. נאיף ישא בהוצאות המשיבים, בסך של 3,000 ₪. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏א' בתמוז בסיון התשפ"ב (‏30.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22039840_O02.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1