ניר חזיזה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון ע"ר 39838-05-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: ניר חזיזה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב בהמנ"מ 68082-04-25 מיום 15.5.2025 בשם המערער: עו"ד זאב אלוני פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב בהמנ"מ 68082-04-25 מיום 15.5.2025, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' אלרון, ע' גרוסקופף ו-א' שטיין) ברעב"ס 15575-04-25 מיום 8.4.2025. דין הערעור להידחות. שיקול דעתה של רשמת בית המשפט בעניינים אלו הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (וראו מיני רבים: ע"ר 65692-09-24 סלמן נ' פדיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (8.10.2024); ער"א 3920/24 פלוני נ' פלוני (19.5.2024); ער"מ 3788/24 כהן נ' הכהן (13.5.2024)). מקרה זה אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. בקשת המערער להארכת מועד הוגשה בחלוף 6 ימים מהמועד האחרון להגשת עתירה לדיון נוסף. בהתחשב בעובדה שעתירה לדיון נוסף יש להגיש בתוך 15 ימים ממועד מתן פסק הדין (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984), לא ניתן לומר כי מדובר באיחור זניח כפי שמשתמע מטענות המערער. מכל מקום, גם מי שאיחר בהגשת הליך ביום אחד נדרש להוכיח קיומו של טעם מיוחד (ראו והשוו: ער"א 742/23 אבטסם נ' מדינת ישראל (31.1.2023); רע"א 7940/23 כהן נ' מימון, פסקה 12 (9.11.2023); רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, פסקה 8 (8.7.2010)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף בבקשות להארכת מועד להגשת דיון נוסף, בהן אופיו של ההליך מחייב לנקוט גישה זהירה ומצמצמת בבחינת קיומו של טעם מיוחד (ער"א 849/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (6.3.2023); בש"א 8509/20 אפטר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 3 (10.12.2020)). בענייננו, המערער טוען כי טעה לחשוב שימי הפגרה אינם באים במניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף, ומאחר שמדובר בהליך שאינו נפוץ, יש לנקוט גישה גמישה ומתחשבת בעניין זה. אלא שבהתחשב בכך שמדובר בטעות במניין הימים, הנוגעת לסוגיה שהובהרה על ידי בית משפט זה לא אחת (וראו מיני רבים: ערג"ץ 8641/22 וילק נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 3 (21.12.2022); בש"א 6811/20 דב שמירה ניקיון וכח אדם בע"מ נ' פקיד שומה פתח תקווה (11.10.2020); בש"א 8010/14 פלג נ' פבריקנט את סלנט גרופ בע"מ, פסקה 4 (18.1.2015)), היא אינה עולה כדי טעם מיוחד המצדיק את הארכת מועד (ער"א 5431/23 פלוני נ' פלונית (31.8.2023); בש"פ 8497/19 פודים נ' ועדת האתיקה במחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, פסקה 12 (31.12.2019)). זאת בפרט שעה שהמערער מיוצג על-ידי עורך דין (ע"א 3932/21 בוארן נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 15 (11.8.2021)). למותר לציין כי אין בטענת המערער לפיה העתירה הייתה ערוכה להגשה במועד האחרון על פי דין, כדי להצדיק את הארכת המועד. לכך יש להוסיף למעלה מן הצורך כי גם סיכוייה של העתירה לדיון נוסף אינם מטים את הכף לעבר הארכת המועד. זאת שעה שההליך מושא פסק הדין עסק בבקשתו של המערער, המרצה את מאסרו מאחורי סורג ובריח, לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות במסיבת בת המצווה של בתו, שנערכה ביום 9.4.2025. בנסיבות אלה על פני הדברים מדובר בעניין תיאורטי, וכפי שנקבע זה מכבר, עתירה לדיון נוסף אינה משמשת אכסניה לבירור סוגיות תיאורטיות שאין בהן כדי להשפיע על זכויות בעלי הדין (דנג"ץ 6571/17 ‏היועץ המשפטי לממשלה נ' קוונטינסקי, פסקה 37 (19.5.2021); דנג"ץ 9367/17 זיאדה נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית‏, פסקה 9 (30.5.2018); דנ"מ 6667/12 אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ' אסום – חברה קבלנית לבנין בע"מ, פסקה 16 (14.11.2012)). זאת גם שעה שהמערער מעלה לדעתו סוגיה שיש לה השלכה רחבה המשפיעה על אוכלוסייה גדולה ומשמעותית. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ה (21 מאי 2025). דוד מינץ שופט