פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 3981/21
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלונית
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ת' בר-אשר) אשר ניתן ביום 1.6.2021 בע"ר 2183-06-21
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב 1:
עו"ד איילת עומר-ליפשיץ
בשם המשיבה 2:
עו"ד ישראל קדמי
בשם המשיבה 3:
בעצמה
פסק דין
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ת' בר-אשר) אשר ניתן ביום 1.6.2021 בגדרו של ע"ר 2183-06-21 ואשר מחק על הסף את ערעורו של המבקש על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (א' סלע) בענ"א 4868-05-21 (להלן: ההליך העיקרי) אשר דחתה את בקשת המבקש להאריך את המועד להגשת הערעור מושא ההליך העיקרי.
לאחר שעיינתי בכתובים שהונחו על שולחני על ידי בעלי הדין, החלטתי לדון בבקשה שלפניי כבערעור וכן לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא בע"ר 2183-06-21, באופן שערעורו של המבקש על החלטת הרשם יוחזר לבית משפט קמא, יידון על ידו לגופו ויוכרע בהתאם לדין – כל זאת, מבלי לטעת ציפיות וכאשר כל טענותיהם וזכויותיהם של בעלי הדין שמורות להם.
ואלה הם טעמיי:
פסק הדין קמא קבע כדלקמן:
"החלטת הרשם ... מסיימת את ההליך. בנסיבות אלו, הסמכות לדון בערעור על החלטתו נתונה לבית המשפט העליון (סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). לפיכך, הערעור על החלטת הרשם שהוגש לבית המשפט המחוזי, שבו מכהן הרשם, נמחק. הליך זה ייסגר".
קביעה זו, יסודה בטעות. עניינו של סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), הוא "פסק דין של רשם" (ההדגשה הוספה –א.ש.), בעוד שענייננו-שלנו מוסדר בסעיף 96(ב) לחוק, אשר קובע כי "החלטה אחרת של רשם [...] ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד". החלטת רשם אשר דוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, למרות חזותה כהחלטה המסיימת את הטיפול בתיק וסוגרת אותו, היא בגדר "החלטה אחרת" – זאת, מאחר שעניינה טפל למחלוקת גופה (ראו: רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(3), 189, 192-191 (2005)); והעובדה שרשם בית המשפט, אשר נתן את ההחלטה כאמור, מכהן גם כשופט אינה מעלה ואינה מורידה (ראו והשוו: רע"א 1067/04 רולן בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 427, 431-430 (2004)). אוסיף ואציין, כי החלטת הרשם שבה עסקינן ממילא לא סגרה את הליך הערעור אלא הורתה על אי-פתיחתו, וגם מסיבה זו לא ניתן לראותה כ"פסק דין".
אשר על כן, הערעור מתקבל כאמור בפסקה 2 לעיל. בהתחשב במהות ההליך העיקרי ובהתנהלות המבקש, אשר העלה לפניי טענות מיותרות החורגות ממסגרת בקשתו, איני עושה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ז בתמוז התשפ"א (7.7.2021).
ש ו פ ט
_________________________
21039810_F03.docx עב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il