מדינת ישראל-משרד הבריאות נ. פלוני

החלטה בתיק רע"א 398/18 בבית המשפט העליון רע"א 398/18 רע"א 444/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר המבקשת ברע"א 398/18: המבקשת ברע"א 444/18: מדינת ישראל – משרד הבריאות שירותי בריאות כללית נ ג ד המשיבים ברע"א 398/18: 1. פלוני והמשיבים ברע"א 444/18: 2. שירותי בריאות כללית 1. פלוני 2. מדינת ישראל – משרד הבריאות בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי) בת"א 8159-05-17 מיום 14.12.2017 בשם המבקשת ברע"א 398/18: עו"ד אבלין אביעד בשם המבקשת ברע"א 444/18: עו"ד אריה כרמלי; עו"ד יעל וייסטוך בשם המשיב 1 ברע"א 398/18 וברע"א 444/18: עו"ד מירון קין פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. לפנינו שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ב' טולקובסקי) בת"א 8159-05-17 מיום 14.12.2017, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות לדחות על הסף תובענה נזיקית בעילת "חיים בעוולה" מחמת התיישנותה. רקע והשתלשלות הפסיקה 2. ביום 4.5.2017 הגיש המשיב 1 (להלן: התובע) תביעה נגד המדינה, היא המבקשת ברע"א 398/18 (להלן: המדינה), ונגד שירותי בריאות כללית, היא המבקשת ברע"א 444/18 (להלן: כללית), בעילה של "חיים בעוולה". בתביעה נטען כי המבקשות התרשלו בביצוע מעקב ההיריון לאמו של התובע אשר נולד ביום 7.5.1992 כשהוא לוקה במחלת תלסמיה מייג'ור. אין חולק כי תביעת הוריו של התובע (להלן: ההורים) בעילה של "הולדה בעוולה" התיישנה עוד ביום 7.5.1999. בהמשך לכך, הגישה המדינה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה. לבקשה זו הצטרפה גם כללית. 3. שאלת התיישנותה של התביעה, וליתר דיוק – שאלת קיומה של עילה להגשת תביעת התובע – מתעוררת בענייננו על רקע רצף פסיקתי שעסק בהוראות המעבר ליישומו של פסק הדין בע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012) (להלן: עניין המר), בו בוטלה עילת "החיים בעוולה" של היילוד (שהוכרה בע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986)), ונקבע כי רק להוריו עומדת עילת תביעה של "הולדה בעוולה". לנוכח ההבדל המשמעותי בין מועד התיישנותה של תביעת קטין לבין התיישנות של תביעת בגיר, ביטול עילת היילוד יצר מצב בו מועד ההתיישנות של "היחידה המשפחתית" להגשת התביעה התקצר באופן משמעותי (ראו: רע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני, פסקה 1 (28.8.2016) (להלן: עניין מכבי)). משכך, התעוררו שאלות יישומיות בעניין הוראות המעבר של הלכת המר, והשלכותיה על יילוד שתביעת הוריו התיישנה לפני הלכת המר ולאחריה. 4. הוראת המעבר הראשונה נקבעה כבר במסגרת פסק הדין בעניין המר, בו נקבע כי עילת היילוד לא תבוטל בתיקים תלויים ועומדים בהם לא הוגשה תביעת ההורים. אשר לתביעות שטרם הוגשו, ושלגביהן חלף מועד ההתיישנות של עילת ההולדה בעוולה של ההורים, נקבע כי אין להכריע בעניינן בשלב זה, וכי בתי המשפט יידרשו לשאלות אלו כשיתעוררו (ראו: עמדת השופטת (כתוארה אז) מ' נאור בפסקה 2, ואת עמדתו החולקת של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בפסקה ט"ז). ואכן, כצפוי, מאז ועד היום מוגשות תביעות בגין "הולדה בעוולה" ו"חיים בעוולה" המעוררות שאלות של התיישנות ושל תחולת הלכת המר בעניינן. 5. המקרה הראשון בגדרו נדונו בבית משפט זה שאלות בדבר תחולת הלכת המר היה ברע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.2013), בו נדונו "המקרים המעורבים" – מקרים בהם הוגשה תביעת היילוד יחד עם תביעת ההורים לפני מתן פסק הדין בעניין המר, ותביעת ההורים התיישנה. נקבע כי במצב דברים זה תחול הוראת המעבר שנקבעה בעניין המר, ותיוותר על כנה תביעת היילוד בעילה של "חיים בעוולה". בכך הוסדרה הסוגיה באשר למקרים שהיו תלויים ועומדים בעת שניתנה הלכת המר. 6. המקרים הבאים שנדונו בבית משפט זה, הם המקרים בהם טרם הוגשה תביעת היילוד בעת מתן פסק דין המר, אך עילת תביעתם של הוריו כבר התיישנה (בין לפני מתן פסק הדין בעניין המר ובין לאחריו). במצב דברים זה עסקו שלושה פסקי דין של בית משפט זה, שהם החשובים לענייננו, ואשר תמציתם תוצג להלן. 7. ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014) (להלן: עניין הסהר האדום) נדונה קבוצת המקרים בהם בעת מתן פסק הדין בעניין המר (28.5.2012) טרם הוגשה תביעת היילוד, ותביעת ההורים התיישנה לפני מועד זה. נקבע כי במקרים אלו היילוד יוכל להגיש תביעתו בעילה של "חיים בעוולה", חרף ביטולה בהלכת המר, עד ליום 28.8.2015 - שנה ממועד מתן פסק הדין בעניין הסהר האדום. 8. בהמשך לכך, ברע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (28.12.2014) (להלן: עניין שירותי בריאות כללית) נדונה קבוצת המקרים בהם בעת מתן פסק הדין בעניין המר טרם הוגשה תביעת היילוד, ותביעת ההורים התיישנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר. נקבע כי במקרים אלה ככל שתביעת ההורים התיישנה עד ליום 28.5.2013 (שנה ממועד מתן פסק דין המר), יוכל היילוד להגיש תביעתו בעילה של "חיים בעוולה" עד ליום 28.8.2015 (הוא המועד האחרון שנקבע גם בעניין הסהר האדום). 9. פסק הדין האחרון שדן בסוגיית הוראות המעבר של הלכת המר הוא פסק הדין בעניין מכבי, בו נדונה קבוצת המקרים בהם בעת מתן פסק דין המר טרם הוגשה תביעת היילוד, ומועד התיישנות תביעת ההורים חל יותר משנה לאחר מתן פסק דין המר – כלומר לאחר 28.5.2013 (הוא המועד האחרון שנקבע בהלכת שירותי בריאות כללית), אך לפני יום 28.8.2015 (הוא המועד האחרון להגשת תביעות היילוד שנקבע בעניין הסהר האדום ובעניין שירותי בריאות כללית). בפסק הדין נקבע כי תביעות שהוגשו כבר על-ידי היילוד עד יום 28.8.2015, ימשיכו להתברר חרף העובדה שתביעת ההורים התיישנה לאחר שחלפה שנה מיום מתן פסק דין המר. כמו כן, פסק הדין התייחס אף לקבוצה נוספת - "הקבוצה הנסתרת", אשר כוללת יילודים שתביעת הוריהם התיישנה אף היא בין 28.5.2013 לבין 28.8.2015 אך הם טרם הגישו תביעתם. ביחס לקבוצה זו, נקבע כי הם יהיו רשאים להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה" עד ליום 31.12.2017. 10. כאמור, על רקע השתלשלות פסיקתית זו הוגשה הבקשה לדחיית התביעה דנן על הסף מחמת התיישנותה. כפי שצוין בצדק בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, מהות הבקשה הייתה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר עילת התביעה של "חיים בעוולה" ולא מחמת התיישנותה. ההליך בבית המשפט המחוזי 11. כזכור, תביעת הורי התובע התיישנה כבר ביום 7.5.1999, כלומר לפני מתן פסק דין המר. משכך, טענו המבקשות כי בעניין התביעה דנן חלים הכללים שנקבעו בעניין הסהר האדום, בו נפסק כי במקרים בהם תביעת ההורים התיישנה לפני מתן פסק הדין בעניין המר, יוכל היילוד להגיש תביעתו בעילה של "חיים בעוולה" חרף ביטולה, עד ליום 28.8.2015. לפיכך, טענו המבקשות כי הגשת התביעה דנן ביום 4.5.2017 בעילת "חיים בעוולה" אינה אפשרית לנוכח ההלכה הפסוקה. 12. בתשובה לכך טען התובע כי על עניינו חלה ההלכה שנקבעה בעניין מכבי, לפיה, לעמדתו, יילוד שנולד לפני שניתן פסק הדין בעניין המר, ותביעת הוריו התיישנה עד ליום 28.8.2015, יוכל להגיש תביעתו בעילה של "חיים בעוולה" עד ליום 31.12.2017. משכך, נטען כי התביעה דנן הוגשה במועד, ואין לסלקה על הסף. החלטת בית המשפט המחוזי 13. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסילוק על הסף, בקבעו כי ההוראה שנקבעה בפסק הדין בעניין מכבי חלה על כל המקרים בהם תביעת ההורים התיישנה עד יום 28.8.2015, ובכללם – אף על המקרה הנדון בענייננו. בית המשפט המחוזי ציין כי בעניין מכבי נקבעה הוראת מעבר כללית "[ה]מבטלת הלכה למעשה את ההבחנה בין הקבוצות השונות שעניינן נדון לאורך השנים שלאחר הלכת המר ומציבה כלל אחיד לפיו ככל שתביעת ההורים התיישנה עד ליום 28.8.2015, תעמוד ליילוד האפשרות להגיש תביעה בעילה של 'חיים בעוולה', עד ליום 31.12.2017, ובלבד שתביעת היילוד לא התיישנה כשלעצמה" (סעיף 20 להחלטה). בענייננו, כך נקבע, תביעת ההורים התיישנה לפני יום 28.8.2015, ולכן התובע היה רשאי להגיש תביעה בעילה של חיים בעוולה עד ליום 31.12.2017, כפי שעשה. לפיכך, נדחתה כאמור הבקשה לדחיית התביעה דנן על הסף. על החלטה זו נסבות הבקשות דנן. הבקשות דנן 14. המבקשות טוענות כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שביסס הכרעתו על פסק הדין בעניין מכבי ובפרשנות שנתן לו. לטענתן, פסק הדין בעניין מכבי דן אך ורק במקרים בהם תביעת ההורים התיישנה בתקופה שבין יום 28.5.2013 (שנה לאחר פסק דין המר) ועד ליום 28.8.2015. לפיכך, הוא אינו חל על המקרה שלפנינו, בו תביעת ההורים התיישנה עוד ביום 7.5.1999. המבקשות חוזרות על טענתן לפיה התביעה דנן נכנסת לגדר המקרים שנדונו בעניין הסהר האדום, בו נקבע כי במקרים בהם תביעת ההורים התיישנה לפני מתן פסק הדין בעניין המר, יוכל היילוד להגיש תביעתו עד ליום 28.8.2015 בלבד. משכך, טוענות המבקשות כי יש להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי ועל סילוק התביעה על הסף בהיעדר עילה. 15. התובע טוען בתשובתו כי יש לדחות את הבקשה ולו מהטעם שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית לדחות בקשה לסילוק תביעה על הסף. לגוף הדברים, סבור התובע כי בעניין מכבי נקבעה הוראת מעבר מתוקנת ונוצר קו גבול אחיד להגשת תביעת היילוד בכל אותם המקרים בהם תביעת ההורים התיישנה עד ליום 28.8.2015. על כך, לטענתו, יש ללמוד מהלשון הכללית שננקטה בחלק האופרטיבי של פסק הדין. עוד טוען התובע כי פרשנות אחרת לפסק הדין בעניין מכבי אינה מתיישבת עם עקרונות של צדק. לפיכך, טוען התובע כי בעת הגשת התביעה הייתה לו עילה להגישה, ומשכך אין להיעתר לבקשה לסלקה. דיון והכרעה 16. לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור ובתשובה להן, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשות כאילו ניתנה הרשות לערער והוגשו ערעורים על-פיה. אקדים את המאוחר ואציין כי דין הערעורים להתקבל. 17. המחלוקת הניטשת בין הצדדים היא בשאלת פרשנותו של פסק הדין בעניין מכבי – האם יש לראותו כחוליה נוספת ואחרונה בשרשרת פסקי הדין של בית משפט זה שעסקו בשאלת הוראות המעבר של הלכת המר, או שמא יש לראותו כחוליה נפרדת המבטלת את פסקי הדין הקודמים, תוך קביעת הלכה חדשה וכללית לגבי כל המקרים בהם תביעת ההורים התיישנה עד ליום 28.8.2015. 18. אכן, לאחר שניתן פסק הדין בעניין מכבי, נדרשו הערכאות הדיוניות לשאלה זו במספר הזדמנויות והגיעו למסקנות סותרות. היו מי שסברו כי הלכת מכבי ביטלה את הוראות המעבר הקודמות לה וקבעה הוראה חדשה וכוללנית החלה על כל המקרים בהם תביעת ההורים התיישנה עד ליום 28.8.2015 (ראו לדוגמה: ת"א (מחוזי ת"א) 68158-06-17 ש.ב נ' שירותי בריאות כללית, פסקאות 12-8 (24.12.2017); ת"א (מחוזי י-ם) 49919-08-15 א.ק. נ' מכון מאור בע"מ, פסקה 6 (6.10.2016); ת"א (מחוזי מרכז-לוד) 53789-07-15 קופת חולים מאוחדת נ' פלוני (14.12.2017); ת"א (מחוזי מרכז-לוד) 1037-08-17 עזאם נ' פלונית (17.12.2017); ת"א (מחוזי ת"א) 23152-08-17 ר.י. (קטין) נ' מכבי שירותי בריאות (25.12.2017)). מנגד, היו מי שסברו כי פסק הדין בעניין מכבי מתייחס רק לקבוצת ההורים שתביעתם התיישנה בין יום 28.5.2013 (שנה לאחר פסק דין המר) לבין יום 28.8.2015 (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 19424-04-13 פלונית נ' שירותי בריאות כללית (6.12.2016); ת"א (מרכז-לוד) 126-02-11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 38-27 (22.3.2017); ת"א (מחוזי י-ם) 45975-08-15 פלונים נ' מכבי שירותי בריאות, פסקה 6 (11.9.2016); ת"א (מחוזי חי') 54440-02-17 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (15.10.2017)). בנסיבות אלה, ולנוכח ההחלטות הסותרות בערכאות הדיוניות בסוגיה זו, יש מקום להעמיד הלכה על מכונה על מנת להוביל לאחידות פסיקתית. הלכת מכבי 19. כבר בפתח הדברים אציין כי מסקנתי היא שדין הערעורים להתקבל, וכי הלכת מכבי לא ביטלה את ההלכות הקודמות בסוגיה והיא אינה משתרעת על כל קבוצות ההורים שתביעתם התיישנה לפני יום 28.8.2015. עמדתי היא כי מפסק דין מכבי עולה באופן ברור שהוא חל אך על קבוצת ההורים שתביעותיהם התיישנו בתקופה שבין 28.5.2013 (שנה לאחר מתן פסק דין המר) לבין 28.8.2015. למעשה, מסקירת השתלשלות הפסיקה שהובאה לעיל עולה כי שלושת פסקי הדין אשר עסקו במקרים בהם טרם הוגשה תביעת יילוד בעת מתן פסק הדין בעניין המר כוונו לקבוצות שונות של תביעות הורים. פסק הדין בעניין הסהר האדום עסק בקבוצה הראשונה של הורים שתביעותיהם התיישנו לפני מתן פסק דין המר; פסק הדין בעניין שירותי בריאות כללית עסק בקבוצה השנייה של ההורים שתביעותיהם התיישנו בין מועד מתן פסק דין המר לבין שנה לאחר מכן (28.5.2013-28.5.2012); ופסק הדין בעניין מכבי עסק בקבוצה שלישית של הורים שתביעותיהם התיישנו בתקופה שבין שנה לאחר מתן פסק דין המר (28.5.2013) ועד ליום 28.8.2015. לגבי ההורים הנכללים בשתי הקבוצות הראשונות, נקבע כי היילוד במקרים אלה יוכל להגיש תביעתו עד ליום 28.8.2015. לגבי הורים הנכללים בקבוצה האחרונה (קבוצת מכבי) נקבע כי ככל שהיילוד הגיש כבר תביעתו עד יום 28.8.2015 היא תמשיך להתברר, וככל שהתביעה טרם הוגשה, יוכל היילוד להגיש תביעתו עד ליום 31.12.2017. לשם הנוחות, ניתן להציג את ההשתלשלות הפסיקתית באופן ויזואלי על-ידי התרשים הבא: 20. אני סבורה כי הבנה זו של פסק דין מכבי מתחייבת מלשונו המפורשת ומתוכנו של פסק הדין כמו גם מהרצף הפסיקתי בסוגיה. לעומת זאת, פרשנות לפיה פסק הדין בעניין מכבי ביטל את ההלכות שקדמו לו, והחיל את הכלל שנקבע בו אף על הורים שתביעתם התיישנה לפני מתן פסק דין המר או שנה לאחר מכן, אינה עולה מקביעות פסק דין מכבי, ואינה תואמת את האמור בו. 21. נקודת המוצא לדיוננו מצויה באופן טבעי בפסקה האופרטיבית בעניין מכבי, בה נקבע כלהלן: "התאריך הקובע בכל הנוגע להתיישנות תביעת ההורים הוא 28.8.2015. בכך נשמר הרצף מפסקי הדין הקודמים שהוזכרו לעיל, כאשר הראשון מבניהם ניתן כבר ביום 28.8.2014. כבר אז התאריך היה ידוע. זוהי התוצאה האופרטיבית: אם תביעת ההורים התיישנה עד ליום 28.8.2015, כי אז יוכל היילוד להגיש תביעה בעילה של 'חיים בעוולה' עד לתאריך 31.12.2017, בכפוף לכך שתביעתו לא התיישנה כשלעצמה" (פסקה 18 לפסק דינו של השופט נ' הנדל, ההדגשות הוספו). מדברים אלה עולה במפורש כי הלכת מכבי ביקשה להצטרף לרצף פסיקתי שהחל בעניין הסהר האדום, ולשמר את ההלכות הקודמות בעניין מתן האפשרות ליילוד להגיש את תביעתו בעילה של "חיים בעוולה". ההלכות עוקבות אחת אחרי רעותה, ואף אחת מהן לא באה להחליף את קודמתה. 22. כך גם עולה מפורשות מתיאורה של הקבוצה הנוספת ("הקבוצה הנסתרת") בה עוסק פסק דין מכבי בפסק הדין עצמו: "טול לדוגמא קטין שתביעת הוריו התיישנה יותר משנה לאחר מתן פסק דין המר. ואולם, בניגוד לתובעים בענייננו – הוא לא הגיש את תביעתו כלל ..." (פסקה 18 לפסק דינו של השופט נ' הנדל, ההדגשות הוספו). דברים אלה מדברים בעד עצמם. הקבוצה הנוספת בה עוסק פסק דין מכבי היא אפוא הקבוצה של ההורים שתביעתם התיישנה לאחר יום 28.5.2013 (שנה לאחר מתן פסק דין המר) אך לפני יום 28.8.2015, והם טרם הגישו תביעתם. לגבי קבוצה זו, וזו בלבד, הוארכה התקופה להגשת תביעות היילוד עד ליום 31.12.2017. לעומת זאת, הורים שתביעתם התיישנה קודם לכן, נכללים בגדר הקבוצות בהן עסקו הלכת הסהר האדום והלכת שירותי בריאות כללית. 23. יתר על כן, כלל ידוע הוא כי כל אימת שבית משפט זה יעשה שימוש בסמכותו לסטות מהלכותיו הקודמות, הוא יעשה כן באופן מפורש. שינוי כאמור לא ייעשה אגב אורחא ובמשתמע אלא בלשון ברורה ונהירה (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם, פסקה 7 (6.1.2009); דנ"ם 6101/08 פז חברת נפט בע"מ נ' ועדת ערר מחוז המרכז, פסקה 12 (16.3.2009)). בענייננו, פסק הדין בעניין מכבי לא הכריז על בטלות הלכת הסהר האדום או הלכת שירותי בריאות כללית, ויש להניח כי לו היה מבקש לעשות כן היה מציין זאת באופן מפורש. משכך, ומשלא מצינו בפסק דין מכבי ולו אמירה אחת מפורשת וברורה כי היא באה לשנות מההלכות אשר קדמו לה, ברי כי היא לא באה לעשות כן. 24. לבסוף, המסקנה לפיה הלכת מכבי חלה רק על קבוצת ההורים שתביעתם התיישנה לאחר יום 28.5.2013 (שנה לאחר מתן פסק דין המר) אך לפני יום 28.8.2015, עדיפה אף משיקולי מדיניות משפטית. מסקנה שונה, לפיה לפי פסק דין מכבי אף הורים שנמנו על הקבוצות בהן עסקו הלכת הסהר האדום והלכת שירות בריאות כללית, יכולים היו להגיש תביעותיהם עד ליום 31.12.2017 תוביל לטענה לפיה אפשרות זו לא עלתה באופן מפורש מפסק דין מכבי, והורים רבים הנמנים על "קבוצה נסתרת" נוספת זו החמיצו את האפשרות להגיש תביעתם. במצב דברים זה נידרש להסיט שוב את קו הגבול שנקבע כאחרון אחרוני המועדים להגשת תביעת היילוד, ולדבר לא יהא סוף. כאמור, שיקול זה אינו עומד יחיד, אך הוא מצטרף לדברים הברורים העולים מהלכת מכבי, ומחזק את מסקנתי בנדון. 25. הנה כי כן, מכל האמור עולה כי פסק דין מכבי לא בא לשנות או לבטל את ההלכות הקודמות שניתנו בסוגיה הנדונה, והוא מצטרף אל הרצף הפסיקתי הנסקר לעיל. מן הכלל אל הפרט 26. בענייננו, תביעת הוריו של התובע התיישנה לפני מועד מתן פסק דין המר. בנסיבות אלה, הכלל שחל על תביעת התובע הוא הכלל שנקבע בעניין הסהר האדום, ולפיו הוא יכול היה להגיש תביעתו בעילה של "חיים בעוולה" עד ליום 28.8.2015. משתביעתו הוגשה לאחר מועד זה, יש לדחותה בהיעדר עילה. טענת התובע לפיה הכלל שנקבע בעניין מכבי המאפשר הגשת תביעת יילוד עד ליום 31.12.2017 חל גם על עניינו נדחית, כמפורט בהרחבה לעיל. כאמור, מהלכת מכבי עולה באופן ברור כי היא לא נועדה לבטל את ההלכות הקודמות שניתנו בסוגיה זו, וכי היא חלה אך על תביעות הורים שהתיישנו החל מיום 28.5.2013, שנה לאחר מתן פסק דין המר, ועד ליום 28.8.2015. תביעת הוריו של התובע אינה נכללת בגבולות ההתיישנות האמורים, ומשכך, הלכת מכבי אינה חלה בעניינו. 27. טרם סיום אעיר כי תוצאה זו וודאי אינה קלה, שכן משמעותה היא סגירת דלתות בית המשפט בפני התובע לשם תביעת נזקיו. על הקושי בתוצאה זו לצד הצורך ביציבות ובוודאות משפטית עמד בהרחבה השופט נ' הנדל בפסק הדין מכבי. ואולם, בחלוף כמעט כשש שנים מפסק הדין בעניין המר, נראה כי הגיעה השעה לחתום את הדיון בשאלות הוראות המעבר בעניינו. מובן כי ככל שיתעוררו מקרים נוספים בעתיד אשר יחייבו הכרעה נוספת בהיבטים היישומיים של פסק דין המר, הם יידונו ויוכרעו בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה. 28. סוף דבר: לאור כל האמור, דעתי היא כי יש להורות על סילוק תביעת התובע על הסף בהיעדר עילה. בנסיבות העניין, לא הייתי מחייבת בהוצאות. שופטת השופט י' עמית: אני מסכים. שופט השופט נ' הנדל: אני מסכים לחוות דעתה של חברתי, השופטת י' וילנר. ההלכה שנקבעה ברע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני (28.08.2016) היא חוליה בשרשרת הוראות המעבר, שבין הדין שקדם להלכת המר לדין שנקבע במסגרתה. מטיבן של הוראות מעבר שיש בהן כדי להרחיב וכדי לצמצם. כדי להרחיב – שכן נוצרת מובלעת דינית, המחילה על חלק מן המקרים את הדין הקודם. כדי לצמצם – שכן בתום תקופת המעבר יוגבל כוחם של חלק מבעלי הזכויות לפי הדין שקדם להלכה החדשה. זהו האיזון שנקבע גם בהלכת מכבי. הדגש בהלכה זו הושם על שניים: מתן הזדמנות ראויה לתובעים להגיש את תביעתם כהלכה, והכוונת התנהגות במבט הצופה פני עתיד. כפי שפורט שם, פסקי הדין שבהם הותר לתובע להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה" – עילה שבוטלה בהלכת המר – נומקו בכך שלתובעים לא הייתה הזדמנות ראויה להגיש את תביעתם במועד. כך, לנוכח חוסר הבהירות המשפטי ששרר במבט צופה פני עתיד. צדו השני של המטבע, שהודגש אף הוא בהלכת מכבי, הוא זה: החל מן המועד שבו הייתה הוראה ברורה, במבט צופה פני עתיד, שלפיה יכלו תובעים להגיש את תביעתם – היה עליהם לפעול בהתאם להוראות הדין הברורות. זה המצב שבו מצוי משיב 1 בבקשות שלפנינו. המצב המשפטי בעניינו היה ברור במבט צופה פני עתיד. בהלכת רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014) נקבע במפורש כי עליו להגיש את תביעתו בתוך שנה. כך לא נהג, וטעמו עמו. כשם שקיימת הצדקה להרחבה שמביאה בכנפיה הוראת המעבר, כך מוצדקת גם קרן הצמצום שבה. גבול שמת בל יעבורון (תהילים קד, ט). יוזכר שוב כי משיב 1 נולד עוד בשנת 1992. נתון זה זורק אור על הגיונן ההליכי של הוראות המגבילות בזמן את הזכות להגיש תביעה. הנני מסכים אפוא לדעתה של חברתי, השופטת וילנר, ומנימוקיה הבהירים, כי יש לדון בבקשות כאילו ניתנה הרשות לערער והוגשו ערעורים על פיה, וכי יש לקבל את הערעורים לגופם ולהורות על דחיית תביעת משיב 1 בהיעדר עילה. שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏כ"ח באדר התשע"ח (‏15.3.2018). שופט שופט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18003980_R02.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il