מדינת ישראל נ. חאלד פראיירה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3977/98 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט מ' אילן המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: חאלד בן סלים פראיירה תאריך הישיבה: י"ט בכסלו התשנ"ט (8.12.98) בשם המערערת: עו"ד אמי פלמור בשם המשיב: עו"ד אליעזר ברק, עו"ד עמית מור ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3.6.98 בת.פ. 584/97 שניתן על ידי כבוד השופט ח' גלפז פסק-דין המשיב הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת - על-פי הודאתו - בעבירות של יבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, סחר בסם מסוכן, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וקשירת קשר לביצוע פשע, ועונשו נגזר לחמש שנים מאסר בפועל ועליהן שלוש שנים מאסר על תנאי. כן הושת על המערער קנס בסך 20,000 ש"ח אשר אמור להשתלם בחמישה תשלומים שווים. מונח לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש, ובהליכי ערעור זה שמענו את טיעוניהם של באי-כוח המדינה והמשיב. המשיב שירת כגשש בצה"ל, ולעת ביצוע העבירות שירת באיזור גבול ישראל-לבנון. בחודש ספטמבר 1997, התקשר עם המשיב אדם בשם עדאל פלאח (להלן נכנה אותו - פלאח) והציע לו כי יבריח עבורו (עבור פלאח) סמים מלבנון לישראל. פלאח הבטיח למשיב כי שכרו יהיה סך של 3,000 דולר עבור כל קילוגרם סם שייובא כך לישראל, והמשיב הסכים לדבר. המשיב עמד בקשר עם ידידו, גשש אף הוא, והציע לו להשתתף עמו בהברחת הסמים כאמור כך שהשניים יחלקו בשכר. לאחר מספר שבועות, ובהתאם לתיאום מוקדם, הגיע המשיב בג'יפ צבאי למקום מסויים על גבול ישראל-לבנון, ולבנוני פלוני זרק אליו מעבר לגדר המערכת כמות מסויימת של סם מסוג הירואין. סם זה אמור היה לשמש דוגמית לכמות רצינית של סם שתבוא בעקבותיו. המשיב נטל אותה דוגמית, ומסר אותה לפלאח. הדוגמית מצאה חן בעיניי פלאח, ועל-כן ביקש מן המשיב כי יעשה עתה להבריח ארצה את המשלוח העיקרי. וכך היה. המשיב הגיע אל שער גדר המערכת באחד הימים של סוף חודש ספטמבר, גם זו הפעם בג'יפ צבאי של צה"ל. באותו מקום המתין הלבנוני אשר העביר לידי המשיב, מתחת השער, חבילות אשר הכילו סם הירואין במשקל של שמונה ק"ג לפחות. הנאשם הכניס את ההירואין לג'יפ הצבאי והחל בנסיעה. בדרכו, והוא בג'יפ הצבאי, הגיעו לקראת המשיב כלי-רכב משטרתיים, ובראותו זאת ניסה המשיב לברוח מן המשטרה. אלא שהדבר לא עלה בידו והוא נתפס בכף. בית-המשפט המחוזי גזר על המשיב, כאמור, חמש שנות מאסר ובגזר-הדין ביקש להסביר את הטעם להטלת עונש זה שהוא עונש קל יחסית. לעניין זה הצביע בית-המשפט על כך שהמשיב הודה בהזדמנות הראשונה שניתנה לו על העבירה שעבר, ואף היה נכון לסייע בידי המשטרה לתפוס את מזמין הסם. הוא אף סייע בתפיסת מזמין הסם על-ידי כך שהתקשר לאותו אדם בטלפון בפיקוח השוטרים. עוד התחשב בית-המשפט בעברו של המשיב, בעיקר לעת שירותו בצה"ל בתפקיד קשה ורגיש כגשש. לבסוף הוסיף בית-משפט קמא ואמר, כי יש להבדיל בין העבריין העיקרי - אותו מזמין הסם - לבין בלדרים בשרשרת הסם, וכי המשיב ראוי שעונשו ייגזר כעונש שראוי לבלדר, שאינו העבריין העיקרי. בשל כל אלה החליט בית-משפט קמא לגזור על המשיב עונש כפי שגזר. שקלנו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין ונראה לנו כי בית-משפט קמא ייחס משקל רב יתר-על-המידה לנסיבות המקילות על המשיב. אשר לכך שהמשיב הודה מיד באשמה ואף עזר בלכידתו של מזמין הסם, יש להזכיר כי המשיב נתפס בכף וההירואין ברשותו. יש להניח אף זאת כי עזר בלכידתו של מזמין הסם ולו כדי להקל את הנטל מעליו. אשר לעברו של המשיב כגשש בצה"ל, לא נוכל להתעלם מן העובדה כי המשיב ביזה את המדים שעל גופו, מעל באמון שהמדינה וצה"ל נתנו בו ועשה שימוש לרעה במעמדו. נזכור כי המשיב עשה שימוש בג'יפ צבאי כדי לבצע את עבירת הסם, ובעצם מעשהו זה קיפח את זכותו. יש שאדם קונה את עולמו בשעה אחת ויש שאדם מאבד את עולמו בשעה אחת. במעשה העבירה שביצע איבד המשיב את עולמו בשעה אחת. אשר לטענת בא-כוח המשיב כי מרשו שימש אך כבלדר, וראוי הוא על-כן כי עונשו ייגזר כעונש שיש לגזור על בלדר: גם טענה זו לא נקבל. ראשית לכל, נפסק לא אחת כי שומה עליו, על בית-המשפט, לעשות כמיטבו כדי לשבור את שרשרת הסם, מה גם שמדובר בסם הירואין, הוא "סם המוות". שבירת שרשרת הסם פירושה הטלת עונשים חמורים גם על בלדרים, שבלעדיהם לא יהא מסחר בסם או, למיצער, יפחת במאוד המסחר בסם. שנית, לא יהא זה נכון לאפיין את המשיב כבלדר. המשיב, לא זו בלבד שהיה איש צה"ל, אלא שהציג עצמו כלפי העולם כולו כמי שמעסיק עצמו בפעילות צבאית. הג'יפ בו נסע - ואשר הועמד לרשותו לצורכי צה"ל בלבד - המשיב הפכו למכשיר לביצועה של עבירה. המתבונן מן הצד היה סובר לתומו כי המשיב נמצא בפעילות מבצעית, והנה המשיב עסק בפעילות עבריינית. המשיב לא היה בלדר אלא חוליה מהותית במעשה העבירה. מן העבר האחר לא נוכל להגזים בחומרת העבירה שעבר המשיב. עיניו של המשיב היו אל בצע-כסף, והוא לא שת את ליבו אל משמעות מעשהו. כולנו ידענו כי משמונה ק"ג הירואין ניתן לייצר עשרות-עשרות-אלפים של מנות סם אשר תימצאנה את דרכן אל גופם של אומללים אשר נפלו בפח הסם, ואל אומללים אשר יפלו אל פח-הסם; פח, אשר בקושי, אם בכלל, ניתן לצאת ממנו. בבוא בית-משפט לגזור את עונשו של אדם כמשיב שלפנינו, שומה עליו לשוות נגד עיניו את אותם מאות ואלפים המכורים לסם ואשר יתמכרו לסם כתוצאה ממעשהו הרע והנפשע. ואם כך נשווה נגד עינינו, נדע בעליל כי העונש שבית-משפט גזר על המשיב הינו רחוק מלהיות עונש ראוי ונכון. נתקשה למצוא בהלכה נאשמים שהורשעו בעבירת סם הירואין בכמות כה גדולה. אנשים המורשעים בעבירת סם הירואין במשקל של עשרות גרמים נשפטים לשנות מאסר לא מעטות; והנה, המשיב שלפנינו, אשר נשפט על יבוא סם מסוכן במשקל שמונה ק"ג, לא נדון אלא לחמש שנות מאסר בפועל בלבד. לעניין זה נזכור כי העונש המירבי בגין עבירת הסם שהמשיב הורשע בה הוא מאסר 20 שנים. בתיתנו דעתנו לכל נסיבות העניין, ולכך שבערעור המדינה אין אנו ממצים עם נאשם את הדין, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה, ותחת עונש המאסר בן שמונה השנים אשר הוטל על המשיב, אנו מחליטים להטיל עליו עונש מאסר בן 12 שנים, מהן 10 שנים בפועל ושתי שנים על-תנאי. התנאי ומשך התנאי הם כאמור בפסק-דינו של בית-משפט קמא. בשים לב להחמרת עונש המאסר, אנו מחליטים לבטל את עונש הקנס שהוטל על המשיב. אם שולם חלק מן הקנס, יושב התשלום למשיב. היום, י"ט בכסלו התשנ"ט (8.12.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98039770.G04