פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3971/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערערות:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלונית
4. פלונית
5. פלונית
6. פלונית
7. פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
2. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
3. רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון
4. פלונית
5. פלוני
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי) בת"א 28807-01-15 מיום 11.6.2020
תאריך הישיבה:
ז' באייר התשפ"ב
(8.5.2022)
בשם המערערות:
עו"ד אילן קנר
בשם המשיבה 1:
עו"ד אלון בלגה
בשם המשיבים 3-2:
עו"ד שרון מן אורין
בשם המשיבה 4:
אין התייצבות
בשם המשיב 5:
אין התייצבות
פסק-דין
1. הערעור שבפנינו נסב על עניינם של הולכי רגל שנפגעו על ידי אופניים חשמליים בהזדמנויות שונות. בתמצית, המערערות טענו בבית המשפט המחוזי כי "אופניים חשמליים" הם "כלי רכב מנועי", ועל כן הן זכאיות לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ובאופן ספציפי באמצעות קרנית מאחר שמדובר בכלי רכב שלא היו מבוטחים. לחלופין, נטען כי על קרנית לפצות את המערערות מכוח טענות של מניעות והשתק, נוכח עמדתה המוקדמת של קרנית בעניין זה לפיה יש תחולה לחוק ביחס לאופניים חשמליים. עוד נטען, כי מכל מקום, מוטלת על המדינה חובה לפצות את המערערות מכוח רשלנותה ואחריותה הכוללת למצב הנוהג ביחס לאופניים חשמליים בכבישי ישראל.
2. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על כל חלקיה. בשלב זה איננו נדרשים לפירוט כל עיקרי ההנמקה, בהינתן העובדה שהסוגיה העקרונית של תחולת חוק הפיצויים על אופניים חשמליים נדונה והוכרעה בע"א 7023/19 עזבון המנוח גבריאל אסולין ז"ל נ' דרויש (12.10.2020) (להלן: עניין אסולין), שבו נקבע ברוב דעות השופטים י' עמית ו-ד' מינץ כי אופניים חשמליים אינם "כלי רכב מנועי" כמשמעותו של מונח זה בחוק הפיצויים, כנגד דעתה החולקת של השופטת ד' ברק-ארז. בקשה לדיון נוסף בעניין אסולין נדחתה ביום 4.3.2021 (דנ"א 7340/20 פלונית נ' פלוני (4.3.2021)).
3. בערעור בפנינו חזר בא כוח המערערות על טענותיו בשלושת המישורים. לטענתו, יש לפרש את עניין אסולין ככזה שמותיר פתח להעלות טענות באשר לתחולתו של חוק הפיצויים ביחס לאופניים חשמליים, ולמצער ביחס לכאלה שאינם "תקניים", וזאת בשים לב להנמקות הנפרדות שניתנו בפסק הדין.
4. בחנו את טענות הערעור. אשר למישור הראשון – דין הטענות להידחות בהינתן ההכרעה בעניין אסולין, שמהווה תקדים, ואין מקום לסטות ממנו בנסיבות הזמן והמקום, נוכח פרק הזמן הקצר שחלף ודחיית הבקשה לדיון נוסף, ומשלא ראינו מקום לקבל את פרשנותן של המערערות להכרעה בעניין אסולין.
באשר לשני המישורים הנוספים – מקובל עלינו האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואנו מאמצים את האמור בו בעניין זה בתוקף סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות לעניין זה בשים לב למועד הגשת הערעור (כיום, סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).
5. טענות שעלו בערעור בכל הנוגע למדיניות הראויה באשר לתחולת חוק הפיצויים על נפגעים מתאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים יכולות להוסיף ולהתברר במישור הציבורי, אך הפן המשפטי של הדברים במסגרת הדין דהיום הוכרע, ולא ראינו מקום לסטות מהכרעה זו.
6. במכלול הנסיבות, ובשים לב לכך שההכרעה העקרונית בעניין זה ניתנה לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולתוצאה המעשית שבפניה ניצבות המערערות, איננו עושים צו להוצאות, ולו לפנים משורת הדין.
ניתן היום, ז' באייר התשפ"ב (8.5.2022).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
20039710_M11.docx מב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il