שלמה מור נ. משרד הבטחון - מנהלת המעברים

פסק-דין בתיק בג"ץ 397/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 397/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותר: שלמה מור נ ג ד המשיבים: 1. משרד הביטחון - מנהלת המעברים 2. מתאם הפעולות בשטחים 3. רשות שדות התעופה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד צאבר אבו ג'אמע בשם המשיבים 2-1: עו"ד הילה גורני בשם המשיבה 3: עו"ד תמר טורג'מן פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של עתירה זו בבקשת העותר להתיר לו להעביר חול משטח ישראל לקבלנים פלסטינים באזור יהודה והשומרון (להלן: האזור) באמצעות מחצבות ישראליות מורשות הנמצאות באזור, וזאת בלי לחייבו להעביר את החול מישראל לאזור דרך נקודת מעבר מוסדרת (מעבר הגבול "מיתר"). 1. העותר הוא אזרח ישראל המתגורר באזור דרום הר חברון. כעולה מן העתירה, נוכח הצעות שקיבל מקבלנים פלסטינים לרכישת חול לצורכי בניה החל העותר בבירור דרישות הסף לצורך העברת חול לשטחי האזור. בתוך כך מצא העותר כי מעבר "מיתר" הוא נקודת המעבר הקרובה למקום מגוריו דרכה מתבצעת העברת חול לאזור, וכי העברת החול נעשית בדרך של "גב אל גב", דהיינו משאית ישראלית פורקת את החול במעבר ולאחר יציאתה מן המעבר מעמיסה משאית פלסטינית את החול ומכניסה אותו לאזור, בתיאום עם מנהל המעבר הפלסטיני. העותר מלין על כך שהעברת החול חייבת להתבצע באופן זה, בעיקר מן הטעם שעלות הובלת החול ממעבר "מיתר" לאזור נקבעת על-ידי חברה פלסטינית באופן מונופוליסטי ובמחיר גבוה ובלתי מוצדק. בחודש אוקטובר 2008 פנה, אפוא, העותר למינהלת המעברים במשרד הביטחון בבקשה להתיר לו להעביר את החול לשטח האזור דרך מעבר "מיתר" אך לא באופן שנקבע לצורך כך כמתואר לעיל אלא באמצעות הנחת החול בשטחה של מחצבה ישראלית מורשית הנמצאת באזור (מבלי לתאם זאת עם מנהל המעבר בצד הפלסטיני), והובלתו בשטחי האזור באמצעות כלי-רכב ישראלי. משבקשת העותר נענתה בשלילה הוגשה העתירה שלפנינו. 2. לטענת העותר, סירובה של מינהלת המעברים לאפשר לו להעביר את החול לאזור בדרך המוצעת על-ידו, דהיינו באמצעות מחצבה ישראלית, וחיובו לתאם את ההעברה עם מנהל המעבר בצד הפלסטיני הוא שרירותי, לוקה בחוסר סבירות ויסודו בשיקולים זרים. העותר טוען כי עמדה זו פוגעת בחופש התחרות, בחופש העיסוק שלו ובפרנסתו והיא נגועה באפליה פסולה שכן היא מקנה עדיפות בלתי הוגנת למתחריו העסקיים וגורמת לו נזק כלכלי קשה. לבסוף טוען העותר כי מעבר "מיתר" נועד לשמש למעבר בני-אדם בלבד והשימוש בו להעברת סחורות אינו כדין. 3. המשיבים 2-1 טוענים מצידם כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים וכי אין יסוד לטענת העותר שהשימוש במעבר "מיתר" להעברת סחורות אינו כדין. לטענתם, הדין הרלוונטי בכל הנוגע להעברת טובין ממדינת ישראל לאזור הוא צו בדבר העברת טובין (יהודה והשומרון) (מס' 1252), התשמ"ח-1988 (להלן: הצו). על-פי סעיף 3א לצו, ראש המינהל האזרחי רשאי לקבוע בהודעה נקודות להעברת טובין בין האזור וישראל ואת ההסדרים שיחולו בהן, ומשניתנה הודעה כאמור לא יביא אדם טובין לאזור ולא יוציא טובין אלא דרך נקודות המעבר שנקבעו. סעיף 3א(ג) לצו מוסיף וקובע כי ראש המינהל האזרחי רשאי לקבוע שהוראה אחרונה זו לא תחול במקרים מסוימים. בחודש יוני 2008 פרסם ראש המינהל האזרחי הודעה בדבר קביעת נקודות מעבר טובין (יהודה והשומרון), התשס"ח-2008 (להלן: ההודעה), המפרטת מהן נקודות המעבר דרכן יוצאו טובין מהאזור לישראל ויובאו טובין כאמור מישראל לאזור. לטענת המשיבים 2-1, נוכח העובדה שעסקינן בהעברת חול בכמות מסחרית מישראל לקבלנים פלסטינים באזור, הצרכים הביטחוניים מחייבים כי העותר יעביר את החול אך ורק דרך אחת מנקודות המעבר הקבועות בצו ובשיטת "גב אל גב", על מנת שניתן יהיה לבצע את הבידוק הביטחוני הנדרש. המשיבים 2-1 טוענים עוד כי על-פי סעיף 3א(ג) לצו רשאי ראש המינהל האזרחי ליתן פטור מן החובה להעביר טובין דרך נקודות מעבר, אך העותר לא הגיש כלל בקשה בעניין זה לראש המינהל האזרחי ומשלא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו דין עתירתו להידחות על הסף. 4. המשיבה 3 טוענת כי לא היה מקום לצרפה כמשיבה לעתירה, ולו כמשיבה פורמאלית, שכן אין לה כל קשר למעבר הגבול "מיתר" ולהנחיות בדבר אופן העברת חול משטחי ישראל. באת-כוח המשיבה 3 טוענת כי היא הבהירה זאת לבא-כוח העותר אשר הודיע לה כי יגיש בקשה למחיקתה מן העתירה וכי משלא עשה כן יש למחקה מן העתירה תוך חיוב העותר בהוצאות. 5. דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. העותר מבקש להעביר חול לאזור שלא באופן שנקבע לעניין זה על ידי הגורמים המוסמכים. הוראת סעיף 3א(ג) לצו קובעת כי ראש המינהל האזרחי הוא הגורם המוסמך לפטור אדם, באופן כללי או בתנאים מסוימים, מן החובה להבאת טובין לאזור דרך נקודת מעבר מוסדרת, אך העותר לא פנה בבקשה מתאימה אל ראש המינהל האזרחי. משכך לוקה עתירתו באי מיצוי הליכים ודינה להידחות על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 380/07 בשאראת נ' משטרת ישראל, פיסקה 4 (טרם פורסם, 18.4.2007); בג"ץ 5449/08 פלוני נ' שר הפנים (טרם פורסם, 30.6.2008)). אשר על כן, העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיבה 3, שלא היה מקום לצרפה להליך מלכתחילה, בסך 3,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט סיון, תשס"ט (11.06.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09003970_V07.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il